התייעצות אפרוחים שלי :) מטפלות...

[גלידה]

אני כבר שנים טוענת שעבודה עם תנוקות -זה רק מי שיש לה סבלנות והרבה אהבה לילדים עושה את העבודה באמת, באמת!
ובעצם מה שקורה סביבי שהרבה מחברותי הצעירות עובדות במעון ורק בגלל שזה מה שיש להם, והם שם בעמדת המתנה, אם יגיע משהו יותר טוב מיד הם יעברו לשם,
וחברותי המבוגרות שכבר מסיימות לחתן ילדים - מחפשות עבודה כי הם צריכות כסף, ואיפה יקבלו אותם בגיל כזה? רק במעון.
והמצב בהתאם

 

[עדינה הלפגוט]

כותבת כאן בזהירות רבה.
לפני כעשר שנים הייתי בתחילת דרכי כמפיקת וידאו, עדיין לא היו לי ילדים משלי ויצאתי בתקופה של כחודש לצלם סדר יום בשבעה מעונות שונים ברחבי הארץ.
במהלך השנים ביקרתי בעוד כמה מעונות לצורך צילום סדר יום, ושוב לאורך בוקר שלם בו עברתי בין כל הכיתות.
האמת הלא נעימה היא שהזדעזעתי והבטחתי לעצמי שלעולם לא אשלח את ילדיי למעון.
בהמשך למדתי לעשות הפרדה ולשים לב שהמראות הקשים שראיתי היו בעיקר בכיתות של התינוקות הקטנים ממש.
לפעוטות בני שנתיים ומעלה המעון כן יכול להוות מסגרת בטוחה ונעימה.

מה ראיתי שם במעון?
ראיתי מטפלות שמודעות לקיומה של המצלמה ובעצם משחקות יפה כי האמא הולכת לראות את הסרט
ובכל זאת היה שם חוסר סבלנות בולט כלפי תינוקות קטנטנים,
האכלה בכוח, של כפיות גדושות מידי של פירות או ירקות כדי שהילד יגמור מהר.
האכלה שנעשית בלי להסתכל בפנים של התינוק, בלי חיוך אליו, בלי קשר עין, האכלה טכנית כזאת, כמו לשטוף כלים.
כעס גדול והבעת עצבים כלפי תינוקות שהעזו להתעורר בשעות המנוחה
"אוף למה קמת? איזה נודניק, תישן, עכשיו ישנים"
ובכלל מעון הוא מקום עם סדר יום, לתינוקות קטנים אין סדר יום ויש נסיונות רבים לאלץ אותם להיכנס למסגרת ולסדר של שינה קימה, משחק ואוכל בהתאם לתבנית מסויימת.
סדר יום מאולץ זה כיף ומקסים לילד בן שנתיים לא לתינוק בן שלושה חודשים.

בגדול המטפלות בכיתות של הקטנטנים היו פחות מחוברות לילדים, יותר חסרות סבלנות, עצבניות, ורוצות שהקטנים ישנו.
ובינינו, תינוקות קטנטנים הם באמת לא קלים, אנחנו כאמהות מקבלות אהבה מיוחדת וחשק לטפל באוצרות חסרי הישע הללו.

נשארתי עם תהיה כואבת, מי יודע איך הכל נראה שם כשאין מצלמה מתעדת בשטח?

 

[dinaday]

כותבת כאן בזהירות רבה.

למה את כותבת בזהירות?
ממה את נזהרת?
להבנתי את כותבת מתוך זוית ראיה אוביקטיבית ומשקפת דברים כהוויתם.

 

[סוניה]

אני מסכימה עם הדברים. עבדתי בעבר במעון,
לא חושבת שמעסיקים נשים רעות וקשות ברמה הכוללנית כמובן.
אבל יום עבודה מלא מול ילדים הוא שוחק,
אפילו אם מאוד אוהבים ילדים ודואגים להם.
ולפעמים מגיעים להאכלה בכח, לגערה בתינוק קטן.
ולכן אני סוברת שמעונות הם תעשייתיים ומקסימים לילדים בגילאי שנתיים ומעלה, לא לפני.

 

[סטודיו פוינט]

מצטרפת, מעון בהחלט מתאים לילד בכיתת הבוגרים, לענ"ד ומניסיוני האישי
זה כבר כמעט כמו ילד בגן שיודע לדבר ולהראות סימנים ממשיים האם טוב לו או לא.
כותבת בשמחה ובכאב יחד,
לאחר שנה לא פשוטה עד כואבת ממש שחוויתי עם מטפלת לילדתי שהייתה כבר בת שנה וחצי עד שנתיים וחצי.
וזה היה בהחלט יכול להיות קל יותר אם הייתה לי אופציה לפקח עליה קצת יותר.
לא מדובר ביחס מתעלל ח"ו, אלא בתקופה קשה שלה עם עצמה שהתבטאה בחוסר כוח לילדים ובעוד מלא השלכות. ייחלנו שהשנה תיגמר.
ואילו השנה- הילדה במעון, בדיוק מכיון שאם יש בעיה אין לי עימות אישי עם המטפלת ויש קצת יותר מה לעשות.
והילדה פורחחחחת!!!מאושרת....בשבת ובחג לא מאמינה שלא הולכים לגן....
אני מדובבת אותה ושומעת הכל, גם אם אינה יודעת לומר מעצמה, היא יודעת לענות ולא לסנן.
יום אחד שמעתי ממנה: 'מי שמרביץ- הולך לכיתה של התינוקים'...היא מצטטת בלי משים ואני כך יודעת הכל.
לא יודעת אם זו אמירה גורפת, אבל זו החוויה שלי. השנה אני רגועה...

 

[שירי כהן]

בגיל שנתיים וחצי, לפי מה שאני רואה סביבי... ממש קשה עם המעון - בקטע שישנים שם שנת צהרים ארוכה ובלתי נצרכת בעליל בגיל הזה,
ומשלמים מחיר אחר כך בערב כמו שצריך
בקיצור אין מושלם בעולם כלל, בטח לא בנושא הזה.

 

[גרפי 1]

המושלם זה שהאמא תשמור על הילד בבית...
(האמת גם זה לא מושלם).

 

[nori]

בקטע שישנים שם שנת צהרים ארוכה ובלתי נצרכת בעליל בגיל הזה,

בואי נגיד שזה זוטות. למי שלא מתאים יכולה להוציא מהמעון.
אבל זה לא נוגע לשלומם ובטיחותם של הילדים. וזה כן נוגע לאיכות הטיפול בהם (ההפסקה הזו חשובה למטפלות)
כשאמהות מתלוננות בעיני על הסעיף הזה. סימן שהכל ממש מושלם....

 

[אמא ומתכנתת]

כותבת כאן בזהירות רבה.
לפני כעשר שנים הייתי בתחילת דרכי כמפיקת וידאו, עדיין לא היו לי ילדים משלי ויצאתי בתקופה של כחודש לצלם סדר יום בשבעה מעונות שונים ברחבי הארץ.
במהלך השנים ביקרתי בעוד כמה מעונות לצורך צילום סדר יום, ושוב לאורך בוקר שלם בו עברתי בין כל הכיתות.
האמת הלא נעימה היא שהזדעזעתי והבטחתי לעצמי שלעולם לא אשלח את ילדיי למעון.
בהמשך למדתי לעשות הפרדה ולשים לב שהמראות הקשים שראיתי היו בעיקר בכיתות של התינוקות הקטנים ממש.
לפעוטות בני שנתיים ומעלה המעון כן יכול להוות מסגרת בטוחה ונעימה.

מה ראיתי שם במעון?
ראיתי מטפלות שמודעות לקיומה של המצלמה ובעצם משחקות יפה כי האמא הולכת לראות את הסרט
ובכל זאת היה שם חוסר סבלנות בולט כלפי תינוקות קטנטנים,
האכלה בכוח, של כפיות גדושות מידי של פירות או ירקות כדי שהילד יגמור מהר.
האכלה שנעשית בלי להסתכל בפנים של התינוק, בלי חיוך אליו, בלי קשר עין, האכלה טכנית כזאת, כמו לשטוף כלים.
כעס גדול והבעת עצבים כלפי תינוקות שהעזו להתעורר בשעות המנוחה
"אוף למה קמת? איזה נודניק, תישן, עכשיו ישנים"
ובכלל מעון הוא מקום עם סדר יום, לתינוקות קטנים אין סדר יום ויש נסיונות רבים לאלץ אותם להיכנס למסגרת ולסדר של שינה קימה, משחק ואוכל בהתאם לתבנית מסויימת.
סדר יום מאולץ זה כיף ומקסים לילד בן שנתיים לא לתינוק בן שלושה חודשים.

בגדול המטפלות בכיתות של הקטנטנים היו פחות מחוברות לילדים, יותר חסרות סבלנות, עצבניות, ורוצות שהקטנים ישנו.
ובינינו, תינוקות קטנטנים הם באמת לא קלים, אנחנו כאמהות מקבלות אהבה מיוחדת וחשק לטפל באוצרות חסרי הישע הללו.

נשארתי עם תהיה כואבת, מי יודע איך הכל נראה שם כשאין מצלמה מתעדת בשטח?

במעון שאני מכירה, אין סדר יום בתינוקיה.
התינוקות ישנים, קמים ואוכלים מתי שהם רוצים.

וגם המטפלות שאני מכירה הן מקסימות ואוהבות את הילדים באמת. יצא לי מספיק פעמים להגיע למעון בשעות הפעילות - עם ובלי הודעה מראש - וברוב מוחלט של המקרים יצאתי שבעת רצון לחלוטין מההתנהלות, הסבלנות והרוגע של המטפלות.

(המעון הזה לא יכול להעיד לטובה על כלל המעונות, אבל גם מעון פחות טוב לא יכול להכפיש את שמות כל המעונות כולם)

 

[shira bira]

כל משך האשכול הזה אני חוככת בדעתי אם להגיד מנסיוני אבל אולי זה יהיה תועלתי באיזשהו אופן...
בתור אחת שמעולם לא שלחה למעון אבל עבדה 6 שנים במעון. ליתר דיוק ב3 מעונות שונים (מפני העברות דירה לעיר אחרת) תמיד המנהלת הקודמת סידרה לי בסניף השני כשעברתי לעיר אחרת.
חברות יקרות! חלק מאווד רציני של המטפלות במעונות , עובדות שם כברירת מחדל כי אין להם עבודה אחרת . ולא מאהבת ילדים רכים... ומשכך היחס שלהן לילד הוא בהתאם!!! חלק גדול מהמטפלות שעבדו איתי במשך השנים היו מרביצות לילד כשלא שמע בקולן ועצבן אותן... (אחותי עבדה בכתה הסמוכה וגם היא סיפרה שכך) אולי זו לא התעללות מהאגדות אבל בהחלט סטירה כמו שאמא היתה מביאה לבן ה3 שלה... (לדעתי כשאמא נותנת סטירה זה תמיד מעורב ברחמים... ושאף אחד לא ישלה את עצמו שלמטפלת רגשות זהים לאמא)
מצחיק אותי לפעמים שאמהות טוענות שהן שולחות למעונות בגלל הפיקוח... אז צר לי,
המנהלת לא יכולה לראות כל הזמן מה נעשה בכל הכיתות... ולפעמים היא גם יוצאת. בכלל ממבנה המעון. והרבה היא יושבת בחדר שלה... כך שרוב הזמן אין פיקוח!!!
יש לי שכנה קרובה שעובדת כרגע במעון עם מצלמות בכל כיתה והיא מספרת לי על האכלת ילדים בכח, ופליקים לילד המפריע... אמרתי לה שאם היא לא מבטיחה לי שתעדכן את המנהלת אני אתקשר... בינתיים יש שם קצת בלאגנים עם החלפת מנהלות והעניינים חוגגים שם...
ומה שבעיקר רציתי להבהיר; לאורך כל שנות עבודתי שמתי לב לדבר מגוחך שהוא עצוב ביותר. מטפלת מבוקשת ששמה נישא בהערצה בפי האמהות - היא מטפלת שמתחנפת להורים ולמנהלת !!! תקשיבו טוב!!! ראיתי מטפלות עדינות שאהבו באמת ובתמים את הילד והתייחסו אליו כמו אמא רחמנית אבל כושר השיווקיות שלהן והחיוך והמתק לשון שלהן להורים/מנהלת לקה בחסר, היו נחשבות מטפלות לא מועדפות...
אתן דוגמא מהשטח: ראיתי מטפלות שמתעלמות מבכי, שנותנות סטירונת פה ושם. שמתייחסות לילד בנוקשות גם כשקיבל מכה... "די לבכות , לא קרה כלום, לך לשחק..." וכשהאמא מגיעה, "אני מתה על הילד הזה... כזה מתוק!! כל היום אכלתי אותו.." תוך כדי הרעפת נשיקה וקריאת שם חיבה מומצא לילד...
והמטפלת השניה שהיא באמת טובה-"הוא היה היום קצת נודניק..." (כמובן ביום שהילד לא היה רגוע) או: "מוישי, אמא באה לקחת אותך... " וזהו, בלי לתאר לאמא עד כמה מתוק...
וזהו. זה קונה את ליבה של האמא, ושנה הבאה היא ושאר האמהות יריבו שהילד הבא יכנס רק אליה...
אחת כזו, מהזן הפחות שיווקי אבל מסורה מאוד לילד, פוטרה בעקבות יחסים לא טובים עם המנהלת, ואני עבדתי איתה באותה כיתה, וראיתי איזו מקסימה היא, והתינוק שלי ושל עוד מטפלות, נשלחו לביתה בעיניים עצומות לטיפול לאחר שפוטרה! תבינו שהמנהלת אפילו לא השכילה להשאיר מטפלת שבאמת טובה לתינוקות בגלל חסר בחלקלקות לשון!!!
אז אנא, אל תגנבו ממתק שפתיים של מטפלת , תבדקו היטב אם יש משהו מאחורי זה...
ואשריה למי שגם מתייחסת כראוי לתינוק וגם להורים. אבל זה לא תמיד הולך ביחד!

א"א לקבוע שמקרים כאלו קיימים בכל מעון. ושמים לב היטב למי הילד מסכים ללכת ואת מי הוא אוהב.
במעון של ילדי המנהלת פיטרה בלי להניד עפעף מטפלות שלדעתה הרימו את הקול יותר מדי.
ובנוגע לאחד מילדי שהתקשה לחזור אחרי החגים היא קיימה ישיבה איתנו- ההורים ועם פסיכולוגית בתוכנית מעגן וצוות המטפלות, כדי לרדת לשרשי הקושי.
אם כי מסכימה איתך מהיכרות עם מעון אחד באיזור המרכז שתתכן התייחסות מאד לא נעימה לילד (מטפלת שנידתה מפעילות חברתית פעוטה שלא אכלה מספיק טוב לטעמה.)

 

[מרחבית]

חשד סביר- אין לי בדיוק נוסחה למהו חשד סביר אבל מי שמתקשר לדווח בדרך כלל חשדו סביר

אבל כנראה שהמצב לא היה מזהיר מלכתחילה אם דווחו

שימי לב למילים שלך, כמה נקודת הפתיחה הזו בעייתית.
איך יודעים שחשד סביר? - כי מישהו התקשר לדווח. (מי זה היה? לא משנה, כל אחד!).
איך יודעים שהמצב לא היה מזהיר עד כדי הכרח בהתערבות? - כי דווחו. (מי דיווח? לא משנה. כל אחד!).

יש מיליוני אנשים. חלקם חרדתיים, חלקם מדומיינים, חלקם רוצים לעולל רע או לנקום! וכולם נאמנים וסבירים ברגע שדיווחו!

עניין הדיווח למשטרה או לרווחה איננו עניין פשוט משני הכיוונים. חייבים להתייעץ עם אנשים מאוד מוסמכים ומבינים בזה, גם כדי להחליט לדווח, גם כדי להחליט לא לדווח!

אך גם במקרים שלא מדווחים - ודאי שחייבים לטפל בעניין בדרך אחרת! ולא להתעלם ממצוקה של אנשים, ודאי כשמדובר בתינוקות ובילדים!
"לא תעמוד על דם רעך" נאמר כציווי מחייב אלפי שנים לפני חוקים כאלה ואחרים!

 

[shira bira]

יש מיליוני אנשים. חלקם חרדתיים, חלקם מדומיינים, חלקם רוצים לעולל רע או לנקום! וכולם נאמנים וסבירים ברגע שדיווחו!

מאיפה הבאת את זה?

 

[מרחבית]

מאיפה הבאת את זה?

את מה?
שיש בעולם מיליוני אנשים מכל הסוגים והמינים? - זו מציאות שידועה לכולם, לא?
שכולם נאמנים וסבירים ברגע שדיווחו? - כך יצא לי מהציטוטים שהבאתי...

 

[shira bira]

שיש בעולם מיליוני אנשים מכל הסוגים והמינים? - זו מציאות שידועה לכולם, לא?

מכל המיליונים האלו יש כמה מאות אלפים בארץ ששולחים למעון. איך יש לך דרך אמפירית לקבוע שכיחות חרדתיות, נטיה לטפול עלילות ולנפח עובדות?

 

[במבה נוגט]

אני חושבת שהרבה אמהות סבורות שמעון הוא אידיאלי רק בכיתות האמצעית והבוגרים, אבל הן חייבות לרשום את הילד גם לתינוקיה - כי אחרת הוא לא יתקבל למעון גם בשנים הבאות והן תהיינה בבעיה גדולה מידי.
בהנחה שהמעון הוא מעון טוב, הן עושות חשבון שנכון שיש חסרונות בגיל התינוקיה - אבל הם קטנים יותר מהחסרונות של שליחת ילד בן שנה וחצי ועד גיל שלוש וחצי למשפחתון. וגם התקופה הזאת קצרה יותר.
תינוקות בני שלושה חודשים כמעט אין במעונות. בדר"כ המינימום הוא חצי שנה, אם כתנאי קבלה של המעון ואם כאילוץ בגלל תקופת הרישום.

 

[מרחבית]

מכל המיליונים האלו יש כמה מאות אלפים בארץ ששולחים למעון. איך יש לך דרך אמפירית לקבוע שכיחות חרדתיות, נטיה לטפול עלילות ולנפח עובדות?

איפה קבעתי שכיחות?
גם לא דברתי דווקא על מעון. שימי לב, שההתכתבות שלי היתה נטו על עניין הדיווח למשטרה או לרווחה, שרבים (לאו דווקא כאן) מעודדים אותו בכל פה, בכל מקרה של איזה חשד.

 

[shira bira]

איפה קבעתי שכיחות?
גם לא דברתי דווקא על מעון. שימי לב, שההתכתבות שלי היתה נטו על עניין הדיווח למשטרה או לרווחה, שרבים (לאו דווקא כאן) מעודדים אותו בכל פה, בכל מקרה של איזה חשד.

מעניין. אני רואה מגמת השתקה שיטתית (לאו דווקא במעונות), גם במקרים קשים מאד וחשש מלהחשב כמויסר גם במקרים של התעללות ומעשים פליליים אחרים.
לעודד בהינף מקלדת קשה פי כמה מלגשת לתחנת המשטרה הקרובה או כל גורם סמכות אחר. כך שלא הייתי מתייחסת לתגובות בפורום כאל מדגם מייצג של נקיטת פעולה.
ורק רוצה להזכיר שאי דיווח על התעללות בקטין הוא עבירה פלילית שעונשה הוא חצי שנת מאסר.

 

[saralulu]

למה את כותבת בזהירות?
ממה את נזהרת?
להבנתי את כותבת מתוך זוית ראיה אוביקטיבית ומשקפת דברים כהוויתם.

תנסי לחשוב למה?...

 

[חחח]

חברה, הגזמתםםםםם
אל תהפכו את המעונות והמטפלות למשהו זוועה רק בגלל שהן לא פה להגן על השם שלהם.
אצלנו במעון המטפלות אחת אחת!!! ויש לי חברה טובה שם ואני מקבלת ממנה דיווח שוטף גם על דברים בעיתים (היא כועסת שהגננות האחרות רוצות לצאת ב4 בול ולא מתחשבות באמהות עובדות. זה הסגנון של הבעייתי או שהמטפלות דיברו בינהין עלי למה לא הגעתי בימים האחרונים לקחת את הבת שלי וכו') ואין אצלנו לא מכות ולא אלימות וכו' וכדו'. ואפילו לא הרעבה. הגזמתם עם זה לחלוטין.

 

[מרחבית]

מעניין. אני רואה מגמת השתקה שיטתית גם במקרים קשים מאד וחשש מלהחשב כמויסר גם במקרים של התעללות ומעשים פליליים אחרים.
ורק רוצה להזכיר שאי דיווח על התעללות בקטין הוא עבירה פלילית שעונשה הוא חצי שנת מאסר.

נכון, גם זה קיים.
כתבתי כבר שזה איננו עניין פשוט לשני הכיוונים.
מסוג הדברים שאי אפשר לומר, אם לא יועיל לא יזיק - לשום כיוון!