עזרה תגובה הסטרית-קיצונית של ילד, האם זה עניין של חינוך?

[שוקוצ'יפס]

בני בן ה 4.5 מגיב בכל מיני סיטואציות בצורה היסטרית/ קיצונית.
לדוג' אם מישהו בטעות פירק לו מה שבנה - יכול לצרוח ולבכות לפחות חצי שעה...
אם נפל או קיבל מכה (בקטנה, לא משהו רציני) מגיב ג"כ בהיסטריה ובכי.
אם דיברתי כשהיה באמצע משפט - הוא מתעצבן, בוכה וצועק (יותר נכון צורח...)
אם פתחתי את הדלת של הבית לפניו, או הדלקתי את האור בחדר לפניו, או שאלתי אותו שאלה "לא במקום" הוא מיד מגיב בצרחות ובכי
ויש עוד הרבה מאד דוגמאות....

חשבתי לתומי שרק בבית מרשה לעצמו "להתפרק" כי הוא ילד חכם ומבין, עד שהגננת אמרה לי מעצמה שהוא מגיב בצורה היסטרית גם בגן (כנראה לא היה לה נעים להגיד לי שהוא צורח בלי פרופורציה...)
יוצא מצב שאני "לחוצה" ממנו ומנסה למנוע מראש סיטואציות כאלו כדי להמנע מצרחות ובכיות כל אחה"צ.. (אתמול למשל בכה מאז שחזר מהגן ועד שהלך לישון כי אני קילפתי לו בטעות את הבננה והוא רצה...)
לא עוזרים כל הדיבורים, האיומים, הפרסים, העונשים...

אני בטוחה שזה מצב לא נורמלי, השאלה האם צריך טיפול כלשהו? האם להתעלם וזה יעבור לבד? (לא עושה לי רושם)

אשמח לשמוע האם נתקלתם בכזה מצב ומה עושים כי אני על סף יאוש....

 

[nori]

לא הייתי קוראת לזה ענין של חינוך. אלא ענין של תקשורת לא נכונה.
מיעצת לך מאד לקרא או ללכת להנחית הורים בגישת שפר.

 

[רחלי ר]

לא שפר!!!!!!!!!!!!
אל תקפיצי לי את הפיוז!!!

 

[שוקוצ'יפס]

לא הייתי קוראת לזה ענין של חינוך. אלא ענין של תקשורת לא נכונה.
מיעצת לך מאד לקרא או ללכת להנחית הורים בגישת שפר.

לא שפר!!!!!!!!!!!!
אל תקפיצי לי את הפיוז!!!

חשבתי שזה כנראה לא ענין של חינוך כי שאר הילדים שלי לא מגיבים ככה...
למה כן שפר? ולמה לא שפר? ומה זה בכלל שפר?

 

[חריף אש]

גישת שפר מתאימה רק למי שלוקחת זאת בערבון מוגבל
מי שמתנהלת בגישת שפר 100%
יכולה ח"ו להרוס את ילדיה

 

[GRN]

השאלה איך את מגדירה חינוך...
האמת, זה ממש לא משנה אם זה קשור לחינוך או לא, יש כאן מטרה ברורה: לעזור לילד שירגיש טוב ולא יצטרך להגיע לכזאת התנהגות. הוא ילד צעיר ולכאורה אם את ובעלך תקבלו הדרכה טובה - תוכלו להתגבר על זה. בהצלחה!

 

[nori]

חשבתי שזה כנראה לא ענין של חינוך כי שאר הילדים שלי לא מגיבים ככה...
למה כן שפר? ולמה לא שפר? ומה זה בכלל שפר?

ידעתי מראש שיהיו שיקפצו, אבל שיקפצו לי...
כן שפר כי כל מה שנסית לא עזר. זה אומר שחסר לי איזשהו כלי בארגז הכלים.
כן שפר כי זה יסיע לך לשלוט במצב ולא להגרר אחרי ילד בן 4.5 שמכתיב את הלך הרוח ואמא שלו מפחדת ממנו כעלה נידף.
כן שפר כי הילד שלך סובל ואת לא יודעת איך לעזור לו.
כן שפר כי את מאמינה בילד שלך ויודעת שהוא יכול להתנהג מקסים, רק שאתם לא במסלול הנכון...

מה שכן חבל לי שהאשכול יוסט לכן שפר או לא שפר ואת לא תצאי מזה ראש ולא תוכלי להתקדם.
אז אני מציעה שכל אחד יגיד מה לדעתו יכול לעזור ויתנו לך לבחור.(כי אני מאמינה שאת יודעת מה נכון לילד שלך ואיזה עצות לזרוק לפח) במקום להגיד מה לא.....

 

[חושב מחדש]

אולי אני לא מעודכן, אולי אני מיושן.
אבל אני פשוט הייתי הולך להיות קשה איתו - בוכה... מקבל עונש ..
צורח - עונש יותר גדול
קצת קשיחות, קצת להיות כאילו 'רע'.
וזה יעבור.

ולכל אותם אלו שעומדים לקפוץ עלי, זה בסדר.
חינכתי כך את ילדי - והם יצאו ילדים לתפארה, וכך כנראה גם חינכו אתכם.

אם תרצו בהרחבה, אשתדל שלא בשעות העבודה... [יש עומס היום]

 

[GRN]

אולי אני לא מעודכן, אולי אני מיושן.
אבל אני פשוט הייתי הולך להיות קשה איתו - בוכה... מקבל עונש ..
צורח - עונש יותר גדול
קצת קשיחות, קצת להיות כאילו 'רע'.
וזה יעבור.

ולכל אותם אלו שעומדים לקפוץ עלי, זה בסדר.
חינכתי כך את ילדי - והם יצאו ילדים לתפארה, וכך כנראה גם חינכו אתכם.

אם תרצו בהרחבה, אשתדל שלא בשעות העבודה... [יש עומס היום]

אההממ

 

[שוקוצ'יפס]

אולי אני לא מעודכן, אולי אני מיושן.
אבל אני פשוט הייתי הולך להיות קשה איתו - בוכה... מקבל עונש ..
צורח - עונש יותר גדול
קצת קשיחות, קצת להיות כאילו 'רע'.
וזה יעבור.

ולכל אותם אלו שעומדים לקפוץ עלי, זה בסדר.
חינכתי כך את ילדי - והם יצאו ילדים לתפארה, וכך כנראה גם חינכו אתכם.

אם תרצו בהרחבה, אשתדל שלא בשעות העבודה... [יש עומס היום]

ניסינו בעונשים ובאיומים... זה לא עובד.
והבית שלנו נשמע כמו ג'ונגל מי צועק יותר בקול... ;(

 

[אליש]

גם הבת שלי (3) עושה לי כך המון,
ואני אומרת לה בתקיפות:
את בוכה עכשיו סתם, ואני מרשה לך לבכות כמה שאת רוצה!
יש לך פה, ואת יכולה להגיד לי מה שאת רוצה, אני מחכה לך במטבח.
ויוצאת מהחדר,
אחרי כמה דקות היא נרגעת (או אחרי חצי שעה!)
ומגיעה אלי להתלונן
ואני ביחד איתה מדברת על המקרה,
מה קרה? את רצית לבד לקלף את הבננה?
ואמא לא הבינה שאת רוצה? נכון זה מאד מעצבן?
בעז"ה פעם הבאה נשתדל שזה לא יקרה.
מפעם לפעם היא מנסה אותי פחות, ולומדת להרגע יותר מהר!

 

[חושב מחדש]

ניסינו בעונשים ובאיומים... זה לא עובד.
והבית שלנו נשמע כמו ג'ונגל מי צועק יותר בקול... ;(

צעקות זה לא עונש
אצלנו בבית כמעט לא הרמנו קול [אולי כשיש מקק על הרצפה, ואשתי והילדות עומדות על כסאות וצורחות מי מגיע להיות הגיבור היומי להרוג אותו ]
עונש זה אומר עונש.
ולא לפחד לתת עונש, זה לא איסור [חוסך שבטו שונא בנו]
מצד שני - לעולם לעולם לעולם לא לתת עונש בשעת כעס, רק ברוגע, שלווה, והבנה של מה שאנחנו עושים.

 

[נחמי פורתא]

הייתי מאד ממליצה לך לקרוא את הספר "ילד פיצוץ",

ומי שהמליץ פה על עונשים וכו' - יש ילדים ששום עונש שבעולם לא יעבוד אתם, הם פשוט בנויים בצורה אחרת ולכן צריכים להתייחס אליהם בהתאם.

וגם כן, בבקשה, לא שפר!!! לא כל בעיה בעולם אפשר לפתור עם שפר, וגם אם יראה לך שהבעיה נפתרה ע"י גישת שפר- מירב הסיכויים שזה יהיה פתרון מאד קוסמטי - יתכן מאד שיפסיק לצעוק ולצרוח - אבל לא באמת הקנית לו כלים להתמודדות עם מצבי תסכול ולחץ בחיים - מה שכן יקרה כשתתנהגי אתו לפי הספר של "ילד פיצוץ".

 

[שוקוצ'יפס]

צעקות זה לא עונש
אצלנו בבית כמעט לא הרמנו קול [אולי כשיש מקק על הרצפה, ואשתי והילדות עומדות על כסאות וצורחות מי מגיע להיות הגיבור היומי להרוג אותו ]
עונש זה אומר עונש.
ולא לפחד לתת עונש, זה לא איסור [חוסך שבטו שונא בנו]
מצד שני - לעולם לעולם לעולם לא לתת עונש בשעת כעס, רק ברוגע, שלווה, והבנה של מה שאנחנו עושים.

בשביל שישמע שאני מדברת אליו אני צריכה לגבור על הקול שלו כי הוא הרי צורח..
לא התכוונתי שזה שאני צועקת זה עונש.. ממש לא.

גם הבת שלי (3) עושה לי כך המון,
ואני אומרת לה בתקיפות:
את בוכה עכשיו סתם, ואני מרשה לך לבכות כמה שאת רוצה!
יש לך פה, ואת יכולה להגיד לי מה שאת רוצה, אני מחכה לך במטבח.
ויוצאת מהחדר,
אחרי כמה דקות היא נרגעת (או אחרי חצי שעה!)
ומגיעה אלי להתלונן
ואני ביחד איתה מדברת על המקרה,
מה קרה? את רצית לבד לקלף את הבננה?
ואמא לא הבינה שאת רוצה? נכון זה מאד מעצבן?
בעז"ה פעם הבאה נשתדל שזה לא יקרה.
מפעם לפעם היא מנסה אותי פחות, ולומדת להרגע יותר מהר!

הרבה פעמים אני אכן מגיבה ככה.. אבל ביום למחרת זה קורה שוב.

 

[רחלי ר]

שפר זה תבנית, מקובעת להחריד, שעוזרת לאחוז מסויים של אמהות, לא להיגרר אחר ילדיהן,
עד כאן הכל בסדר.
הבעיה היא שהם בטוחים שהם מתאימים לכל הילדים, בזים למי שלא מאמין בשיטה
מכחישים מציאות של קשיים, הפרעות, מחלות, בעיות. - הכל צומי
בזים להורים שמטפלים בקשיים של ילדיהם, (לתת ריטלין בלקסיקון שלהם זה טמטום גמור)
מציפים את האמא בשמונה מאות משלים שאין בהם כל מסר מעשי לפעולה/תגובה- כלום
(הברווזה הולכת קדימה והברווזונים רצים אחריה, תלחצי על הכפתור של ה"נוטרל"
תעזבי את המפה, במקום למשוך לכוון שלך, ועוד המון)
מסבירים בטוב טעם ודעת איך הילד עושה הכל בדווקא כדי להרגיז אותך, עד שתמצאי את עצמך מתנקמת בו... (סליחה על הבוטות, ככה הרגשתי)
אני מוצאת את עצמי מחפשת תגובה (אסור להתעלם!!) שתסביר לילד שלי בן הארבע, עד כמה פשוט לא איכפת לי מכך שהוא דופק עכשיו ומעיר לי את התינוק שכמעט נרדם. או תגובה שתבהיר לו עד כמה לא מעניין אותי שהוא מטפטף על הרצפה שרק גמרתי לשטוף, הבנתם??
מלא סתירות כרימון: מצד אחד, את המובילה והכל חייב להתנהל על פי רצונך, ומצד שני תראי לו שלא איכפת לך, אבל תדעי שהוא מרגיש אותך בסיסמוגרף ואין שום דרך להעמיד פנים כלפי הילדים, אז שבאמת לא יהיה לי איכפת? ואם איכפת לי, ומאוד? לא להגיד ? אז הוא ירגיש בין כך, אמרתם? אז מה כן? להפוך להיות אבן? שלא איכפת לי ממה שהוא עושה.
אוףףףף!

 

[שוקוצ'יפס]

הייתי מאד ממליצה לך לקרוא את הספר "ילד פיצוץ",

ומי שהמליץ פה על עונשים וכו' - יש ילדים ששום עונש שבעולם לא יעבוד אתם, הם פשוט בנויים בצורה אחרת ולכן צריכים להתייחס אליהם בהתאם.

של מי הספר? איפה ניתן להשגה?

 

[עפיפון]

גם הבת שלי בת שנתיים עושה לי כאלה פוזות,
וזה לא מהיום אלא ממש מאז שהיא קטנטונת.
כל דבר שלא הולך כמו שהיא רוצה - ישר עצבים והפגנות.
לא הצליחה לחבר את הלגו? מתעצבנת ומעיפה הכל. לא הביאו לה מה שרצתה? הפגנה.
לא מצליחה להוציא את הממתק מהשקית? מקמטת את האריזה ומעיפה, ואז כמובן מתעצבנת עוד יותר שהכל התפזר לה...
לא הביאו לה ממתק כשהחליטה? עצבים עד לב השמים, ברמה שהיא חייבת להוציא את זה על משהו - נושכת בעצבים עם כל הכח כל חפץ שעומד בקירבתה.
האמת זה די מלחיץ אותי כי היא נראית לי קטנה בשביל זה. אני מנסה להשאר מאוד רגועה ולא להתייחס ובאמת הרבה פעמים זה עוזר. אבל לפעמים זה כבר נהיה בלי שליטה ובלי עזרה שלי היא לא מצליחה להרגע!
מה אומרים? נורמלי? דורש טיפול? אם כן - למי כדאי לפנות?

 

[חושב מחדש]

בשביל שישמע שאני מדברת אליו אני צריכה לגבור על הקול שלו כי הוא הרי צורח..

אין לי את הזמן להכנס כרגע, אשתדל בהמשך.
אבל אין דבר כזה שהורים מרימים את הקול.
אם הוא צועק, אני עומד לידו ואומר את שלי - הוא יבין.
ולאט לאט הוא יקשיב, אם הוא לא יקשיב...
העונש יסביר לו ששווה להקשיב ....

הרבה פעמים אני אכן מגיבה ככה.. אבל ביום למחרת זה קורה שוב.

מול התמדה - אף ילד לא עמד בזה.
ויש לי לא מעט.

 

[שוקוצ'יפס]

גם הבת שלי בת שנתיים עושה לי כאלה פוזות,
וזה לא מהיום אלא ממש מאז שהיא קטנטונת.
כל דבר שלא הולך כמו שהיא רוצה - ישר עצבים והפגנות.
לא הצליחה לחבר את הלגו? מתעצבנת ומעיפה הכל. לא הביאו לה מה שרצתה? הפגנה.
לא מצליחה להוציא את הממתק מהשקית? מקמטת את האריזה ומעיפה, ואז כמובן מתעצבנת עוד יותר שהכל התפזר לה...
לא הביאו לה ממתק כשהחליטה? עצבים עד לב השמים, ברמה שהיא חייבת להוציא את זה על משהו - נושכת בעצבים עם כל הכח כל חפץ שעומד בקירבתה.
האמת זה די מלחיץ אותי כי היא נראית לי קטנה בשביל זה. אני מנסה להשאר מאוד רגועה ולא להתייחס ובאמת הרבה פעמים זה עוזר. אבל לפעמים זה כבר נהיה בלי שליטה ובלי עזרה שלי היא לא מצליחה להרגע!
מה אומרים? נורמלי? דורש טיפול? אם כן - למי כדאי לפנות?

מוכר...

 

[חריף אש]

עונש היא חולשה של הורים שלא מצליחים להתמודד עם הילד שלהם

כשהילד יתרגל לעונשים גם זה לא יעזור