לי היה מקרה דומה אבל הפוך. זה היה כשכבר היה מותר 30 איש אבל הנהג לא הסכים להעלות אותי (אחרי שאשתי וילדי כבר ישבו באוטובוס, ואני התעכבתי בלהעמיס בתא המטען) כיון שטען שהוא לא מעלה יותר מ23 איש, בטענה מקורית: "מה אתה חושב, שזו תחנה אחרונה? יש עוד תחנות בהמשך, וגם שם יש אנשים" (התחנות הבאות הם פשוט בכפרים מבני עמו של הנהג....)לא. לא מסכימה בכלל. לא הגיוני שהנהגים יתחילו איתנו כי הם יודעים שאנחנו החרדים עדינים ומפחדים.
בשיא הקורונה עליתי יום אחד לאוטובוס. באותה תקופה היה מותר 20 איש בלבד.
אני עולה לאוטובוס אחרונה מכל האנשים בתחנה והנהג אומר לי "תרדי". בעיקרון היה מתאים לי להתקפל, אין לי מושג מה הגבורה שתפסה אותי שהחלטתי להתעקש. אמרתי לו שבבקשה שיספור את האנשים יש פחות מ20 ואין סיבה שאני ירד. הוא צרח עלי "תרדי ואם לא אני לא נוסע" אמרתי לו "אין מצב" ופשוט נכנסתי פנימה. התחלתי לספור ואני מגיעה ל16 אנשים כולל אני. כלומר אין שום סיבה שאני ירד בגלל הקריזה שלו. הוא אומר אוקי, מכבה את המנוע. לא ירדתי למרות שמתתי מבושות מהנוסעים האחרים שאני מעכבת, אבל למה שאני ירד? כי אני חרדית? בקיצור, הזמין לי משטרה תוך כדי שכל האנשים באוטובוס צועקים עליו כולל החילונים שהיו ג"כ על האוטובוס. אחרי 5 ד' הוא קלט שאין סיכוי שאני ירד ומשטרה לא תעזור לו כי אף אחד לא עבר פה על החוק, התניע ונסע.
לא חשבתי לרגע שהייתי לא בסדר שעכבתי את האנשים-בדיוק כמו שלהם הייתה הזכות ליסוע-גם לי הייתה. ואני ממש לא אשמה שהנהג החליט ליפול עלי.
למזלי לא היה אף אחד באוטובוס שהחליט להצטדק על חשבוני ולצעוק עלי חילול ה'.
אני לא ויתרתי, גם בגלל הטענה המגוחכת (למה שאני אחכה לאוטובוס הבא כדי שלאנשים שבתחנות הבאות יהיה מקום?) וגם מכיון שהאוטובוס הישיר הבא היה כארבע שעות לאחר מכן. התעקשתי לעלות ולספור את הנוסעים בעצמי.
וכאן מגיע הפאנצ'. כמה נוסעים היו באוטובוס כולל אני ומשפחתי? 33!! כמובן שאז נסתתמו טענותי, ונאלצתי לרדת יחד עם משפחתי.