פרק ז'
לאחר הביקור המוזר הלא מוזמן אצל המלך
פניתי לאגף שלי בארמון ,על מנת לתכנן את המשתה, בשביל המלך והמן הרשעים האלו שלא אכפת להם להרוג את העם שלי.
תוך כדי השגחה על הכנת התבשילים ,הבאת היין וסידור השולחן עלי ידי משרתותי. שפתי דובבו תפילה: "למען תועיל סעודה זו ובה אוכל כבר להסיר את החרב המונפת מעל ראשי ,וראש עמי ושה' יעזור לי למען אצליח להפר את הגזרה, ולהפוך את ליבו של המלך לטובתנו ולמען, כך שלא ימחה את עמנו הנבחר מהעולם."
כך הגיעו להם המלך והמן מדושני עונג למשתה. ואף המן היה מאושר וגאה עקב הכבוד שנפל בחלקו לסעוד בחברתי, ובחברת המלך מה שלא כל שר זוכה בו. אני לשם שינוי מהם הייתי די לחוצה וחלשה מהצום וממאמץ ההכנה של הסעודה.
לקראת סוף הסעודה , לאחר שהמן והמלך השתכרו כדבעי,
שאל אותי המלך:" תכלס אסתר למה קראת לי למשתה הזה ,אני אתן לך כל מה שאת רוצה ,מלבד בניין בית המקדש של היהודים?"
עניתי לו:" אדוני המלך כרגע אני לחוצה וחלשה ודעתי אינה פנויה כעת, לכן אבקש מהמלך ומהשר הנכבד לבוא מחר שוב, לסעודה שאעשה שם אבקש את בקשתי האמיתית, ואף אפרט בפניך המלך את סודי הכמוס"
"טוב, ענה המלך ,אבוא מחר בשמחה, מעניין לשמוע מה יש לך לספר לי."
"בכיף, ענה המן ,עוד סעודה עם המלכה באמת לא תחסר לי."
כך נפרדתי מהמלך והמן ופניתי להתחנן ולבקש מבורא העולם: שיעזור לי מחר במשתה לדבר בצורה נכונה לפני המלך, ולהפיל את השר התככן ביותר בארמון בפח ,ולגרום לכך שגזרתו וגזרת המלך שאף הוא די שש לעניין הגזרה, להפיל את האהבה ששררה בין המלך להמן ולהופכה לשנאה ,וכל אותו הלילה עסקתי בהכנת המשתה ובתפילה גדולה להצלחתי.
לפנות בוקר שמעתי את משרתותי מדברות בשקט :"המלך הזה מזה הפכפך, אתמול שמח לסעוד עם המן בסעודה והיום הוא עומד להיות משרת פשוט של איזה מישהו פשוט מהעם, שנקרא מרדכי היהודי"
ואחת המשרתות שאלה:" איזה יהודי זה שיושב בשער המלך?"
מיד שאלתי אותן:" על מה אתן מדברות?"
"מה לא שמעת, הן ענו לי, המלך שלח את המן לארגן את מרדכי בבגדי מלכות, ולהרכיבו ברחבי העיר, ואף לקרוא: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו "
הגבתי: "אה, מעניין ביותר"
לאחר מכן פקדתי: לסגור את כל המרחצאות ואת כל המספרות בעיר, כדי שהמן יבוא עוד יותר מושפל ומבוזה, למשתה למען אוכל להביסו.
פרשתי לתפילת שחרית ארוכה ורצינית, למען יתן לי ה' כח, להתפלל ולבקש על עמי בפני המלך, ואז באמצע קריאת שמע הופרעתי פתאום לשמע הקריאה:" ככה יעשה ..." ואז ראיתי מהחלון את דודי רכוב על הסוס, ואת המן מרכיב אותו כשהוא מבוזה ומושפל עד אימה, ואז ידעתי שמחשבתי לסגור את המספרות והמרחצאות בעיר, היתה נכונה ואף הגשימה את עצמה.
אז סיימתי לערוך את הפינישים האחרונים. כאשר המלך הגיע ושאלני:" מה שלומי?"
עניתי לו :"שבסדר"
הוא ענה לי ש:"אני מחכה לשמוע מה יש לך
לאמר לי?"
שאלתי אותו:" איפה המן ,מה הוא לא איתך?"
"לא ,ענה לי המלך, ואז סיפר לי את מה שידעתי כבר על הסוס, ועל המסע המביש של השר הבכיר ברחבי העיר."
ואז אמרתי לו:" נו ,תשלח לקרוא לו,חבל שהוא יפסיד הוא אוהב יין"
ומיד המלך שלח לקרוא להמן, שאכן הגיע וביחד איתו הגיע עוד אורח בלתי קרוא הלא הוא הסרחון שיצא ממנו. המלך עיקם את אפו הענוג למראהו של שרו המושפל ושאלו לסיבת הריח.
ענה לו השר :"באמצע העיר תוך כדי שהכרזתי את מה שציווית עלי, נשפכו עלי מים מלוכלכים מזה כעסתי על החוצפן הזה, שלבסוף הסתבר שזו היתה ביתי החצופה, שקרניתא שלאחר מכן נפלה ומתה בגלל בושתה ממני."
"איזה צער, איזה אובדן" .הגיב לו המלך.
"טוב, וכעת תאכלו" הכרזתי אני.והמלך והמן ישבו ואכלו.
לפתע, באמצע הסעודה נזכר המלך:" רגע אסתר, למה קראת לנו, ומהו הסוד שלך ?מעניין אותי לשמוע!"
אז קמתי ואמרתי ,כשתחינה ופחד סוערים בליבי ותפילה במחשבתי לבורא העולם :"שאני המלכה הנחשבת והחשובה, יהודייה מצאצאי שאול המלך, כן ,ואתה (ואז רציתי להצביע על המלך ואז כח עליון שאינני יודעת מנין הוא בא ,הסיט את ידי לכיוונו של המן) המן רציתי להפטר מהעם הזה. אבל רק שתדע שגם אני בתוכו, ואם כך תאלץ להרוג גם אותי."
המלך נדהם וכעוס מדברי הפנה את פניו לעבר המן, ומיד נצבעו הם באדום עז כעגבנייה, ואמר:" אני לא יכול לעמוד פה, אני חייב להתאוורר מכעסי."
המן בא אלי וביקש ממני:" שאסלח לו, ואעביר את חרפת המלך ממנו"
והמן אף נפל עלי. פתאום, המלך נכנס, וצעק עליו:" עכשיו אתה רוצה גם להרוג את המלכה שלי ,לפני זמן הגזרה ,זה כבר ממש לא יעבור לך בשתיקה, שר מתוחבל שכמוך."
אז נכנס אחד השרים מחבריו של המן ואמר:" הנה יש פה גם עץ ,שהמן הכין כדי לתלות עליו את מרדכי ,שהציל את המלך ממוות בהרעלה, וכך המן רצה לגמול לו. בתלייה!"
המלך מרוב חרונו, צעק: "תתלו את המן, מייד ועכשיו ללא שהות. אני רוצה לראות אותו עוד עכשיו נתלה על העץ שלו ,על ידי מי שזמם לתלותו עליו, כלומר מרדכי היהודי"
ואז אמרתי למלך כבר באותה הזדמנות, שמרדכי הוא דודי והוא גידלני עוד מהיותי פעוטה והביאני למה שאני היום, ולכן מן הראוי שנכיר לו טובה על כך, ואז המלך הציע לתת את בית המן לדודי.
ואף ביטל את גזרתו הנוראית של המן ,בטענתו:" שהרי לא בא לי שיהרגו אותך, מלכתי היפיפיה. וכדי שבניו של המן, או גויים אחרים לא יהרגוך כנקמה על מותו של המן, אני כרגע גוזר שהיהודים רשאים להרוג את השונאים להם ,בדיוק באותו תאריך שהמן תכנן" ואף חתם על הצו
אכן כמו שציווה המלך כך היה ,והוא אף נתן לנו עוד יום להרוג בשונאינו אך רק בשושן משום שבה היה הכמות המרובה ביותר של שונאינו.