סיפור בהמשכים לגעת בערפל

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
אגב, שם בנאלי לגיבורת הסיפור הוא פספוס.
הגיבורה מאבדת קצת מהיחודיות של האיפיון.
בחיים האישיים אני אוהבת שמות ייחודיים, [השם טלי מספיק מעיד? (במילא כבר כתבתי אותה באשכול פיטוטי ילדים ;))] אבל חושבת שכדי לקרב את הסיפור הוא צריך להיות מיושב בתוך עמו, לא כך?
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
אז מה, להחליף?
אבל תחזיקו ראש, כן?
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
יתכן שמדובר במשהו רגיל, אבל הזו"צית דידן לא בהכרח יודעת זאת...
גם אם מדובר במשהו רגיל, עצם זה שהזו"צית הזאת לא מודעת לכך, זה כבר מצריך לכתוב סיפור על העניין, לא?
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
פרק ב'

אני מרחיק את הסטנדר וקם מהמקום שלי תוך כדי מתיחת ידיים אלעל, מנסה לעורר במעט את העצמות הדואבות.
אני יוצא לכיוון התחנה, מחכה לאוטובוס ביחד עם רוזנגרטן ולוי. לפי מצב הלוח, תוך חמש דקות הוא כאן, אם לא יהיו עיכובים או הפגנות מיותרות.
אני עייף כהוגן, כיאה לאברך בסוף יום ארוך. מחכה לבוא הביתה; להעיף את הכובע והחליפה על הכיסא; לאכול; לדבר עם רבקי קצת ולשקוע בנמנום נעים על הספה יחד עם העיתון, כמו שאני עושה בכל יום. נו, שיבוא כבר האוטובוס הזה.

"אז הולכים שוב פעם לבחירות, אהה?", רוזנגרטן שואל-אומר וקורע ממני את העייפות באחת.
"כן, כאילו משהו הולך להשתנות. כל כמה חודשים נעשה טיול, נכיר קצת יותר טוב את הבצפר של הילדות לעתיד. לפחות מרוויחים חופש בחינם מהעבודה. גם משהו. אהה, וגם יש על מה לדבר", אני קורץ להם.
אנחנו שוקעים בשיחת נתניהו-גנץ ולא שמים לב שאוטוטו אנחנו מגיעים. לוי פתאום ננער ומצלצל ברגע שאחרי האחרון וזוכה לשטיפה הגונה מהנהג. "רוז, תלחץ על האדום כאן לידך, לפני שהנהג הזה שוטף אותנו גם כן", אני פונה לרוזנגרטן.

אנחנו יורדים מהאוטובוס, פוסעים בדרך העפר, כמו בכל יום, ומגיעים צ'יק צ'ק לרחוב שלנו. גאון מי שסלל כאן.
נעצרים בין הבניינים וממשיכים לדבר.
עד "שנפשי נפשי" מתנגן מהפלאפון של רוזנגרטן ועושה לנו סטופ.
"ב"ה. אבל אני כבר כאן למטה. טוב, בסדר. תזכירי לי, איזה מידה, הטיטולים?", הוא שואל את המכשיר ומתחיל להתרחק תוך סיבוב של שלום לכיווני. יש לי חשק להצטרף אליו לסופר. "להיזכר" שאני צריך חלב או גבינה, מצידי שיהיה גם סתם בשביל איזו חמאה. אבל הבטן המקרקרת והראש העייף אומרים את שלהם.
אני ממשיך לעבר הבניין שלנו. אבן סוררת קוראת לי לבעוט בה, להוציא עליה קצת תסכול כבוש.

אני עולה לאט במדריגות. לאות פושטת בי. לא יודע מה קורה. לא מצליח להצביע עליו.
משהו ברבקי. משהו לא כמו לפני חודש-חודשיים.
לאחרונה אני בא הביתה והעיניים שלה כבויות. החיוך לא אותו חיוך. היא לא משתפת אותי. אני שואל אותה מה שלומה ואיך עבר עליה היום, אבל היא מהמהמת לי שברוך ה' הכל בסדר. אולי אני כן צריך לשאול משהו, בעדינות. לא יודע. לא רוצה לחפור לה. לך תבין נשים.
תמיד אמרו לי שיש להן כל מיני מצבי רוח.
אבל אני מכיר אותה. היא לא כזאת. היא שקולה ורצינית, לא כל דבר מוציא אותה מאיזון.

כן, אתה מכיר אותה? מתלגלג לי משהו בפנים. חשבת שאתה מכיר...

אני פותח את הדלת, מעיף "שאאלום" אך הוא נשאר תלוי באוויר. רבקי לא על הספה וגם לא במטבח שנמצא באותו קו אופק.
לא שומע מים זורמים או כל צליל אחר המסגיר את הימצאותה.
מנסה להיזכר אם היא אמרה שיש לה חתונה או משהו. לא, היא לא אמרה כלום.
מוזר. בדרך כלל היא יושבת על הספה, לפעמים סתם על כסא במטבח, ומחכה לי.
"רבקי?" אני קורא לחלל תוך כדי חיפוש. אבל אני לא רואה ולא שומע אותה.


_________
לפרק ג'>>

 
נערך לאחרונה ב:

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
@RACHELIZ זה כתוב מצויין. פשוט מצויין.
כתבת לגמרי בסגנון גברי, והצלחת להכניס לראש שלו. אהבתי את האווירה שם באוטובוס, את "רוז", את
גאון מי שסלל כאן.
וגם את זה שאת עצמך בכתיבה לא נגעת במה שהוא מדחיק, עד לנקודה שבה זה צף לו.
זה טוב!

בקטנה:
מעיף "שאאלום"
לטעמי הניגון של השלום, לא ממש מתאים ל"מעיף" אולי "משחרר".
עד "שנפשי נפשי" מתנגן מהפלאפון של רוזנגרטן ועושה לנו סטופ.
אישית לא אוהבת את הפירוט של איזה שיר התנגן שם. מספיק שהוא התנגן, לא?
אבל אני מכיר אותה. היא לא כזאת. היא שקולה ורצינית, לא כל דבר מוציא אותה מאיזון.

כן, אתה מכיר אותה? מתלגלג לי משהו בפנים. חשבת שאתה מכיר...
אהבתי את זה מאד!

וקדימה לפרק הבא... השארת אותנו במתח!
 

אפרת תהל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
הסיפור מדהים וגם הכתיבה.
אני חושבת שיהיה כדאי להוסיף בראש כל פרק מי המספר איציק או רבקי.

מחכים כבר לפרק הבא, זה לא פייר להשאיר אותנו בכזה מתח...
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
תודה!

לטעמי הניגון של השלום, לא ממש מתאים ל"מעיף" אולי "משחרר".
אוקיי, מקבלת.

אישית לא אוהבת את הפירוט של איזה שיר התנגן שם. מספיק שהוא התנגן, לא?
מבינה שזה לא כזה חשוב ובטח לא קריטי, אבל זה כל כך נורא לתאר לעומק? (פשוט אני כן אהבתי, כמובן שזה גם עניין של טעם.)


אני חושבת שיהיה כדאי להוסיף בראש כל פרק מי המספר איציק או רבקי.
באמת הייתי צריכה להכניס את השם שלו איפשהו, אבל סתם לכתוב בראש הפרק, אני לא מידי מתחברת... אבל אקח לתשומת ליבי להבא וכמובן גם אתקן אצלי. תודה!
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
מבינה שזה לא כזה חשוב ובטח לא קריטי, אבל זה כל כך נורא לתאר לעומק? (פשוט אני כן אהבתי, כמובן שזה גם עניין של טעם.)

מידי הרבה זה קצת מלאה.
אפילו רק נפשי אחד נראה לי טוב יותר: עד 'שנפשי' החל מתנגן מהפלאפון של רוזנגרטן ועושה לנו סטופ.
בלי שום תיאורים אי אפשר, והכמות, זה תלוי טעם.

כמו שכתבו פה:
ו. בלי צהוב- לא חושבת שזה מקצועי לראיין מישהי שתספר מה היא מבשלת בשני וחמישי, כמה עציצי תבלין יש לה בחלון ומה המטראז' של הסלון.

אני אישית גם לא אוהבת את זה בעלילות:
"מה פתאום" היא אמרה תוך כדי טיגון החביתה.
מבחינתי זה תיאור מיותר, מתי זה לא מיותר?
"מה פתאום" היא אמרה בעצבים תוך כדי מירוק אובססיבי של הפאנלים.
כי זה מחזק את האמירה העצבנית. אבל שוב פעם, זה טעם אישי.
לא קשור לסיפור שלך בהכרח, סתם קפצתי טרמפ.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קל

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה:ב אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי:ג אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד:ד כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא:ה קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי:ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר:ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת:ח וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:
נקרא  17  פעמים

אתגר AI

ממה זה עשוי...? • אתגר 16

לוח מודעות

למעלה