טוב. נמאס לי לשתוק. חייבים לדבר על זה.

[כנפיים]

באמת באמת אני שואל

אם כן אענה באמת באמת.

זה יהיה ארוך.

קודם כל יובהר, אחרי כל הסטות הדיון המכוונות ושאינן (...)
נושא האשכול היה תופעת העלמת הנשים מ:
איורים ולא תמונות,
כליווי לסיפור ולא לפרסום מוצרים וכד',
בצורה שתעבור את ביקורת מוציא הספר ושומרת על גדרי הצניעות, (וכמובן הציבור יצביע בקניותיו) ולא במתירניות גורפת.

התופעה הזו, מייצגת מגמה.
המגמה היא ליצור מציאות מדומה, אשר כביכול נטולת סיכונים לחטא.
כלומר, התפיסה העומדת מאחורי התופעה היא:
אם העולם הוא לא קל, מעמיד בנסיון את האנשים המבקשים לעבוד את השם, ומפתה אותם בשלל פיתויים, שעלולים לגרום להם להיכשל, הבה ניצור עולם, בו לא יוכל (לכאורה) להיווצר נסיון.
ככל שהדבר בידינו, ובידינו הרבה, ניצור עולם סטרילי עבור ילדינו וכך נזכה לכאורה לגדלם בלא חטא.

הסיכון הגדול שבמגמה זו בכלליות, הוא שהיא עתידה, בלא ספק, להתנפץ אל מזח המציאות בקול רעש אדיר, עם בואו של הילד/נער/בחור/איש אל העולם האמיתי, זה שברא השם.
כנאמר:
"יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע".

עכשיו אפשר להתבונן מה תהיה התוצאה.
משבר אימון קשה. לעיתים קשה מנשוא, של הילד מול מקורות המידע שלו וסביבתו הטבעית.

חסר גדול בכישורי התמודדות בסיסיים עם הפיתויים שהעולם באמת מציע.

תחושה חזקה, עמוקה, ומוצדקת, של: העסק הזה גדול עלי. הוא בלתי אפשרי עבורי.
לכן הסתירו ממני את המידע הנורא הזה.
לכן בנו עבורי מציאות מדומה שכזו.

לייאוש תשובות שונות אצל אנשים שונים, יש מי שייאבק למרות הכל, יזיע ויירק דם, עד שיתיימן במלחמת החיים האמיתית. אבל רבים החללים שייפלו אין אונים.

זה בגדול, (למרות האורך) על המגמה.

והתופעה עצמה מלבד הנ"ל מעבירה מסרים רבים ומעוותים, שקשה להסבירם בלי להיכנס לפסיכולוגיה התפתחותית, אצל כל ילד או ילדה חושבים.
(ואני יודעת שהם אובדים במהירות. החינוך מוכיח את עצמו)

 

[אשר כותבת]

אם כן אענה באמת באמת.

זה יהיה ארוך.

קודם כל יובהר, אחרי כל הסטות הדיון המכוונות ושאינן (...)
נושא האשכול היה תופעת העלמת הנשים מ:
איורים ולא תמונות,
כליווי לסיפור ולא לפרסום מוצרים וכד',
בצורה שתעבור את ביקורת מוציא הספר ושומרת על גדרי הצניעות, (וכמובן הציבור יצביע בקניותיו) ולא במתירניות גורפת.

התופעה הזו, מייצגת מגמה.
המגמה היא ליצור מציאות מדומה, אשר כביכול נטולת סיכונים לחטא.
כלומר, התפיסה העומדת מאחור התופעה היא:
אם העולם הוא לא קל, מעמיד בנסיון את האנשים המבקשים לעבוד את השם, ומפתה אותם בשלל פיתויים, שעלולים לגרום להם להיכשל, הבה ניצור עולם, בו לא יוכל (לכאורה) להיווצר נסיון.
ככל שהדבר בידינו, ובידינו הרבה, ניצור עולם סטרילי עבור ילדינו וכך נזכה לכאורה לגדלם בלא חטא.

הסיכון הגדול שבמגמה זו בכלליות, הוא שהיא עתידה, בלא ספק, להתנפץ אל מזח המציאות בקול רעש אדיר, עם בואו של הילד/נער/בחור/איש אל העולם האמיתי, זה שברא השם.
כנאמר:
"יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע".

עכשיו אפשר להתבונן מה תהיה התוצאה.
משבר אימון קשה. לעיתים קשה מנשוא, של הילד מול מקורות המידע שלו וסביבתו הטבעית.

חסר גדול בכישורי התמודדות בסיסיים עם הפיתויים שהעולם באמת מציע.

תחושה חזקה, עמוקה, ומוצדקת, של: העסק הזה גדול עלי. הוא בלתי אפשרי עבורי.
לכן הסתירו ממני את המידע הנורא הזה.
לכן בנו עבורי מציאות מדומה שכזו.

לייאוש תשובות שונות אצל אנשים שונים, יש מי שייאבק למרות הכל, יזיע ויירק דם, עד שיתיימן במלחמת החיים האמיתית. אבל רבים החללים שייפלו אין אונים.

זה בגדול, (למרות האורך) על המגמה.

והתופעה עצמה מלבד הנ"ל מעבירה מסרים רבים ומעוותים, שקשה להסבירם בלי להיכנס לפסיכולוגיה התפתחותית, אצל כל ילד או ילדה חושבים.
(ואני יודעת שהם אובדים במהירות. החינוך מוכיח את עצמו)

כל מילה.

 

[מוישה]

כתב לי ידיד שאינו מורשה כתיבה כאן, מדבריו אני מבין שב'המודיע' סיפרו על ואנונו:

כולנו מכירים את הסיפור של איל בן חבר הקיני, זה שהצליח להסב את סיסרא לאוהלו, להשקותו חלב ולטשטשו במגוון פעלולים משכרי חושים. עליו שורר דבור הנביא 'יבורך מאנשים איל, איש חבר הקיני, מאנשים באוהל יבורך'.

אם אתם לא מכירים את הסיפור, או את הדמויות הפועלות, יש להניח כי לא קראתם את התנ"ך שהופק ברחוב יהודה המכבי 5 בירושלים. שם נוהגים לשכתב עובדות היסטוריות במגוון דרכים, על מנת למחוק את קיום חצי המין האנושי בתודעת הקורא.

הגמרא בנזיר כג ע"ב, זו המספרת בלא בושה והצנעה את מה שהתחולל באוהל באותה שעה גורלית, גם היא לא הייתה עוברת את אישור המבקר בכתובת המוזכרת. (כפי שבנות ישראל הלומדות את פסוקי הנביא מפי מורתן, מופתעות לשמוע על כך מבעליהן לאחר נישואיהן...)

כלפי מה הדברים אמורים?

אין ברצוני לחוות דעה על עצם הגישה, יתכן וכשרה היא ונכון לצנזר ולהעלים עניינים שהצינעא יפה להם. מה שאיני יכול לקבל זה השכתוב חסר הבושה המחדיר אינטליגנציה חילופית ושקרית למוחנו.

שלא לדבר על כך שלא בדיוק הבנתי למה מרגל האטום ואנונו החליט לסמוך על אותו אדם שנעמד יחד עמו מול חלון הראווה הלונדוני, וממתי גבר מבקש להתחבר עם גבר המתנשא עליו וממאן לדבר אתו.

למה לא חשד ואנונו שמדובר בסוכן מוסד קשוח? ממי הוא כן נזהר ומה הוא המאפיין של הסוכן המדובר שהצליח להדחיק כל חשד? ממתי חברות שזו עתה נוצרה, מצליחה להניע אדם המצוי בעיצומה של עסקת זהב לעלות על מטוס לרומא?

מדובר בחורי מידע המזכירים במקצת את הקרעים שנוצרו בשמיכת בוסתנאי של הרב להמן כאשר עברה את העיבוד המצנזר. אך בעוד שם מדובר בהיסטוריה משוכתבת ומומצאת מלכתחילה, כאן מדובר על עובדות הידועות לכל אדם ומפורטות בויקיפדיה (ואפילו המכלול משחרר את המידע הזה לציבור), ולא יאה ולא נאה להלעיטנו בשטויות.

 

[כנפיים]

ולא יאה ולא נאה להלעיטנו בשטויות.

למה זה רק לא נאה ולא יאה?

אם הדג מסריח מהראש, אל תכניס אותו הביתה.

בפני מי מבויימת ההצגה הזו???

 

[ח.נוי]

אמת לאמיתה.
פעם כשהייתה תמונת משפחה בארוחת ערב, בלי אמא,
היה מדובר ביתומים, או שזה בדיוק הסיפור-הפתעה לאמא, אמא יצאה לקניות ואיך הילדים מסתדרים,
אנחנו גורמים לשאלות ולתהיות לגבי היעלמה להתייתר,
והנזק עצום!

זה מזכיר לי שאלה שנשאלה בתמימות מפי ילד קטן וצדיק ששאל: אני לא מבין. אם אין פה אמא, אז מי הביא את כל הילדים האלו מהבית חולים??? לא ידעתי אם לצחוק או לבכות....

 

[shira bira]

אני מוחה בתוקף על הדברים.

עיתון משפחה פרץ בקומיקס שלו ל'מבוגרים' מוסכמות רבות כדרכו בקודש. גם הקומיקס שלהם ב'ילדים' על נערה שברחה מבית חולים הוא פרוץ ומגעיל.

לצייר בגב זקוף ציורי נשים מזכיר לי את קינת הנביא ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות נטויות גרון ומשקרות עיניים הלוך וטפף תלכנה.

עשרות סנטימטרים של בשר חשוף בפרסומות של 'בתוך' מעוררות תחושת גועל ואין פוצה פה ומצפצף.

הדיון כאן בנושא הזה הוא מיותר לחלוטין. אלו דברים שאין אפשרות להסבירם בפומבי וכל ניסיון להסבר יחמיר ויחריף את הבעיה.

גם השמצות חסרות ביסוס והסבר על ציורים של אמנים חרדים שחלקם חברים פה וגם סתימת פיות.
אתם לא רוצים לדון. אל תכנסו לאשכול הזה.

 

[מטאלי]

אמת לאמיתה.
פעם כשהייתה תמונת משפחה בארוחת ערב, בלי אמא,
היה מדובר ביתומים, או שזה בדיוק הסיפור-הפתעה לאמא, אמא יצאה לקניות ואיך הילדים מסתדרים,
אנחנו גורמים לשאלות ולתהיות לגבי היעלמה להתייתר,
והנזק עצום!.

זה מזכיר לי שאלה שנשאלה בתמימות מפי ילד קטן וצדיק ששאל: אני לא מבין. אם אין פה אמא, אז מי הביא את כל הילדים האלו מהבית חולים??? לא ידעתי אם לצחוק או לבכות....

הציטוט חזק, התגובה עוד יותר, אך גילוי נאות, הציטוט לא שלי למעט המילים אמת לאמיתה...

 

[Natan Galant]

זה מזכיר לי שאלה שנשאלה בתמימות מפי ילד קטן וצדיק ששאל: אני לא מבין. אם אין פה אמא, אז מי הביא את כל הילדים האלו מהבית חולים??? לא ידעתי אם לצחוק או לבכות....

מזכיר לי פרסומת כלשהי לקופת חולים, בהמודיע, שבה הוצגה משפחה מאושרת עם אבא ואבא...

 

[א. איזראעל]

לא הבנתי על מה המהומה?
שהמודיע לא מפרסמים איורי נשים? הרי אפילו לכתוב "אשתו" הם לא כותבים, אז איור? מאן דכר שמיא???
במוסף הילדים של יתד, אם זכור לי נכון, ראיתי גם ראיתי איורי בנות חמודות.
וסיפרי הילדים, נו טוב. תלוי אילו ספרים אתם קונים...
קחו לדוג' את סדרת 'אלי לומד להזהר' אלי המדובר נולד מהאויר, לכאורה. כי אמא שלו וירטואלית לחלוטין ואינה קיימת בספרים.
לעומת זאת בספרי חיים ולדר לילדים (סיפורים מתוך הלב של אורי וכד') האמא קיימת באופן חד משמעי, ועד כמה שזה נשמע לא ייאמן היא אפילו דומיננטית בסיפורים. כי עם כל הכבוד לאבא (ויש לנו כבוד רב כלפיו...) הדמות המשמעותית אצל ילד בגילו של אורי פלוס מינוס, היא האם.
ואכן, אני מכירה מישהי שלא קנתה את הספר כי יש שם "ציורי נשים" ה' ישמור
חושבתני שיש מקום להבדיל בין עיתון שפתוח לכלל הציבור ואולי יש כאלו שאיורי נשים יציקו להם, לספרוני ומשחקי ילדים, שלקהל היעד שלהם אין שום בעיה בנושא, אם כבר להפך...

 

[palm]

חושבתני שיש מקום להבדיל בין עיתון שפתוח לכלל הציבור ואולי יש כאלו שאיורי נשים יציקו להם, לספרוני ומשחקי ילדים, שלקהל היעד שלהם אין שום בעיה בנושא, אם כבר להפך...

 

[RACHELIZ]

חושבתני שיש מקום להבדיל בין עיתון שפתוח לכלל הציבור ואולי יש כאלו שאיורי נשים יציקו להם, לספרוני ומשחקי ילדים, שלקהל היעד שלהם אין שום בעיה בנושא, אם כבר להפך...

זה אכן מה שנטען קודם לכן..

 

[אמא ומתכנתת]

שהמודיע לא מפרסמים איורי נשים? הרי אפילו לכתוב "אשתו" הם לא כותבים, אז איור? מאן דכר שמיא???
במוסף הילדים של יתד, אם זכור לי נכון, ראיתי גם ראיתי איורי בנות חמודות.

הטענה היא על זה שקומץ קיצוניים מוביל את כל הציבור. ויש עיתונים שאט אט מקצינים, כדי להתאים את עצמם לקהל היעד הזה (כמו זרקור למשל).

קחו לדוג' את סדרת 'אלי לומד להזהר' אלי המדובר נולד מהאויר, לכאורה. כי אמא שלו וירטואלית לחלוטין ואינה קיימת בספרים.

זה לא נכון. יש לי ספרונים רבים מהסדרה, ויש לי הרבה מה לומר עליהם - לטוב ולרע - אבל האמא משתתפת ומאוירת.

 

[ח.נוי]

מזכיר לי פרסומת כלשהי לקופת חולים, בהמודיע, שבה הוצגה משפחה מאושרת עם אבא ואבא...

זה נשמע הרבה יותר גרוע מאשר לצייר אמא..., לא?

 

[מרים יעל]

גם הקומיקס שלהם ב'ילדים' על נערה שברחה מבית חולים הוא פרוץ ומגעיל.

אני רק רוצה לתקן, בשביל אלה שכן רוצים לקרוא את הקומיקס- הקומיקס הוא לא על נערה שברחה מבית החולים, אלא על נערה.

אולי זה מה שמפריע.

 

[palm]

לא מצליחה להבין למה את השם של הכלה מותר לכתב ואת שם האמא, אבוי.

למה באמת? מילא על העיתון אין לכם שליטה אבל ההזמנות הם בבעלותכם הפרטית והאישית, מי אשם בשמכן הנעלם?

הסיכון הגדול שבמגמה זו בכלליות, הוא שהיא עתידה, בלא ספק, להתנפץ אל מזח המציאות בקול רעש אדיר, עם בואו של הילד/נער/בחור/איש אל העולם האמיתי, זה שברא השם.

עם כל הכבוד לדאגותיכם לעתיד האומה, הילדים, על שלל רגשותיהם וצרכיהם הפסכולוגיים והסוציאליים, לא תלויים בגחמותיהם המצוירות או לא של העיתונים

קחו לדוג' את סדרת 'אלי לומד להזהר' אלי המדובר נולד מהאויר, לכאורה. כי אמא שלו וירטואלית לחלוטין ואינה קיימת בספרים.

אם אינכם יודעים לסנן ביעילות את ספרי ילדיכם, אתם בבעיה רצינית
יש כלל עתיק יומין: ספר לא טוב\פסול לא מכניסים הביתה

 

[שני זאת אני :)]

למה באמת? מילא על העיתון אין לכם שליטה אבל ההזמנות הם בבעלותכם הפרטית והאישית, מי אשם בשמכן הנעלם?

המקובלות כמובן, הרצון להיות כמו כולם ובתוך העדר
השאלה מאיפה בא הכלל הזה לעדר, מי הרועה
אבל באמת איש הישר בעיני רבותיו יעשה.

 

[א יודעלע]

הכל כבר נכתב כאן על הנושא.
והמסקנא האישית שלי מכל הדיון היא: שאלא ואלו דברי א' חיים.
כן, כולם/ן צודקים/ות, אלא שכל אחד ואחת מציג/ה זווית ומדגיש פינה.

מחד מוסכם על כולם/ן שבציור שעליו דובר (באשכול בפורום המאיירים) אין שום שמץ פסול.

מאידך כל אחד ואחת מבין/ה את הבעייתיות כשמדובר בפרסומות, ואין מי שחושב/ת שצריך להכניס את כל הפרסומות למיניהם לעיתון שמור ושמרן.
(מביך לחשוב שגאונים ראשי ישיבה אדמורים או סתם אברך שכל כולו בדף הגמרא ומתרענן קצת בערב על העיתון שידוע לו שהינו נקי, יצטרך להתקל בכל מיני תמונות, ש-כן בהחלט-עלולות לגרום לו להרהורים. הרי כך למדונו חז"ל לגבי הסתכלות בבגדי צבעונין של אשה)

ועל רגישות היתר אצטט פרפרת נאה ששמעתי משמו של הפני מנחם מגור זצ"ל שהסביר פעם במענה לשאלת אישיות חילונית למה החרדים צריכים תחבורה מהדרין, ומדוע כל תמונה גורמת כבר הרהורים, משא"כ אצל החילונים.
ותשובתו המאלפת הייתה בשאלה : "ניסית פעם ללכת ברחוב ללא נעליים וגרביים?" בלתי אפשרי! ענה האיש.
אין ספק שאדם מן הישוב שיעשה כך יגוף באבן רגלו הלא כן? והאיך הבדואים הולכים ללא כל בעי' על אבנים קוצים וברקנים ושום דבר לא קורה?
הנמשל פשוט ומובן, ואגב גם סכר את פיו של אותו אדם.

אחזור ואדגיש שבסיפורת ומשחקי ילדים ובמיוחד לגיל הרך כמובן שאין לכך כל צורך והצדקה, ולתחושתי 99 אחוז מסכימים על כך, מלבד בודדים וביניהם אותו מזמין איור, שנוקטים קו קצת יותר קיצוני, שאגב לדעתי גם לכך יש תקדימים בדורות עברו. למרות ש'רוב מנין ובנין' לא נהגו כך.

ול'מוישה' יאמר : כתיבתך צינית ומשובחת להפליא, אך באשר לתוכן הנני חולק מכל וכל.
אין מה להשוות בין סיפור ואנונו ששונה בצדק משום הרחק מן הכיעור, לשינוי בסיפור של יעל אשת חבר הקיני שלעולם לא יעשה כמובן. והדבר שונה בתכלית מכתיבת שמות נשים חילוניות ופרסומן.

 

[א-ירושלמית]

מזכיר לי פרסומת כלשהי לקופת חולים, בהמודיע, שבה הוצגה משפחה מאושרת עם אבא ואבא...

מה, התחתנו שני גברים ביחד? מותר???????

 

[יעקב1245]

לגבי הסתכלות בבגדי צבעונין של אשה)

ההקשר לא מדוייק, כיוון שהגמ' עצמה מגבילה את זה בכך שידוע לו מיהי בעלת הבגד.

 

[מוישה]

מזכיר לי פרסומת כלשהי לקופת חולים, בהמודיע, שבה הוצגה משפחה מאושרת עם אבא ואבא...

בתגובה לפרסומת זו, נכתב הטור שהבאתי לעיל, כאן.
והנה הפרסומת עצמה, שמשום מה לא עלתה שם: