לא יודעת איך לכתוב את זה
אבל זה נושא כאוב ואשמח לחוות דעתכם
יש לי שלושה בנים
אחד בחור, עבר מסכת ילדות לא קלה. בעיות עם חברים ועוד.....
השני ב"ה ילד טוב ירושלים. לומד אהוב על החברים וב"ה אין תלונות
השלישי, תוסס שובב רואה הרבה את מסדרונות הת"ת (יום ב"ה הרבה פחות מפעם)
הם היו שלושתם בת"ת נחשב מאד
מאד מאד מאד!!!!!!!
כמאה תלמידים בשנתון
רישום גדול שיותר מחציו מקבל תשובה שלילית
רמת למידה גבוהה
משפחות מעולות
ובקיצור, שם טוב לת"ת
ואשמח שאם מישהו מזה או חושב שמזהה, לא יעלה פה את שם הת"ת או העיר, כי אני ממש מבקשת לשמור על כבוד כולם
הגדול, כשהיה בכיתה ח', התחיל טיפול אצל מטפל מוצלח שנתן לו כח ואפשרות להמשיך את החיים מבחינה חברתית ועוד...
הטיפול נמשך כמה שנים של פגישות שבועיות
בכל פגישת/הדרכת הורים שהיינו, המטפל אומר לנו, אין לכם מושג כמה הילד שלכם סבל בת"ת
בכל פעם חזר והדגיש את הייחס המחפיר מצד הצוות
את הזילזול לתלמיד שלא מתנהג כמו שנדרש ממנו
את חוסר העזרה כשחברים הציקו והתעללו בו
אנחנו לא ידענו על כל זה בזמן אמת
הילד שלנו מופנם ורק המטפל שמע את הדברים
וב"ה הילד גדל ועזב את הת"ת וכל הדברים מדוברים רק לתועלת העתיד
וחשבנו שהייחס שקיבל היה בגלל שהוא לא היה ילד סטנדרטי.
לא מצדיקה את הצוות אבל לפעמים קשה להתמודד עם מי שלא כמו כולם
הילד השני כמו שאמרתי היה ילד טוב ירושלים
וב"ה לא היו תלונות משום צד
הילד השלישי שוב איתגר אותנו
וגם את הצוות
ולאור הניסיון, ניסינו לעמוד בקשר עם הצוות החינוכי כדי שיראו שאיכפת לנו ואנחנו מעוניינים לשתף פעולה
אבל כאן גילינו לצערנו, שאין עם מי לשתף פעולה
ת"ת ענק
כ- 1000 נשמות מגנון ועד כיתה ח'
מנהל חינוכי שמגיע לגיחות, יען הוא מנהל חינוכי בעוד ת"ת
מפקח אחד שיושב מבוקר עד ערב ואמור לתת מענה לכלל התלמידים על בעיותיהם וצרכיהם
אז אחרי שדיברנו עם המלמד, ושנה יש כימיה ושנה פחות
ומשנה לשנה הבעיות ממשיכות והמלמדים מתחלפים ואין רצף של דרך טיפול
אני מנסה לדבר עם המפקח, אבל כנראה שיש מיקרים יותר רציניים או הורים יותר נודניקים
ואין מענה, לא בטלפון ולא במכתבים וגם כשהגענו לת"ת החדר היה סגור כי היתה פגישה עם הורים
אז משאירים הודעות ומבקשים לדבר אבל חוץ מהבטחות שיחזרו אלינו אין שום דבר מעשי בשטח
ואז יום אחד המפקח מתקשר
ואנחנו כבר שמחים
אבל הוא מתקשר לצעוק
כי הגיעו מים עד נפש
והם לא מוכנים יותר
והבן שלי לא ממושמע
ועוד כל מיני צעקות
כאילו הלכנו לישון וזרקנו את הילד לנטל על הת"ת
אז הסברנו שאנחנו ממש מעונינים לדבר ולבדוק יחד מה אפשר לעשות
אבל שוב נתקלנו במחר/תתקשרו/נדבר/נראה וכו'
עבר שנה נוספת שבסיומה החלטנו שדי, עד כאן
הבן שלנו לא ישרוף את השנים ויצבור כעסים וחוויות שליליות כי הת"ת גדול וחסר צוות חינוכי
לקחנו את הרגליים ועזבנו לת"ת קטן יותר ועם יחס אישי
אני רק יכולה לומר ששם ראינו איך מוסד חינוכי צריך להתנהל, המנהל
קרא לנו בתחילת שנה לשיחה, בדק מה הבעיה ומה נעשה עד היום, נתן רשימת המלצות, הפנה לשפ"ח
ותוך כמה חודשים היינו באבחונים רציניים שנתנו תשובות ומענה לבעיה וב"ה גם פתרון
אבל לא זה הנושא
ולמה העליתי את כל הסיפור הזה?
כי כבר תקופה ארוכה אני מרגישה שאני את נפשי הצלתי,
הבן שלי מסודר
עברנו ת"ת, מקבלים יחס טוב ב"ה וזהו
אבל לפעמים מנקרת לי מחשבה
נכון, כל תלמידי הת"ת ההוא, שאני מכנה כמפעל לתלמידים
כולם שם נמצאים מרצון הוריהם
זה מקום מעולה, אף אחד לא נכנס סתם. כולם שם משפחות מצויינות וילדים נבחרים
אבל אפילו.
הם נמצאים במקום רע!!
הפיקוח שם בלי שליטה
אין מצב שמפקח אחד מכיר 800 ילדים
אי אפשר לחנך בלי להגיע לילד באופן אישי
אני רוצה לומר לעצמי, גברת, זה לא קשור אליך.
תני להם להסתדר
הם לא ילדים קטנים
אבל בכל אופן רע לי.
אני מרגישה שיצאנו מאפילה לאורה
וחשוב לי שידעו מזה
גם משפחות ששולחות לת"ת הגדול וה'מיוחד'
וגם המפקחים שם
שידעו שעזבנו כי לא היה לנו מענה
שידעו שהם לא מצליחים לעמוד בחובתם החינוכית
שידעו שבשביל להוציא תלמידים בריאים בנפש, לא מספיק לעמוד על הספקים
צריך עוד צוות
צריך להכיר את התלמידים באופן אישי
צריך לדעת למה כל אחד זקוק
אני כותבת בלב כואב
וסליחה על האריכות
(וצל"ש למי שהגיע עד לפה)
אבל אני רוצה לעזור
לדעת מה לעשות
אם יש לי חובה לעשות משהו, להעיר את תשומת ליבם של המנהל או מישהו
לדעת איך עושים את זה
אז אם למישהו יש רעיון/מחשבה/הערה או הארה
אשמח אם תשתפו
אבל זה נושא כאוב ואשמח לחוות דעתכם
יש לי שלושה בנים
אחד בחור, עבר מסכת ילדות לא קלה. בעיות עם חברים ועוד.....
השני ב"ה ילד טוב ירושלים. לומד אהוב על החברים וב"ה אין תלונות
השלישי, תוסס שובב רואה הרבה את מסדרונות הת"ת (יום ב"ה הרבה פחות מפעם)
הם היו שלושתם בת"ת נחשב מאד
מאד מאד מאד!!!!!!!
כמאה תלמידים בשנתון
רישום גדול שיותר מחציו מקבל תשובה שלילית
רמת למידה גבוהה
משפחות מעולות
ובקיצור, שם טוב לת"ת
ואשמח שאם מישהו מזה או חושב שמזהה, לא יעלה פה את שם הת"ת או העיר, כי אני ממש מבקשת לשמור על כבוד כולם
הגדול, כשהיה בכיתה ח', התחיל טיפול אצל מטפל מוצלח שנתן לו כח ואפשרות להמשיך את החיים מבחינה חברתית ועוד...
הטיפול נמשך כמה שנים של פגישות שבועיות
בכל פגישת/הדרכת הורים שהיינו, המטפל אומר לנו, אין לכם מושג כמה הילד שלכם סבל בת"ת
בכל פעם חזר והדגיש את הייחס המחפיר מצד הצוות
את הזילזול לתלמיד שלא מתנהג כמו שנדרש ממנו
את חוסר העזרה כשחברים הציקו והתעללו בו
אנחנו לא ידענו על כל זה בזמן אמת
הילד שלנו מופנם ורק המטפל שמע את הדברים
וב"ה הילד גדל ועזב את הת"ת וכל הדברים מדוברים רק לתועלת העתיד
וחשבנו שהייחס שקיבל היה בגלל שהוא לא היה ילד סטנדרטי.
לא מצדיקה את הצוות אבל לפעמים קשה להתמודד עם מי שלא כמו כולם
הילד השני כמו שאמרתי היה ילד טוב ירושלים
וב"ה לא היו תלונות משום צד
הילד השלישי שוב איתגר אותנו
וגם את הצוות
ולאור הניסיון, ניסינו לעמוד בקשר עם הצוות החינוכי כדי שיראו שאיכפת לנו ואנחנו מעוניינים לשתף פעולה
אבל כאן גילינו לצערנו, שאין עם מי לשתף פעולה
ת"ת ענק
כ- 1000 נשמות מגנון ועד כיתה ח'
מנהל חינוכי שמגיע לגיחות, יען הוא מנהל חינוכי בעוד ת"ת
מפקח אחד שיושב מבוקר עד ערב ואמור לתת מענה לכלל התלמידים על בעיותיהם וצרכיהם
אז אחרי שדיברנו עם המלמד, ושנה יש כימיה ושנה פחות
ומשנה לשנה הבעיות ממשיכות והמלמדים מתחלפים ואין רצף של דרך טיפול
אני מנסה לדבר עם המפקח, אבל כנראה שיש מיקרים יותר רציניים או הורים יותר נודניקים
ואין מענה, לא בטלפון ולא במכתבים וגם כשהגענו לת"ת החדר היה סגור כי היתה פגישה עם הורים
אז משאירים הודעות ומבקשים לדבר אבל חוץ מהבטחות שיחזרו אלינו אין שום דבר מעשי בשטח
ואז יום אחד המפקח מתקשר
ואנחנו כבר שמחים
אבל הוא מתקשר לצעוק
כי הגיעו מים עד נפש
והם לא מוכנים יותר
והבן שלי לא ממושמע
ועוד כל מיני צעקות
כאילו הלכנו לישון וזרקנו את הילד לנטל על הת"ת
אז הסברנו שאנחנו ממש מעונינים לדבר ולבדוק יחד מה אפשר לעשות
אבל שוב נתקלנו במחר/תתקשרו/נדבר/נראה וכו'
עבר שנה נוספת שבסיומה החלטנו שדי, עד כאן
הבן שלנו לא ישרוף את השנים ויצבור כעסים וחוויות שליליות כי הת"ת גדול וחסר צוות חינוכי
לקחנו את הרגליים ועזבנו לת"ת קטן יותר ועם יחס אישי
אני רק יכולה לומר ששם ראינו איך מוסד חינוכי צריך להתנהל, המנהל
קרא לנו בתחילת שנה לשיחה, בדק מה הבעיה ומה נעשה עד היום, נתן רשימת המלצות, הפנה לשפ"ח
ותוך כמה חודשים היינו באבחונים רציניים שנתנו תשובות ומענה לבעיה וב"ה גם פתרון
אבל לא זה הנושא
ולמה העליתי את כל הסיפור הזה?
כי כבר תקופה ארוכה אני מרגישה שאני את נפשי הצלתי,
הבן שלי מסודר
עברנו ת"ת, מקבלים יחס טוב ב"ה וזהו
אבל לפעמים מנקרת לי מחשבה
נכון, כל תלמידי הת"ת ההוא, שאני מכנה כמפעל לתלמידים
כולם שם נמצאים מרצון הוריהם
זה מקום מעולה, אף אחד לא נכנס סתם. כולם שם משפחות מצויינות וילדים נבחרים
אבל אפילו.
הם נמצאים במקום רע!!
הפיקוח שם בלי שליטה
אין מצב שמפקח אחד מכיר 800 ילדים
אי אפשר לחנך בלי להגיע לילד באופן אישי
אני רוצה לומר לעצמי, גברת, זה לא קשור אליך.
תני להם להסתדר
הם לא ילדים קטנים
אבל בכל אופן רע לי.
אני מרגישה שיצאנו מאפילה לאורה
וחשוב לי שידעו מזה
גם משפחות ששולחות לת"ת הגדול וה'מיוחד'
וגם המפקחים שם
שידעו שעזבנו כי לא היה לנו מענה
שידעו שהם לא מצליחים לעמוד בחובתם החינוכית
שידעו שבשביל להוציא תלמידים בריאים בנפש, לא מספיק לעמוד על הספקים
צריך עוד צוות
צריך להכיר את התלמידים באופן אישי
צריך לדעת למה כל אחד זקוק
אני כותבת בלב כואב
וסליחה על האריכות
(וצל"ש למי שהגיע עד לפה)
אבל אני רוצה לעזור
לדעת מה לעשות
אם יש לי חובה לעשות משהו, להעיר את תשומת ליבם של המנהל או מישהו
לדעת איך עושים את זה
אז אם למישהו יש רעיון/מחשבה/הערה או הארה
אשמח אם תשתפו