התייעצות עצב בפורים - מישהו מזדהה?

[רק משיח]

אם כבר דיברו על שמחת פורים.
איך אפשר השנה (במיוחד) לשמוח?
שמחה שמהולה בעוד הרבה רגשות נוספים, ובמיוחד לאלו שמאובחני HSP.
יש פה מזדהים?

 

[יהודה שפיצר]

אתה מתכוון להציע שבגלות, של הכלל והפרט. אין מקום למצוות משתה ושמחה?
או שלאנשים בעלי רגישות גבוהה אין שייכות למצווה זו?
אנשים כנים אמיתיים ופנימיים שמבינים שלשמוח הכוונה באמת לשמוח ממקום פנימי בלי זיופים, צריכים להשקיע בכדי לחווות את פורים לפי מעלתם. אם בהכנה רוחנית של חיבור למהות היום. אם בהכרת מבנה הנפש שלהם והתמודדות עם רגשות. אבל צרה כזו או אחרת היא חלק מהמסלול שלנו כעם ובמסלול האישי בחיים כמבואר בתורה ובחז"ל.
לענ"ד פורים במהותו הוא 'החג' של בעלי HSP. חג של תהליכי עומק שקטים חג של צנועים צאצאי רחל ושאול המלך משבט בנימין. אסתר בדרכה ומרדכי בדרכו. חג שהקב"ה מראה שהוא איתנו גם כשפחות נראה. חג של אור וקרבה. חג של חול אבל מאוד קדוש כי ככה אנו היהודים מלאי קדושה גם בסתם יום של חול. תשאלו את המאובחנים הם חיים בעומק הזה כל השנה..
פורים שמח ובהצלחה לכולנו כל אחד בדרכו
ונזכה לברכת 'ליהודים היתה אורה וכו'

 

[אוגלי בוגלי]

לצערי אני מזדהה ממש זאת תקופה קשה עם כל הלחץ וכו' אבל אין פתרון חוץ מלשים מבטחך על בוראך
כמובן לנתק מגע עם מה שגורם את הלחץ כדוג' חדשות או כל מה שגורם לך לחץ ועצב פורים הוא יום שנעשו בו ניסים לישראל ובעז"ה ההיסטוריה תחזור על עצמה אמן

 

[CynicalExplorer]

@אבינועם גולדברג, קודם כל כיף שאפשר להגיב כאן ולהגיד לך תודה על כל התכנים שאתה מפרסם בקהילת הכתיבה שם אין לי הרשאה עדיין. נהנית מאד.
כל הכבוד על האומץ להעלות את הנושא, רציתי מאד להגיב בהתחלה ולומר גם אני, אבל לא אוהבת לקבל אימוג'ים כועסים, אז ויתרתי.
אבל, קראתי עכשיו עד עמוד 9 ובגלל שהיו כל מיני תגובות של אנשים שדי הרגיזו אותי - כמו אמירה של ניסיון להטרלה, קביעה של דיכאון, קביעה מה מותר ומה אסור ומה אפשר להרגיש ועוד כל מיני דברים הזויים, חוץ מהמסורת הידועה של סטייה מנושא האשכול לכל כיוון לא קשור אפשרי כמו מהי מהות היום שעד עכשיו לא הצלחתי להבין את הקשר לשיתוף שלך, אבל לא נורא.

בקיצור, לא אוהבת בכלל את פורים, רק מחכה שהיום הזה ייגמר ושתגיע השקיעה. אם לא היו את המצוות שחייב לעשות הייתי נוסעת למקום שקט ונהנית שם מיום חופש. פורים של ירושלים זה היום שבו כל המשפחה שלי נוסעת לירושלים ואני עפה לעבודה כמו לטיול שנתי בכיתה ג'.
כמו שאמר @קשיבות, מותר לא לאהוב את היום הזה, והכל בסדר. הכל בסדר.
פסח כשר ושמח!

 

[רק משיח]

פסח כשר ושמח!

 

[ש.כ]

אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני

כל מילה בסלע!
מזדהה עם כל מילה

 

[מגזין ג'נרטור]

מזדהה עם המציאות של עצב בפורים ויותר מזה, אני מרגישה שהעצב נובע מלחץ שחייבים להיות בשמחה, כמו שבראש השנה 'חייבים' להרגיש את הדין וחנוכה את האורות ואם לא אז חטאנו למהות גם בפורים, עצם הלחץ שבעשרים וארבע השעות הקרובות אנחנו חייבים להרגיש שמחה, היא לבד מורידה את מצב הרוח.
בשנים האחרונות פשוט הרפיתי, לא מצפה להרגיש כלום בשום יום ולמרבה הפלא, עצם חובר הציפייה גורמת לי להיות יותר מחוברת ומרגישה.

 

[אסתרטגיה]

קראתי פה כל מיני תגובות שכאילו אנשים עברו איזה טראומה בפורים וכו' ולכן הם עצובים וכו', אני חושב שלהגיד את זה באופן גורף על תופעה שהרבה סובלים ממנה זה שטויות- צריך לדעת את האמת שהשמחה בתורה ובמצוות זה לא דבר טבעי אלא דבר שצריך לעבוד עליו, מה הכוונה לעבוד?
יש משל יפה מר' נחמן שכשיש אנשים שרוקדים לקול מוזיקה- ואדם מבחוץ מבחין בהם שהם רוקדים אבל אינו שומע את המוזיקה האנשים שרוקדים נדמים בעיניו כמשוגעים. אותו דבר אדם שבא לחג בלי הכנה והוא לא מחובר לתוכן הפנימי של החג הוא לא יכול לקבל את האור שלו ובאמת לשמוח בו.

התורה והמצוות הם שכל עליון שאי אפשר להבין אותו מסברא רגילה- זאת אומרת גם אם אתה אדם שמח ברגיל, זה לא אומר שתשמח במצוות - כי המצוות הם אמונה- ולכן חיבור לאמונה הוא משהו שצריך לבנות, וזה לא בא לבד

את השאלה ששאלו פה בפורום הצגתי בפני רב חשוב שאני יושב איתו ועוזר לו לכתוב כתבים (הוא מעל 70+) ושאלתי אותו שראיתי אנשים ששואלים שבתכלס הם עצובים ביום הפורים, אז הוא התחיל להסביר לי שצריך לשמוח בניסים שהיה במגילה ואיזה נפלאות, אמרתי לו הרב זה לא משמח משהו שהיה לפני כמה אלפי שנים, גם אם היה ניסים גדולים, איך הלב ישמח מזה?
ויש עוד רעיונות של כח התפילה וכו', אבל בתכלס רק לחשוב שפורים זה איזה כספומט (או ישועומט) זה מאוד נחמד אבל זה לא באמת משמח.

אז הוא חשב ואמר רעיון הוא אמר לי משהו שחיזק אותי ובאמת גרם לי לשמחה- בפורים אחד הדברים זה הנשיאת חן של אסתר- שיש מדרש שאומר שהמלך אחשורוש ברגע שהיא נכנסה אליו היה בכזה זעם וכעס, בכאלו העצבים שהוא רצה להרוג את אסתר, אבל הקב"ה נתן לאסתר חן וכל הכעס של אחשורוש התבטל לגמרי.

שלי אישית ממש עורר שמחה -ואני בטוח שמי שיאמין בו באמת זה יעזור לו להתחבר- בפורים הקב"ה גם ליהודי מכוער (במעשיו כן?) שנראה בעיניו שהוא רחוק מאוד הקב"ה נותן לו חן למצוא חן בעיני הקב"ה בעצמו! זאת אומרת שבפורים הקב"ה רואה את כל היופי שלך של הנשמה שלך, וזה מבטל הכל! הוא בעצמו לא רואה שום דבר רע שיש בנו! הקב"ה פשוט רואה את כל היופי שלך כאילו אתה צדיק יסוד עולם! אם אדם מאמין בזה, הוא גם מרגיש בעצמו וחושב על עצמו שבפורים במשתה היין הקב"ה רואה בי רק את הטוב! וכשאדם מרגיש שהוא נשמה ושהקב"ה נותן לו חן איך שהוא, למרות הכל, זה דבר שמחבר את האדם ישירות ומאוד מאוד משמח, לפחות אותי

תודה רבה. ממש יפה מה שכתבתם

 

[שוקי כהן]

מה שמעניין באשכול הזה
שיש המצדדים בעד [דלא ידע] ויש נגד
יש המצביעים על התעלות דקדושה ואחרים על רגישות יתירה
ואבינועם גולדברג עובר ומחלק לייקים

אני לא חושב שהדיון פה היה האם זה נכון להשתכר אלא כל אחד אמר האם זה מפריע ולא חס ושלום לומר שאסור להשתכר אם כבר עד כמה להשתכר עד דלא ידע כולל או עד ולא עד בכלל,

 

[בן של פלוני]

@boaz CBT קראתי את ה'חיזוק' שלך וממש חיזק!!! נותן כוח וממלא באנרגיות של שמחה. ומעל לכל חיבור לפורים!!! ממש מיגון לשמחה! מאבל ליו"ט! פורים שמח!

 

[boaz CBT]

עזבו אותכם,
תישבו כל העצובים והמסכנים והמתמסכנים בבית, בחדר סגור ומסוגר, תנעלו את החלונות ותשימו מבודד רעשים כדי שחס וחלילה לא יחדור אליכם שיר עליז ושמח.
תתקשרו לקופה של השכונה תתרמו כסף- קיימתם מתנות לאביונים בלי שמחה
תפתחו את החלון לרגע(כמובן שתישמו אטמים) ותזרקו 2 קופסאות שימורים תיסגרו את החלון לאחר מכן- משלוח מנות
תאכלו את הלב, תשתו את הדם- קיימתם סעודה
תפרשו לשינה קצרה -עדלא ידע
לסיכום: קיימתם את כל מצוות הפורים בלי לשמוח!!! בראווו!

כמה ציניות- אולי לכם אישית זה נראה מוזר מהצד כמו אנשים מדוכאים וכו' ועצובים, אבל תדעו לכם שהאנשים האלו שמתארים פה עצבות בפורום בשיגרה יכולים להרגיש הרבה יותר שמחים ממכם (כמובן שאני לא מכיר אתכם בכלל), הם פשוט כל כך טוב להם, שהם לא מבינים למה צריך לעשות משהו כל כך מוחצן וזר למערכת שלהם שלא "זורם" עם כל השמחה השיגרתית שלהם.
אולי יש לך דבר או שניים ללמוד מה"עצובים" הללו

 

[ללי הרשקוביץ]

א. נא לא לחנך
ב. שכל אחד יעשה מה שטוב לו
ג. אין כזה דבר עצובים בפורים אבל בשאר ימות השנה שמחים

 

[boaz CBT]

א. נא לא לחנך
ב. שכל אחד יעשה מה שטוב לו
ג. אין כזה דבר עצובים בפורים אבל בשאר ימות השנה שמחים

זה מאוד יפה לצחוק על אנשים בפורום פה, ועל רגשות וחוויות אמיתיות שאנשים מנסים לפתור, ואז כשמעירים לך לכתוב "נא לא לחנך" אבל הדה לגיטימציה שאתה עושה פה למשהו שהרבה אנשים עוברים זה פשוט פגיעה באחרים, ואולי אתה (או את?) זה שמנסה לחנך דרך הציניות- אני סה"כ מבקש ממך לא לפגוע, ואתה אומר לי "לא לחנך" בוודאי שכל אחד יעשה מה שטוב לו ואף אחד לא שואל פה אף אחד על זה, ולא צריך אישור שלך לזה. ולגבי הקביעה שלך ג. אין כזה דבר עצובים בפורים אבל שאר ימות השנה שמחים- אשמח לדעת כמה אנשים אתה מכיר ומה רמת הידע שיש לך ברגשות שלהם ובמחשבות שלהם, ואיזה מכון סטטיסטיקה יש לך בבעלותך שבדק את זה

 

[הבזינסמער בחער]

גם אני מזדהה אם הענין הזה.

ראיתי לאחר שעברתי על הדברים שניתחו את זה כחסכים מגיל צעיר. או בגלל הגזמה בציפיות. או רצון להיות כמו כולם.
והכול נכון.

אך אני חושב שאפשר להיות שמח בפורים גם אם אתה עצוב ע"י שתתחבר לפורים ולאו דווקא לחפש את כל המהות אלא אפי' לקחת דבר קטן וללכת איתו עד הסוף ( כלומר לחשוב עליו כמה פעמים בפורים) למשל כמו המאמר שכתב

boaz CBT​

 

[boaz CBT]

יאללללה,
חטאתי, עויתי, פשעתי, הרשעתי, העויתי, דיברתי דופי,- ועל כולם.. סלח לנו!
נא להרגיע,
ואם נגעתי לך בנקודה כואבת ואו זרעתי מלח על הפצעים, אתה מוכן ומזומן ללכת לפסיכולוג לפני שזה יחמיר ותאלץ ללכת לפסיכיאטר
נ.ב מרוב שאני מכיר\ה המון אנשים , אני לא זוכר\ת כמה...

I REST MY CASE

 

[הבזינסמער בחער]

נכון, יתכן שבשלב השני או השלישי של השיכרות, יפרצו הבכיות, החרטה, הרצון להיות יותר טוב. כמאמר השיר, "השיכורים בוכים בלילה".

אך זה מה שאמרו חז"ל, "רשעים מלאי חרטות",
שיכורים אלו זוהי התבנית שלהם גם ביום יום, ספירלה של פנטזיה/חרטה/פנטזיה/חרטה.
(ביום יום זה לא מהיר כל כך כמו קצב השפעת האלכוהול, במהלך השנה זה יהיה בתקופות, וגם פחות נוכח, כי זוהי התמודדות פנימית)
המצקצקים והמתרגשים מבכיות התשובה, צר עולמם.

תראו מה עשה אותו שיכור בשלב הראשון של השיכרות, מה יצא ממנו אז, לאו דווקא באופן מוגזם וקיצוני.
אל תסתכלו רק על שלב החרטה, כשהאלכוהול עדיין קיים, אך מתחיל להתפוגג, ויש שם חלון קטן של הבנה פנימית מזוקקת, שהחיים האלו הם מתסכלים. פנטזיה/חרטה/פנטזיה/חרטה.

סליחה אבל ממש לא נכון לומר שבכי של שיכור זה בגלל רשעים מלאי חרטות.
אדם כל השנה וכל הזמן נמצא במצב חיצוני שמענין אותו מה יאמרו הוא חי בלחץ ופחות מתעסק בפנימיות שלו. מגיע הזמן שהוא שותה. וממילא מגיע הרגע הפנימי שכבר לא מענין אותו אחרים ואז מגיע הרגע של הבכי הטהור. שהאדם הזה זועק אני באמת רוצה להיות יותר טוב רוצה להתקדם בחיים. זה בכי שמגיע מהנקודה הפנימית שבלב. אינני חושב שע"ז דיברו חז"ל ברשעים מלאי חרטות. (אולי דיברת על בכי אחר אבל כפי איך שאני חושב רוב הבכי של השיכורים זה משם) וכמובן שהכול תלוי ברמה של השיכור, כמובן.

 

[עצב רגיש]

תמיד הבכי הזה מגיע לקראת סוף השיכרות.
למה?

אתה ושאר המגיבים צודקים, נוצר רושם להכללה של כל השיכורים באשר הם.
שוב, חילקתי בין השיכורים המעודנים לבים הפראיים.

כל שיכור מודע פחות או יותר, ונמצא בשליטה.
השאלה היא מה הוא מאפשר לעצמו תחת הכיסוי וההיתר של שיכור.

ואחדד בקטנה, כי הדברים צריכים הבהרה.
ההתנהגויות המדוברות, הן לא תמיד מוחצנות ורעות,
נוכחתי באירועים שאנשים רגילים מסביב נהנו מאוד מהמופע.
אני כ HSP ראיתי את הדחפים היותר עמוקים. וזה די מביך.

נקודה שניה,
זה אכן לא כל השיכורים, ואיני צריך להכליל בהכללה גסה, אך כמו שמספיק שני גנבים בכדי להדיר שינה מעיני שכונה שלימה, מספיק אחוזים מסויימים מהשיכורים (שלרוב הם גם אלו שנותנים את המופע הבולט יותר) בכדי להקשות את השהייה במרחב הזה.

פורים שמח ובשורות טובות לעם ישראל.
גאולה שלמה לגוף ולנפש.

 

[עצב רגיש]

סליחה אבל ממש לא נכון לומר שבכי של שיכור זה בגלל רשעים מלאי חרטות.
אדם כל השנה וכל הזמן נמצא במצב חיצוני שמענין אותו מה יאמרו הוא חי בלחץ ופחות מתעסק בפנימיות שלו. מגיע הזמן שהוא שותה. וממילא מגיע הרגע הפנימי שכבר לא מענין אותו אחרים ואז מגיע הרגע של הבכי הטהור. שהאדם הזה זועק אני באמת רוצה להיות יותר טוב רוצה להתקדם בחיים. זה בכי שמגיע מהנקודה הפנימית שבלב. אינני חושב שע"ז דיברו חז"ל ברשעים מלאי חרטות. (אולי דיברת על בכי אחר אבל כפי איך שאני חושב רוב הבכי של השיכורים זה משם) וכמובן שהכול תלוי ברמה של השיכור, כמובן.

תמיד הבכי הזה מגיע לקראת סוף השיכרות.
למה?

אתה ושאר המגיבים צודקים, נוצר רושם להכללה של כל השיכורים באשר הם.
שוב, חילקתי בין השיכורים המעודנים לבין הפראיים.

כל שיכור מודע פחות או יותר, ונמצא בשליטה.
השאלה היא, מה הוא מאפשר לעצמו תחת הכיסוי וההיתר של שיכור.

ואחדד בקטנה, כי הדברים צריכים הבהרה.
ההתנהגויות המדוברות, הן לא תמיד מוחצנות ורעות,
נוכחתי באירועים שאנשים רגילים מסביב נהנו מאוד מהמופע.
אך אני כ HSP ראיתי את הדחפים היותר עמוקים. וזה די מביך.

נקודה שניה,
זה אכן לא כל השיכורים, ואיני צריך להכליל בהכללה גסה, אך כמו שמספיק שני גנבים בכדי להדיר שינה מעיני שכונה שלימה, מספיק אחוזים מסויימים מהשיכורים (שלרוב הם גם אלו שנותנים את המופע הבולט יותר) בכדי להקשות את השהייה במרחב הזה.

פורים שמח ובשורות טובות לעם ישראל.
גאולה שלמה לגוף ולנפש.

 

[הברסלבית נ נח נחמ נח]

אין לי כל כך מה לומר לכם אבל מה שכן
לא להתייאש מצווה גדולה להיות בשמחה
ולגבי השיכורים עדיף להיות משוגע שמח מנורמלי עצוב

 

[חרש עץ]

בכי של שיכורים זה פשוט כי האלכוהול עושה להם ממש רע, לשתות 2 בקבוקי יין על בטן ריקה זה באמת עושה ממש רע לגוף, ואז בוכים ולמפרע מתרצים שזה בכי של צדיקים או רשעים.