עזרה האם יש לאכוף אי הגעת ילדות עם ראשים נגועים למוסדות החינוך

[לבן]

קשה לי להגיב, אני כמעט לא נדבקתי מעולם וגם הילדים שלי נדבקים פעם בשנתיים, בערך.

אבל מכירה חברה שקיבלה ילדת רווחה לאומנה, השיער שלה היה מלא בכינים, באופן שלא היו רואים את המסרק אחרי הסירוק... אחרי שלושה שבועות של סירוקים מטורפים היא פשוט מרחה לה את הראש בחבילת מרגרינה, עטפה אותו בניילון נצמד. חיכתה חמש שעות, ואז שטפה את כל הכינים המתות לאמבטיה.

האם היה עוזר אם היו משעים את הילדה הזאת מהלימודים לפני שהגיעה לאומנה? לגמרי לא בטוח. אולי פולת כינים בבית הספר הייתה עוזרת יותר.


מה אתן עושות כשמגיעים שכנים נגועי כינים? אשמח מאד לשמוע.

 

[קרן שמש]

אז מה לדעתך כן אפשר לעשות?

זה שאין דרך אחרת לא מתיר להשתמש בדרך פסולה.
צריך לחשוב על משהו שירתיע את האמהות, שסה"כ הן האחראיות לזה.

 

[להרגיש בבית]

קניתי רובוט-מסרק. היה קצת יקר, אבל שווה. מכווננים אותו בהתאמה לסוג השיער ואורכו, מושיבים את הילדה, והוא מאתר את הכינים והביצים, משדר את מספרן ומיקומן, ושולף את כולן בעזרת טכנולוגיית פוזיטרונים מתקדמת.

מה נראה לך, מי מסרק? אני! שקית הקאה בכיס, קערה על השולחן, מסרק ביד.
לפעמים יש מבוגרים אחרים בסביבה שמתנדבים למשימה.

על זה בדיוק התסכול. שאחרי ערב כזה, ביום הבא הילדה חוזרת עם מטרדים חדשים. כי האמהות של חברות שלה לא חושבות שהסירוק חיוני כל כך.

האמת שלרגע הצלחת לעבוד עלי עם הרובוט...
ואם הבעיה היא לא ההקאות אלא החולשה? אמא שפשוט לא יכולה לשבת אלא רק לשכב?
תאמיני לי שניסיתי לסרק את הילדות שלי בשכיבה...

ומכל האמור לעיל שלא יובן שאני בעד כינים. ממש לא.
הפתרון שלי היה הדרין, ברגע שהיה לי קצת כוח , מרחתי לכולן על הראש והתפללתי שיעזור.
ולכן ההצעה לשלוח ילדה הביתה בגלל כינים נראה לי קצת פוגענית מיד.

 

[ציבי פרקל]

האמת שלרגע הצלחת לעבוד עלי עם הרובוט...
ואם הבעיה היא לא ההקאות אלא החולשה? אמא שפשוט לא יכולה לשבת אלא רק לשכב?
תאמיני לי שניסיתי לסרק את הילדות שלי בשכיבה...

ומכל האמור לעיל שלא יובן שאני בעד כינים. ממש לא.
הפתרון שלי היה הדרין, ברגע שהיה לי קצת כוח , מרחתי לכולן על הראש והתפללתי שיעזור.
ולכן ההצעה לשלוח ילדה הביתה בגלל כינים נראה לי קצת פוגענית מיד.

כשאוכפים דבר כזה לא האמא מנקה,
יש מישהי שזה התפקיד שלה...
זוכרת את עצמי כילדה בארה"ב.
פעם - פעמיים באמת ביליתי אצל אחת כזאת.
לא חוזרים לבית הספר בלי אישור ממנה על ראש נקי.
לא זוכרת את זה כהשפלה

 

[אם הבנים שמחה]

אולי באמת קנס כספי יעבוד טוב יותר?
זה יהיה עונש לאמא ולא לבת, ובכסף הזה תהיה מישהי מטעם המוסד שתעבור על הראשים

 

[רותי]

לא קראתי את הכל...
יש לי בת אחת שנדבקת די מהר...
הילדה כבר בביהס וגדולה ומבינה ויש בנות קבועות בכיתתה שכבר שנים יש להם כינים (ולא תמיד מבית מוזנח!)
באסיפת ההורים בקשתי מהמורה אם תוכל להעיר לאמהות האלה אות לעשות משהו בנידון היא אמרה שהיא לא יכולה!!!
אז הודעתי לה חד משמעית שאת הבת שלי לא תושיב ליד ילדה עם כינים והיא הסכימה איתי
(שנה קודם שפעם אחת הורה הושיבה אותה ליד ילדה עם כינים ישר התקשרתי אליה ובקשתי שתעביר אותה מקום והיא היתה בטוחה שהיא לא רוצה לשבת לידה כי היא לא הכי רצויה אחרי כמה ימים היא נדבקה, התקשרתי שוב ודרשתי העברה!)

לדעתי הבעיה במוסדות לימוד, נכון מסבירים ושולחים פתקים ופעם ב(נדיר) יש בדיקת ראשים, או שהמורה עושה מבצעה (אך משתתפות בה רק הבנות הנקיות בדרך כלל)
המורה לא תודיע לאמא ישירות, לא נעים לה....(רוצה להשאר נחמדה)
ולהנהלה ש להם מספיק ענינים חוץ מלהודיע להורים שיש לבת שלהם כינים....

אני חושבת שצריך שמשהו יפנה להורים אישית ולא במכתבים או משהו כזה + מעקב לפחות שבועיים ודיוח להורים וכד.. אולי זה יעזור

 

[שרלוט]

מה אתן עושות כשמגיעים שכנים נגועי כינים? אשמח מאד לשמוע.

דבר ראשון: סור מרע.
לוקחת את הבת שלי הצידה ולוחשת לה: זהירות עם הראש לא להצמיד אותו בשום אופן.
תסמכו עלי שאני עושה זאת בצורה רגועה ולא היסטרית אבל בפירוש מחובתי לדאוג קודם כל לבת שלי.
גם אזהיר אותה לא להגיד מילה או לרמוז חלילה.
עשה טוב- אם אני מכירה את האימא ואת האופי שלה והיא בריאה בנפשה אומר לה בשיא הפשטות
שכדאי לבדוק לילדה כי היא מגרדת, אולי זה כינים ואולי זה סתם מהחום, שתבדוק.
אבל, היות ורוב האימהות היו נעלבות אז הייתי שומרת את המילים אצלי בבטן ואם המצב שם מגיע לידי הזנחה אז בהחלט הייתי מצמצמת את הביקורים ההדדיים.

 

[רוקי]

אני עובדת בבקרים בגן.
אתן לא יודעות מה הבנות האלו עוברות.(אני מתכוונת לנגועות.)
"הגננת, היא לא רוצה לשבת לידי..." העיניים הדומעות שמולי שייכות לדינה ילדה מתוקה וחיננית שחיוך דבשי מעטר בד"כ את פניה.
"מי לא רוצה לשבת לידך?" אני שואלת כשאני כבר יודעת את התשובה.
ליד דינה חצי מבנות הגן החמודות שלי לא מעוניינות לשבת.
וזו בעיה שאצלנו בגן מתמודדים אתה בצורה נפלאה.
אין כזה דבר לא לשבת ליד חברה כי "בגן שלנו כולן חברות של כולן"... זה ההמנון הדגל של הגן.
אבל מה אעשה שאני שומעת ילדונת אומרת לחברתה "אמ'שלי לא מרשה לי לשבת ליד ילדות עם כינים"?!
ובנימה אישית, נשית.
גם אני נדבקת והמון!!!
רחמו עלינו, על בנותינו, בנותיכן. ילדה שעסוקה לגרד את ראשה נמרצות לא יכולה להקשיב לגננת/מורה. ודוחה מחברתה בנות וכן גם הגננת לא מסוגלת יותר מידי לחבק וכו' כי הבגד גם הוא נדבק!

 

[save as]

אני ראיתי כינים על הראש של הילדים שלי, ואהבתי אליהם לא נפגמה בכהוא זה.
אז מה?
ילדים מתרחקים מילדים מכונמים. זו עובדה.

הבת שלי ביקשה ממני לדבר עם המורה שתעביר אותה מקום מחברתה לספסל המכונמת.
נראה שגם היא סובלת ולא רק אני

 

[קופירייטה]

אני מכירה מורה אחת מנוסה ומדהימה של כיתה א'
בפעם הראשונה שבאות האמהות עם הילדות לפתיחה חגיגית של כיתה א', והמורה מעדכנת בכל ההודעות החשובות היא מעלה גם את הנושא הזה, וככה היא אומרת:
יש ילדות שיש להם כינים. נקודה.
זה לא דווקא ילדות מוזנחות או מבתי רווחה. זה יכול להיות ילדות מתוקות ומטופחות, אבל בנושא הזה אמא שלהן מעדיפה להתעלם.
הרבה שנים היא מקבלת פניות מאמהות שמבקשות להתריע על הנושא. וככה היה לה מקום כמעט קבוע בדף קשר ובו "האמהות מתבקשות לסרק את בנותיהן", וזה לא עזר. וככה היה לה מבצע כמעט קבוע בכיתה בו הילדות מתוגמלות על הסירוק, וזה עזר חלקית מאוד. מאוד מאוד.
__
היא הבינה שככה זה: יש ילדות עם כינים ויש ילדות שפולים מהם כינים.
אז היום היא בשיטה:
ילדה עם כינים מושיבים ליד ילדה עם כינים,
ילדה מסורקת מושיבים ליד ילדה מסורקת.

 

[michal2100]

יש דברים שאני לא מצליחה להבין
אם יש אמא שאין לה זמן/סבלנות/כח לשבת ולסרק במסרק אחרי כל אמטיה
יש היום מספיק תכשירים בשוק כמו הדרן, באמת כלום עבודה, להשפריץ, לחכות רבע שעה ולקלח (או שגם לקלח אין להם זמן?!).

מקסימום אחרי חודשיים טיפול נוסף אם צריך, או שימוש יום יומי בשמפו בפלא ראש
זה באמת לא טרחה גדולה כל כך
וזה לא בקשה כזאת מופרזת

למה הבנות שלי אמורות להתגרד בגלל החוסר תשומת לב של האימהות?

 

[ארבע]

יש להן כל מיני דרכים למיגור, ואפילו שואב שמצמידים לשיער.

מה זה השואב הזה? שואב רגיל?
כבר הרבה זמן אני מפנטזת על המצאה של שואב כינים. יחסוך את הצרחות, הקפיצות, הבריחות והדמעות (שלי ושל בנותי) בזמן הסירוק.

 

[נעליים]

יש אימהות שלא יודעות איךלסרק ולהוציא כינים.
המנהלת בית ספר סיפרה לי, שהיתה אמא כזאת בבית ספר, היא ירדה אליה הביתה ולימדה אותה איך בודקים כינים, לאמא לא היה מושג איךעושים את זה...

 

[להרגיש בבית]

לא קראתי את ההודעות אחרייך, אבל הייתי חייבת להגיב.
לתופעה קוראים היפרמאזיס.
ומי מסרק את הבנות שלנו בתקופה הזאת? מי שמלביש אותן בבוקר, ומי שנותן להן ארוחת צהריים, ומי שעושה עוד אלף דברים אחרים שאנחנו עושות תוך כדי חוסר תפקוד, או נעזרות באחרים, כגון בבעל ובעזרה חיצונית. הילדים האלה לא יוצאים בבוקר למוסדות מפח האשפה האזורי, ולא נשארים 9 חודשים עם אותם בגדים לגופם, ולא לא מתקלחים 9 חודשים, למרות החוסר תפקוד מה שחייבים חייבים חייבים אנחנו עושות.
וכשכתבתי באשכול המקביל על תקופה קשה בבית התכוונתי בדיוק לזה, ועדיין עם כל זה יושבת כמעט כל יום גם בתקופות האלה ופולה כינים מראשי ילדיי.
בדיוק כמו שמחוסר ברירה אני גם יוצאת לקנות להם בגדים ומבקשת כסאות ומים בחנויות לפני עילפון, ומתקשרת לבעלי אחרי חולצה עלובה אחת שקניתי שיבוא מהר לקחת אותי הביתה כי אם לא הלוויה שלי יוצאת מהחנות. אבל בסוף איכשהו הם יוצאים כל יום לבושים, נקיים ורחוצים ואני קורסת שלושת רבעי מתה לתוך המיטה עד שהם חוזרים.

אבל אם היה חוק כזה, אמהות כמוני במצבים כאלה היו פשוט חוסכות את הסיוט הזה להושיב ילדה גדולה על ברכיים מסמורטטות ובטן שמרחיקה את אוביקט הבדיקה מהבודקת, ואם בגלל זה כמה ימים בשנה הילדה שלי בכל אופן איכשהו היתה נדבקת, הייתי יושבת ומוציאה עד שלא היתה אפילו כינה אחת, אבל לכל עמ"י ובתוכם לי היה הרבה יותר קל.

קודם כל אני חייבת לציין, זה ששכחתי את השם לא אומר שאני מזלזלת בתופעה. אולי אני מקנאה..כי הלוואי והיה שם לתופעות שאני חווה בהריון ואף אחד לא מבין למה...
אבל אני כן יודעת שאצלי בבית 9 חודשים יש בלאגן וליכלוך והמון דברים שאני מוותרת עליהם בשביל עוד תינוק מתוק שיצטרף למשפחה. אצלי הבעיה היא פחות ההקאות ויותר טכנית. לא מסוגלת לפלות כינים. מכל סיבה שהיא שא"א לפרט כאן, חוץ מחולשה. אז מה עושים?

 

[מרחבית]

מנסה לדמיין איך זה עובד - ולא מצליחה.
בעיקר חסר לי השלב של איך יודעים למי יש כינים - כדי לשלוח אותן.
כשיש כבר הרבה כינים והילדה מתגרדת וכו' - אפשר לדעת.
ואז מה? המורה רואה ילדה מתגרדת וקוראת לה? ומתחילה לבדוק האם אכן הגירוד היה בגלל כינים? (יש סיבות נוספות לגירוד!)
ואם ילדה רק לפני שעה נדבקה? ויש לה כמה כינים בודדות שלא נראות?
ואז יישלחו את אלה שראשן עמוס, או שהן יותר רגישות - ומתגרדות יותר, והשאר יישארו בכיתה וידביקו את האחרות?

חושבת שלפני הצבעה, צריך תכנית פעולה מאוד מפורטת של כל שלב - ורק אז אפשר להצביע.

 

[saru]

על זה בדיוק התסכול. שאחרי ערב כזה, ביום הבא הילדה חוזרת עם מטרדים חדשים. כי האמהות של חברות שלה לא חושבות שהסירוק חיוני כל כך.

2 טיפות זערוריות של שמן רוזמרין כל בוקר יעזרו לך מאאאאד!
מנסיון.

 

[y&m]

קשה לי להגיב, אני כמעט לא נדבקתי מעולם וגם הילדים שלי נדבקים פעם בשנתיים, בערך.

הכינים לא באות לכל אחד.
יש סברות שזה תלוי סוג דם .

שתי הבנות שלי ישנו ראש לראש. לאחת היה גן חיות.
לשניה אף לא כינה.

ויש ילדים ששימוש בחומר קוטל כינים, קוטל גם את שרשי שערותיהם ומופיעות להם קרחות!
ויש להם שיער כל כך דק. שהמסרקים השונים יוצאים נקיים, אבל הראש לא.
ופשוט נאלצים לבצע עבודה ידנית....

 

[blueberry]

אני גם בעד האופציה הראשונה.
אבל לגבי ארה"ב - לאלו שחושבים שהיחס שם לכינים לא מבייש את הילדות הנגועות -
עברנו לגור שם כשהייתי ילדה,
ואני זוכרת שממש היינו מנודים במשפחה המורחבת שלנו - לא נתנו לאף אחד להתקרב אלינו
עד שלא טופלנו ב100%.
עברנו 3 לילות רצופים את הטיפול עם המרגרינה ונילון נצמד, ולקח תקופה של כמה חודשים טובים עד שנגמלנו מהשומניות של השיער..
בנוסף לבודקת שהביאו הביתה, והיא בדקה שערה שערה לאור השמש בחצר.
פעם אחת שלחו אותי הביתה מביה"ס על ביצה בודדת שנמצאה בשערי,
וזה היה מאד מאד מביש!!
התועלת העיקרית שנשארה לי מהיחס הנ"ל זה הפחד שבנותי תדבקנה מכינים,
והטיפול המידי בהדבקות. (ב"ה לעיתים נדירות)

 

[MIRIBZ00]

בתור מורה מקצועית שעוברת בין התלמידות ורואה אותם בגדול...
יש פחד להעיר להורים שלא יפגעו.
אני הפצתי בבית הספר חוזה מנכל של משרד החינוך המאפשר לדבר עם הכיתה כולה או עם ההורה אבל שלא תהיה פגיעה בתלמיד..

 

[לבן]

הכינים לא באות לכל אחד.
יש סברות שזה תלוי סוג דם .
.

לכן בדיוק, כשהילדים שלי נדבקים, אני יודעת שיש מכה מטורפת בכיתה.

חמותי הייתה המומה לשמוע שאני לא מסרקת את הילדים. אמרתי לה בשיא הטבעיות שאני מסרקת כשמגרדים (פעם בשמונה חודשים בערך*)

לא מבינה איך שורדים את זה, שבוע אחד של סירוק - פעם בשנה או יותר - מוציא אותי מדעתי לגמרי.