אני עוקב אחרי האשכול הזה, של מקרה קלאסי של ניצול שלא זוהה בזמן על ידי העורכת.
עם חלק מהדברים שנכתבו אני מסכים, וחלק לא, וזה כל היופי באשכול כזה שמאפשר להיפגש עם מגוון של דעות.
על דבר אחד אני רואה לנכון להעיר ולהאיר.
מדברים כאן הרבה על אסרטיביות, על דרישה לתשלום לפני מסירת החומר וכו', בצורה יותר תקיפה או פחות.
במשך השנים שירתתי מאות ואולי אף יותר מזה, לקוחות שרצו עריכה של סרטים. והשתדלתי תמיד שהלקוח יהיה שותף שלי גם כעורך וגם כאדם.
מעולם לא התניתי את התשלום במסירת החומר. בעבודות גדולות חתמתי על חוזה עם הלקוח ובו היה מפורט תנאי התשלום, וגם כאשר הוא לא עמד בהם במדוייק לא התחלתי לעשות לו סרטים.
ובעבודות קטנות יותר, נתתי ללקוח דף שבו אני מתאר את מהלך העבודה ותאום ציפיות הן למהלך העבודה והן לתשלום.
אחרי קרוב לעשרים שנה של עבודה בתחום, אני יכול לספור על עשר אצבעות את הלקוחות שלא שילמו לי.
לא שחסר לי סיפורים על תשלומים, ועל מרדף אחרי הכסף, אבל הכסף היה אצלי במקום שני אחרי הקשר הטוב עם הלקוח (ואני לא אומר שזה סדר העדיפות הנכון, אבל זה סדר העדיפות שלי).
וב"ה ראיתי ברכה.
היו לי גם מקרים כדוגמת זה של פותחת האשכול, וספגתי את הנזק והמשכתי הלאה, וראיתי רק ברכה.
ולסיכום, מה שרציתי לומר ואולי הארכתי, צריך מאוד להיזהר שסיפורים כאלו לא יגרמו לנו להפוך כל לקוח לגנב פוטנציאלי, תוך העמדת דרישות תשלום צודקות אבל אולי לא חכמות, אנחנו עלולים לאבד בהתייחסות הזו לקוחות מצויינים.