• משתמשים יקרים!

    בשל עבודות תחזוקה הערב, ייתכן שהאתר יהיה סגור לפרקי זמן שונים לצורכי תחזוקה.
    זוהי סגירה מכוונת, ונועדה לשפר את ביצועי האתר, לטובתכם.
    בתקווה להבנה. תודה על הסבלנות!

שיתוף - לביקורת חרדות, חרדות.

חנה ש.

צילום אומנותי
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
יוצרי ai
ב"ה

הנסארללה הזה, שמעתי קטעים מנאומו, טוב לא בדיוק שמעתי, גונב לאוזני, הרי שאם במחבל עסקינן הרי כל המתקשר אליו יגיע ממקור גנוב.

אחד הקטעים שלו היה ללגלג עלי, בפרט.

"אתם עם רגל ורבע באוויר" מחכים למתקפה".

זו אחת המטרות שלו, מצהיר נסארללה בצנעה, הרי יש לו בנק מטרות וחברים שמוכנים ליישם אותם, אז אחת המטרות הצנועות של הארכי, הזה, זו מטרה פסיכולוגית.

הו, איך אני אוהבת פסיכולוגיה, זאת אומרת אוהבת להבין איך דברים עובדים בנושאי רגשות, לא אוהבת כשאנשים מנסים אותם עלי.

אז ככה, בהתחלה לקחתי את המתקפה ברצינות, לא פשוט להניף את דגל הנקמה מעל מסגד ג’מרכאן בעיר קום באיראן.

כשיש איומים על מתקפה משולבת, עדיף לא להאריך.

אז חיכיתי.

וחוץ מזה שחיכיתי, אז שמנו בממ"ד עוד שתי מזרונים, והקטנים הצטופפו להם יחד, לשינה, כדי שאם חלילה וחס תהיה אזעקה בלילה, אז לא נצטרך להעיר אותם, להרים אותם, שזה קצת מלחיץ, כי הם שוקלים בכל זאת.

אז ישנו ככה כמה לילות, עד שראינו שהמתקפה מתבוששת לה מלבוא ואז החזרנו את המזרונים לטובת שטיפה, ולטובת קצת מרחב בחדר.

חוץ מהעברת המזרונים אז גם סידרתי את החדר, זאת אומרת, בחדר יש שתי סלסלות של כביסה, והר ועד בכלל.

אז הקפדתי לקפל את כל הכביסה, כדי שיהיה נעים בעת האזעקה ולא צפוף.

חוץ מזה, עשינו קניות, אם כל שבוע אנחנו עורכים קניה באלף שקל, נניח, אל תיקחו את המילה שלי במדויק, הדגשתי, נניח.

אז נניח שקניתי באלף חמש מאות רק כדי למלא את הבית.

מילוי הבית זוהי אסטרטגיה בפני עצמה, בתקופת הקורונה מילאתי את הבית בקטניות, בשלב מסוים אכלנו את הקטניות כדי לחלץ אותם מגזר דין של אבדון.

הפעם החלטתי, לקנות שק אורז, גם נשמר, גם אפשר לחלק, אם יבואו השכנים, אפשר לתת להם כמה כוסות אורז, וככה יהיה מספיק לכולם עד שתהיה שוב אפשרות לקנות אוכל במכולת.

האמת, שהמתקפה היתה רק תירוץ להוצאות החופש הגדול, כולם בבית והמשך המשוואה כולם רעבים והתוצאה כולם אוכלים.

אז היתה סיבה והיה גם תירוץ, אבל במשפחות כמו שלנו, כמה שתקנה יחזיק לך גג שבוע.

נו פרובלם, הבית מתרוקן קונים שוב וחוזר חלילה.

מחכים, ומחכים לאזעקה, ואין קול ואין עונה.

בינתיים האוכל מתחסל כדרכו בקודש.

איך אמר החסן הזה, נשאיר אתכם עם רגל ורבע באוויר.

אז תקשיב חסן, החלטתי שהאיומים שלך לא מדברים אלי.

אם כל ההערכות לאחר חצות י' באב, החלטנו לעשות צבע בבית, ושחסן יקפוץ.

הגענו לממ"ד הזזנו מיטות, שטפנו מתחתן, הרטבנו את הקיר בצבע טרי, זה הזמן לא?

ואז באחת, פתאום נזכרתי בו, אני רגל ורבע באוויר, מה אני עושה אם יש עכשיו אזעקה?

אין מקום לדרוך.

הצבע צריך להתייבש, ולא עוד, שחמש מכונות המתינו בנחת וסבלנות ראויה לציון לקיפולן, בחדר ממ"ד, חחח... חסן.

בטח אתה יושב וצוחק איך הפסיכולוגיה שלך עובדת, והיהודים לא יכולים לצבוע את הבית שלהם, ולארגן אותו, וכשמי יודע בכלל, אחרי טיל בליסטי מה יישאר.

אז הנה אני כאן להגיד לך, שהספקנו שוב פעם לקפל את כל הכביסה, הסיוד כבר התייבש, החדר שטוף, מילאנו שוב את הבית ברוך ה', לכבוד שבת קודש.

את חושבת שהוא יושב עם מפה, מחפש את הכתובת שלך ומכוון את הטיל בדיוק אליך? שואל אותי בני, שבכלל לא מבין שנסארללה מנסה לשחק ברגשות שלנו.

אז קודם כל אני חושבת שאם הוא היה מנסה לשלוח טיל לכתובת שלנו, אז הוא היה מפספס בכמה עשרות מטרים, לכפר השכן, ומעבר לכך אין לנו כתובת על הבניין, מחוק.

אז אתה מר נסראללה נלחם על התודעה שלנו, מבטיח שתלחמו מלחמת קודש בדרך לירושלים.

ואני כאן להגיד לך, שכתוב שתיקון הבית הוא תיקון השכינה, וכאשר אני קונה אוכל אני אומרת לכבוד שבת קודש, וכמה שיהיו מניעות, אנחנו שוב ושוב נחזור כדי לקפל שוב כביסה, כדי לתת לילדים תחושה טובה ונעימה בבית בכלל ובחופש בפרט.

מה אתה מבין בקדושה?

מה אתה מבין בלרוץ לדבר מצווה?

מה אתה מבין בבית היהודי?

מה אתה מבין בירושלים?

והשאלות שלי הפעם הן רציניות לחלוטין.
 

חנה ש.

צילום אומנותי
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
יוצרי ai
כשכתבתי את הקטע הזה, כמובן שעדיין לא ידעתי שיגיע יום שמר נסארללה יכריז שהוא הולך לנאום,
והנאום פשוט יתבטל.
הוא יתבטל, לא בגלל עניינים טכנים אלא בגלל עניינים עקרוניים.
אנשי חיזבאללה, אם עדיין לא הבנתם, אם עדיין לא הפנמתם,
שלא ממש כדאי לכם להילחם את מלחמת הקודש שלכם, בלשון סגי נהור, אז הגיע הזמן שתקלטו.
גם אם אין לכם משדרים.
הגיע הזמן שתפנימו שעם ישראל חי וקיים לנצח,
הגיע הזמן שתיכנעו.
כמו שנאמר: "וכל הרשעה תעקר ותשבר... ותכניע".
אבל כמו שאנחנו כבר יודעים המלחמה שלכם, שמגיעה מכוחות הטומאה, היא מלחמה בלתי נתפסת,
היא מלחמה על הקדושה.
בינתיים הנאום שלך מתעכב, והייתי מציעה לך, לפני שאתה מלגלג על עם ישראל שתזכור שצוחק מי שצוחק אחרון.
 
נערך לאחרונה ב:

חנה ש.

צילום אומנותי
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
יוצרי ai
גם אני לא האמנתי שהרברבנות וכוח הטומאה הלזה יסתיים באופן כל כך חד וחותך,
אין לי אלא לסגור מעגל, מעל במה צנועה זו, בפסוקי התהילים פרק פ"ג:

יד אֱֽלֹהַ֗י שִׁיתֵ֥מוֹ כַגַּלְגַּ֑ל כְּ֝קַ֗שׁ לִפְנֵי־רֽוּחַ׃ טו כְּאֵ֥שׁ תִּבְעַר־יָ֑עַר וּ֝כְלֶהָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט הָרִֽים׃
טז כֵּ֭ן תִּרְדְּפֵ֣ם בְּסַעֲרֶ֑ךָ וּבְסוּפָתְךָ֥ תְבַהֲלֵֽם׃ יז מַלֵּ֣א פְנֵיהֶ֣ם קָל֑וֹן וִיבַקְשׁ֖וּ שִׁמְךָ֣ ה'׃
יח יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד וְֽיַחְפְּר֥וּ וְיֹאבֵֽדוּ׃ יט וְֽיֵדְע֗וּ כִּי־אַתָּ֬ה שִׁמְךָ֣ ה' לְבַדֶּ֑ךָ עֶ֝לְי֗וֹן עַל־כׇּל־הָאָֽרֶץ׃

ברוך ה' שמכרית הרשע, שנזכה להמשך "ייתמו שונאינו".

וכשם שהחרדות עברו אל שונאינו,
הכוח של הטומאה שנתקף במחלת עצבים,
כך ימשך, כל מה שינסו לפגוע יפגע בהם.
"חרבם תבוא בליבם וקשתותם תישברנה".
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

"אבל איך אני אדבר איתו?" שאלתי את אשתי באימה.

למה אני צריך את הדוד הזה אצלי בבית?

אז הוא מגיע מאמריקה, והוא צריך מקום להיות בו,

יש לו שפע כסף! שישכור חלק במלון!

הוא לא יודע מילה בעברית, ואני לא מבין מילה בשפתו.

אז למה זה טוב, למה?

"הכל טוב, מה כבר יכול להיות?" שאלה.

"מה כבר יכול להיות? את הרי לא תהיי כאן כשהוא ייכנס, נכון? נניח הוא נכנס ואומר משהו, הרי לי אין מושג למה הוא מתכוון, מה אני עושה איתו?" תהיתי, מצוקה בקולי.

"תפסיק להילחץ... מה נראה לך? הוא יגיד שהוא שמח להיות פה וכו' וכו'"

"נו, אז לפחות תלמדי אותי מה לענות לו!"

"אוקיי, תענה (אני מתרגם כמובן) 'טוב לשמוע! אני ממש ממש שמח!' עכשיו אתה רגוע?"

"לא! אם הוא אומר אחר כך עוד משהו? נו, די! אין לי כח לזה!"

"הכל טוב! הוא ישאל איפה החדר שלו, אז תסמן לו לכיוון חדר האורחים ותאמר (אני שוב מתרגם...) 'נשמח להיות לך לעזר!' אתה מוכן להירגע? אתה סתם עושה עניין!"

תגידו לי אתם, אני סתם עושה עניין?

לאחר בירור קצר של אשתי, מדוע הוא עזב שתי דקות בלבד לאחר שהגיע, התברר מה קרה באמת...

מסתבר שהוא חטף מכות מאיזה תמהוני מרחובנו, וכשהוא נכנס אליי וסיפר לי על כך, הגבתי ברצינות תהומית במבטא אמריקאי מושלם "טוב לשמוע! אני ממש ממש שמח!"

ואם לא די בכך,

כשהוא פלט לכיווני "חוצפה שכזו! אני רוצה לחזור הביתה!" אני עניתי לו בחיוך רחב "נשמח להיות לך לעזר..."
"שלום אדוני הווטרינר".

"שלום וברכה. ספרות שועל, נכון?"

"ודאי, כתוב על הכרטיס, למה אתה שועל את זה כל פעם?"

"מה? אה, אתה זה עם הפאנצ'ים והמשחקי מילים.."

"הו הו, זהו בדיוק העניין בשלו באתי לוויטרינה הזו שלך..."

"תסביר".

"אני אסביר. אז כך, בדרך כלל אנשים נהנים מהפאנצ'ים ומשחקי המילים, אבל לדעתי דווקא זה מה שמשחק לרעתי..."

"למה כוונתך?"

"אתה הולך ברחוב ורואה איש שמן מגולח, מה אתה רואה?"

"איש, שמן, מגולח".

"זהו, שאני רואה 'כבד קצוץ'..."

"חח זה טוב!"

"זהו, שלך ולאחרים זה אולי טוב, ולכן זה עולה לי במוח, כדי לכתוב את זה. אבל לי, פאנץ' זה כמו אפצ'י..."

"אפצ'י?"

"כן! כיף בבית ליד המחשב, או במקרה של אפצ'י, טישו. פחות באמצע רחוב, כשכל העולם מסתכל על החיוך האווילי שהפציע בפתאומיות, ובמקביל האפצ'י, על מאבק האיתנים לכיסוי מפלי החוטם מעיני הציבור..."

"אני מבין. וממה זה נובע לדעתך?"

"מהבטן".

"חח לא הפאנץ'! זה שאתה לא שולט בהם..."

"אה, זה פשוט, כמו שאמרתי, כי זה מהנה אנשים, הבעיה שאותי זה מענה לפעמים..."

"אתה לא מסוגל להפסיק, אה? זה דווקא נחמד, לא?"

"נחמד? אתה נקרעת פעם מצחוק באמצע דרשה של חמיך כי בדיוק עלה לך בדמיון, מה היה קורה לו מישהו היה מדליק נרות בטעות יום לפני חנוכה? אתה מתאר לעצמך איך הוא היה חם עליי אחר כך..."

"חחח... סורי, אין לי מזור למחלה כזו..."

"לרופא כמוך אין מזור? אתה יודע שזה מזור מאוד..."

"חח... טוב, שועל, אתה מוכרח להפסיק לשכתב את הדו שיח הדמיוני הזה שלנו! תחשוב על זה, אני הרי לא קיים במציאות, אז כשאתה כותב שאני צוחק ומחמיא על הבדיחות שלך, זה בעצם יוצא שאתה צוחק מהבדיחות של עצמך ומחמיא עליהן..."
מדי פעם מתקשרים אלי מחברת לוטו גריל כזאת או אחרת
בדרך כלל אני מנתק מייד
אבל לפעמים נחה עלי הרוח להאריך קצת את השיחה. זה גם כיף, וגם אפשר ללמוד מהם טריקים שיווקיים למתקדמים.

עכשיו התקשרה אלי נציגה של 'סופר ווין'.
נחמדה כמו טינופת צופים.
מבשרת לי בחיוך ליפסטיקי שעליתי בהגרלה, ואני זכאי להטבה מטורפת של מלא מלא מלא טפסים.
אמרתי שאני לא מעוניין וכבר שמעתי מספיק על הנוכלויות האלה.
היא אמרה "לא, אצלנו זה משהו שונה. בוא תשמע שתי דקות ואתה תברך אותי".
נו נו. נשמע.
ברברה שתי דקות על כל הטפסים והזכיות והאפשרויות. אחר כך ביקשה ממני לבחור 6 מספרים.
טקטיקה יפה. אהבתי. זה נקרא 'להכניס רגל בדלת', לתת לך תחושה שאתה כבר בפנים.
שאלתי "למה לבחור מספרים? עוד לא הצטרפתי"
היא אמרה "כדי שתזכה בלוטו. אז איזה מספרים אתה בוחר? אני ממליצה לך על המספר 7. אני רואה שהוא זוכה אצלנו הרבה פעמים" (נותנת לך תחושה שיש פה הרבה אנשים שזכו)
אמרתי לה "אני בוחר את המספרים 1 2 3 4 5 6". הסיכוי שהמספרים האלה יזכו שווה במדוייק לסיכוי של כל צירוף אחר.
היא רושמת את המספרים. "בטוח שאתה לא רוצה גם את המספר 7? "כן. בטוח".
"בוא תרשום את המספר האישי שלי במשרד, כדי שתדע שזו אני כשאתקשר לבשר לך שזכית", היא מכתיבה לי את המספר ואני רושם כמו טאטאל'ע קום שוין אהיים.
(היא ממשיכה להפעיל אותי. קודם זה רק לבחור, עכשיו זה לרשום, בהמשך זה יהיה לתת פרטי אשראי. 'עקרון העקביות' של צ'אלדיני).

השיחה עוברת תוך שנייה ל'מנהל הפרסום של סופר ווין'. הוא נחמד ומקסים כמו הראשונה ויותר.
"היי יקירי, אני שמח שאתה פה איתנו. האינטרס שלנו משותף לאינטרס שלך. אנחנו רוצים שתזכה בכמה שיותר הגרלות, כדי שתמליץ עלינו למכרים שלך, וזאת הסיבה שאנחנו נותנים לך את ההטבה המטורפת בשווי 2400 ש"ח. תסכים איתי שאם תזכה בלוטו דרכנו תרצה להמליץ לעוד חברים שלך להצטרף כדי שגם הם יזכו?"
(טקטיקת 'שרשרת הסכמות'. הוא מציג כמה היגדים שאי אפשר להתווכח איתם, כדי שאני אהיה בגל של הסכמות גם על היגדים שהוא יציג בהמשך).
אני מחליט לאתגר אותו: "מה פתאום. אם אני אזכה אני לא ממליץ לאף אחד. אני לא רוצה שעוד אנשים יצטרפו ויורידו לי את הסיכוי לזכות שוב".
הוא אומר לי "זה לא קשור. אתה עלית בגורל שלנו ולכן אנחנו נותנים לך את ההטבה".
אני מתעקש "אין בעיה. רק שלא יהיו פה אי הבנות אני מבהיר מראש שאני לא הולך להמליץ עליכם אם אני זוכה".
"אז אתה רוצה להפסיד את ההטבה הזו? שאני אעביר את ההטבה למישהו אחר?" (יצירת תחושת הפסד)
"כן. אתה יכול להעביר אותה למישהו אחר".
פתאום נופל לו האסימון שבאתי לשגע אותו, הוא מחליף דיסק ונהיה עצבני: "אם אתה חושב שעם החכמולוגיות שלך אתה תצליח בחיים, אז תדע לך שלא"...
"יאללה, לך תחפש תמימים אחרים להפיל אותם" אני חותם את השיחה.
בערב קר בבני ברק, הם סחבו אותו עם כיסא הגלגלים אל הגג. והוא יכול היה להביט על גגות העיר ולראות צפורי לילה שטסו בשמיים. לאחר זמן מה ירדה אפלה ופנסי הרחובות נדלקו. הם ירדו בחזרה והשאירו אותו לנוח על הגג.

הוא יכול היה לשמוע זוג מפטפט למטה על המרפסת.
היא הייתה עליזה וצוחקת, קראו לה שושי והיא עבדה במשמרת לילה במעייני הישועה, העלו לה את המשכורת בעשרה אחוזים וזו הייתה סיבה למסיבה. מסיבה קטנה במרפסת עם בעלה החמוץ.
אתמול הם התקוטטו על איזו שטות. והם לא דברו עד עכשיו.
היא סיפרה לו על מה שעברה היום בחדר הניתוחים. הוא הביט החוצה ולא היה ברור אם הוא מקשיב, על כל פנים לא הוציא מילה. אפילו לו הממ.
הרב קלופרניץ פחד נורא מהניתוח - סיפרה לו - כשהביאו אותו לחדר הניתוחים הוא רעד. כשהוא הורדם הוא נשך את שפתיו בחוזקה כדי שלא לפלוט שטויות תחת השפעת החומר. הניתוח באמצ לא כל כך הצליח, דוקטור ג'ייקובס אמר שהוא שתה יותר מדי הרבה, וכל הבטן הייתה כמו בוץ בפנים, הסכין החליקה לו. אתה מי זה דוקטור ג'ייקוב לא?
בעלה שתק.
לא??? שאלה אותו שוב.
אני לא מבין - אמר.
מה אתה לא מבין.
אני לא מבין אותך. אתמול היית... בקיצור אני לא מבין.
מה הייתי אתמול?
הוא שתק
מה הייתי? מה?

הוא קירב את כיסא הגלגלים אל המעקה, לשמוע יותר טוב, האורות של העיר היו מופלאים אך ליבו היה כל כולו מרוכז בקולות שהגיעו מלמטה. המילים שפרצו מבין השפתיים של בני הזוג שעמדו במרפסת מתחתיו היו חזקות מדי, צורמות מדי כדי להתעלם מהן. הוא לא הכיר אותם, היה משהו כואב מאד באוויר, דברים שנאמרים ולא ניתן למוחקם.
הקולות למטה התרוממו מעט והוא הרגיש את הלב שלו מתכווץ, לא בגלל שהוא חש אמפתיה כלפיהם – אלא כי היה בזה משהו מוכר, משהו שהיה בתוכו, רגעים ישנים שבהם מילים יצאו החוצה בלי שליטה, כמו סכינים שלא יודעים איך לעצור.

הם המשיכו לצעוק. המילים חדלו מלהיות מילים ונהפכו לשיר צורם של כאב וכעס. המריבה הזכירה לו את כל הדברים הלא נאמרים בחיים שלו. את השיחות שלא התקיימו, את השאלות שלא נשאלו. דברים שעומדים יצוקים בין בני אדם ואי אפשר לגשר עליהם.

וכשהורידו אותו בזהירות הבייתה. והשכיבו אותו במיטה. שאלו אותו, תרצה כוס תה? להביא לך עיתון? להדליק את הרדיו?
הוא הניע בראשו לשלילה.
רק תשאירו אותי לבד - אמר בקול עצוב.
ואחרי כמה דקות קרא להם וביקש עיפרון ומחברת.
הם נכנסו אליו בבוקר, עם התפילין והתרופות.
והוא עדיין כתב
שיתוף - לביקורת שכן רע-ש!
א.
שעת לילה מאוחרת, בני הבית נמים את שנתם, ואתה מדמדם.. את שנתך. לפתע דפיקות בדלת, טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק...! (בפועל יותר מעצבן לשמוע את הדפיקות מאשר לקרוא את כל ה-20 טוק טוק...)

אתה ניגש להציץ בקוקר (עינית) ורואה חזות מטושטשת.
לבוש בפיג'מה, ואין לך מושג את מי תגלה כשתפתח את הדלת, אולי את רב השכונה.. או סתם אדם מכובד שלא היית רוצה להתראות בפניו במדי לילה. וללבוש בגדים לא בא בחשבון, אז אתה נשאר במטה.
אך הדפיקות לא מרפות וקצב הנקישות עולה בכמה סולמות... מה שמאלץ אותך לעלות על מדים רגילים.
בכל זאת, אם יהודי דופק באישון לילה מסתבר שזה עסק רציני, כמו הצלת נפש אחת מישראל, ואפילו שתיים.

אתה ניגש לפתוח את הדלת בדחילו ורחימו, דרוך לגלות מיהו הדופק.. שגרם לך להתלבש?
מתברר שהשכן מקומה-4 בא להחזיר לך עכשיו את 2 השקלים שלקח ממך בשחרית! איזה יופי...!

ב.
שעת מנוחת צהרים. בלילה הקודם השינה שלך נקטעה בגלל השכן מקומה-4.
וממש הרגע אתה הולך לחרוף כמה שעות טובות לפצות על השעות האבודות. בחדר שורר שקט מופתי וכבר הפכת צד במיטה. אבל אז בדיוק נשמעות דפיקות נמרצות בדלת.
יותר מאלף טוקטוקים בקצב מסחרר, גורמים לך לקום בעצבנות, ולצמצם מרחק מהדלת הנדפקת.

אתה פותח את המסכנה, ומגלה שמדובר בשני זאטוטים קטנים שדורשים את המסמרים שהבן שלך לקח להם (לטענתם..) לבניית 'המחנה'..
מעצבן, משגע, מטריף, כל מילת תיאור בהקשר שלילי תואמת כשורה את המצב. ואם לא היית אנטישמי. היית קולע את שניהם בפאות אוזנם ומשלחם בנימוס להוריהם. אבל אתה מנומס. ופורע את חובך מבנך השובב.

ג.
שעת לילה שקטה במיוחד, אתה שקוע בשיחת טלפון ראשונה עם המלמד של הבן - שמספר שהוא מתנהג באלימות, ופתאום - דפיקות בדלת. טוק טוק טוק, מלווה ברעש קל של גרירת חפץ מתכתי.

אתה עוזב את השיחה, פותח את הדלת עם הטלפון, ורואה שכן שמחזיק מברג ענק.
"סליחה על ההפרעה, אתה יכול להלוות לי פטיש? זה הדבר היחיד שחסר לי כדי לפרק את הארון הישן שלי".
"לא אין לי פטיש!". סוגר את הדלת ומסנן: "למזלך!"
והמכובד מעבר לאפרכסת שואל, "מה אמרת?"

ד.
שעה מאוחרת, דפיקות בדלת מעירות אותך מהשינה.
השכן מקומה-3 מחכה מעבר לדלת עם מבט מודאג:
"סליחה על ההפרעה, אבל יש לך אולי מלח+ביצים? בדיוק באתי להכין חביתה וגיליתי שנגמר לי".
לאחר שנתת לו וסגרת את הדלת. אתה מהרהר לעצמך: "חביתה? בשתיים בלילה? הלוואי שיחטוף צרבת!"

ה.
שעת בוקר מוקדמת, השמש בקושי זרחה, הציפורים חורפות, והדפיקות בדלת מתחילות בקצב אחיד. טוק טוק טוק.
אתה מנסה להתעלם, אבל הדפיקות לא פוסקות.

מתוך שינה מעורפלת אתה קם וניגש לדלת, מציץ בעינית, ורואה אדם עם קופסת קרטון.
אתה פותח את הדלת בחצי עין עצומה, והברנש מכריז בהתלהבות: "המשלוח שהזמנת הגיע!".
רק אתה לא הזמנת כלום...
מתברר שזה תבניות ביצים לשכן מקומה 3...

ו.
שעת בוקר מוקדמת, אתה מתארגן בזריזות ליציאה להספיק את המניין המהיר.
טוק טוק טוק טוק טוק!

השכן מקומה-3 מחכה לך עם כוס ביד:
"היי, אפשר קצת קפה? אני לא יכול להתחיל את הבוקר בלעדיו".
אתה שוקל ברצינות אם לזרוק עליו ביצים.. או להשאיר כוסות חד-פעמיות מחוץ לדלת.
"מתי הבנדיט הזה ישן?!", אתה שואל את עצמך.

ז.
שעה מאוחרת, דפיקות קלות אבל עיקשות בדלת.
אתה פותח, ורואה את השכן המבוגר מקומת הקרקע.
"סליחה, אבל נראה לי שמישהו אצלכם מזיז רהיטים. זה מפריע לקרוא את העיתון".
אתה מסתכל על הסלון - שום דבר לא זז כבר שנים...

ח.
שעה לא ברורה בלילה, אתה שומע את הדפיקות אבל לא ברור מהיכן.
אתה מתלבש בזריזות, פותח את הדלת, ואין אף אחד.
אבל... על הרצפה יש פתק:
"הייתי חייב לבדוק אם אתה ער. תודה. השכן מקומה-3..."



אז מה באמת הפתרון לטרדנים כאלה?
כי הפתרון הקונבנציונאלי - לתלות על הדלת פתק בנוסח:
ין לדפוק בשעות 2-4 בצהרים, ומ-11 בלילה" -
לא נמצא יעיל אל מול נוקש טרדן, שסבור שדפיקתו היא יוצאת מהכלל....
אז מה כן?

לפניכם מספר אופציות להרחיק את הדפקנים הדווקנים...
אפשר למשל לתלות על הדלת שלט "זמני קבלת קהל" גדול ומעוצב - בנוסח:
"אנחנו ישנים בשעות 11 בלילה עד 7 בבוקר. ובצהרים בשעות 2 עד 4. בשאר השעות אנחנו מתעלמים בכוונה. תודה על ההבנה!"
ואל תשכחו להוסיף אייקון של מנעול ענק לחיזוק המסר.

במצב ואתם אדיבים או גרים עם שכנים רגישים במיוחד, כתבו את הנוסח הבא:
"אנחנו כל כך מצטערים על חוסר המענה! כדי לוודא שמקרה כזה לא יקרה שוב, בבקשה כתבו את הבעיה שלכם בפתק, העבירו אותו בתחתית הדלת ותלכו לישון –אל חשש בבוקר כבר נעדכן אתכם".

או: "אתם דופקים בשעה מאוחרת? הדלת שלנו עלולה להיעלב! חזרו מחר והיחסים יישארו תקינים".
וגם: "דלת זו אינה תומכת בדפיקות לילה וצהרים. אנא נסו להקיש קלות ביום בהיר אחר".

ואולי אתם בעניין של שלט מפתיע: "נא לא לדפוק! במקום זאת, שלחו לנו הודעה טלפונית. נענה מיד... או כשנתעורר".
או: "דיירי הבית ישנים עכשיו! דפיקות בשעות אלו יתועדו ויובילו לדיון בוועד הבית על מהות השפיות. תודה על שיתוף פעולה!"


במקרה ואתם מתגוררים בשכנות לליקויי ראיה, או שכנים שעושים ראש קטן ומצלצלים בפעמון, החליפו את הפעמון במתג מזויף עם שלט "לחצו כאן לשירות". כשהם לוחצים, שימו הקלטה של צפצוף ואחריו: "השירות כרגע לא זמין. תודה על הפניה!"
אפשר גם להתקין רמקול קטן מעל הדלת שיאמר: "הדיירים עסוקים כרגע במשהו מאוד חשוב. נסו שוב ביובל הבא".

ואם כלו כל האפשרויות, תמיד אפשר לחשוב מחוץ לקופסה. להתקין דלת דו-כיונית! איך זה עובד אתם שואלים?
כשמישהו דופק בשעה מאוחרת, הדלת מסתובבת ומפנה אותו חזרה למדרגות עם הודעה: "קבע את ביקורך בשעה יותר ראויה. תודה!".

ואם תליתם פתקים ושלטים מכל הסוגים, החלפתם את מתג הפעמון, העמדתם רמקול, התקנתם דלת דו-כיונית, ואף הצמדתם מכתזי"ת קטנה שכל דפיקה משגרת שפריץ מים לעבר הדופק (ככל שהשעה פחות נוחה, השפריץ יותר חזק), ועדיין זה לא עזר, אז קבלו עצת זהב.. רק רגע, אני שומע מישהו עומד במפתן הבית.
"רותי תפתחי את הווילון. תראי מה רוצים השכנים..."
העיקר שלא ידפקו!

מקווה שהועלתי. בהצלחה!

ספירת העומר

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

אתגר AI

תספרו 50... תזכורת • אתגר 252

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צה

א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיי נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:ג כִּי אֵל גָּדוֹל יי וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יי עֹשֵׂנוּ:ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי:י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה