הלב נשבר, זה אתגר לא פשוט בכלל וזה דבר שלפעמים קל לדבר עליו ולא קל בכלל ליישם...
אני מבינה שאת באמצע השנה וחווה לראשונה את הכאב הזה של חגים בלי ההורה האהוב.
אני חושבת שנקודת המוצא שלי קצת שונה כי אני נשואה אז זה אחרת לגמרי אבל עדיין החסר זה חסר ונקודה נוספת שהיתמות שלי עכשיו כפולה...אימי נפטרה לפני שנתיים +
ו... אבי ממש עכשיו,אם לא היה חג היינו למעשה באמצע שבעה.
שנת האבל על אימי היתה קשה מנשוא, מבחינתי העולם נעצר ואין משהו שיכול היה לנחם אותי באמת בחסר הזה. הייתי ככה כל השנה והגעתי למקומות אפלים ועמוקים מאד
ברשותך לא ארחיב כאן יותר מידי בפורום הנרחב. החיים איבדו את טעמם אצלי וגם הטעם באוכל אבד. איכשהוא בסוף השנה פתאום עלתה לי תובנה -
הקב"ה בחר בך להישאר כאן ובה ללכת כי לך יש עדיין תפקיד. והוא רוצה אותך כאן חיה במלוא מובן המילה. ולא רק גוף חי... חיים מלאי משמעות ושמחה.
קומי ותעשי משהו למען זה ואז הבנתי דבר נוסף- אין תחליף ואין באמת נחמה אבל להיות שקועים בעצב זה לא תכלית! כלומר צריך למצוא היסחי דעת ודברים מעניינים שיכולים לעשות טוב כי התורה מצווה עלינו לחיות טוב, להיות שמחים ומלאי עשיה.
לצאת מהמקום הנמוך זה גם היה תהליך אבל ב"ה בעזרתו הרבה עשיתי זאת,
ועכשיו בנסיון העכשווי אני יודעת דבר אחד- שלא אתן לעצמי בעזרתו להגיע למקומות חשוכים ומלאי עצב זה לא שווה לי וגם אסור לי. זה לא רצון ה'.
אני עושה בכל דברים בכדי להסיח את הדעת ולעשות את החג שמח כמה שאפשר,
לא נלחמת ולא מתכחשת מעבר למציאות וליכולות אבל לא נותנת למחשבות מיאשות להשתלט עלי.
אני אספר לך משהו שקרה לי הערב הזה וריגש אותי מאד ולא האמנתי עד כמה הקב"ה שותף להחלטות שלנו , עוזר לנו ומסייע במיוחד כשזה רצונו.
היה רגע של שקט לבד בבית, רובם יצאו והדממה הזו פתאום נתנה לי להבין את מלוא הסיטואציה והמציאות הקורית. הרגשתי שמשהו מושך אותי למטה מושך חזק ואני חייבת למצוא משהו איך לצאת משם. ניסיתי פה ושם בלא רעיון חזק ואמיתי, עם ידיעה שמה שהדברים שאני חושבת הם לא באמת ירימו אותי.
אני אוסיף עוד משהו נקודה חשובה- אמרו לי שאסור לי ללכת לשמחת בית השואבה וזה דבר שניסיתי לקבל באהבה ובאמת היה חסר לי. אבל טוב מה לעשות זה הלכה ואני לא הולכת להתחכם.
לא עברו 5 דק' מהרגע הזה ופתאום בעלי מתקשר אלי ואומר לי בואי לבית כנסת, הרב אמר שמותר לך לבוא לשמחת בית השואבה שיש כאן. הייתי בהלם כי לא שלחתי אותו לשאול שוב ולא חשבתי שהוא בכלל חושב בכיוון ופתאום כזו הארה ומתנה.
רצתי לשם, טוב... לא ממש רצתי... והשמחה הזו וגם כמה ריקודים שלנו הנשים פשוט הרימו אותי והחזירו לי אדרנלין לצאת מהמצב השפוף הזה ולעלות על גל שמיטיב איתי.
אני חושבת שלשמוח זה דבר שלא תמיד קל ולא תמיד אפשר להכריח. אבל מה, יש כאן 2 נקודות שכדאי לשים אליהם לב
1. יש מצוה להיות שמחים בחג ואנחנו בדילמה איך לעשות זאת
2. להיות בעצב זה עונש בפני עצמו (ואני חושבת שאת מבינה מה אני מתכוונת רמה של עצב כי רק מי שחווה כאב גדול יודע למה הכוונה)
ולכן אני ממליצה לעשות כל מאמץ בכדי לגרום לשמחה.
אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
קומי תעשי עוגה/ גלידה/ תבשיל מיוחד.
תדליקי מוזיקה ותרקדו בבית(תשאלו כמובן רב מה מותר לכם, יכול להיות שבחג וגם במצב מסוים מותר)
תחשבי על דבר שיכול לעשות לכם כיף ותעשו את זה.
כן, בדיוק בגלל שאין חשק ואין כח ואין גרם רצון.
כי הקב"ה רוצה שנשמח ורוצה שנעשה את מצוותו.
יש מכאובים בחיים שלעולם לא נבין למה עשה זאת ולמה בחר בנו בכאב הזה
אבל אם נדע בוודאות שאין פיפס של טעות מלפניו והכל הכל רק לטוב אז נוכל לתת לנחמה שלו להגיע, ולהרגיש מוגנים ובטוחים בידיו.
ודבר נוסף תתפללי אליו ותבקשי שיאיר את עיניך ויתן לך תובנה מה לעשות וגם כמובן כוחות. ליתומים יש פרוטקציות תנצלי זאת
מאחלת לך שתדעי נחמה אמיתית ותצאי מחוזקת ותזכי לראות את אביך במהרה בניית משיח צדקנו עוד השנה!
הנושאים החמים
הנושאים החמים
