• משתמשים יקרים!

    בשל עבודות תחזוקה הערב, ייתכן שהאתר יהיה סגור לפרקי זמן שונים לצורכי תחזוקה.
    זוהי סגירה מכוונת, ונועדה לשפר את ביצועי האתר, לטובתכם.
    בתקווה להבנה. תודה על הסבלנות!

דיון אגודת הסופרים החרדים

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
מאז שפתחתי הוצאה לאור קיבלתי פניות של כותבים המעוניינים להוציא ספר לאור.
כמובן תמיד אני שמחה לייעץ מניסיוני.

אני חושבת שעולם הכתיבה והספרות מכיל גוונים שונים:
1. יש מחשבה שזה מקום בו ניתן להרוויח כסף.
2. מימוש עצמי, מקום לביטוי כשרונות.
3. רצון לקבל במה לשנות את העולם.
4. שאיפה להעביר הלאה ידע.
5. ספר זה כרטיס כניסה יוקרתי לעולם עצמאי.
6. הספר עצמו, שמגיע לקוראים פוטנציאלים שמחכים לקרוא.

כל הסעיפים נכונים, אבל בניגוד למה שנהוג לחשוב, כיום בדור שלנו נדיר מאוד למצוא מישהו שיסתכל לכיוון שלנו, הכותבים.

לכן, את עיקר העבודה, הכותבים צריכים לעשות בעצמם. וזה תהליך מאוד אמיץ, שדורש הרבה דלק והרבה סיבות טובות לעשות את זה.

לגבי כסף - בדרך כלל רק סופרים שיש להם קהל נאמן או יכולת שיווק וכמובן סיעתא דשמיא - יכולים להרוויח.

השאר - מתנדבים או תורמים. זה לא כל כך נורא להתנדב ולתרום, במידה ואדם מודע שזו אפשרות מתקבלת על הדעת ומנמיך ציפיות ובא מתוך גישה אלטרואיסטית ונדיבה, ומתוך רצון לשנות ולשפר את העולם, אות שיקראו את כתביו. וכמובן מתוך אמונה שה' מנהל את הכל וה' רוצה שאנשים יפעלו ויצאו לאור.

חשבתי כמה טוב אם תוקם אגודה לסופרים וכותבים חרדים.

אגודה זה ארגון משותף של חברים שכולם שווים. אין היררכיה אלא כל אדם נוטל חלק ומשתתף מהמקום בו הוא יכול/צריך לתרום או לקחת.
האגודה יכולה לפעול בכך שהיא תתן לחברים יכולת להתאגד ולסייע זה לזה.
אגודת הסופרים העבריים, לדוגמה, (נראה לי) מפעילה בין היתר כנסים בהם הסופרים מגיעים ומציגים את הספרים שלהם.. בנוסף יש אפשרות לתמוך, לעזור במכירות או בפרסום ועוד...

תחשבו על אגודה שמפרסמת בעיתונות רשימת ספרים חדשים...
המפעילה חוגי בית אליהם ניתן להזמין סופרים לפי בחירה שימכרו שם את הספרים שלהם ויתנו הרצאה/דיון/ פעילות.
וכן ספריות יכולות להזמין סופרים להרצאות ולהציג את הספרים שלהם.
אגודה כזו יכולה להיות לעזר לכולם.

לשם כך צריך שהיא תהיה שיתופית, אין כאן רווח לאדם ספציפי אלא כל אדם תורם את חלקו.
בשביל אגודה כזו צריך שהחברים שנרשמים באגודה, מוכנים לבוא מתוך תחושת שותפות ורצון לתרום מהיכולת שלהם.
צריך להקים אתר מסודר של האגודה וכנראה להירשם כאגודה.

אמנם זה רעיון שאני מעלה לכאן אבל אני לא רואה את עצמי כאחראית או מנהלת האגודה. היא כאמור שיתופית. במידה ויש הוצאות הן מתחלקות בין כולם... מה שיכול להוזיל עלויות אבל דורש רצון טוב ואמונה בשיתוף פעולה כמשהו שיכול לקדם את עולם הכתיבה החרדי.

מוזמנים לכתוב איך אתם רואים את הדברים. מי יכול להקים אתר לאגודה, ואם אתם רואים בה פוטנציאל כלשהו ותרצו להצטרף ובשלב זה לתרום (לא כסף, הכוונה לתרום רצון טוב) כדי שהיא תתבסס.

אגב, כיום יש אפשרות לכל אדם להוציא ספר לאור ולעלות אותו בחינם למכירה באתר בוקפוד שזה אתר שקצת מגשים את החזון של: 'כל אחד יכול לכתוב ספר'. (יש את העלות של הגהה, עימוד וכריכה וכמובן שיווק כך שזה לא חינם, וכמובן עדיף להוציא לאור בדרך המקובלת).

אגודה לסופרים חרדים היא דבר מתבקש דווקא בגלל ההזדמנויות המדהימות שיש כיום בעולם המתקדם שמוכיח שניתן להגשים חלומות ב"ה.
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
רעיון טוב.
אבל מה ההגדרה לסופר?
מי שהוציא כבר ספר?
מי שכותב בעיתון?
חברי האגודה יכולים להחליט מי נקרא סופר,
מבחינתי כל אדם שמתכנן להוציא לאור ספר נקרא סופר.

חשוב לי לציין שאפשר להקים את האגודה בלי קשר אלי.
הדיון פתוח לכולם, אגודה זה דבר שיתופי בלי קשר לאדם זה או אחר. למרות שאשמח להשתתף ולתרום.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
חובה לעשות כזה דבר.

אומנם יש את 'ביתא' אבל הוא רק לסופרות, ולא כ"כ פועל בשנים האחרונות.

גם קהילת הסופרות כאן עוזרת כנראה, אבל לנו - הגברים - אין שום ארגון פעיל בנושא.

ב'ביתא' הנ"ל צריך גם לשלם דמי חבר, בדומה לאגודת הסופרים העבריים.

ולכן אני מצטרף להנ"ל בכל ליבי.


אתר אפשר להקים בWIX או שתפני למי שהקימה לך את האתר של ההו"ל.

מוכן לתרום כמה שיותר מיכולותיי ודעותיי בעניין זה, וגם לקחת עלי את אחריות הניהול אם צריך.


נ.ב: שלא תחשבו שבציבור הכללי זה קל, שמעתי על סופרות מפורסמות שבעבר היו צריכות להסתובב מחנות לחנות ולדבר עם המוכרים בשביל שהם יוכלו להמליץ עליהם, וכן לארגן בעצמם ערבי סופרים בהם היו מקדמים את עצמם מבחינה יחצני"ת.

היום הם כבר מפורסמים (ההשקעה עוזרת...) אבל לא יתכן שנסבול מכל הטרטורים האלה, במיוחד שאנחנו חרדיים, ואצלנו אין עדיין כ"כ את ה'ערבי סופרים' האלה.
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
כן, אשמח שתיקח את ניהול הפרויקט, רק כמובן שההצלחה תלויה בסיעתא דשמיא ובהיענות של ציבור הכותבים.
אם צריך עזרה אפשר לפנות אלי.
בהצלחה.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
כן, אשמח שתיקח את ניהול הפרויקט, רק כמובן שההצלחה תלויה בסיעתא דשמיא ובהיענות של ציבור הכותבים.
אם צריך עזרה אפשר לפנות אלי.
בהצלחה.
תודה רבה, אשמח אם מישהו כאן יעבוד על האתר מכיוון שאני לא כ"כ טוב בדברים האלה...
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בכתיבה שלי אני באה מתוך רצון טוב, לבנות ולא להרוס...
כך שהתחלתי להוציא לאור את הכתיבה שלי, ממש רעדתי שמא הכתיבה תקלקל משהו בעולמם של הקוראים.

חיפשתי איזו דמות שמבינה בכתיבה ובתוכן לציבור החרדי שתיתן לי עידוד שהתוכן בסדר. (ומצאתי את הפתרון כאן, תודה לכם שכיוונתם אותי בכתיבת ספרי הראשון "במה ללא קהל".)

מאז - המצב שלי נעשה קל יותר. למדתי מה מתאים לכתוב לציבור ומה לא: (אני מקשיבה לעצמי, אם יש לי התלבטות אם זה מתאים אני מוותרת על הפרסום או מבררת למה ההתלבטות ומנסה לפתור אותה עם עצמי).

אבל עדיין יש מקומות של התלבטות, כמו במייל שקיבלתי לאחר שהצעתי את הספרים שלי לתרומה לספריות.
המייל הציג את עצמו כתלמידה מבית ספר חסידי (כנראה יסודי), שרוצה את הספרים שלי תרומה לספריה, בהתחלה כמובן שהסכמתי, ואז חשבתי: הרי יש רמות שונות בחוגים שונים במגזר, איך ניתן להתאים את הרמה של הספר לקהל היעד?

חבל, וזה ממש תמוה בעיני, שאין בהוצאות לאור (או במגזר החרדי באופן כללי) איזו וועדה שמיועדת עבור התאמת התוכן של הספרים לקהל היעד. (או שמא יש?)
אני לא מתכוונת לוועדה רוחנית רגילה של מגזר מסוים, אלא ממש וועדה שיהיו בה נשות חינוך מכל החוגים, והתפקיד שלהן לסווג את הספרים לפי קהל היעד.

אני כותבת את הדברים, מכיוון שאני, בכתיבה שלי, כן שואפת לשבור מוסכמות מסוימות באופן הגיוני (קצת בדומה לאברהם אבינו ששבר את הפסלים...) מתוך מטרה לכוון לעולם טוב יותר, אבל אני מכבדת את החוגים שיש להם חשיבה אחרת והכתיבה שלי לא תתקבל אצלם באופן חיובי, כמתאימה לגילאים מסוימים.
(אם כי בדור שלנו, עם כל הניסיונות שאורבים לפתחנו, אני חושבת שהספרים שלי ודומים להם - ממש חיוניים עבור שימור העולם החרדי).
למשל מול המייל שמבקש את הספרים כתרומה לבית ספר חרדי, אני די מתלבטת אם מתאים למגזר החסידי, מה עוד שאני לא ממש מכירה את העולם חסידי ואת הדעות שלו.

בקיצור, אם קראתם את הספרים ויש לכם מה לומר לי - אם זה מתאים לכל המגזרים או לא - כיתבו לי כאן או למייל בחתימה. (הספרים שאני רוצה לתרום הם: סדר הפוך, הצעה לסדר ופותר הבעיות (שזה לא ספר שלי, אבל הסופרת הסכימה לתרום לספריות).

בינתיים ביקשתי ממי שביקשו א הספרים, לדעת לאיזה גיל הספרים מיועדים ואם יש ביקורת על הספרים לפני שהם נכנסים לספריה.
המאמר הבא נכתב אתמול, וגם הוא ייכנס בעז"ה לספר החדש - ספר שמביא אסופת מאמרים על הגשמה עצמית ויציאה לאור.
המאמר נכתב עבור כותבים בציבור הכללי, שם, בניגוד לציבור שלנו, יש סופרים רבים עצמאיים.
ככל שאני הפכתי לסופרת עצמאית (הכוונה שאין לי שיווק לחנויות), כך שמעתי על סופרים חרדים רבים שספריהם אינם נמכרים בחנויות הספרים, אלא משווקים עצמאית, כי לשוק הספרים החרדי יש קודים מסוימים, ולא כולם עומדים בהם, כנראה.

הספר החדש ינסה להיות משווק בחנויות הספרים, שלחתי ואשתדל לשלוח בהמשך, אחרי עריכה והגהה, את הקובץ להוצאות לאור, אולי יראו את הפוטנציאל והערך שלו ויכניסו אותו לחנויות (לא הבנתי עד עכשיו 'איך מכניסים ספר לחנויות').

התוכן של הספר הוא מאמרים על הגשמה עצמית שרובם פורסמו כאן, בפורום כתיבה.

בספר יהיו משולבים איורים קלילים, כמו קריקטורות, הממחישות את התוכן של המאמר. לדוגמה: למאמר המדבר על "החוק לכתיבת ספר" יהיה איור של דו"ח/מתן קנס על אי כתיבת ספר, או למאמר "יגעת ומצאת תאמין" איור על אדם שדוחף סלע ומהסלע מתפוררות אבני יהלום.


כמה מילים על שיווק ספרים.

כמעט כל סופר מתחיל, ואפילו סופר וותיק יותר, יסכים עם העובדה שהשיווק של הספר, בו השקיע את זמנו, ולפעמים אף את נפשו, זה אחד הדברים הכי מאתגרים ואפילו בלתי אפשריים.

העולם של זמננו לא מסביר פנים לסופרים, אין שיווק מתאים, ואולי לפעמים גם, בשטף החיים, אין קהל מתעניין.
אני כותבת מהזווית שלי, בתור אחת שכתבה ארבעה ספרים.

שניים ראשונים נכנסו ברוך ה' לחנויות הספרים החרדיות, השלישי הפקתי עצמאית ועשיתי את כל הטעיות הנדרשות.
וברביעי, כגודל הציפיה כן גודל האכזבה (האמת שלא התאכזבתי בשבילי, אלא בשביל ציבור הקוראים הפוטנציאלי).

כעת, מהמקום בו אני נמצאת, כשאין לי קהל ויש ספרים נוספים שרוצים לצאת לאור, אני רוצה לכתוב כמה מילים על השיווק:

להתרחק, להתרחק, להתרחק.

הכוונה היא, ששיווק הספר של עצמך זה עולם אמוציונלי, מלא מלא באגו, ברגש, אפילו בבלבול מסוים.

כותבים הם אנשים רגישים, וגם אם הם לא רגישים, כתיבת הספר והיציאה לאור זה דבר קצת מערער את היציבות השאננה.
זה לצאת מאזור הנוחות.

אז 'להתרחק' זה אומר לסגל סבלנות, תקופה של שקט, בירור עצמי, חיבור עצמי להסכמה שמותר לך להסכים שיקראו את מה שכתבת, ומותר לך להסכים שלא יקראו את מה שכתבת.

זה בירור רציני מול עצמך, להתחבר למרחב פנימי מאוד יציב ומאוד רגוע ומאוד מאפשר.

אם במהלך הכתיבה הכותב עובר הרפתקאה של כתיבה, ושל חשיבה שיש לו משהו חדש, איזו בשורה מהממת וכמה כיף שכולם יהנו מהספר שלו, התקופה של לפני השיווק אמורה להיות, לדעתי, תקופה של לחזור למי שאתה באמת:

אדם רגיל, שלא כתב ספר, שאין לו בשורה מעניינת וייחודית.

רק לאחר שאנחנו מצליחים רגשית להתרחק מהספר ומהרגש שלנו אליו, רק אז ניתן לבחון אותו במבט אובייקטיבי, ולנסות למכור ולשווק לא מתוך מקום של 'אורות, חלומות, שאיפות', אלא לתת לו לזחול, ללכת לאט, ליפול, לקום, לאפשר לו להתרחק.

לספר עליו לאנשים.

להציע לאנשים לרכוש, להיות מוכנים בכיף לקבל את ה'לא'.

להדפיס פלאיירים ולחלק אותם או לתלות מודעות.

לנסות פרסום ממומן.

להתפלל.

להבין שהמטרה במכירת הספר היא להגיע לשמחה, לסיפוק ואולי להצליח להעביר הלאה את הבשורה הייחודית שלנו.

אז אין לנו יכולת למכור, אבל יש יכולת אחרת: להיות בשמחה ולחוש סיפוק.

כי יש אנשים הנחשבים מצליחנים ואינם שמחים ומסופקים, אלא חשים ריקנות, ועיקר העבודה היא עבודה שבלב,
ואין בתוצאות משמעות אדירה כמו שיש משמעות לתהליך של שחרור פנימי מכבלי החשיבה המותנית שיצרנו לעצמנו.
בדורנו קל יחסית להפיק ספר באופן עצמאי (עדיף לדעתי להפיק דרך הוצאה לאור עם הפצה מסודרת, אבל אפשר גם אחרת, עבור אנשים שמסיבות שונות לא מצאו הוצאה לאור).

זה לא יקר, ואפשר למצוא פתרונות זולים נוספים, וגם ממלא את הלב בסיפוק.
אנשים שכותבים ספר הם אנשים שיש להם כשרון או יש להם מסר ואמירה.
וחשוב שכל אדם יצליח להגשים את עצמו, גם עבור הקוראים ובעיקר עבור עצמו.

לפניכם מדריך קצר איך להפיק את הספר עצמאית.
זה קל מאוד, אם יש לכם מה להוסיף או אם יש לכם שאלות - בשמחה.

1) כתיבת העלילה.
הכתיבה יכולה לקחת זמן, בדרך כלל נהוג לומר שצריך לכתוב טיוטה ראשונה, ואז הטקסט אמור לקבל שכתוב פעמיים ושלוש עד שמגיעים לתוצאה הרצויה.

2) עריכה, עריכה ספרותית והגהה.
לאחר שהספר כתוב (זה יכול להיות גם ספר שירה או בישול או עיון, לא חייב סיפור).
צריך לבחון מה היחס שלנו כלפיו. האם אנו שלמים עם התוכן? או שמא מעדיפים לגנוז אותו ולכתוב ספר אחר, טוב יותר?
כדאי להוציא לאור ספר שנרגיש שאנו שלמים איתו.
וכעת - הזמן לשלוח לעריכה ספרותית והגהה. (יש שכותבים את הספר בד בבד עם עריכה).
אפשר לחסוך את הכסף של העריכה או למצוא עריכה זולה, אפשר ללמוד עריכה לבד, ולערוך בעצמנו.
גם בהגהה ניתן למצוא מתנדבים או קוראי בטא שמבינים בכתיבה, ולשלם להם סכום סביר עבור ההגהה.

3) כריכה.
החלק הכיף, סיפור קצת יקר, חשוב לדעתי שעיצוב מקצועי יעצב את הכריכה. (מחיר ממוצע 900-1200)

4) עימוד.
יקר יותר מעיצוב כריכה, כדאי גם כאן עימוד מקצועי. (מחיר ממוצע בערך 2500 ש"ח לספר סטנדרטי).

חשוב לתאם את גודל הכריכה לגודל העימוד.

5) הדפסה
וכאן מגיע החלק של ההדפסה, ניתן לפנות לבתי דפוס לקבל מספר הצעות מחיר, מומלץ להדפיס כמות לא גדולה אלא אם יש קהל מובטח. (בד"כ אין).
כיום יש אפשרות מדהימה, להעלות את הספר לאתר בוקפוד, תוך חמש דקות.
הספר נמצא באתר והקוראים יכולים לרכוש דרך האתר, כשהם מזמינים העותק מודפס, והעלות היא על הרוכש. בנוסף הסופר יכול להדפיס לפי הזמנה במחיר מוזל (קצת יותר מ 20 ש"ח לספר).
מדובר בפרויקט היסטורי.
מתאים לסופרים כמוני, למשל, שמגששים את דרכם בעולם הכתיבה, ולא מתאים להם להדפיס כמויות של ספרים.
בדיוק היום הגיעו לי מספר ספרים שלי שהזמנתי לעצמי בבוקפוד, כדי לבחון את האיכות, והאיכות ממש טובה.

מדובר לדעתי בבשורה מטורפת, חובבי הכתיבה יכולים לכתוב ולכתוב... ויש מקום שאפשר להדפיס ספרים לפי הזמנה, ואפילו לא צריך לטפל במשלוח!

6) תמלוגים.
כשהתחלתי את דרכי בכתיבה, לא חשבתי על כסף, אבל עם הזמן חשבתי שאפשר להרוויח, למה לא?
ואז הסתבר לי שהתחום של הכתיבה מביא סיפוק ויצירתיות בשפע - אבל כסף לא... בודדים הסופרים שיכולים להרוויח מהכתיבה.
לאחרונה דיברתי עם סופרת ידועה שאמרה לי שאת ספר הבכורה שלה כתבה לפני המון שנים והצליחה בתמלוגים לקנות דירה(!) כיום היא כותבת ספרים ולא מרוויחה, אבל יש רווח עקיף (הרצאות).

7) משכורת מסוג אחר.
כתיבת ספרים אולי לא מניבה כסף, ואפילו גוררת לפעמים הפסדים כלכליים, אבל יש רווחים אחרים, שהם משמעותיים לא פחות ואולי אף יותר מכל משכורת שבעולם.

8) שיווק.
אפשר לנסות לשווק במגוון דרכים, כי השיווק הוא חלק מרכזי... יש בו אתגר רציני. שיווק זה אחד הדברים הכי מעצימים והכי מקדמים, אפילו יותר מכתיבת ספר, מכיוון שמדובר בלצאת מאיזור הנוחות לגמרי, לארץ זרה ולא מוכרת.

אט אט האדם לומד, במהלך היציאה לאור, להכיר את עצמו ואת העולם. וזו המתנה הכי גדולה שאדם יכול לתת לעצמו!

בהצלחה לכולם.

נ.ב. כיום אני מאמינה שכל אדם שיש לו משהו להגיש לעולם, כדאי לו לנסות להפיק ולצאת לאור.
זה יכול להיות מסע מפרך, מלא בהתלבטויות ובקשיים, אבל יש בו גם אור ושמחה,
דלתות רבות נפתחות, ומגיעים לעולם חדש! עולם של עשיה והתקדמות, של התגברות על פחדים וחשש ועוד...

יתכן שנגיע למצב בו יש יותר כותבים מקוראים?
או שמא אנחנו כבר שם?

זה פחות משנה, כי לכל אדם מגיע להפיק לאור את החשיבה הייחודית שלו.
שמעתי פעם על כך שמשה רבינו נתן את התורה (אדם יחיד), אחר כך היתה תקופה של שופטים, נביאים וזה התרחב לאנשי כנסת הגדולה, ואז בתקופת התלמוד כל תלמיד חכם זכה לומר אמירה של תורה, ובדור שלנו כולנו, ללא יוצא מהכלל, יכולים להעביר הלאה את החשיבה שלנו!
לא חובה שיקראו אותנו, יותר חשוב האפשרות הזו, לצאת לאור. כי יש בה עוצמה ואפילו ריפוי יותר מכל דבר אחר.
אני מנסה ללמוד מה זה אומר לצאת לאור.

זה שצריך לראות אותי?

לקרוא אותי?

שאני צריכה להיות כל הזמן מול קהל כלשהו?

לא נראה לי...

אז מה זה לצאת לאור באופן אמיתי ואיכותי?

אולי זה

פשוט

להצליח להיות בשקט

לחיות בתוך עצמך

ואז לנסות ליצור משהו

ואם שלמים התוצאה,

לשווק אותו לקהל

בלי רצון ובלי מטרה אישית

אלא כי צריך

וזה טוב לך ולעולם...

בלי לצפות לכלום,

אלא לנסות להציע את הטוב שלך

בלי לחיות בחשיבה גרנדיוזית.



זה היכולת להיות, לדבר להעביר הלאה

ולשלב עם זה את היכולת

לחיות את עצמך

ולשתוק.



זה להיות גם פופולארי, כביכול

וגם אנונימי

זה לשלב

בין עולמות מנוגדים

ולהצליח לחיות בשלום

בכל העולמות.

כן כן

זה המקום בו אתה יוצא לאור

ואתה מצליח להשאר

ולהתכנס

לתוך הצללים

מתוך הבנה

שאתה לא יוצא לאור

ולא נכנס לצללים

אלא חי את חייך

עושה מה שמתבקש ממך

באותו מקרה.



אם לכתוב

אז לכתוב

אם לשתוק

אז לשתוק

אם לדבר

אז לדבר.



*



נאמר "ברוב עם הדרת מלך".

כשיש פרסום – יציאה לאור – קהל – שם נמצאת התגלות המלך.

הבעיה בכך היא שזה הרבה אור, אלוקות זה אור.

ופרסום זה אור.

והאדם מתקשה להכיל את האור.

הוא מתבלבל.

האור גם לא שייך לאדם היחיד, בהכרח, אלא שייך לאלוקים שחפץ שכל הבריאה שלו תצא לפרסום, ותקבל אור.

לפיכך, צריך לשלב גילוי אלוקות – יציאה לאור והגשמה עצמית – יחד עם הכנעה והבנה בערך העצום של ה'חושך' כביכול, ושל השתיקה.

באופן בו האדם משלב באופן בריא ונכון גם שתיקה וגם דיבור.

בו האדם מרשה לעצמו לצאת החוצה, ולזכור שזה 'סך הכל' חלק מהתפקיד שלו בעולם.

לצאת החוצה ולזכור את המרחב הפנימי שלו, שתמיד יישאר שלו, מול המרחב הציבורי, ששייך לציבור, והוא יכול לקחת בו חלק לא מתוך תחושות שזה 'כבד עליו', 'לא מתאים לו' וכדומה, אלא מתוך תחושה והבנה שהוא חלק מהעולם וצריך לתרום את חלקו, וזה חלקו האישי בבניית ביתו של אלוקים בעולם.

ולא, לא צריך עבור זה קהל או פרסום גדול, מספיקה הנכונות הזו, והמקום בו אדם נכנע לפני אלוקים ומבין שהוא צריך לצאת לאור באופן כלשהו, כי זו הדרך להמלכת אלוקים על העולם.

הנכונות הזו, היא ההשלמה עם האור; ההשלמה שאתה אדם מאוד גדול ויש לך כוחות אינסופיים, והם לא שלך, אלא של אלוקים.

בסופו של דבר, גם הרע וגם הטוב הם הדרך לאלוקים.

לכן לא צריך לפחד מהרע, ולא צריך לסגוד לטוב.

אלא פשוט לחפש איזון בכל דבר, כי התנהגות מתוקה מידי מזמינה כנגדה התנהגות רעילה, נדיבות מזמינה ניצול, אור מזמין חושך.

לכן, זו החשיבות הגדולה: לחיות ביציבות ובהסכמה שיש מקום להתקדם ולהיות תמיד טובים יותר, בנתונים הקיימים, להסכים עם המקומות החשוכים בתוכנו ולהצליח להאיר אותם ולמצוא להם מזור ותיקון.

שנזכה לגילוי אלוקות שלם בכל העולם באופן בריא ונכון,

אמן.
שיתוף - לביקורת שרביט הביטוי
ספר המאמרים הקודם, המגיש תהליכים של יציאה לאור, "גיבור הסיפור" שניה לפני עימוד.

והתחלתי לחשוב על כיוון של ספר נוסף, עם מאמרים נוספים, שידברו יותר על 'אני מול הסביבה ביציאה לאור'.
ויש כבר שם לספר הבא, משהו שקשור לשם הספר קודם, מוזמנים לנחש...
לפניכם מאמר מתוך הספר (במידה ויצא לאור, נראה מה תהיה התוצאה של הספר "גיבור הסיפור")

שרביט הביטוי

אחד האתגרים הגדולים ביציאה לאור, היו המחשבות שלי:

'מסכנים הקוראים, למה הם צריכים לקרוא אותי?'
'אני משתלטת לאנשים על התודעה, וזה ממש דבר לא טוב'
'אני אדם פשוט מאוד, למה לי להידחף לקבל במה?'

זה היה בעיקר רחמים פשוטים על האנשים שצריכים 'לסבול' אותי.
דווקא אני? למה שאבזבז לאנשים זמן?
בטח כולם רוצים שאפסיק לכתוב, יש לי סגנון מוזר, בטח הם רוצים 'שאעוף להם מהעיניים',
אנשים לא מחבבים סגנון כמו שלי.
למה לי להדחף?
אני לוקחת מקום של אנשים
יאלה, מספיק!

מצד שני, היו גם מחשבות אחרות:
אולי יש בדברים תועלת?
אולי הם יעזרו להביא את הגאולה?
אולי, גם אם הדברים שלי גרועים, הם יכולים לעשות טוב? (כמו דבריו של בלעם, להבדיל).

כך כל הזמן.... מחשבות התנגדות לכך ש'נטלתי לעצמי את שרביט הבטוי'.
לפעמים הייתי מחליטה להפסיק לכתוב לציבור, ואז היה קורה איזה משהו, ואני הייתי מתחייבת לפני ה' להמשיך לכתוב, מתוך הבנה שזה (אולי) רצון ה', שנעביר זה לזה ידע וכו'.

כיום - המסקנה שלי - שאנשים לא באמת קוראים אותי!
גם אני לא קוראת אנשים.

אנשים קוראים, תנחשו מה?
את עצמם!

גם אני קוראת את עצמי.
כל אחד לוקח ממה שהוא קורא, את מה שמתאים לו, מזווית הראיה שלו.

וזה יפה וחשוב שכל אדם יתבטא, גם אני.
למה לא?
אם יש משהו שבוער בנו, איזה כשרון או רצון לקבל במה, זה בסדר,
זה לא בהכרח דבר פסול.
וסליחה מעצמי שלקח לי כל כך הרבה זמן להבין את זה.

ההבנות הללו עדיין לא חלק ממני, אבל אני מבינה שעלי להגיע לשם.
למקום הזה,
שנדיב כלפי עצמי.
שיש בו עין טובה לעצמי,
ופרגון לעצמי,
ועידוד לעצמי.

מקום מאפשר,
מרחב של עין טובה לעצמי.
כי הקנאה נולדת באדם כשהוא מגביל את עצמו, ולא נותן לעצמו אישור לפרוח ולהתקדם.

זה אמנם לא פשוט, לאפשר לעצמך להיות.

אבל זו חובתנו לעצמנו וחובתנו לבורא יתברך שמחדש כל יום מעשה בראשית,
ומצפה כל יום לאדם שיחזור אליו יתברך, למתנות הוא רוצה לתת, לאמונה שהוא טוב, ומגיע לנו טוב, וטוב זה גם הגשמה עצמית,
והוא נמצא אצלנו, בתוכנו, ולא דווקא בחוץ.

כן,
מותר לי להתבטא, היכן שאני רוצה, איפה שאני רוצה.
מותר לי לחשוב ולהעביר הלאה את החשיבה שלי.
אני לא צריכה לבזות את עצמי, בעיני, או לשלול את עצמי,
למרות שאני מרגישה שאין בי משהו מיוחד - עלי להתמלא חמלה לרצונות שלי,
ולא להתעלם מהם.

ומותר לכל אדם לחשוב אחרת ממני, לחלוק על דעתי, או לחשוב חשיבה עצמאית.

ואף אחד לא כועס עלי על שאני מתבטאת בדרך שלי, מהסיבה הפשוטה, שאני מעניינת את עצמי בלבד, וכל אחד עסוק בעצמו, ונקודת המפגש בינינו, בין האנשים בעולם, משולה למרחק שאמור להיות בין רכבים בכביש.
כל אחד אמור לשמור מרחק סביר מהזולת, להיות נאמן לכללי הדרך, ולהתנהל בדינמיקה שנותנת כבוד ומרחב והסכמה שיש לנו וגם לזולת - מקום.


שיר שכתבתי בנושא הזה:

אני מקשיבה לעצמי,
רוצה לדעת למה כל כך חשוב היה לי לצאת לאור.
חשוב מאוד.
ממש.
ברמה גבוהה.
מקשיבה לעצמי
ושוב מקשיבה
עוקבת
מתעניינת
ומבינה,
שלא היתה כאן חובה
וגם לא זכות
ולא מחיאות כפיים
ולא רצון לשלוט.

היה כאן סך הכל רצון
טבעי בריא
שקיים בכל אדם:
להגיע למימוש עצמי.

והרצון הזה קיים כמו הצורך לאכול
או לשתות
זה צורך
שאף פעם
לא קיבל מענה.
העולם לא התייחס לצורך הזה.

אז אני כעת,
עבורך צורך חשוב,
שאמור להוביל ולמקומות טובים
עומדת ומעריכה,
ואומרת בהכנעה:
הנני כאן.

כן כן
הנני מכירה בך:
'צורך עז להגיע למימוש עצמי'.
לא אתעלם מקיומך,
אני מכבדת אותך מאוד,
ואפילו קצת מבקשת סליחה בשם כולם
על ההתעלמות מקיומך.
שוב לא אתעלם ממך,
אלא אתייחס אליך בכבוד
ואקשיב למה שיש לך לומר,
כי אתה,
צורך יקר,
אמור להביא לעולם כולו:
פריחה, שגשוג, גאולה

ספירת העומר

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

אתגר AI

תספרו 50... תזכורת • אתגר 252

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צה

א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיי נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:ג כִּי אֵל גָּדוֹל יי וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יי עֹשֵׂנוּ:ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי:י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה