אתגר אתגר דו שבועי - סופר אנושי

כותב השורות · 12/3/23

רבים מבני האנוש בעידן הנוכחי חרדים וחוששים מהמהירות האדירה בה הבינה המלאכותית (AI) משתלטת על חיינו
מקצוע הכתיבה כמו הרבה מקצועות אחרים מאוים גם הוא באופן ישיר ע"י צ'טבוטים ומודלי שפה שיודעים להכין תוך שניות - סקירות מדעיות, מאמרים, תסריטים ומעשיות, הם גם מסוגלים להפוך למשוררים אם רק יבקשו זאת מהם.

כ'סופרים' ו'כותבים מקצועיים' עליכם האחריות למנוע את הכחדת מקצוע הכתיבה.
עליכם להוכיח שאין תחליף לקטע כתיבה אנושי.
עליכם להוכיח שאין תחליף להשראה למצב רוח ולרגשות שהופכות למילים.

אחד מגדולי הסופרים [שמו שמור במערכת] סיכם את העניין במשפט מדוייק כל כך -
"הרגע בו אתה הופך למכונת מילים הוא הרגע בו אתה מפסיק להיות סופר".

במקום לחשוש ולפחד ניתנת לכם ההזדמנות להראות לצבא הבוטים שמאיים להשתלט על עולמנו שאין תחליף לאנושיות!

תוכיחו להם שהם לא מסוגלים לכתוב קטע כמו שאתם יודעים לכתוב.

תגרמו להם להבין מתוך השורות ומבין השורות שמאחורי המילים עומד אדם, לא תוכנה שמכילה רצף מילים בלתי נגמר בן 175 מיליארד פרמטרים, כמו ה- GPT-3.

ובשתי מילים, האתגר מבקש מכם -
להיות אנושיים.

כללים:
האתגר לבני אנוש בלבד.
וכן, באתגר הנוכחי נדרשת מכם - סוּפֶּר אֱנוֹשִׁיּוֹת.

להסבר נוסף
בוטים וכל השאר לנספח.

האתגר יסתיים ביום ראשון ד' ניסן.

ולסיום הנה ברכה קצרה שניסח לי GPT-3 במיוחד עבורכם -
"ברכותי את כולם להצלחה בתרגול הכתיבה המקצועי שלכם, ומאחל לכם הצלחה וכושר בעתיד!"

-חיה- · 12/3/23

03:21 ?Hi Josh Conversation, can I ask you a few questions
03:21 הי, אנחנו עובדים בין השעות 8:00- 16:00.
05:09 הלננןרטנק
05:10 הי, אנחנו עובדים בין השעות 8:00- 16:00.

13:53 בוקר טוב, אני יכולה לשאול אתכם כמה שאלות?
13:54 ?
13:57 מישהו כאן?
14:16 שלום, כאן רחל. איך אוכל לעזור לך?
14:20 למה לא הייתם זמינים קודם?
14:42 מצטערת, הייתי באמצע לאכול סלט נבטים עם קשיו קל-
14:42 לא מעניין. תוכלי לכתוב לי צוואה רומאית בנוסח סמי הכבאי עם ביטויים מהמערב הפרוע?
14:45 מה?? מאיפה אני אביא לך דבר כזה?!
14:46 אמרתם מענה אנושי לכל בעיה.
15:01 אני מצטערת, כמודל שיחה אנושי אני לא יכולה לספק לך תשובה כזו בשל היותי אנושית.
15:06 כלומר?
15:08 אין לי כוח.
15:09 טוב, תכתבי ויכוח בין שמחה רוטמן ליאיר לפיד.
15:10 מצטערת, כמודל אנושי אנחנו מעדיפים לא לחוות דעה בתהליכים פוליטיים כגון המהפכה המשטרית, אשמח לתת לך עזרה בכל תחום אחר.
15:10 את נקטת צד! את אמרת המהפכה המשטרית! את בפוזיציה!
15:12 סליחה, התפלק לי, הייתי מקודם בויכוח בנושא.
15:12 לא אמרת שאתם לא נוקטים צד?!
15:13 גבירתי, הויכוח היה עם עם קולגה שמאלנית מעצבנת מהעמדה ליד, אוף איתה! ואנחנו באמת משתדלים לא לנקוט צד.
15:14 מרגש.
15:15 הבנתי. תרצי משהו נוסף?
15:16 תכתבי בדיחה בסינית
15:18 購物中心的另一個名稱 - 婦女健康中心
15:19 חחחחחחחחחחחחחח טוב! מה, את יודעת סינית?
15:19 לא, תרגמתי.
15:19 הגיוני בעצם.
15:19 כן, לגמרי. עוד משהו?
15:20 אממ כן, מה את עושה בחיים?
15:21 אני עובדת בג'וש קונברסיישן כמו שאת רואה.
15:21 וחוץ מזה?
15:22 אני לומדת לעשות לק ג'ל.
15:23 וואו קול! את התחלת לעבוד בזה כבר?
15:23 כן, בשעות אחר הצהרים.
15:24 כמה את לוקחת?
15:24 160 ש"ח
15:25 יקר..
15:25 זה השוק היום חמודה, אני לא יכולה לקחת פחות, גם ככה המחיר נראה זול. לק ג'ל זה דבר שאמור לשדר יוקרתיות!
15:26 כן... טוב שמחתי לקשקש איתך, נתראה מחר!
15:26 המספר שלי 050-8888888. להתראות בקלינקה!
15:27 היית רוצה.

ניק 70107 · 12/3/23

דיונה

בְּנַגְבוֹת הָעֶרֶב
מִתְגַּמֵּל סַבָב
מְדַבֵּשׁ בְּאוֹפַנָּיו הַחוֹרְקִים,
מֵיטִיב אֶת הַשְּׂמִיכוֹת בֵּין הַחֲדָרִים
וּמַבְרִיק אֶת הָרְצָפוֹת
מִטִּפּוֹת שֶׁל יוֹם בִּלְתִּי נִרְאוֹת.
בְּנַגְבוֹת הָעֶרֶב אֶת אַחַר הַצָּהֳרַיִם
מִתְגַּמֵּל סַבָב בְּרַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת
סְפִינַת הַמִּדְבָּר מַנֶּפֶת חַרְטוֹם
נִזְכֶּרֶת פִּתְאוֹם:
שֶׁעֲדַיִן לֹא אָכַל

פִּתָּה עִם דְּצִיבָּל, שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל צְלִילִים
מְרוּחִים בִּשְׂפָתַיִם דַּקּוֹת וְחַמּוֹת
חוֹלוֹת זְהֻבִּים, פַּרְסָאוֹת שְׁסוּעוֹת
אָשִׁירָה כִּי עָלָל גַּמַי

מנחם דרורי · 12/3/23

אם אני לדוגמא כותב 277x772 = 213,744 , זה מוכיח שאני בן אדם? כי התוצאה האמיתית היא 213,844, ורובוט לא יטעה בדבר כזה.

כמובן שאלתי את הרובוט.

הוא טוען ש - "ביצוע טעויות בתרגיל חשבון לא בהכרח מוכיח שאתה אנושי, שכן מודלים של שפות בינה מלאכותית כמוני מסוגלים גם לטעות או לספק תשובות שגויות...

מה שהכי חשוב הוא הגישה שלך לטפל בטעויות ולתקן אותן. על ידי סקירת עבודתך, זיהוי שגיאות וחיפוש עזרה או הדרכה בעת הצורך, תוכל להפגין הן את אנושיותך והן את המחויבות שלך ללמידה ולצמיחה".

אז אם אני יפנה לכולם בבקשת עזרה, זה יוכיח שאני לא רובוט?

רובי'לה - "פנייה לאנשים אחרים לעזרה או הדרכה לא בהכרח מוכיחה שאתה לא רובוט, שכן גם מודלים של שפות בינה מלאכותית כמוני יכולים להציע לפנות לסיוע מבחוץ בעת הצורך...

על ידי פתיחות למשוב, עיסוק פעיל בחומר והפגנת נכונות ללמוד מטעויות ואתגרים, אתה יכול להציג את האנושיות שלך"....
האמת, די התייאשתי מלהוכיח שאני בן אנוש.

--- בעצם אולי יאוש זה ההוכחה??? ---

רובי אומר - "נכון לתאריך הסיום של ידיעתי (ספטמבר 2021), לרובוטים או לבינה מלאכותית אין חוויות סובייקטיביות כמו לבני אדם. הם אינם מסוגלים לחוות רגשות כמו ייאוש, שמחה, אהבה או כל תחושה אחרת שאנו מקשרים לחוויה מודעת".

יייייש הצלחתי!!

Chaya Lea · 12/3/23

כשפוסעת ביער
השמיים קודרים
רגליי נשרכות
הקרקע רועדת

העלים מרשרשים
רועדים גם הם
בתחתית צמרת
של עץ בלי שם

ענפים ערומים
מטילים צללים
שחורים, מאיימים
כזרועות נשלחים

רוח קרירה
מצליפה בעוז
לא תתחשב
ברעד הגובר

דממת היער
רועמת בחסר
קוברת בתוכה
פעימות של לב

רבינו מנחם · 13/3/23

מי אמר שאני אדם בן אנוש? הנה כמה הוכחות:

אני חושב שגזענות היא לא תמיד דבר גרוע.

אני סבור שבהחלט לא צריך לכבד כל אדם באשר הוא אדם.

אני סבור שההשקפה היחידה הנכונה היא ההשקפה היהודית.

אני יודע לטעות גם אם תיקנו אותי כבר פעם אחת.

אני חושב שמעמד האישה ביהדות שונה משל הגבר. (לא נמוך יותר, אבל כן - אחר)

יש לי רגשות כמו שמחה לאיד, אכזבה, מצפון.

אני לא אכתוב בביטחון על נושאים שאיני מכיר.

אני נושם.

יש טקסטים שלעולם לא אעז לכתוב.

אני לא יודע לצייר חצאי פרצופים ולכנות אותם בשם 'חרדים'.

יש לי שם בעברית, לא ראשי תיבות, והוא לא רובי.

אני מתערב בפוליטיקה.

קשה לי כשאני לא מקבל לייקים.

עמק · 13/3/23

אני לא בטוח שהבנתי לחלוטין את המטרה, ניסיתי משהו..

עכשיו שברתי את הצום, כבר הוא נגמר, בקושי לילה ועכשיו הגיע הזמן של המסכות. מהארון הירוק למעלה אני מוריד את הקופסא הסגורה, המנעול נפתח בקליק ואני מוציא אותם, עכשיו נותר לבחור, עכשיו צריך לבחור, הגיע הזמן של המסכות.
המסכות שלי אפורות כבר, דהויות מפורים נוסף, לליצן שלי כבר נפל הכובע, הזקן של הסבא השחיר. אין לי צבע נוסף.
המסכות שלי כבר שמטו את החיוך, הפה שלהם מתעקל מטה.
המסכות שלי הפוכות, כנראה.

כבר עברו השנים שהרגש חגג אצלי פורים, יום אחד ואפילו יומיים, עכשיו בקושי לילה וכבר הגיע הזמן של המסכות, ההפוכות, אלו האפורות, שאותם אני מוציא ומסתובב אצל השכנים ואוסף כסף למתנות לאביונים שימסרו בו ביום וגם יתקבלו באותו יום, זה בטוח.
ואולי השנה הכסף יספיק לי לצבוע הכל מחדש, אולי הפעם אני אצליח למתוח את החיוך למעלה, אולי, או אם מישהו ייתן לי מסכה חדשה לכבוד פסח, מסכה גדולה עם עניבה וכובע חדש וחליפה, ועוד כמה פריטי לבוש.
רק אז כבר לא יכירו אותי בבית הכנסת.

ואם יום אחד תהיה לי מסכה מחייכת, צבועה באלף צבעים, תהיה בטוח שמאחוריה גם אני מחייך.

בנדו · 13/3/23

היי,
קוראים לי עמישאל,
נוצרתי לפני כמה עשורים במרכז שמתמחה בייצור תוכנות, כזה שמוציא ביום כמה עשרות תוכנות מעולות לשוק.
ביום שהגעתי לעולם לא ידעתי כלום.
לא היה לי מושג מה זה שחור ומה זה לבן והאמת היא שהקלט שלי לא היה כזה משוכלל, יכולתי לקלוט רק פריטים בודדים ובקושי לפענח אותם.
אבל כאן התחילה העבודה של המתכנתים שלי.
אחרי שהם קיבלו את החומר גלם המשובח שיש בו קלט ופלט ברמה מאד נמוכה, הם יכלו להתחיל לתכנת אותי.
בעבודת נמלים עמלנית וראויה לשבח הם פיתחו בי אלגוריתמים מדהימים שהיום עוזרים לי לקלוט דברים בשניות. דבר שבתחילה לקח לי לקלוט זמן רב ואם בכלל, היום אני כבר קולט בלי מאמץ.
זה בא לי בטבעיות.

אחרי שהתפתחתי מספיק הם שיחררו אותי לאוויר העולם.
הם כבר לא היו המתכנתים היחידים שלי.
כולם יכלו לתכנת אותי.
כל מתכנת מתחיל יכול היה לגשת אלי ופשוט להזין שורות ע"ג שורות של כל דבר מכל דבר.
זה נשמע מלחיץ אבל זו הדרך היחידה להצליח לשפר אותי כך שאגיע להיכן שאני נמצא היום.
התזה שלהם הייתה שגם אם אפול למתכנתים מפוקפקים וחורשי רעה, אני רק אצליח להבין טוב יותר הסביבה שבה אני אמור לפעול.
ואכן, הכמות המסחררת של המתכנתים שהתעסקו איתי הכניס לי ידע אסטרונומי ששום תוכנה לא הצליחה לקלוט.
בעצם, עזבו ידע. קבלתי יכולת אבחנה. זה אמנם מגיע קשור לידע, אבל זה הרבה יותר.
זה לקחת את כל הידע, אבל את כל הידע שהיה בי, ולטחון אותו דק דק, להפוך אותו לעיסה מגובלת אחידה שהיא בעצם "מגה ידע" שיודע להבחין בניואנסים דקים להבחיל.
אני יכול לספר לכם שעות על הדרך המרתקת של הפיתוח שלי. וכן על הציפייה והסקרנות שלי לאן עוד אני אתפתח, אבל אני סומך עליכם שתצליחו להבין מהיריעה הקצרה העומדת לרשותי את ההיקף והעוצמה של הפיתוח שלי.
הרי בסופו של דבר, אתם המתכנתים שלי.

Sara led · 13/3/23

הכיכר צבועה באנשים, בדגלים, בקולות בצעקות מכל כיוון.
"אמא, לאן את הולכת"? אשירה עצרה אותה בדלת, שניה לפני שהתחמקה החוצה.
"אימהות לא צריכות לפרט לילדות שלהן את סדר היום שלהן" ציטטה את התשובה שכל כך עצבנה אותה בילדותה.
את הילדה שלה קל לנופף, רק שאחת החברות לא תפגוש אותה בדרך.
"דה-מו-קרטיה" מפגינה הזויה כמעט נתקעה בה, ההיא תקעה עיניים זועמות באישה החולמנית בתוך ים האנשים המשתולל.
ואז כשנפגשו העיניים נפלטה מהם צרחה משותפת.
"אורנית?" בחורה חיוורת בעלת צמה וחולצה מכופתרת תמיד עלתה מול עיניה.
האש שיצאה מהעיניים שלה, הלבוש הצועק, השיער, שעקבות של צמה כאילו לא היו בו מעולם, לא הזכירו במאומה את אורנית מהזיכרון.
"אני עוד מילא, רגילה לעצמי" אורנית הניחה את השלט על הכביש. "אבל מה את עושה כאן?"
הן ניסו לפלס דרך החוצה מההמון המתלהם, מצאו פינה יחסית שקטה.
"תתחילי את אורנית. לאן נעלמת לנו? למה עזבת?"
"מקווה שזה לא יפריע לך" אורנית שולפת סיגריה ומציתה במיומנות.
"את שואלת איך הגעתי לכאן מהסמינר השמור שלנו" היא מתחילה ואני מתמקמת על ספסל משתדלת לא להיות מעשנת פסיבית.
"ההורים שלי חזרו בתשובה שהייתי בת 12, בהתחלה הייתי נלהבת ואפילו הצלחתי להשתחל לסמינר הגדול הזה. תמיד הייתי שונה, השם אורנית, הורים בעלי תשובה, בגדול שרדתי את הלימודים. אבל כשהתחילו להתלבט על מסלולים שם נאבדתי, הייתי גם בחיפוש אחר המקום אליו אני רוצה להשתייך בעולם. ואז יצא לי להיחשף לאתר חרדי, ישבתי עליו ימים שלמים ובלעתי חומרים של חרדים נגד עצמם.
התמונה שהשתקפה לי היא שהחרדים כולם גנבים, ביטוח לאומי, מס הכנסה, תלושים מהמעון, סיוע בשכר דירה... כל השפע הזה רק באשכול אחד.
באשכול אחר גיליתי חוסר התחשבות הזוי בבניה בין שכנים וזה היה פשוט מחליא. שהגעתי לקרוא על נושא המסלולים בכלל קיבלתי בחילה, לא רציתי להיות מאותן פראיריות תמימות ששופכות את הכסף שלהן לכיסים של הרבנים של הסמינר ורק כשהן מסתובבות עם שיירת ילדים הן מתחילות ללמוד לתואר. לא התאים לי, עד שהגעתי לקבוצה של חבר'ה כמוני והנה אני כאן, נלחמת בכל הכח שהעולם הזה יהיה מקום צודק."
שתינו מתנשפות, אני מההלם והיא מסיפור חייה שוחר הצדק.

"עכשיו גלי לי את אסתר מה את מחפשת כאן..."
"דווקא לא כזה מעניין" אני עונה לה, חושבת על הבית המדהים שהשארתי מאחורי, על מתנות חיי מול האומללות שלה עם עצמה.
"יש אתגר באתר של החרדים נגד עצמם, כמו שקראת לו, לכתוב סיפור אנושי. היה ברור לי שכאן אני אמצא אותו."

ביזנסטורי - אילה · 13/3/23

"לחץ על כל התמונות בהן מופיע מעבר חציה"
אחד, שתיים, שלוש...
חמש תמונות נעלמות,
במקומן מופיעות תמונות חדשות שמתוכן עוד שתיים מכילות מעברי חציה עתיקים.
הו, סוף סוף התמונות כולן אושרו.

נותר לי שלב אחד אחרון לעבור לפני שאוכל להכנס אל האתר,
ריבוע ריק מחכה לסימון V,
והגדרה מכשילה ממש:
"אני לא רובוט"

האמנם?!
מי אמר?
אולי אני רובוט??

אני מנער את ראשי,
מנסה לחשב מה עשיתי היום:

מרחתי את הבוקר במיטה.
- טוב, זה כל רובוט לא מוטען יכול לעשות...

קמתי באזור 12.
- נניח שמישהו הדליק אותי רק אז...

הכנתי לעצמי שוקו חם עם מרשמלו.
- זה בכל מקרה מכונת נספרסו משוכללת. לא אני...

קראתי את העיתון.
- המחשב סורק אותו אפילו מהר יותר...

התיישבתי על המחשב.
- רובוט או לא רובוט?...

אני עדיין פה וכבר מתחיל להחשיך.
- רק רובוטים מסוגלים לכזה דבר...

אבל לא התפללתי היום!
לא הנחתי תפילין!

הלב שלי מתחיל לדפוק פתאום.
אני מרגיש על המצח טיפות קטנות של זיעה.

ברעד קל, לקצב נקיפות המצפון,
אני מקרב את סמן ה"חץ" אל הריבוע הריק בלב רגוע:
"אני לא רובוט".

משולש ברמודה · 13/3/23

ואיך הלכנו פעם על הים
יחפים על שבריו של הסלע
ואיך צחקנו ולא היה לנו אכפת
כשנרטבנו מנתזים קרים של הטבע

וכמה סמכנו על עצמינו אז
שאנחנו יודעים היטב איך ליפול
ואיך שוכנענו לאט ובלאט
שהחיים יכולים להכול

ושיר שרקדנו על גג העולם
ועיניים שצחקו מול השמש
וחיים שלגמנו שיכורים מהזמן
ושכחנו בהם מה היה אמש

ומה היא תהום ותחתית של שאול
אשר עבר בה אנוש ונדם
והיש חידלון כמו יום האתמול
להזכיר למה נקרא שמם אדם.

היהלומן · 13/3/23

ליל שלישי אור לכ"א אדר תשפ"ג.
יומא דהילולא של הרה"ק ר' אלימלך מליז'ענסק.

אני יודע שלפתוח בפניה ישירה ליומן זה משהו שלא מתאים לישיבה בוחער, אבל בכל זאת אני חייב לציין לעצמי שמאז התחלתי לשוחח עם ר' יעקב, החיים שלי ממש השתנו, ולך - יומן שלי, יש בזה חלק גדול.
היום דיברתי עם ר' יעקב על השיחה שהייתה לי אתמול עם המשגיח. רציתי שהוא יזדהה איתי או יצעק עלי שאני לא צודק, ובמילים אחרות - שיגיב לי על מה שהיה.
המשגיח הצליח לעצבן אותי כל כך שהייתי חייב לפרוק את זה איכשהו. חשבתי שגם אם לא יזדהה איתי, אבל לפחות עליו אני יכול לצעוק בחזרה, בשונה מהמשגיח, ואולי להירגע מעט.
אבל הוא התעקש איתי שלפני שאני כותב את הכל ביומן הוא לא מוכן לדבר איתי על זה.
אז שתדע לך שאני שונא את המשגיח הזה. פשוט שונא.
הוא לא מצליח להבין אותי לא נכנס אף פעם לנעליים שלי, ולא מסוגל להבין את המקום שלי.
מה הוא חושב לעצמו, שאם יש לו זקן אפור והוא מבוגר ממני בארבעים שנה הוא יכול להתנהג אלי איך שבא לו???
אני יודע שאם היית בן אדם היית שואל אותי מה היה ולמה הוא צעק עלי, ואחרי שהייתי אומר לך היית מסביר לי למה המשגיח צודק אבל אני לא רוצה!
לא רוצה שתצדיק אותו! לא רוצה שתסביר לי כמה חשוב שאשתנה! אני לא מעוניין לשמוע את הצד שלו!
יופי! פרקתי!!!

ר' יעקב אמר לי שאחרי שאני מרגיש שפרקתי את מה שישב לי על הלב, עלי לקרוא שוב את מה שכתבתי ולהסיק מזה מסקנות.
אם היית גרפולוג, היית שם לב שהכתב שלי עכשיו שונה מהכתב בקטע הראשון, זה רגוע הרבה יותר. אבל נס שאתה לא.
לענייננו, כשקראתי את הקטע שמתי לב פתאום שאת אותה טענה שהיה לי על המשגיח, אני מוצא בעצמי.
אני קולט פתאום שבדיוק כמו המשגיח שלא רוצה לשמוע את הצד שלי, ככה אני לא מעוניין לשמוע את הצד שלו.
ברגע הראשון חייכתי לעצמי, כי הבנתי שאני אמיתי עם עצמי, ולא מזמן אמר לי מישהו שאני אמיתי מאוד ושוחר צדק, אבל שנייה אחר כך נזכרתי שמי שאמר לי את זה הוא המשגיח בעצמו.
כשחשבתי על זה שמתי לב שבעצם המשגיח מחמיא לי הרבה, ולאחרונה הוא קרא לי פעם אחת רק כדי לציין שהשתניתי ביחס שלי למגיד שיעור.
עכשיו אני נזכר במשהו שבשעתו לא רציתי לשמוע, אבל עכשיו אני קולט לפתע שכנראה זה הולך להיות חומר למחשבה בשבילי בלילה הזה.
המשגיח דיבר איתי על הרובוטים שכובשים את העולם. הוא הסביר לי על הפחד של אנשי מקצוע רבים שהוא הולך לקחת את המשרה שלהם, וכשסבלנותי הלכה להיגמר הוא הגיע למסקנה המרתקת שלו (אופסססס.... אמרתי את זה? על המשגיח?! האם יש סיכוי ששלומי צודק והשיחות של המשגיח באמת מעניינות?)
הוא הביא לדוגמא את המחשבון, שאף פעם לא טועה. אבל הסביר לי שמורה לחשבון לא הולך לקנות לעצמו כיתה של שלושים מחשבונים כדי ללמד אותם חשבון.
כל הקטע של ללמד חשבון זה רק לתלמידים אנושיים שיכולים לפעמים לטעות.
הוא דיבר איתי על זה הרבה זמן ולבסוף סיכם את השיחה שגם אם הדוגמאות שהוא הביא לא כל כך מוצלחות, אבל עיקר המכוון הוא לנמשל שהוא רוצה להסביר לי.
האמת היא שאז לא הקשבתי בכלל. כלומר, הקשבתי אבל לא הסכמתי לקבל מילה ממה שהוא אמר. אבל עכשיו אני מבין שהוא אמר נקודה מאוד מעניינת. הוא הסביר לי שנכון שהמורה לא ילמד מחשבונים במקום תלמידים, אבל אם מישהו צריך חישוב, הוא ישתמש במחשבון.
ככה גם לגבי שאר הפיתוחים הטכנולוגיים. אם מישהו יצטרך ציור מסויים, ויהיה רובוט שיוכל לתת לו את מה שהוא צריך, הוא לא ישלם לצייר.
הוא טען שאפילו הקשבה והכלה, היא לא בהכרח משהו שרובוט לא יוכל לספק בעתיד. שהרי אם יהיה לאדם את ההרגשה הטובה שמישהו מקשיב לו אחרי שיחה עם הרובוט, תהיה לכך אותה השפעה כמו שיחה עם חבר.
אבל יש רק משרה אחת שאותה לא יוכל אף אחד למלא.
קיום רצון ה'!
הרי רצונו של הקדוש ברוך הוא הוא לא שיתבצעו תפקדים מסויימים בעולם. בשביל זה יש לו את המלאכים.
מה הוא כן רוצה?
הוא רוצה שנתאמץ, שנלמד קצת יותר, שנקום מוקדם יותר, שנשמור יותר על הנפש היהודית הטהורה שלנו, על הפה שלנו, על העיניים, שנהיה יהודים טובים יותר.
טוב, אני יודע שהכתיבה שלי נראית כאילו רובוט כתב אותה, כאילו השתכנעתי מהמשגיח תוך כמה דקות. אבל כבר אמרנו שאני אמיתי. אם השם רוצה לראות אותי מחר בשחרית בישיבה, אני חייב כבר ללכת לישון.
לילה טוב!

הזדמנות · 14/3/23

המח שלי ריק, אין לי מה לכתוב, מפעילה את הקומקום, מדיחה כוס מתוך כיור עמוס, אחד סוכר-אחד-קפה-הרבה מים-מעט חלב. וקוביית שוקולד אחת יותר מדי.
חוזרת למקלדת וכלום לא קורה.
פותחת את המייל . הרבה מדי ניוזלטרים שיווקיים, חלק גדול מהם בנושאי כתיבה. הרבה מדי מתוכם רוכבים על הטרנד הזה של ה- AI.
אין מה לטרוח, ממילא אני ואתם נהפכים למיותרים. אנשים נהפכים למיותרים.
סוגרת את המייל ומתחילה שוב לנסות לכתוב, מה שעבר אתמול ומה יהיה מחר ופתאום מתוך התהום מתגלה באר נפט, מילים כלואות מבעבעות ויוצאות והן כל כך מדויקות ומשמחות, מדויקות לי. משמחות אותי. הן מאירות לי עם פנס פינות קטנות ונסתרות. וזה אף רובוט לא ירגיש , לא את היאוש של האין ולא את הכיבוש של היש.

מאה מם · 15/3/23

מיהו בן אדם?
עור, גידים, עצמות
או שמא
לב קוצב חיים, פעימות

בן אדם-
ריש מם חת איברים?
או היה הוא מכלול של-
אופי, תכונות, כישורים
?

בן אדם;
רוח ממללא, מדבר
אהה, בן אדם
ימיו כצל פורח, עובר

ההיה בן האדם
גוף גשמי, צורת מעטפת
או היה הוא, בן אדם-
נפש אלו-ק כוספת

ואחרי הכל, בן אדם
סופו לעפר, מתכלה

... אבל אם הוא אכן בן אדם-
הוא עולם מלא

ושמה תמר · 15/3/23

נכתב על בסיס השיר 'פשוט אנשים' של אברהם פריד. ממליצה לקרוא את השיר עם המנגינה שלו...

זה סיפור על אדם כה נחמד שנמצא כאן,
מסתובב בין כולם
כמו כולם,
כל חייו הוא נמצא שם, כועס, מצטער ,
או מקבל באהבה
כל מה שעובר עליו.
אף אחד לא ידע מאיפה הוא בא, לאן הוא הולך
ומה הוא מרגיש בלב שם בפנים בחדרי חדרים,
אף אחד לא ידע האם הוא כועס,
או דווקא שמח עכשיו, עליז,
ומאושר.
כל העולם מתקיים ונושם ועומד
רק לכבוד אנשים חיים,
נשמות טהורות, מרגישות ושומעות,
לשמוח, לצחוק, לרקוד ולשיר.
העולם מתקיים ונושם ועומד
רק לכבוד אנשים כה פשוטים,
אנשים באמת, באמת ובתמים,
פשוט אנשים.
מספרים הזקנים שזוכרים ת'עולם,
שבו הוא היה
שייך רק להם,
אין בו כלום ויש בו הכל לכולם,
וזה הכי טוב, הכי כדאי.
התרופה לעולם היא להרפות להרגיש,
כן לקחת ללב,
את מה שנמצא, כי אחרת הכל יעבור ויחלוף לו,
יש מקום לכולם בעולם רק צריך להיות,
לא צריך למהר,
ולזכור לאהוב באמת את כולם.
כל העולם מתקיים ונושם ועומד
רק לכבוד אנשים נושמים,
נשמות טהורות, מרגישות ושומעות,
לשמוח, לצחוק, לרקוד ולשיר.
העולם מתקיים ונושם ועומד
רק לכבוד אנשים כה פשוטים,
אנשים באמת, באמת ובתמים,
פשוט אנשים.

קצת רקע לשיר בנספח....

מ. ברא"י · 15/3/23

צלחת המרק נשארה מיותמת על השולחן.

מיכל עמדה על הסולם בתקווה להגיע למרומי הארון, "אוף, פסח הזה... כמה אפשר לנקות?" התעצבנה הנערה. הבטתי בה שלווה. "את מוזמנת לעצור להפסקה" הזכרתי לה את הידוע. "אי אפשר" פרצופה כועס כמעט ומאשים אותי... "אנחנו חייבים להשיג את קלפהולץ. אין מצב שהם כבר מסיימים את המטבח ואנחנו בקושי התחלנו!!!" שפשפה כתם עיקש, חייכה כשהצליחה להסירו.

אני ישבתי ומיינתי כביסה. שידכתי זוגות גרביים. הקצב בבית השביע רצון, לא תכננתי לסיים מהר כל כך את המטבח, ואף שוחחתי על כך עם מיכל. אך לא היה על מה לדבר איתה. איפה נאכל חמץ בימים הקרובים? אתגרתי אותה. מבחינתה לאכול בחדר מדרגות. קלפהולץ כבר יומיים אוכלים שם... אך לא כל מה שמתאים לקלפהולץ, מתאים גם לנו...

"יש! סיימתי את כל הארונות העליונים!" קפצה מיכל בחדוה. הביטה בשאר הארונות, שמטה כתפיים, "אוף, יש עוד כל כך הרבה ארונות לנקות..." הצעתי לה טילון שוקולד חלבי, היא שמחה לקראתו, יצאה איתו לחדר המדרגות, הבטתי אחריה נאנחת.

רוח סערה בדמות מיכל פרצה לפתע הביתה מתנשמת, מתגלגלת מצחוק. הבטתי בה בתמיהה. הכל בסדר? "אל תשאלי!" אמרה והתכוונה להפך. לא שאלתי. "קלפהולץ..." מה שוב קלפהולץ??? היא מתנשמת מהריצה ומהצחוק גם יחד, "הם עכשיו התחילו חדר ילדים... את המטבח עשו בין הראשונים..." חייכתי. רווח לי. "ואני חשבתי שאם הם גמרו את המטבח- אז הם סיימו את כל הבית!..." הצטרפתי לצחוקה, והלכתי לסדר את הגרביים במדפים.

מנוחה כהן · 20/3/23

הוא שיפשף את עיניו שוב, מייחל שיצוצו על המסך הלבן שמולו אותם פיקסלים שחורים שאחראים על הרכבת מילים ואותיות.
שום דבר לא השתנה במסך מלפני כמה שניות, ולאחר זמן מה הוא החליט שהגיע הזמן להניח לעסק, לתת לזמן לעשות את שלו, לביצים לקצוף, למים לרתוח ולאדים להיתמר מעלה.
אולי כוס קפה ועוגה יחזירו את מילותיו האבודות?
ייתכן.
יחד עם תחושת השובע והחמימות הרכה שהעניקו לו הקפה והעוגה בשפע פשטה בו גם לאות עזה, והוא נגרר אל המיטה לבוש בבגדיו, לא לפני שסגר בצער את הקובץ הריק. היום כבר לא אזכה לשלוח את הסיפור אל העורך, הרהר בצער.
לא עברו רגע או שניים ומיטתו השמיעה נחירות עדינות, גופו מזדעזע מכל נשימה.
"אאוריקה!" הוא זינק לפתע מן המיטה, פתח את מחשבו בתנופה והתחיל להקליד במרץ. אצבעותיו נעו במהירות מטורפת על המקלדת, מעוניינות להנציח כל תו ואות שעלה במוחו, מתקשות לעקוב אחרי נביעת המילים בתוך מוחו.
חמש דקות תמימות הוא ישב, גבו כפוף וראשו כמו נושק אל המסך, מסתיר ממי שעמד מאחוריו את כתיבתו. אחר הזדקף באותה תנועה חלקה, נעמד, ופסע חזרה אל מיטתו.
לא עברו רגע או שניים וממיטתו נשמעה קול דממה דקה, גופו רפוי וחיוך מרפרף על פניו. הוא עשה זאת. הסיפור בדרך אל העורך.

ליאורהA · 23/3/23

הגרסה האנושית:

~~אבא בבית חולים, שוב.~~ שוב לקחו את אבא לבית החולים. הוא יהיה בסדר, או ככה לפחות ~~מבטיחים~~ טוענים המבוגרים הנחמדים שלא רוצים ~~להפחיד~~ להדאיג אותנו.

אני, כמובן, לא מאמינה למילה שהם אומרים. לא שיש לי ברירה.

בכל אופן, הדודים היקרים שלנו התאגדו כדי להסיח את דעתנו מהתקופה הקשה, לפחות לכמה שעות. ~~דודה נחמי~~ דוד אליהו התנדב להסיע אותנו לגן החיות, מחר בצהריים. הוא יחכה באוטו ~~וילמד במזגן~~, ואני ~~אקח~~ אלווה את הקטנים במרחבים שטופי השמש.

הקטנים מתרגשים כשאני מכינה להם תיקים עם סנדוויצ'ים וחטיפים. הלב שלי לא איתם, אבל אני מתעלמת ממנו, מהנהנת בריכוז לשמע הסיפורים של אלי על הקופים והאריות שנראה ~~מחר~~.

מחר מגיע במהירות, ~~ומתברר לי~~ ואני מגלה שהדודים צדקו. הטיול הזה ~~מוציא~~ נותן לקטנים ~~להרגיש~~ ליהנות מכמה רגעים נורמליים בתוך החיים שהתהפכו עלינו.

אני יושבת על ספסל, מחזיקה את אתי שהתעייפה ~~מהליכה מכלוב לכלוב~~ מההליכה הממושכת, ומתצפתת מרחוק על אלי, מרדכי, לאה'לה ושיפי שמשתעשעים עם ליד הברזייה.

אני שמחה שכיף להם, למרות שהלב שלי מתקשה להצטרף לתחושותיהם הקלילות.

"ילדה!" קול עצבני חודר לענן הכאוב שבו שקעתי. ~~הוא~~ היא ~~מדבר~~ מדברת אליי?

"את אחראית פה על הילדים האלה?!" היא מבררת בטון ~~שמגלה שברור לו~~ שיודע היטב מה התשובה.

"מה?" אני מחפשת מהר את רביעיית האחים השובבים שלי. קמה בבת אחת.

~~האישה מסתכלת עליי.~~ "תראי אותם!" האישה מתעלמת מההלם שלי. "~~איזה חילול ה'~~ מה זה הדבר הזה?! אני לא מבינה אותך!"

אני ממצמצת מול הילדים ~~שרטובים~~ שסחוטים לגמרי, רוקדים בגשם המלאכותי שיצרו לעצמם.

"איפה ההורים שלך, תגידי לי!" היא ממשיכה בלהט, לא מתייחסת ללב שלי שלא עומד בחיצי מילותיה. "קצת אחריות, מה יש?!"

אני רצה למוקד ההתרחשות, מתעלמת מהאישה ~~שמביטה בי~~ שעוקבת אחריי בזעזוע. לוקחת ביד אחת את אלי, ביד השנייה את אתי, ומושכת אותם ליציאה. סומכת על ~~מרדכי, לאה'לה ושיפי~~ השאר שיקלטו את המצב ~~ויבואו אחריי~~ ויתנהגו בהתאם.

משאירה את לוחמת הצדקת, יחד עם כוונותיה הטובות והערותיה המשפדות, ~~ליד הברזייה הנוטפת~~ בזירת הפשע הנוטפת.

@כותב השורות: תכתוב לי סיפור אנושי.

רובוט: 3, 2, 1 ו- בבקשה:

שוב לקחו את אבא לבית החולים. הוא יהיה בסדר, או ככה לפחות טוענים המבוגרים הנחמדים שלא רוצים להדאיג אותנו. אני, כמובן, לא מאמינה למילה שהם אומרים. לא שיש לי ברירה. בכל אופן, הדודים היקרים שלנו התאגדו כדי להסיח את דעתנו מהתקופה הקשה, לפחות לכמה שעות. דוד אליהו התנדב להסיע אותנו לגן החיות, מחר בצהריים. הוא יחכה באוטו, ואני אלווה את הקטנים במרחבים שטופי השמש. הקטנים מתרגשים כשאני מכינה להם תיקים עם סנדוויצ'ים וחטיפים. הלב שלי לא איתם, אבל אני מתעלמת ממנו, מהנהנת בריכוז לשמע הסיפורים של אלי על הקופים והאריות שנראה. מחר מגיע במהירות, ואני מגלה שהדודים צדקו. הטיול הזה נותן לקטנים ליהנות מכמה רגעים נורמליים בתוך החיים שהתהפכו עלינו. אני יושבת על ספסל, מחזיקה את אתי שהתעייפה מההליכה הממושכת, ומתצפתת מרחוק על אלי, מרדכי, לאה'לה ושיפי שמשתעשעים ליד הברזייה. אני שמחה שכיף להם, למרות שהלב שלי מתקשה להצטרף לתחושותיהם הקלילות. "ילדה!" קול עצבני חודר לענן הכאוב שבו שקעתי. היא מדברת אליי? "את אחראית על הילדים האלה?!" היא מבררת בטון שיודע היטב מה התשובה. "מה?" אני מחפשת מהר את רביעיית האחים השובבים שלי. קמה בבת אחת. "תראי אותם!" האישה מתעלמת מההלם שלי. "מה זה הדבר הזה?! אני לא מבינה אותך!" אני ממצמצת מול הילדים שסחוטים לגמרי, רוקדים בגשם המלאכותי שיצרו לעצמם. "איפה ההורים שלך, תגידי לי!" היא ממשיכה בלהט, לא מתייחסת ללב שלי שלא עומד בחיצי מילותיה. "קצת אחריות, מה יש?!" אני רצה למוקד ההתרחשות, מתעלמת מהאישה שעוקבת אחריי בזעזוע. לוקחת ביד אחת את אלי, ביד השנייה את אתי, ומושכת אותם ליציאה. סומכת על השאר שיקלטו את המצב ויתנהגו בהתאם. משאירה את לוחמת הצדקת, יחד עם כוונותיה הטובות והערותיה המשפדות, בזירת הפשע הנוטפת.

חנש · 23/3/23

בס"ד

-אתה לא אנושי.

-למה אני לא אנושי

-ככה,

-למה את בוכה?

-מה אכפת לך

-את רואה שאני שואל

-אז תדע לך שככה זה, אין לי סיבה ברורה, פתאום הבכי הזה מתחיל והדמעות.

-לפחות תסבירי את עצמך

-אני מסבירה לך, זה פשוט נוזל לי.

-כן, אבל למה אני לא אנושי, את סתם מאשימה אותי,

-ככה, אני מרגישה צורך להאשים, ואפילו אם אני מרגישה שאתה רובוט.

(משאירה לדמיון שלכם להחליט עם מי התקיים דיאלוג זה...)

ועכשיו לתגובת הרובוט:

למה אתה לא אנושי?

אני לא אנושי כי אני מודל שפה של בינה מלאכותית שפותח על ידי צוות של מתכנתים ומדעני נתונים. המטרה שלי היא לסייע ולספק תגובות מועילות למשתמשים כמוך. למרות שאולי אין לי רגשות או צורה פיזית כמו לבני אדם, אני נועד להבין שפה טבעית ולספק מידע והדרכה שימושיים.

למה לא אכפת לך שאני בוכה?

אני מצטער, בתור מודל לשפת AI, אין לי רגשות שאכפת להם או לא אכפת לי מכלום. עם זאת, אני כאן כדי להקשיב לך ולספק כל סיוע או תמיכה שאוכל. אם אתה רוצה לדבר על למה אתה בוכה או כל דבר אחר שעולה על דעתך, אני כאן כדי להקשיב.

מה אכפת לך שאני מאשימה אותך?

בתור מודל לשפת AI, אין לי רגשות או רגשות, אז לא אכפת לי אם תאשימו אותי במשהו. המטרה שלי היא לסייע ולספק מענה מועיל לפניותיך כמיטב יכולתי. אם יש משהו ספציפי שאתה רוצה לעזור בו, אנא הודע לי ואעשה כמיטב יכולתי לעזור לך.

אתה יותר גרוע מכל בן אדם אחר שהיה מקשיב לי ועונה לי.

צר לי לשמוע שאתה מרגיש כך. כמודל שפת בינה מלאכותית, אין לי רגשות, אבל אני כאן כדי לסייע לך בכל שאלה או דאגה שיש לך. האם יש משהו ספציפי שאתה רוצה לדבר עליו או שאתה צריך עזרה בו?

היי, ואם חיפשתם תגובה רובוטית, הרי לכם מן המוכן, מסתבר שהרובוט לא מוכן להתחלף במריבות שלנו!
מוזמנים לנסות לריב איתו...

כותב השורות · 27/3/23

ובכן, הקפה מוכן, הפטיש ביד, ואני עטוף גלימה מתיישב על הכיסא המסתובב...
אההההם אאהההם
בית המשפט!

האתגר היה לכתוב סיפור סופר אנושי, זה הכל!
שיערתי שזה יכול להיגרר לקטעים שידונו בעצם הדיון - בן האנוש מול מודל שפה AI, מגרעותיו של זה ומעלותיו של זה, לא זו הייתה כוונתי והבהרתי זאת בנספח, שוב ושוב.
אך בעקבות הצטברות של 'אי הבנה' ציבורית, האתגר התחלק לכמה אתגרים כש -
האנושיות של חלק מהקטעים מתכתבת בעיקר עם העקשנות האנושית להביע דעה, שגם זה אנושי בתכלית!
חלק אחר מהקטעים ניסה לייצר וויכוח מלאכותי, דיון תיאורטי, או סתם לתת דוגמאות להבדלים בין האדם למכונה המדברת/כותבת, וגם לזה לא הייתה מכוונת ממש כוונת המכוון.
וחלקכם ביצעו את הכוונה המקורית של יצירת סיפורים על טהרת האנושיות, זה הכל!

בסופו של דבר נכנעתי ללחצים ולקטעים היפהפיים שייצרתם, והחלטתי לזרום ולערבב בין שלל היצירות ולבחור מתוכם את אלו שתפסו ביותר את עיניי ורעיוניי.

הייתם כולכם מקוריים, יצירתיים, מצחיקים, חדים, ו...אנושיים.
אך אחרי התחבטויות קשות
ומתוך הכרה בגודל האחריות המוטלת על כתפיי ובד בבד היכרותי עם עצמי כיצור אנושי כך שבהחלט ייתכן ותהיינה טעויות בהחלטותיי
אני בזאת להכריז על שלושה זוכים

כשבמקום השלישי -
@ליאורהA עם הגרסה האנושית לסיפור 'לא אנושי' כשבין השורות קיבלנו גם קורס מקוצר בעריכה אנושית לטקסטים מלאכותיים.

ובמקום השני -
@Sara led עם סיפור סופר אנושי לטעמי שמדבר על תופעה אנושית של בריחה שהפכה לרדיפה אחר 'אנושיות'...
כשהדובדבן שבקצפת מבחינתי היה התוצאה הסופית שגרמה לתחושות מעורבות בין הקוראים כאשר חלקם אפילו הביעו כעס, מה יותר אנושי מלעצבן אנשים???

ובמקום הראשון קטע חזק שגרם לי לחוות מחדש את היותי בן אנוש ו...יהודי שומר תורה ומצוות
@ביזנסטורי - אילה עם קטע מקורי וענק של גילוי עצמי תוך כדי עוד כניסה לאתר ממוגן במערכת נגד בוטים.

למי שרוצה יש שיפוט רובוטי בנספח, עיינו שם ותרוו נחת וביקורת ממוחשבת.

היה כיף איתכם
מקווה שנהנתם מלחוות את אי היותכם מכונות שמשכתבות כמויות של מילים אך בלי טיפת נשמה

בהצלחה באתגר הבא.

אתגר אתגר דו שבועי - סופר אנושי

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש צעיר

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש צעיר

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש פעיל

משתמש מקצוען

צילומימוש, הילד מדבר מהתמונה

משתמש סופר מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

ספירת העומר

תגיות נפוצות