התייעצות עצב בפורים - מישהו מזדהה?

[תיקון העולם]

אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני

זה קלאסי לטיפוס מספר 4 [עפ"י ספר מודעות של מרים אדהאן]
אוהבים לשמוח רק שכזה בא בספונטני ולא כשזה מרגיש חיצוני ומתוזמן.
מזדהה איתך לגמרי

 

[ירמי וולדמן]

בלת"ק ממליץ לכם לשמוע לזה

שביל בים – פרק 61



אולי גם אתה רגיש במיוחד?

על הפרעת קשב וריכוז שמעתם אבל על רגישות יתר גם שמעתם?

ידעתם ש-15% מהאוכלוסייה מוגדרים כבעלי רגישות גבוהה?

מה זה ההשלכות של זה, ואיך מומלץ להתמודד עם זה?

מהן היתרונות והאתגרים של רגישות גבוהה?

ואיך המולת אירועים וחגים (וחג הפורים) קשורים לעניין הרגיש הזה?



כל זה, בפרק שלפניכם!

תודה רבה לכם על כל התגובות החמות! אנחנו מחכים לכם! שלחו לנו הארות, הערות ומחשבות! וגם כתבו לנו- על מה תרצו שנדבר בפרקים הבאים, ואנחנו נשתדל להקליט על פי בקשתכם



קישור לאתר זילבר

https://did.li/6MYTY



קישור לדרייב צפיה

https://did.li/xq5CN



קישור לדרייב שמע

https://did.li/gfCZH



קישור לספוטיפיי

https://did.li/mYqx5



קישור לאפל פודקאסט

https://did.li/D0Saa



קישור ליוטיוב

https://did.li/OBwgT



ניתן גם להאזין באפליקציית דוסקאסט

https://did.li/WShZH



ניתן גם להאזין באפליקציית ZING

https://did.li/pMXlC



ניתן גם להאזין במספר טלפון - 0772153618

שלוחה 1 ואז 61

 

[חצי ירח]

לפחות פה
שמחים מזה שאין פורים

 

[אמונה ותפילה]

לפחות פה
שמחים מזה שאין פורים

פורים הוא בחירה של כל אדם בתוכו

 

[עצב רגיש]

טיפוס 4 של אדאהן, מקביל ל HSP במדוייק.

מי שרוצה להרחיב ולחדד הבנה בHSP, מומלץ לו לקרוא את שני החלקים על טיפוס 4, ולהבין את המשמעויות והתמודדויות.
היא מחדדת ומדייקת הרבה יותר מאיליין ארון.

 

[שוקי כהן]

אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני

גם אני מרגיש כך בתחילת פורים שאני רוצה להיות שמח ולא מצליח לא יודע למה אבל תמיד בהמשך הפורים בפרט בשושן פורים כשאני רואה את כל עם ישראל שמחים אני מצליח להתרגש ולשמוח ה' יעזור שנשמח כל השנה ומקווה שאצליח לשמוח גם בהתחלה,

 

[שוקי כהן]

גם אני.
לא יכולה לסבול את כל השיכורים.
אוהבת את פורים.
אבל רק מתפללת שכמה שפחות בסביבתי ישתכרו,
רועדת מהם,
מרגישה לחץ בשבילם-
שלא יבזו את עצמם,
מה המילה הבאה שהם יגידו,
שלא יקיאו,

מבין את ההרגשה גם אני לא אוהב שמשתכרים ובפרט מקיאים לידי, ורוב האנשים שמשתכרים לוקחים זאת בחשבון ונהנים להשתכר והם צריכים לשים לב לא להגיע למצב שיפריעו לאחרים,

 

[שוקי כהן]

מצטרפת ג"כ.
כל הקטע של השיכורים בכלל גורם לי לסלידה.
נראה לי כמו אובדן שפיות זמני.

אובדן שפיות שהם אוהבים בסופו של דבר זה לשחרר קצת מהיום יום ולהתפלל לריבונו של עולם בלי להתבייש מאף אחד,

 

[יוסף;]

אני מזדהה לגמרי עם התחושה, במשך שנים חשתי אותו דבר ריקנות ועצב
עד ש... גיליתי אה הספר "שערי הזמנים" פורים
זה שינה לי את כל ההסתכלות על פורים והכניס לי שמחה אמיתית פנימית בפורים
ושמעתי מהרבה אנשים שהתלהבו על הספר הזה

 

[אפשר עזרה?]

חשבתי שזה בעיה שרק בנות ונשים סובלות ממנה.

 

[חצי ירח]

חשבתי שזה בעיה שרק בנות ונשים סובלות ממנה.

יש הרבה נשים שממש נהנות מלהסתכל על שיכורים
ולהסריט הכל

 

[עצב רגיש]

אם נחשוב את זה נכון,
הרי ש HSP, מקביל בכמה מישורים ליכולות נשיות יותר.
אצל אשה , חז"ל כתבו בפירוש שיש לה יכולות אינטיאיטיביות גבוהות ברמה הבין אישית (בשונה מהרמה התוך אישית)
'אשה מכרת באורחין' 'בינה יתרה ניתנה לאשה'
הפרשנות המקובלת מדברת על אינטואיציות, לאו דווקא הבנה מילולית או המשגה של התחושות והרגשות.

תחושות הנשים לגבי פורים, פוגשות ברבדים מסויימים את אנשי הHSP.

ואני מציע כאן את הפרשנות שלי.
גם ההבדל בין HSP מאוזן, לבין HSP שאינו מאוזן ומוצף, תלוי בנסיבות חיים.


יש הבדל בין מי שחוותה שיכורים איכותיים (גם ביום יום שלהם), ששתו נכון, והתנהגו בצורה נאותה ומכבדת, ולא חשה מכך איום או חדירה למרחב האישי.
לבין מי שחוותה שיכורים פוגעניים, גם אם לא מוחצנים מדי, החל ממבטים, מילים פחות או לא מתאימות, חדירה למרחב האישי, התנהגות לא אסתטית, (הקאה בתוך המרחב הציבורי בצורה חודרנית)

אני כ HSP בשונה מהמגדר השני, הנשי,
רואה את הדברים האלו פחות ברמה הטכנית והאסתטית החיצונית, אלא ברובד הפנימי.

השיכורים האיכותיים (בפני עצמם, ביום יום שלהם), הם מבושמים, הם שופעים, הם מגלים את הפנימיות שלהם. זה מקסים ויפה.
הם לא ינצלו את המהומה והכאוס לדברים שביום יום הם פחות מעיזים.
כאילו מי שמשתכר, אזי השטויות שלו מובנות ונסלחות.

לעומתם יש המון מעמידי פנים, במכוון, ויש מעמידי פנים שלא במכוון,
הם שותים כי זה פורקן,
כי בחג הזה שותים וצריך להיות שיכורים.
ההתנהגות שלהם שונה בתכלית,
יש שם פנטזיות שרוצות להשתחרר,
יש שם מועקות ותסביכים שמבצבצות.

אלכוהול משחרר עכבות, ומה שיש בפנים פורץ החוצה.

נכון, יתכן שבשלב השני או השלישי של השיכרות, יפרצו הבכיות, החרטה, הרצון להיות יותר טוב. כמאמר השיר, "השיכורים בוכים בלילה".

אך זה מה שאמרו חז"ל, "רשעים מלאי חרטות",
שיכורים אלו זוהי התבנית שלהם גם ביום יום, ספירלה של פנטזיה/חרטה/פנטזיה/חרטה.
(ביום יום זה לא מהיר כל כך כמו קצב השפעת האלכוהול, במהלך השנה זה יהיה בתקופות, וגם פחות נוכח, כי זוהי התמודדות פנימית)
המצקצקים והמתרגשים מבכיות התשובה, צר עולמם.

תראו מה עשה אותו שיכור בשלב הראשון של השיכרות, מה יצא ממנו אז, לאו דווקא באופן מוגזם וקיצוני.
אל תסתכלו רק על שלב החרטה, כשהאלכוהול עדיין קיים, אך מתחיל להתפוגג, ויש שם חלון קטן של הבנה פנימית מזוקקת, שהחיים האלו הם מתסכלים. פנטזיה/חרטה/פנטזיה/חרטה.

HSP מזהה את הדברים האלו,
אלו מביניהם שלא מסוגלים להבין את זה ברובד המילולי, אלא רק באופן איטואיטיבי, אצלם זה סבל.
כי הם לא יודעים להגדיר את המצוקה. הם רק חווים את השחרור של אלו מסביבם, וזה מאיים ולא נעים,
אנחנו לא כאלה, אנחנו יותר שקופים ומודעים לעצמינו.
ואלו מביניהם שיודעים לתמלל ולשיים את מה שקורה להם איתם, ובסביבתם, חווים כאב.

זה מפגיש אותם ברמה יותר חדה ומורגשת, עם אזורי הבדידות שלהם,
עם השונות הקיצונית, ותחושת אובדן שפיות, (כי אם אני כל כך שונה, אולי אני הלא נורמלי)
עם תחושת הקבס ואבוד אמון באנשים, שבעצם רוב האנושות, כל כך שפוטים של עצמם, ושפוטים של החיים.

 

[יהודי ששואף!]

מה שאני לוקח איתי מכל האשכול המרתק הזה,
בפורים כשאני יראה מסביבי את כל החוגגים הרוקדים והשרים,
אני אדע שחלק מהם מסתובב עם אותם תחושות בלב
ומותח חיוך גדול על השפתיים.
תאמרו נחמת שוטים, אבל זה גם משהו...

 

[שוקי כהן]

חשבתי שזה בעיה שרק בנות ונשים סובלות ממנה.

לגמרי לא יש לי עוד הרבה חברים שסובלים מזה אבל מי ששיכור לא סובל מזה בכל אופן באותו זמן,

 

[כוללניק]

מה שמעניין באשכול הזה
שיש המצדדים בעד [דלא ידע] ויש נגד
יש המצביעים על התעלות דקדושה ואחרים על רגישות יתירה
ואבינועם גולדברג עובר ומחלק לייקים

 

[אבינועם גולדברג]

מה שמעניין באשכול הזה
שיש המצדדים בעד [דלא ידע] ויש נגד
יש המצביעים על התעלות דקדושה ואחרים על רגישות יתירה
ואבינועם גולדברג עובר ומחלק לייקים

מזכיר את הבדיחה על אשה שבאה לרב להתלונן על בעלה, הרב הקשיב ואמר "את צודקת". למחרת הגיע הבעל ושטח את טענותיו, אמר לו הרב "אתה צודק". תמהה אשת הרב ששמעה הכול מהמטבח, "זה הרי לא ייתכן שגם היא צודקת וגם הוא צודק?" אמר לה הרב: "את צודקת"

ולמעשה - אדם קורא את מה שכתבתי, והדבר נוגע ללבו והוא יושב וחושב ומנסח ושולח... דבר ראשון מגיע לו יישר כוח.
וגם תוכן הדברים כמעט תמיד יש בו חכמה או רגישות או זווית חדשה. אמת ולא אמת זה עוד עניין. אפילו אני בעצמי כל רגע חושב אחרת...

 

[תם מה הוא אומר]

יהיה לי מבט שונה, אולי שינוי קטן בהרגשה. אבל לא נראה לי מהפך.

זה ב ד י ו ק הנקודה
מובא מצדיקים שפורים הוא מלשון פ י ר ו ר י ם
רוב האנשים וביניהם המן האגגי מסתכלים על זה במבט של: וכל זה איננו שווה לי
ומרדכי היהודי מגלה לנו שצריך לעשות פורים שלם מכל נקודה ופירור שזוכים בקדושה
זה אולי נשמע שטחי אבל זה אמיתי ועמוק עמוק...
אולי אחרי כמה כוסות טובים נזכה להבין כמה עמוק

 

[rivkar]

בלתק
השנה יהיו הרבה מזדהים יחסית נראה לי..

 

[איירין אדלר]

אם נחשוב את זה נכון,
הרי ש HSP, מקביל בכמה מישורים ליכולות נשיות יותר.
אצל אשה , חז"ל כתבו בפירוש שיש לה יכולות אינטיאיטיביות גבוהות ברמה הבין אישית (בשונה מהרמה התוך אישית)
'אשה מכרת באורחין' 'בינה יתרה ניתנה לאשה'
הפרשנות המקובלת מדברת על אינטואיציות, לאו דווקא הבנה מילולית או המשגה של התחושות והרגשות.

תחושות הנשים לגבי פורים, פוגשות ברבדים מסויימים את אנשי הHSP.

ואני מציע כאן את הפרשנות שלי.
גם ההבדל בין HSP מאוזן, לבין HSP שאינו מאוזן ומוצף, תלוי בנסיבות חיים.


יש הבדל בין מי שחוותה שיכורים איכותיים (גם ביום יום שלהם), ששתו נכון, והתנהגו בצורה נאותה ומכבדת, ולא חשה מכך איום או חדירה למרחב האישי.
לבין מי שחוותה שיכורים פוגעניים, גם אם לא מוחצנים מדי, החל ממבטים, מילים פחות או לא מתאימות, חדירה למרחב האישי, התנהגות לא אסתטית, (הקאה בתוך המרחב הציבורי בצורה חודרנית)

אני כ HSP בשונה מהמגדר השני, הנשי,
רואה את הדברים האלו פחות ברמה הטכנית והאסתטית החיצונית, אלא ברובד הפנימי.

השיכורים האיכותיים (בפני עצמם, ביום יום שלהם), הם מבושמים, הם שופעים, הם מגלים את הפנימיות שלהם. זה מקסים ויפה.
הם לא ינצלו את המהומה והכאוס לדברים שביום יום הם פחות מעיזים.
כאילו מי שמשתכר, אזי השטויות שלו מובנות ונסלחות.

לעומתם יש המון מעמידי פנים, במכוון, ויש מעמידי פנים שלא במכוון,
הם שותים כי זה פורקן,
כי בחג הזה שותים וצריך להיות שיכורים.
ההתנהגות שלהם שונה בתכלית,
יש שם פנטזיות שרוצות להשתחרר,
יש שם מועקות ותסביכים שמבצבצות.

אלכוהול משחרר עכבות, ומה שיש בפנים פורץ החוצה.

נכון, יתכן שבשלב השני או השלישי של השיכרות, יפרצו הבכיות, החרטה, הרצון להיות יותר טוב. כמאמר השיר, "השיכורים בוכים בלילה".

אך זה מה שאמרו חז"ל, "רשעים מלאי חרטות",
שיכורים אלו זוהי התבנית שלהם גם ביום יום, ספירלה של פנטזיה/חרטה/פנטזיה/חרטה.
(ביום יום זה לא מהיר כל כך כמו קצב השפעת האלכוהול, במהלך השנה זה יהיה בתקופות, וגם פחות נוכח, כי זוהי התמודדות פנימית)
המצקצקים והמתרגשים מבכיות התשובה, צר עולמם.

תראו מה עשה אותו שיכור בשלב הראשון של השיכרות, מה יצא ממנו אז, לאו דווקא באופן מוגזם וקיצוני.
אל תסתכלו רק על שלב החרטה, כשהאלכוהול עדיין קיים, אך מתחיל להתפוגג, ויש שם חלון קטן של הבנה פנימית מזוקקת, שהחיים האלו הם מתסכלים. פנטזיה/חרטה/פנטזיה/חרטה.

HSP מזהה את הדברים האלו,
אלו מביניהם שלא מסוגלים להבין את זה ברובד המילולי, אלא רק באופן איטואיטיבי, אצלם זה סבל.
כי הם לא יודעים להגדיר את המצוקה. הם רק חווים את השחרור של אלו מסביבם, וזה מאיים ולא נעים,
אנחנו לא כאלה, אנחנו יותר שקופים ומודעים לעצמינו.
ואלו מביניהם שיודעים לתמלל ולשיים את מה שקורה להם איתם, ובסביבתם, חווים כאב.

זה מפגיש אותם ברמה יותר חדה ומורגשת, עם אזורי הבדידות שלהם,
עם השונות הקיצונית, ותחושת אובדן שפיות, (כי אם אני כל כך שונה, אולי אני הלא נורמלי)
עם תחושת הקבס ואבוד אמון באנשים, שבעצם רוב האנושות, כל כך שפוטים של עצמם, ושפוטים של החיים.

נשמע לי הסתכלות קצת לא הוגנת על קבוצה מדי גדולה של אנשים.
יש אנשים שיודעים להשתכר בטעם ויש כאלה שלא.
וכדאי לאלו שמכירים בעצמם או שמעו מהסביבה שהם שייכים לקבוצה השנייה שימעיטו בשתייה ויחסכו ביזיונות וחוסר נעימות.
אבל מכאן עד לומר שכל אלה שייכים לקבוצה חסרת ערכים שכל חייהם נראים כך אבל רק בפורים זה יוצא החוצה? נראה לי קצת קיצוני...
בכל אחד יש נקודה טובה ובכל אחד יש גם איזה פרא קטן שמתחבא, השאלה היא איזה מהם מציץ החוצה כשנכנס היין...
ולכן גם אותו שיכור שדיבר לא לעניין עדיין זה מרגש לשמוע אותו בוכה ומדבר עם הקב"ה מתוך האמת שלו.

 

[איירין אדלר]

ולאלו שסובלים בפורים, זאת כנראה התמודדות קשה ואין לי איך לנחם אתכם. אבל אולי רק תחשבו ששפר גורלכם אם לדוגמה ביוה"כ אתם מצליחים להתרגש ולהתחבר ומרגישים התעלות רוחנית בזמן שיש אנשים שרואים אתכם ומשתגעים כי הם כבר מכל נדרי התחילו לספור עמודים...
ככה זה, לכל אחד יש חגים שהוא מתעלה, שהנשמה שלו מרגישה קרבה, והאור של החג נוגע בו ויש לעומתם חגים בהם הקונספט פחות מתאים לו, שנדרש ממנו יותר מאמץ וגם הניסיון הזה של כל אחד להתחבר ולהבין את מהות החג עבור מבנה הנפש האישי שלו, יש בה הרבה משמעות בעבודת ה'.