ברצוני להגיב על הפוסט היפהפה הזה.
מסתפקת אם פוסט כזה יכול לשכנע אנשים מבחוץ, אם הוא נשען כולו על התזה של 'לא תבינו עד שתהיו שם', אבל אין ספק שהוא מאיר את הסיפור ונותן הצצה נהדרת לאחורי הקלעים, לתוכן העניינים, לליבת הדברים.
על דבר אחד המעיק עליי בכל השיח הזה של זוכי הלוטו המסתופפים בצילו של רבי נחמן, אני מבקשת להרחיב.
נתחיל מדמיון מודרך: בואו נחשוב שהציון הקדוש, מקום משכנו של רבי נחמן מברסלב, היה ממוקם בארץ, במרכז. גג שלוש שעות נסיעה מכל הכיוונים, אוטובוסים מאורגנים, שאטלים מהאיזור, כרטיסי כניסה צבעוניים, אבל פה- במרכז.
נפרדים מהאישה רק ליומיים- לא סיפור נורא, רוכשים כרטיס בעשרות שקלים- סביר בהחלט, ומפליגים למרכז, לאולפנות בני עקיבא, אוהלים או משהו אחר בסגנון.
עכשיו תקשיבו, ותקשיבו טוב.
יש בארץ שלנו עוד הרבה מאד חסידים, רבים מספור, שנוסעים לרבי על ראש השנה. בכל החסידויות המייחסות את עצמן לבעל שם טוב קיימת חשיבות ראשונה במעלה להסתופפות בצל האדמו"ר בראש השנה, לתפילות ביום הדין יחד עם הסנגור היחיד שמסוגל להיות הצינור בינינו לבין בורא העולם.
וחסידים אלו כמו חסידים, ולא משנה אם שם החסידות שלהם מתחיל בס', בפ' או בב', יעשו הכל, אבל הכל, כדי להיות אצל הרבי שלהם. זה אולי לא כולל טיסות, כי הידד והם נמנים על חצר חסידות השוכנת כבוד בארעא דישראל,
אבל זה כולל חדר בפנימיית בחורים יחד עם עוד 5 אברכים והשארת האישה בביתה- עם אימא, חמות, אחות, גיסה או לבדד,
או שזה כולל השכרת דירה לשהיית המשפחה בירושלים, בני ברק ושות' בסכומים שחוסכים אליהם כבר מחשוון,
או שזה כולל אירוח של סרדינים בבית החמות שלמזלה (או שלא) מתגוררת בעירו של האדמו"ר.
ועוד כהנה וכהנה. תפסו לכם חסיד או שניים לשעה של סיפורי מעשיות על נסיע'ס לראש השנה- ובמקביל דברו עם הוצאה לאור כי אוטוטו יש לכם עב כרס ורב מכר.
עכשיו תודו,
הרבה מאד מהרעש סביב הנסיעה לאומן, כמו גם המגבלות שעומדות בעוכריה השנה, נולדו בשל היותה ממוקמת קצת יותר רחוק, בעומקה של אוקראינה. ולאוקראינה, מה לעשות, צריך מטוס, כרטיס, מזוודת אוכל, יום יומיים מעבר לחג לטיסה והתארגנות וכו' וכו'- כפי שהפוסט הזה מפליא לתאר.
אז אל תאמרו אתם לא מבינים. אינכם יודעים. לא חשתם. אוהה, חשנו גם חשנו. הרבי שלנו, בס', בפ' או בב', קורא לנו אליו לראש השנה, ובשביל זה אנחנו מוסרים נפש אם מתבקש, שופכים כסף אם נדרש, ונשארים לבד אם צריך.
ידעתם מה מרגישים חסידי איקס ביוצאם מן הקודש אחר מוסף של ראש השנה? יכולים לשער בנפשכם מה מתחולל בנשמתם של חסידי וואי בתקיעות השופר של רבם?
כולנו רוצים להיות אצל הרבי בראש השנה, כולנו עושים הכל בשביל זה, כולנו נקרעים, כולנו משלמים מחירים כאלה ואחרים. כולנו מתגעגעים להיכלו של הרבי שלנו, לתפילות עימו, למראהו המלאכי והבלתי נתפס ביום הדין.
אז אולי הרקע, התפאורה וניצבי העלילה קצת שונים, אבל בסוף לכולנו כחסידים אותה מטרה. יקרה מכל יקר, עצומה מכל עוצמה, גבוהה מכל גבוה.
כולנו נוסעים לרבי.