אני לא מצליח להבין מה השתנה בעולם. בעולם לא השתנה כלום, אם כבר, השתנה לטובה.הסוד הוא שהעולם השתנה. מאוד.
כשהיינו ילדים, ההורים שלנו לא חששו כל כך מכל אדם בלתי מוכר.
הקלאסיקה היתה חנהלה ושמלת השבת שעוזרת לאדם זר לשאת שק פחמים.
מטרידים היו גם אז, מורים וילדים מתעללים היו פעם הרבה יותר מהיום, מה שהשתנה זה המודעות שלנו לכך. המודעות להטרדה והתעללויות מכל המינים, עלתה. וברור שזה דבר מבורך.
הנידון הוא על עצם המודעות שלנו, עד לאיזה רף צריך להעלות אותה.
אין ספק שהאיסור על חינוך באמצעים פיזיים הוא חשוב מאד, אבל מכאן ועד לדבר על העברת כיתה ממורה שעשה אקט שהוא יותר תיאטרלי מאשר פיזי, הדרך רחוקה מאד.
קראתי הרבה סיפורים על ה'חיידר' שלפני השואה, היו שם מכות והרבצות לרוב, עם אמצעים מסוגים שונים, אבל לא שמעתי על קשירה. וזה פשוט, כי קשירה היא לא עונש פיזי, אין כאן כאב לילד, הקשירה היא עלבון, כמו להעמיד בפינה. נכון שבפועל נוגעים בילד, אבל אין כאן שום מעשה אלים.
באותה צורה אפשר לראות מורה שגורר ילד בבגדו להוציאו החוצה, כשהילד לא יוצא מעצמו, כמעשה 'אלים'.