לפני שבועיים השתתפתי בסדנא של פיסול זכוכית באש, חוויה מומלצת בחום!! (לא סתם חום, 1200 מעלות ) ולכן כשראיתי בהפסקת אוכל ובהמשך בפורום אומנות ויצירה את הרעיון של פיסול בסוכר - הוא קנה אותי. ניסיתי לעשות סדנת פיסול ביתית, חשבתי שהעבודה תהיה פחות או יותר באותו רעיון.
בפועל, זה לא ממש ככה. האיזומלט הופך לנוזלי מאוד, הוא לא כמו הזכוכיות שמיוצרת מגוש שממיסים אותו באטיות ויש עליו יחסית שליטה. ולכן צריך לתת לו קצת להתגבש ואז נוכל ליצור ממנו בלי להיעזר בסיליקון, המקצוענים באמת, עובדים עם מבער וכלים נוספים ולכן הם יכולים ממש להוציא יצירות מדוייקות, תחפשו קצת בפינטרסט.
היעד שלי ברמת מתחילים היה ליצור "מכשושה" שתזכיר קצת את הקורונה ותישלח לאחיינית המבודדת שלי בתור "עידוד לבידוד".
הצלחתי?
בערך
אז צאו גם אתם לדרך, לכו לחפש את החומר בחנויות (מוצר קצת נדיר), תארגנו את השטח, ותתחילו לעבוד...
מה צריך?
אבקת איזומלט, כלי להמסה על האש, צבעי מאכל, סוכריות לקישוט, תבניות סיליקון, מקלות לסוכריות.
ממולץ לעבוד על משטח מנייר כסף, הוא מקשיח את הסוכריות במהירות ומה שנשפך נחלץ בקלות.
והתהליך:
שלב ראשון - להכין את הכלי קיבול. כשהחומר חם אין אפשרות להתחיל להתקשקש ולחשוב על רעיון, הכל כבר חייב להיות מוכן.
עבדתי עם תבניות סיליקון (כמובן שעדיף ייעודיות לסוכריות על מקל עם מקום למקל, לי לא היה אז המקלות קצת עומדים עקום) תכננתי את העיצוב שיהיה לכל סוכריה ועיצבתי את הסוכריות לקישוט בהתאם.
שלב שני - העבודה החמה. שופכים אבקה בכמות הרצויה לתוך מחבת/סיר, אם רוצים מוספים צבע מאכל אבקה או ג'ל, ממיסים על האש עד שהכל נמס ומתחילות לעלות בועות.
אם לא מוציאים בזמן מהאש החומר מקבל צבע צהבהב.
שלב שלישי - יוצקים לתוך השקעים, מקבעים את המקל, מוודאים שהחומר הגיע לכל הפינות.
חייבים לעבוד מהר מאוד, החומר מתחיל להתגבש תוך שניות בודדות.
ותזהרו מאוד!! לא מתאים לעבודה עם ילדים! טיפונת קטנטונת ורותחת שנשפכת על היד יוצרת כוויה! והחומר רותח גם אם הוא נראה כבר גבישי, לוקח לו כמה דקות להתקרר. לא נוגעים בידיים בכלום! תרגישו קצת סיניים ותסתדרו עם שיפודים (או מקלות סוכריה מיותרים)
אפשר לשלב כמה צבעים זה על גבי זה בשכבות, אבל קחו בחשבון שאם החומר מידי רותח הוא יכול להמיס את השכבה התחתונה ולהתמזג בתוכה לכן כדאי לחכות כמה שניות לפני ששופכים אותו.
אחרי כמה דקות כשהכל מתקרר שולפים את הסוכריה בקלות.
(ואחותי טוענת שזה נראה תיאטרון בובות
)
ובסוף כל סוכריה מקבלת עטיפת צלופן. מהנסיון שלי - יוצא מאוד דביק אבל אם מכניסים למקרר לקירור הדביקיות קצת פוחתת ואפשר להשחיל בתוך השקיק ואז לקשור בסרט את החלק התחתון.
ולסיום, השוואה לזכוכית:
שמחתי שהייתם איתי, זאת התוצאה מניסוי ראשון, אני מאמינה שבפעם הבאה יהיה קל ומוצלח יותר (רק שלא היתה לי סבלנות לחכות לפעם ההיא ורק אחריה לשתף...)
בפועל, זה לא ממש ככה. האיזומלט הופך לנוזלי מאוד, הוא לא כמו הזכוכיות שמיוצרת מגוש שממיסים אותו באטיות ויש עליו יחסית שליטה. ולכן צריך לתת לו קצת להתגבש ואז נוכל ליצור ממנו בלי להיעזר בסיליקון, המקצוענים באמת, עובדים עם מבער וכלים נוספים ולכן הם יכולים ממש להוציא יצירות מדוייקות, תחפשו קצת בפינטרסט.
היעד שלי ברמת מתחילים היה ליצור "מכשושה" שתזכיר קצת את הקורונה ותישלח לאחיינית המבודדת שלי בתור "עידוד לבידוד".
הצלחתי?
בערך
אז צאו גם אתם לדרך, לכו לחפש את החומר בחנויות (מוצר קצת נדיר), תארגנו את השטח, ותתחילו לעבוד...
מה צריך?
אבקת איזומלט, כלי להמסה על האש, צבעי מאכל, סוכריות לקישוט, תבניות סיליקון, מקלות לסוכריות.
ממולץ לעבוד על משטח מנייר כסף, הוא מקשיח את הסוכריות במהירות ומה שנשפך נחלץ בקלות.
והתהליך:
שלב ראשון - להכין את הכלי קיבול. כשהחומר חם אין אפשרות להתחיל להתקשקש ולחשוב על רעיון, הכל כבר חייב להיות מוכן.
עבדתי עם תבניות סיליקון (כמובן שעדיף ייעודיות לסוכריות על מקל עם מקום למקל, לי לא היה אז המקלות קצת עומדים עקום) תכננתי את העיצוב שיהיה לכל סוכריה ועיצבתי את הסוכריות לקישוט בהתאם.
שלב שני - העבודה החמה. שופכים אבקה בכמות הרצויה לתוך מחבת/סיר, אם רוצים מוספים צבע מאכל אבקה או ג'ל, ממיסים על האש עד שהכל נמס ומתחילות לעלות בועות.
אם לא מוציאים בזמן מהאש החומר מקבל צבע צהבהב.
שלב שלישי - יוצקים לתוך השקעים, מקבעים את המקל, מוודאים שהחומר הגיע לכל הפינות.
חייבים לעבוד מהר מאוד, החומר מתחיל להתגבש תוך שניות בודדות.
ותזהרו מאוד!! לא מתאים לעבודה עם ילדים! טיפונת קטנטונת ורותחת שנשפכת על היד יוצרת כוויה! והחומר רותח גם אם הוא נראה כבר גבישי, לוקח לו כמה דקות להתקרר. לא נוגעים בידיים בכלום! תרגישו קצת סיניים ותסתדרו עם שיפודים (או מקלות סוכריה מיותרים)
אפשר לשלב כמה צבעים זה על גבי זה בשכבות, אבל קחו בחשבון שאם החומר מידי רותח הוא יכול להמיס את השכבה התחתונה ולהתמזג בתוכה לכן כדאי לחכות כמה שניות לפני ששופכים אותו.
אחרי כמה דקות כשהכל מתקרר שולפים את הסוכריה בקלות.
(ואחותי טוענת שזה נראה תיאטרון בובות
ובסוף כל סוכריה מקבלת עטיפת צלופן. מהנסיון שלי - יוצא מאוד דביק אבל אם מכניסים למקרר לקירור הדביקיות קצת פוחתת ואפשר להשחיל בתוך השקיק ואז לקשור בסרט את החלק התחתון.
ולסיום, השוואה לזכוכית:
שמחתי שהייתם איתי, זאת התוצאה מניסוי ראשון, אני מאמינה שבפעם הבאה יהיה קל ומוצלח יותר (רק שלא היתה לי סבלנות לחכות לפעם ההיא ורק אחריה לשתף...)
נערך לאחרונה ב: