בספר שומר אמונים (מהרה"ק ר' אהרן ראטה זצ"ל) עמוד קפ"ח
"וכן מובא מרבינו האר"י ז"ל
כשיש ח"ו דבר בעיר אין יכול לשלוט רק באלו שיש להם פחד, אבל באלו שמתחזקים בלבם בבטחונם על ה' ומתגברים על הפחד, אין שום דבר יכול לשלוט בהם. וכו'
אלא להתפלל לה' והוא יענם, כי המתירא מלפניו הוא נותן לו כח וגבורה להתגבר במגפה בר מינן בעיר, אלא חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ויעסוק תמיד בתורה ובמעשה הקטרת ויתבטל מותנא מעלמא עכ"ל"
"שאם יחזק לבו בבטחון בה' אז לא יוכל לשלוט עליו שום דבר רע, ואשרי מי שאינו מוסר עצמו להם להמשחיתים הללו, ואינו מאמין לדבריהם, ומשים בטחונו חזק על ה' "
בכף החיים על הרמ"א (יו"ד סי' קטז ס"ה)
מביא שבזמן מגיפה טוב לקיים והגית בו יומם ולילה והסוד כי לקח טוב לק"ח גימטריא מגיפ"ה
וגם יזהר מדבר שקר וזהו כלל גדול, כי מי שהוא מדבר שקר בזמן המגיפה הוא מסוכן רחמנא ליצלן עיי"ש.
במדרש שיר השירים רבה (פרשה ב אות ד) על הפסוק הזה התאנה חנטה פגיה ,
אמר רבי חייא בר אבא סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים. והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו הנשארים ועליהם נאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים. ובפסיקתא רבתי (סוף פיסקא א)
ורבי לוי אמר סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם.
וראה גם בילקוט שמעוני על הפסוק הזה בשיר השירים שם איתא
סימן לימות המשיח דבר גדול בא והרשעים כלים בו.
מצינו במדרש (ילקוט שה"ש תתקפה)
"וקול התור נשמע בארצנו", אמר רב יוחנן קול תייר טוב זה מלך המשיח. "התאנה חנטה פגיה", אמר רבי חייא בר אבא סימן לימות המשיח דבר גדול בא והרשעים כלים בו, והגפנים סמדר אלו הנשארים שנאמר "והיה הנשאר בציון".
מובא בתוספתא (תענית ב, יא)
"ולא יהיה עוד המים למבול וגו'" רבי מאיר אומר מבול של מים אין אבל מבול של אש ושל גפרית יש כדרך שהביא על הסדומיים, שנאמר "וה' המטיר על סדום וגו'", רבי יהודה אומר מבול של כל בשר אין אבל מבול של יחידים יש כיצד נפל לים טבעה ספינתו בים ומת הרי הוא מבולו, רבי יוסי אומר מבול של מים אין אבל מבול של דבר לעובדי כוכבים לימות המשיח יש שנאמר "ואקח את מקלי את נועם וגו'" מהו אומר "ותופר ביום ההוא".
מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ ('בתי מדרשות' פרק ו אות ב)
יוֹם נְקָמָה שֶׁעָתִיד וְשָׁמוּר לְרוֹמִי הָרְשָׁעָה תַּעֲלֶה עָנָן אַחַת וְתִשְׁמֹר לְמַעְלָה מֵרוֹמִי וְתוֹרִיד שְׁחִין לַח עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל הַכֶּסֶף וְעַל הַזָּהָב וְעַל כְּלֵי מַתָּכוֹת שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ תַּעֲלֶה עָנָן אַחֶרֶת וְתִרְאֶה אֶת חֲבֶרְתָּהּ וְתַעֲמֹד בִּמְקוֹמָהּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְתוֹרִיד נֶגַע צָרַעַת סַפַּחַת בַּהֶרֶת עַל רוֹמִי עַד שֶׁיֹּאמַר אָדָם הֵי לְךָ רוֹמִי וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ בִּפְרוּטָה וְיֹאמַר אֵינָהּ מִתְבַּקֶּשֶׁת.
מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שהש"ר ב, לג)
אָמַר רַב חִיָּא בַּר אַבָּא סָמוּךְ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ דֶּבֶר גָּדוֹל בָּא לָעוֹלָם וְהָרְשָׁעִים כָּלִים, אֵלּוּ הַנִּשְׁאָרִים עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלָיִם"