סיפור בהמשכים "אמבולנס ובו מתאגרף משוגע" - סיפור קטן בהמשכים

הווה פשוט

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
- פרק 1 -

ִ.
בחזור מבית הספר מצא אמיר טופי. ולידו עוד אחד. ועוד אחד ועוד אחד.
שביל הטופים נמשך לאורך המדרכה עד שהתעקל לתוך סמטא שוממת,
בה חנתה מכונית כהת חלונות שעליה נשען גבר רחב כתפיים והמתין.

***​

"עכ..." אמר הבחור האוחז במצלמת הוידאו בנעימה איטית ומתוחה
"...שיו" קפץ קולו באוקטבה שלמה.
וטיפה כתומה נשרה אל תוך הבקבוקון הפתוח.

הקריין המתין שהפרופסור יטפטף לשני בקבוקונים נוספים ורק אז התחיל לדבר.
"חברת התרופות קיורקם הוקמה בשנת 2007 על ידי צוות פרמקולוגים בראשות פרופסור נחום ציקלין, אותו אתם רואים כעת כשהוא רוקח את ה'רואיגוקסין', תרופת הדגל של החברה, שמרבית בתי החולים הפסיכיאטריים בעולם עושים בה שימוש קבוע..."

הקריין סיפר על ההישגים הבינלאומיים של הפרופסור ועל ההצלחה האדירה של החברה המשגשגת בעוד עדשת המצלמה ממשיכה לעקוב אחרי ידו של הפרופסור המטפטפת את החומר הפעיל לתוך שורת בקבוקונים אינסופית.

הטלפון רטט ללא הפסקה בכיסו של הפרופסור, שלא יכול היה לענות באמצע השידור החי ונאלץ להמשיך לחייך אל המצלמה בשלווה.
הוא נאלץ להמשיך ולחייך למרות מסכת השקרים של הקריין העליז.
אף אחד בחו"ל לא שמע על נחום ציקלין והמקום היחיד בעולם שבו השתמשו ב'רואיגוקסין' הוא בית החולים 'אלומות' בפאתי אשקלון. החברה היתה על סף פשיטת רגל ואף אחד מצוות הפרמקולוגים שפתחו את החברה לא יכול היה לחלץ את ציקלין מהחובות ששקע בהם, משום שלא היה צוות כזה.

הפרופסור שתלה תקווה נואשת בתשדיר הפרסומת הזה, המשיך עם הטיפטוף בחיוך מלא חשיבות, אבל כשהגיע לבקבוקון מספר 271 פקעה סבלנותו והוא הוציא את הטלפון מהכיס.

מספר לא מזוהה.

הוא ענה.

"אבא", זה היה אמיר שלו, "הם לק...." הקול נקטע.
"תכין עשרה מליון דולר" אמר קול זר "ואל תספר לאף אחד בעולם. תמשיך בהצגת הפרסומת שלך כאילו לא קרה כלום. עשרה מליון. אודיע לך מחר על המקום והזמן".

ניתוק.

הוא החזיר את הטלפון לכיס, הצלם החרוץ שבזמן השיחה הפנה את המצלמה לכיוון אחר, סיבב אליו את העדשה ונחום ציקלין חזר לחייך, הצוואר שלו היה נוקשה בטנו מכווצת וחוט השדרה קפא.

אמנם היו לו עשרה מליון בחשבון הבנק...
אבל במינוס.

עיניו היו מעורפלות כשהוא הוסיף טיפה שניה לבקבוק 270 במקום לטפטף לבקבוק 271.

הטעות הזאת הצילה את חיי בנו.

***​

ניסים יהלום היה אלוף ישראל באגרוף במשקל כבד, הוא היה ממש טוב בזה והיה קרוב לזכות גם באליפות העולם, אבל הקריירה שלו נגדעה באורח טראגי בקרב שלו נגד סמיר חאלייאני, אלוף אלג'יריה.
כפפת אגרוף סגולה המגיחה במהירות משמאל, היתה הדבר האחרון שהוא ראה בעולם השפיות.
החלום על האליפות הפך לעליפות.
הוא חזר להכרה אחרי ארבעים ושלשה יום, וההכרה הזאת היתה מעוותת מאד.
ניסים הוגדר כמסוכן מאד לסביבתו ואושפז בבית החולים הפסיכיאטרי 'אלומות'.

מדי בוקר הייתה עוברת האחות איריס מלווה בשני גברתנים ירוקי מדים ומזריקה 'רואיגוקסין' לכל דיירי המחלקה הסגורה שבבית החולים. הזריקה שהפכה כל זאב לכבש וכל מתאגרף חמום מח לג'נטלמן אדיב חייכן, ומאד מטושטש.

בבוקר יום שלישי ישב ניסים יהלום במיטתו והסתכל בחלון.

הכל היה מאד מאד שונה היום.
הוא ראה את צמרות העצים שבחוץ בבהירות. הוא ראה כל עלה ירוק וכל פיסת שמים תכולה שבין הענפים.
השמש זרחה ישירות אליו ועוררה בו כוחות חדשים.

הוא קפץ מהמיטה במין קלילות שכזו, ממש כמו פעם. מתח את כל שריריו המשתרגים בנהמה שהפתיעה את עצמו, והתבונן סביב על החדר הקטן שלו. הכסאות המוברגים לרצפה, כיור המתכת, הפוסטרים שמודבקים לקירות, הכל בצבעים מרגיעים ורכים, ירוק בהיר, תכלת, צהוב מפויס, ורוד עדין, סגול לא.
בחדרים האחרים דוקא שלט הסגול השליו והמרפא, לא בחדר של ניסים. האגרוף של סמיר חאליאני היה מנתר אליו מכל אוביקט סגול ומוציא אותו מהכלים.
הכלים שמלכתחילה סדוקים ושבריריים.
איריס הקפידה מאד שהגוון הזה לא יכנס לטווח הראיה שלו.

נסים נהם שוב וחבט באגרופו הימני בקיר.
הכוסות שעל הכיור קרקשו.

"גבריאל, אני מרגיש היום מ ד ה י ם!" קרא והכה גם באגרופו השמאלי.
טיח נשר ממקום הפגיעה.

"גבריאל?!" התפלא נסים על חוסר התגובה, הוא שלח מבט אל המיטה השניה שבחדר.
עינו השמאלית מצמצה פעמיים, כפי שעשתה תמיד כשהוא התרגש.
- שותפו לחדר שכב רועד, חיוור כמו מת, ריר נוזל מפיו, ועיניו מתגלגלות כמו סביבונים.

"איריס!" צעק ניסים בבהלה

"א י ר י ס, משהו קרה לגבריאל!"

בקבוקון ריק היה מוטל בפח האשפה הקטן ליד המיטה של גבריאל ועליו המספר 270.
הוא קיבל מנה כפולה מהחומר המרגיע, והיה בסכנת הרגעה לצמיתות.
החדר נמלא באנשי צוות מבועתים, ורופא המחלקה שהוזעק הזמין מיד אמבולנס.

בתוך הבלאגן הגדול איש לא הבחין בניסים יהלום שחמק החוצה וירד לקומת כניסה. וכשהדלתות נפתחו והפרמדיקים פרצו בריצה פנימה, יצא נסים מן הבנין בו היה כלוא בחמש עשרה השנה האחרונות, מצמץ פעמיים, נכנס לאמבולנס שחנה במנוע פועל.
ויצא לטיול במרחבי העולם החופשי.

בפח האשפה הקטן שליד מטתו התגולל בקבוקון מספר 271. שתכולתו הייתה מים מזוקקים בלבד.

*
המשך בעזרת השם - יבוא.
 

CN

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
ב"ה

כתוב קולח ומרתק.
האם הסיפור קטן או ההמשכים קטן?

ועוד משהו,
אחרי הפרק הזה כבר הבנו את כל הסיפור שמסתתר בכותרת, אמבולנס ובו מתאגרף משוגע.
למה מתאגרף, למה משוגע ולמה אמבולנס.
אז אולי זו כותרת טובה לפרק, אבל לסיפור כולו אולי צריך כותרת כללית יותר?
או שהסיפור קטן כל כך שמדבר רק על הפרק הנוכחי?
 

לילך חצי האי

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
יוצרי ai
ממש יפה כמו תמיד, מחכים להמשך...
בקבוקון ריק היה מוטל בפח האשפה הקטן ליד המיטה של גבריאל ועליו המספר 270.
הוא קיבל מנה כפולה מהחומר המרגיע, והיה בסכנת הרגעה לצמיתות.
בפח האשפה הקטן שליד מטתו התגולל בקבוקון מספר 271. שתכולתו הייתה מים מזוקקים בלבד.
נקודה קטנה, לדעתי ניתן לסמוך על אינטלגנציה של הקוראים ולמעט בהסברים מעין אלו, הם כבר יעשו את ההקשר לבדם...
לדוג' בציטוט הראשון ניתן לוותר (לדעתי) על המשפט השני...
בציטוט השני אפשר לכתוב 'בפח האשפה הקטן שליד מיטתו התגולל בקבוקון ריק ועליו רשום המספר 271' ולהשמיט 'שתכולתו הייתה מים מזוקקים בלבד'.
יותר נחמד לקורא כשהוא מבין את ההקשר לבדו, ולא כשמאכילים אותו בכפית זהב...
 

תהילה בצלאל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
נקודה קטנה, לדעתי ניתן לסמוך על אינטלגנציה של הקוראים ולמעט בהסברים מעין אלו, הם כבר יעשו את ההקשר לבדם...
לדוג' בציטוט הראשון ניתן לוותר (לדעתי) על המשפט השני...
בציטוט השני אפשר לכתוב 'בפח האשפה הקטן שליד מיטתו התגולל בקבוקון ריק ועליו רשום המספר 271' ולהשמיט 'שתכולתו הייתה מים מזוקקים בלבד'.
יותר נחמד לקורא כשהוא מבין את ההקשר לבדו, ולא כשמאכילים אותו בכפית זהב...
השאלה אם היה מובן שדילגו על 271. היה כתוב ש270 קיבל שתי טיפות, אבל למה הפרופסור לא המשיך כסדר? אם 270 הגיע למאושפז - הכוונה שהוא לא הבחין בטעות. אבל את זה שהוא לא המשיך למלא את הבקבוקון הבא - אין לי דרך לנחש, לא? אני כן חושבת שהיה צריך את התוספת של המים המזוקקים, אלא אם פספסתי מילה...
על זה כן אפשר לוותר, למרות שאהבתי את ההרגעה לצמיתות :)

הוא קיבל מנה כפולה מהחומר המרגיע, והיה בסכנת הרגעה לצמיתות.
 

לילך חצי האי

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
יוצרי ai
השאלה אם היה מובן שדילגו על 271. היה כתוב ש270 קיבל שתי טיפות, אבל למה הפרופסור לא המשיך כסדר? אם 270 הגיע למאושפז - הכוונה שהוא לא הבחין בטעות. אבל את זה שהוא לא המשיך למלא את הבקבוקון הבא - אין לי דרך לנחש, לא?
זו שאלה שבכ"מ צריכה להישאל, ואת החסר (שלא נראה לי הוא פרט מוצפן בסיפור) היה אפשר להוסיף בתחילה (כשהוא מדלג על הבקבוק)...
לגופה של בעיה: הוא ידע שצריך לזלף אל תוך 271, רק עיניו המעורפלות הטעו אותו כשזילף אל 270 (בחושבו שמזלף אל הבקבוק שלצידו), ובכך המשיך לזלף אל תוך בקבוקון 272, והלה נשאר עם מים מזוקקים בלבד...
 

תהילה בצלאל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
זו שאלה שבכ"מ צריכה להישאל, ואת החסר (שלא נראה לי הוא פרט מוצפן בסיפור) היה אפשר להוסיף בתחילה (כשהוא מדלג על הבקבוק)...
לגופה של בעיה: הוא ידע שצריך לזלף אל תוך 271, רק עיניו המעורפלות הטעו אותו כשזילף אל 270 (בחושבו שמזלף אל הבקבוק שלצידו), ובכך המשיך לזלף אל תוך בקבוקון 272, והלה נשאר עם מים מזוקקים בלבד...
את זה את הבנת. אני הבנתי שהוא במקום לטפטף ל271 הוא טפטף ל270 ובכך למעשה הציל את בנו. ההמשך לא מפורט. אני כקוראת יכולה להסיק כמה דברים:
1. הוא עלה על הבעיה ומיהר לזרוק את הבקבוקון, אבל זה לא מסתדר עם הטעות - כי הוא גבר עליה.
2. הוא עלה על הבעיה, לא רצה לעשות בלאגן מול השידור והמשיך כרגיל. מאוחר יותר טיפל בבעיה שנוצרה, הטעות שיכלה להיווצר - שהצופים הבחינו בפאשלה שלו, לא בתיקון שבוצע אחר כך.
3. הוא לא עלה על הבעיה - מבחינתי המשיך לבקבוק הבא. כי אם הבקבוקים מסודרים בשורה, למה שהוא ידלג על בקבוקון שכתוב עליו 271 (הוא הרי מבולבל, לכן היתה הטעות מתחילה)?
4. הוא לא עלה על הבעיה, משהו הסיח את דעתו לרגע, כך שהוא הזיז את ידו מהבקבוקים וכשהחזיר - טפטף ל272. ההיגיון שחסר פה הוא כזה: הוא מעורפל מספיק בשביל למלא את 270 במקום 271, אבל לחזור אחר כך אל 272?

עכשיו לגבי הטעות הקריטית שאני כקוראת חשבתי שנוצרה - הרי הטיפה כתומה, נכון? והבקבוק הוא בקבוקון - משמע קטן. ויש צופים שרואים את הפעולה. גם אם פספסו, הם לא רואים את ההבדל בצבעים? וגם אם המצלמה התמקדה בבקבוקון המסוים שאליו טפטפו (לא מסתבר, אבל...) עדין הסובבים את הפרופסור עלולים להעיר את תשומת ליבו.

בכל אופן, אלו האופציות שאני רואה. ומבחינתי - הטעות שהוא גרם יכלה להציל את הבן שלו בגלל הצופים הערניים שעוררו מהומות, ירדו לו מניות (אם היו), ירד לו גם השם והוא הוצף בתביעות ייצוגיות. החוטפים הבינו שהוא מסובך עד העצם ושלא יראו ממנו שקל - ושחררו את הילד (סוף מתוק מדי, מניחה שזה לא זה, אבל ככה הייתה מבחינתי התפתחות הגיונית.)
כמובן שיש עוד אלף ואחת ווריאציות שלא חשבתי עליהן, אל אחת מהן כיוון הכותב. לי בכל אופן - לא היה דרך לנחש שהוא המשיך אל 272. ואם ניחשתי - זה היה ניחוש, לא הבנה...
 

הווה פשוט

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
ועוד משהו,
אחרי הפרק הזה כבר הבנו את כל הסיפור שמסתתר בכותרת, אמבולנס ובו מתאגרף משוגע.
למה מתאגרף, למה משוגע ולמה אמבולנס.
אז אולי זו כותרת טובה לפרק, אבל לסיפור כולו אולי צריך כותרת כללית יותר?
או שהסיפור קטן כל כך שמדבר רק על הפרק הנוכחי?
הרעיון של הסיפור הזה הוא (חוץ מהעלילה שבו) על משוגע שיוצא למסע בתוך העולם השפוי ופתאום מתברר שהאנשים הנורמליים לכאורה, רחוקים מלהיות כאלה. (מזכיר קצת את המעשיה המדהימה של רבי נחמן מברסלב על המלך ומשנהו שחלמו שמי שיאכל שנה הבאה מהחיטה - ישתגע. אמר המשנה "אז אנחנו לא נאכל", אמר לו המלך "אם רק אנחנו נהיה נורמליים, אז בעצם יצא שאנחנו נהיה המשוגעים! אנחנו כן נאכל, אבל... נקשור חוט אדום על היד שיזכיר לנו תמיד שאנחנו בעצם משוגעים").
במקור קראתי לסיפור "מסע שיגעון", כשהדבקתי את הטקסט לפוסט ונתבקשתי לתת כותרת - הרגשתי שזה שם לא מוצלח, חשבתי על "הטיול המשגע" וגם לא אהבתי, אחר כך על משוגע פורמלי בעולם 'נורמלי'אבל זה נשמע כמו עבודת דוקטורט. בסוף אמרתי תכתוב פשוט על מה הסיפור ודי, ויצאה הכותרת הנוכחית שהיא ממש לא מוצלחת בעיני, אבל היא בודאי קליקבייט חזק, אפילו האדישים ביותר לא יוכלו ללעבור הלאה מול כותרת כזו, לא?
אז עדיין אין כותרת רשמית, אולי מישהו מהחברים כאן יציע שם טוב.
 

לילך חצי האי

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
יוצרי ai
עכשיו לגבי הטעות הקריטית שאני כקוראת חשבתי שנוצרה - הרי הטיפה כתומה, נכון? והבקבוק הוא בקבוקון - משמע קטן. ויש צופים שרואים את הפעולה. גם אם פספסו, הם לא רואים את ההבדל בצבעים? וגם אם המצלמה התמקדה בבקבוקון המסוים שאליו טפטפו (לא מסתבר, אבל...) עדין הסובבים את הפרופסור עלולים להעיר את תשומת ליבו.
אם התכולה אמורה היתה להיות כתומה - איך אף אחד לא עלה על זה?
התכולה לא אמורה להיות כתומה אלא ה'טיפה', ולא תמיד יש לטיפה השפעה על כל התמהיל (תלוי בגודלה, בריכוז הצבע וכדו') בוודאי לא מוכרח שיבחינו בהשפעה שכזו...
בסה"כ רצה לזלף את צבעו של @הווה פשוט ולהוסיף קצת צבע למים שקופים משעממים...
 

תהילה בצלאל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מה שכן, בן אדם יכל להשתגע ממכת אגרוף חזקה ככל שתהיה?
יכול להיות שלא המכה עצמה שיגעה אותו, אלא דווקא ההשפלה והתמוטטות השאיפה שלו...
התכולה לא אמורה להיות כתומה אלא ה'טיפה', ולא תמיד יש לטיפה השפעה על כל התמהיל (תלוי בגודלה, בריכוז הצבע וכדו') בוודאי לא מוכרח שיבחינו בהשפעה שכזו...
בסה"כ רצה לזלף את צבעו של @הווה פשוט ולהוסיף קצת צבע למים שקופים משעממים...
מקבלת, גם אם נשאר צבע קלוש יכלו לפספס (גם כשנתנו את התרופה). בכל אופן - הדילוג על 271 לא הכרחי אם לא יציינו את זה. בואי נגיד ככה - אם לא היו מציינים את זה יכול להיות שהייתי תמהה לגבי השיגעון של הבחור שכנראה נקרא עליו עוד מעט...
 

hadassah m

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
היי, קודם כל אני חייבת לומר שהסיפור כתוב בצורה מאוד מושכת ומעוררת סקרנות, והדמויות בו עוצמתיות ומעניינות! רואים שהשקעתם הרבה מחשבה בכל פרט ופרט, והאווירה באמת מחזיקה את הקורא במתח לאורך כל הדרך.

עם זאת, כאחות בבית חולים, יש לי כמה שאלות לגבי הדיוק של פרטים מסוימים מהעולם הרפואי. לדוגמה, הרואיגוקסין שמוזכר בסיפור כתרופת הרגעה אחידה לכל המטופלים במחלקה הסגורה – זה קצת יוצא דופן, כי לרוב מתאימים את סוג ומינון התרופות בהתאם למצב האישי של כל מטופל, במיוחד בתרופות כאלה. ברוב המקרים לא רואים טיפול אחיד לכולם.

בנוגע לתגובות של הדמויות, גבריאל שקיבל מינון כפול מהתרופה היה אמור להראות תסמינים יותר מגוונים ומובהקים של מינון יתר. תופעות כמו ישנוניות קיצונית, ירידת לחץ דם, עייפות, או קושי בתנועה הם תסמינים שכיחים במקרים כאלה. למעשה, הוא היה יכול להציג גם תסמינים של בלבול, חוסר יציבות, ואפילו חוויות של זיהוי מציאות מעוותת. התמוטטות פתאומית כזו כמו שמתואר בסיפור, עם רעד, חיוורון קיצוני והעדר תגובה, היא בהחלט דרמטית, אבל פחות מדויקת מבחינה רפואית.

בנוסף, ניסים, שאחרי אי-קבלת הזריקה חווה מעין "התעוררות", היה אמור במציאות לחוות תסמיני גמילה כלשהם – כאבי ראש, עצבנות או שינויים במצב הרוח. התחושה הבריאה והעוצמתית שהוא חווה לאחר היעדר הזריקה היא תיאור יפה בסיפור, אבל זה קצת פחות תואם את התגובה הצפויה במצב כזה.

מכל מקום, הסיפור בהחלט מעורר מחשבה ומציב אותנו בתוך העולם שלו, היה כיף לקרוא!
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
זה קצת כמו הילדה שברחה מהמנזר.
מה שכן, בן אדם יכל להשתגע ממכת אגרוף חזקה ככל שתהיה?
אני מכירה אחד שנהיה משותק כמעט בכל הגוף ממכה אחת.
אם כן - מסתבר שמכה אחת במיקום אסטרטגי אחר יכולה 'לשגע' אותו...
 

הווה פשוט

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
נקודה קטנה, לדעתי ניתן לסמוך על אינטלגנציה של הקוראים ולמעט בהסברים מעין אלו, הם כבר יעשו את ההקשר לבדם...
לדוג' בציטוט הראשון ניתן לוותר (לדעתי) על המשפט השני...
בציטוט השני אפשר לכתוב 'בפח האשפה הקטן שליד מיטתו התגולל בקבוקון ריק ועליו רשום המספר 271' ולהשמיט 'שתכולתו הייתה מים מזוקקים בלבד'.
יותר נחמד לקורא כשהוא מבין את ההקשר לבדו, ולא כשמאכילים אותו בכפית זהב...
זה באמת אחד האמצעים החשובים ביותר בכתיבה - לתת לקורא להבין מעצמו או להשלים מידע בדמיונו, כך הוא נעשה שותף מלא ליצירה ומתחבר באופן עמוק יותר.
אבל הבעיה הזו, עד כמה לסמוך על חוכמתו של הקורא, היא מאד מאתגרת. לא רק עד כמה הקורא הוא חד מחשבה ויתפוס את הענין, אלא גם כיצד הקורא מעריך את האינטליגנציה של הכותב ומאמין שיש רבדים נוספים במילותיו.
וזה ממשיך - באיזו מידה הקורא מאמין שהכותב מעריך את הקורא ומצפין מידע. וכן הלאה.
זה נכנס לתחום של "תורת המשחקים", בו צריך לקבל החלטות על סמך השערה מה חושב הזולת, ויש בזה תורות סטטיסטיות שלמות.
 

הווה פשוט

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
את זה את הבנת. אני הבנתי שהוא במקום לטפטף ל271 הוא טפטף ל270 ובכך למעשה הציל את בנו. ההמשך לא מפורט. אני כקוראת יכולה להסיק כמה דברים:
1. הוא עלה על הבעיה ומיהר לזרוק את הבקבוקון, אבל זה לא מסתדר עם הטעות - כי הוא גבר עליה.
2. הוא עלה על הבעיה, לא רצה לעשות בלאגן מול השידור והמשיך כרגיל. מאוחר יותר טיפל בבעיה שנוצרה, הטעות שיכלה להיווצר - שהצופים הבחינו בפאשלה שלו, לא בתיקון שבוצע אחר כך.
3. הוא לא עלה על הבעיה - מבחינתי המשיך לבקבוק הבא. כי אם הבקבוקים מסודרים בשורה, למה שהוא ידלג על בקבוקון שכתוב עליו 271 (הוא הרי מבולבל, לכן היתה הטעות מתחילה)?
4. הוא לא עלה על הבעיה, משהו הסיח את דעתו לרגע, כך שהוא הזיז את ידו מהבקבוקים וכשהחזיר - טפטף ל272. ההיגיון שחסר פה הוא כזה: הוא מעורפל מספיק בשביל למלא את 270 במקום 271, אבל לחזור אחר כך אל 272?

עכשיו לגבי הטעות הקריטית שאני כקוראת חשבתי שנוצרה - הרי הטיפה כתומה, נכון? והבקבוק הוא בקבוקון - משמע קטן. ויש צופים שרואים את הפעולה. גם אם פספסו, הם לא רואים את ההבדל בצבעים? וגם אם המצלמה התמקדה בבקבוקון המסוים שאליו טפטפו (לא מסתבר, אבל...) עדין הסובבים את הפרופסור עלולים להעיר את תשומת ליבו.

בכל אופן, אלו האופציות שאני רואה. ומבחינתי - הטעות שהוא גרם יכלה להציל את הבן שלו בגלל הצופים הערניים שעוררו מהומות, ירדו לו מניות (אם היו), ירד לו גם השם והוא הוצף בתביעות ייצוגיות. החוטפים הבינו שהוא מסובך עד העצם ושלא יראו ממנו שקל - ושחררו את הילד (סוף מתוק מדי, מניחה שזה לא זה, אבל ככה הייתה מבחינתי התפתחות הגיונית.)
כמובן שיש עוד אלף ואחת ווריאציות שלא חשבתי עליהן, אל אחת מהן כיוון הכותב. לי בכל אופן - לא היה דרך לנחש שהוא המשיך אל 272. ואם ניחשתי - זה היה ניחוש, לא הבנה...
ואו,
לו ידעתי שאני נכנס מתחת לזכוכית המגדלת הקפדנית הזו - הייתי משקיע יותר בראליזציה.
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכא

א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:ב עֶזְרִי מֵעִם יי עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:ג אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:ה יי שֹׁמְרֶךָ יי צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:ז יי יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ:ח יי יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
נקרא  10  פעמים

אתגר AI

השתקפות מרהיבה • אתגר 137

לוח מודעות

למעלה