דרוש מידע איזה סוג אנשים אתם?

[Harmonyapro]

לא כדי ש"ייראה" נקי, באמת חשוב לי ניקיון וסדר.

לא התכוונתי אליך,
אלא לאלו שחצי שעה אחרי צאת החג צעדו מעדנות להקפות שניות וזמזמו שאצלם כבר הכל נקי ומאורגן פרפקט.
סורי, אני לא ממש קונה..

 

[יעל זלמנוביץ]

בדיוק בחג הייתי עם משהו שהגדרתי אותו שהוא לא נהנה מהרגע הוא תמיד לחוץ על מחר בבוקר בתפילה ועל ... ועל....
ושהכל יתקתק....השאלה את כמה זה מפריע לחיים רגועים ונינוחים, אם זה מפריע סימן שזה לא בנורמה.

 

[(:1234]

התכוונת שבתת מודע היא מחייבת את עצמה להוכיח לעצמה/למישהי אחרת שהיא אכן מאורגנת כשתכלס היא טיפוס איטי ורגוע יותר מ XXXX

לא לא, מה שהתכוונתי זה שיש אנשים (ואני בתוכם) שצריכים לדעת שכל מה שקשור אליהם מסודר ומאורגן, אחרת יש אי שקט כזה, כי יש עול על הראש שיש לי משהו שצריך לעשות, או שלא הכל מסודר לי...
עד כמה שאני הבנתי, גם @שוקוצ'יפס כזאת... אם הבנתי נכון...

 

[~נעמי~]

אני פשוט טיפוס עם ראש שרץ קדימה
למשל סוכות- השבוע ירד גשם לכן כדאי לפרק מהר... פסח- להעלות מהר מחר כבר יהיה פה חמץ ואוי ואבוי...
דוקא החנוכיה לא מפריעה לי בחלון ומחכה שיהיה לי כח לטפל בה..
כביסות אחרי חוה"מ 9 הימים- חייבת לראות את רצפת הסלסלה כי שונאת לחפש בגד מסוים ולגלות בכביסה.. אז מסתערת על זה..
סעודה שלישית למשל בשניה שיוצא שבת אני מפנה ותוך 5 דקות בערך הסלון חוזר למצב יום חול. שונאת שחוזרים מביה"כ ויש שאריות של שבת.
אני ממש לא טיפוס נקי ומתוקתק אבל בקטע הזה הכל מלחץ. וראש שאוהב לרוץ הלאה יותר מידי.
לדעתי מונע לי בחיי היום יום את ההנאה מכאן ועכשיו.
(לארח ולשבת עם האורחין ולא להתרוצץ כל רגע למטבח מה עוד לא הבאנו ....)

 

[שוקוצ'יפס]

התכוונת שבתת מודע היא מחייבת את עצמה להוכיח לעצמה/למישהי אחרת שהיא אכן מאורגנת כשתכלס היא טיפוס איטי ורגוע יותר מ XXXX

אם להוכיח למישהו - אז רק לעצמי, אבל לא בטוחה שזו הנקודה.
כי באופי אני באמת מסודרת ומאורגנת, אז מה יש לי להוכיח לעצמי? (שואלת את עצמי...)

הסתבכתי.

 

[שוקוצ'יפס]

לא לא, מה שהתכוונתי זה שיש אנשים (ואני בתוכם) שצריכים לדעת שכל מה שקשור אליהם מסודר ומאורגן, אחרת יש אי שקט כזה, כי יש עול על הראש שיש לי משהו שצריך לעשות, או שלא הכל מסודר לי...
עד כמה שאני הבנתי, גם @שוקוצ'יפס כזאת... אם הבנתי נכון...

מדוייק

 

[שוקוצ'יפס]

לא התכוונתי אליך,
אלא לאלו שחצי שעה אחרי צאת החג צעדו מעדנות להקפות שניות וזמזמו שאצלם כבר הכל נקי ומאורגן פרפקט.
סורי, אני לא ממש קונה..

האמת שאף פעם לא הבנתי איך זה יכול להיות...

 

[SHILATI]

זה במחילה, מה שנקרא חוסר רוגע, הראש כל הזמן עובד הלאה, וגם לפי דעתי סוג של צורך מאוד חזק לניקיון וסדר וארגון מסביב, מהיכרות שלי עם אנשים מהסוג הזה, זה לפעמים מתיש ומאבד את חוויות הזמן והשעה...
אפשר להרחיב על זה עוד ועוד, לא תמיד הכל בעיה, צריך לראות עד כמה זה מציק.(בעיקר לסביבה)

 

[Harmonyapro]

לא לא, מה שהתכוונתי זה שיש אנשים (ואני בתוכם) שצריכים לדעת שכל מה שקשור אליהם מסודר ומאורגן, אחרת יש אי שקט כזה, כי יש עול על הראש שיש לי משהו שצריך לעשות, או שלא הכל מסודר לי...
עד כמה שאני הבנתי, גם @שוקוצ'יפס כזאת... אם הבנתי נכון...

מעניין,
כי אני גם טיפוס שלא מסוגלת לחשוב שצריך לעשות משהו, ולשבת רגל על רגל...
יכולה לחזור מיום עבודה מתיש+נסיעות, ואם הבית לא מסודר לגמרי, אז אני קודם אסדר הכל, כולל כביסות וניגוב ואח''כ אתפנה לנוח ולאכול משהו..
אני לא יודעת מאיפה זה בא,
מה שכן אני יודעת בוודאות שהרבה אנשים שאני מכירה גם במשפחה הקרובה, ממש לא כאלו, וגם אם הם יחזרו לבית סדום מצידם ללכת לישון שעה ואח''כ ה' יעזור...

אם להוכיח למישהו - אז רק לעצמי, אבל לא בטוחה שזו הנקודה.
כי באופי אני באמת מסודרת ומאורגנת, אז מה יש לי להוכיח לעצמי? (שואלת את עצמי...)

הסתבכתי.

לא יודעת אם אפשר לענות על זה בשלוף, כי זה מגיע מהתת מודע.
אם אדם צריך לשכנע את עצמו במשהו מסוים, במיוחד אם זה במשהו שהוא יודע שהוא כזה, ובכל מקרה מרגיש צורך להוכיח את זה כל פעם,
כנראה שיש מישהו שערער את הביטחון שלך בפרמטר הזה.
לא יודעת אם זה הכיוון שלך, בכ''א בעבר יצא לי קצת מסקרנות לחקור את זה קצת, הגעתי למסקנה שלרובינו זה קיים השאלה איפה ובאיזה מינון.

 

[(:1234]

כי אני גם טיפוס שלא מסוגלת לחשוב שצריך לעשות משהו, ולשבת רגל על רגל...

זה לא משהו שצריך לעשות בכללי, אלא דווקא משהו שאני אחראית עליו/קשור אלי אישית, והוא לא מסודר, אז יש לי אי רוגע פנימי כזה עד שאני יודעת שאני מסודרת. זה לא רק בארגון דברים אלא גם שמתארחים לדוג' אני צריכה לדעת מה המיטה שלי, לארגן אותה, את כל המזוודות והחפצים, ועד שהמקום לא מסודר אני לא רגועה... זה גם בקניות שהכל צריך להיות במקום הכי מהר, ועוד המון דברים...

 

[Deleted 66182]

השאלה אם זה מפריע לחוויה שלי או של הסביבה
אם בא על חשבון שלווה ושמחה או לא.
זה המדד.

 

[כוכב103]

זה בכלל לא סימן לפרפקציוניזם
אני כזאת שאחרי פסח, סוכות, וגם שבת- רוצה לסיים מהר
ודוקא מהסיבה ההפוכה
כי אם אני לא אגדיר לעצמי זמן לזה
זה יסחב עד שבת/ שנה הבאה...

לא רגועה עד שהבית מפוקסס במוצ"ש עד אחרון הכלים ובגדי השבת במכונה
המגבות האחרונות ארוזות בארון אחרי פסח, וכל הכלים חוזרים למקומם
אחרון הסדינים של הסוכה מקופלים וארוזים לשנה הבאה
כי אם לא...
עד ערב פסח אני אגרור שאריות ומזכרות מכל חג..

ממש לא מעוניינת להתפטר מההרגל הזה!

 

[מבורכת]

אם להוכיח למישהו - אז רק לעצמי, אבל לא בטוחה שזו הנקודה.

מזדהה איתך .
גם אני אוהבת שהחנוכיה חוזרת למקומה בזמן והסוכה מפורקת לפני הגשם...
והכלים למעלה- לפני שהחמץ מגיע וכו'
רק לא תמיד הכל תלוי בנו...

חנוכיה, כלים למקום-זה עוד אפשרי לעשות לבד
אבל סוכה-תפקיד של הגברים יותר
ולכן לא תמיד הרצון של "הכל יחזור למקומו בזמן" - יכול להתממש.

אישית, אני אוהבת סדר וניקיון וינקתי את זה בדם ובעצמות....(גם אם לא רציתי)
אבל עם השנים למדתי להרפות ולעבוד ברגוע. הרגשתי שלסביבה יותר נעים
למדתי שגם אם אני רוצה שהכל יהיה מאורגן ובזמן-אבל הכי חשוב -זה לשמור על שלווה ושמחה

לפעמים טיפוסים מאד מאורגנים-משרים לחץ ומצפים מהסביבה לשתף פעולה ולא תמיד
הסביבה מרוצה מזה.

כלים של פסח נעלה עוד באותו ערב- אבל קודם נשב עם כוס קפה ונתקשר לאחל קיץ בריא....להורים
הסוכה- נפרק ,אבל קודם אוכל והשכבה לילדים /כביסות והסוכה תחכה כמה שעות

ז"א שלא מיד לסדר (על השניה שיוצאת שבת) אלא כן להוסיף מקודש לחול
כמובן לא להדיח כלים ולסדר את הבית משבת- ביום ראשון.......

זוכרת שהייתי מתארחת ואיך שיצאה שבת ,המארחת לקחה את הכלי מיטה ועוד לפני שיצאנו-כבר הספיקה לתלותם...


אולי תנסי לבחון את עצמך -מה תרגישי אם לדוג' החנוכיה תחכה עוד יום?!
אם זה יגרום לך ללחץ/עצבים או מה.

אם את מצליחה לארגן מיד והכל פיקס -ואת רגועה וכולם סביבך מרוצים ורגועים
ו-זה לא על חשבון אף אחד
אז -הכל טוב!!!!! ואשריך!!!!!

ואז- אין סיבה לתת למצפון לשחק...


בהצלחה.

 

[י"כ]

אני גם כזה
שעה אחרי מוצאי פסח או מוצאי שמחת תורה והבית נראה כאילו יום שישי בשעת הדלקת נרות, מסודר, נקי וכו'
אבל דבר אחד אני מקפיד עליו בשיא, שזה לא יבוא מתוך לחץ ועל חשבון בני המשפחה
אני מבין למה יש מי שרוצה להשתחרר מזה, אבל אם זה נעשה בכיף וברוגע אין צורך להשתחרר מזה,
בהצלחה

 

[תמר אביטבול]

יאווו
קראתי כמעט הכול וברוב הזדהתי אומנם אני נערה אבל נביא דוג' ישר במוצאי שבת /חג תמיד אדאג להחזיר את הפמוטים המגש וכו' למקום ,להחליף מפה, להוריד את הפלטה ועוד, לא יכולה לראות את זה ,אם זה נשאר
זה פשוט מפריע וזה לא תמיד קורה לי ואני חושבת שזה לא מתוך לחץ ,זה פשוט כי זה מפריע לעין לראות משהו שכבר לא צריך אותו
שעבר זמן השימוש שלו, ומי שגם כזאת אז גם קורה לה אולי שרואה ארון פתוח והיא תיהיה חייבת לסגור אותו
או שרואה משהו לפח ישר תזרוק לעומת האלה שלא יפריע להם אבל בכל אופן אני חושבת שזה ברמה נסבלת
ונורמלית אין לחץ וזה רק בדברים מסוימים ממש.
ואם את מרגישה שזה מעיק עליך ואת צריכה לשחרר, שחררי תרפי מעצמך ותראי שדבר לא קורה הכל טוב

 

[שוקוצ'יפס]

מעניין,
כי אני גם טיפוס שלא מסוגלת לחשוב שצריך לעשות משהו, ולשבת רגל על רגל...
יכולה לחזור מיום עבודה מתיש+נסיעות, ואם הבית לא מסודר לגמרי, אז אני קודם אסדר הכל, כולל כביסות וניגוב ואח''כ אתפנה לנוח ולאכול משהו..
אני לא יודעת מאיפה זה בא,
מה שכן אני יודעת בוודאות שהרבה אנשים שאני מכירה גם במשפחה הקרובה, ממש לא כאלו, וגם אם הם יחזרו לבית סדום מצידם ללכת לישון שעה ואח''כ ה' יעזור...

כנראה זה ההבדל בין פרפקציוניזם לאנשים שאוהבים סדר וארגון.
אני למשל, יפריע לי מאד שאני חוזרת מהעבודה והבית בלאגן אבל עם כל זאת אשב לשתות קודם כוס קפה ולהתאפס ואח"כ אארגן את הבית...
מאמינה שהבית שלך נראה בית מרקחת, שלי לא.
מאד מסודר ונקי ונעים, אבל לא בית מרקחת...

זה לא משהו שצריך לעשות בכללי, אלא דווקא משהו שאני אחראית עליו/קשור אלי אישית, והוא לא מסודר, אז יש לי אי רוגע פנימי כזה עד שאני יודעת שאני מסודרת. זה לא רק בארגון דברים אלא גם שמתארחים לדוג' אני צריכה לדעת מה המיטה שלי, לארגן אותה, את כל המזוודות והחפצים, ועד שהמקום לא מסודר אני לא רגועה... זה גם בקניות שהכל צריך להיות במקום הכי מהר, ועוד המון דברים...

זה.

 

[שוקוצ'יפס]

אני גם כזה
שעה אחרי מוצאי פסח או מוצאי שמחת תורה והבית נראה כאילו יום שישי בשעת הדלקת נרות, מסודר, נקי וכו'
אבל דבר אחד אני מקפיד עליו בשיא, שזה לא יבוא מתוך לחץ ועל חשבון בני המשפחה
אני מבין למה יש מי שרוצה להשתחרר מזה, אבל אם זה נעשה בכיף וברוגע אין צורך להשתחרר מזה,
בהצלחה

זה די קשה כי זה אומר שהכל נופל עליך, לא?
אני לא יכולה להשתלט על הכל לבד אז מן הסתם זה נופל גם על אחרים במשפחה.

 

[אברך צעיר (?)]

מעניין אותי מי הם סוג האנשים האלה, ועל מה זה מראה?
חושבת שזה לא מראה רק על זריזים/ מסודרים מול דחיינים אלא משהו עמוק יותר...

שחצי שעה-שעה אחרי שבת הבית כבר מתוקתק
איך שיצא החג - הסוכה כבר מפורקת וארוזה
במוצאי פסח - הכלים מיד נארזים ומאוחסנים
בסיום חנוכה - החנוכיה לא נשארת אפילו עוד 5 דק' על מקומה

חושבת שהבנתם את הרעיון...
קצת מפריע לי שאני כזאת, כאילו מה יקרה אם הסוכה תפורק מחר?
ומה אם החנוכיה תחכה עוד כמה שעות/ יום?

איך משתחררים מזה?

אני די כזה...

יש אנשים שהם כאלה באופי

אבל אצלי פתאום הרגשתי שזה מפריע לי
והבנתי שמלבד האופי המסודר,
זה נובע גם הרבה מחוסר יכולת לחיות את הרגע על כל מה שהוא מכיל, גם את האי-נוחות
כי הנה, עשיתי הכל מהר מהר ומיד מיד
ומראש חשבתי ותכננתי שאעשה כך וכך וכך וכך, והנה עכשיו הכל מסודר מהר מהר
ומה הרווחתי? לאן אני רץ? אני הרי לא לומד תורה 14 שעות ביממה...
רק "הרווחתי" שעכשיו אין עלי עול של לסדר/לנקות/לארגן
אבל *הפסדתי* שכל החיים שלי משועבדים לצורך שלי להיות בלי עול...
ו*למפרע* פתאום (?!) שמתי לב גם כמה זה השפיע עלי ועל בני המשפחה ולא לטובה (בשעת מעשה לא מרגישים את זה, כי אתה כלוא בתוך תבנית שאתה בתוכה. רק מבחוץ אפשר לקלוט את הזוועה)

ואכן כיום אני יותר חי את ההווה
ומסוגל גם להכיל את אי הנוחות בכך שיש עלי 'עול' להתפלל מנחה/ להכין את השבת/ לסדר את הבית/ לפרק את הסוכה/ לקנות אתרוג/ לתקן את הקיר / לערוך קניות
בה בשעה אני מכיל גם את ההנאה מעצם החיים, מהדברים הפשוטים והנעימים שיש בהווה

זה כמובן מאד 'טריקי'
כי כל הזמן הדפוסים חוזרים
ואתה מוצא את עצמך לחוץ ומתוכנן וחייב להיות רגוע...
זו אכן עבודה מורכבת


אני אוהב סדר, אבל כיום אני גם מעוניין לחיות
ובמקום "לרדוף כל החיים אחרי זה שלא יהיה עלי עול"
אפשר לחיות בשלוה, ולעשות דברים בקצב שיותר מדוייק לי ומרגיש לי נכון ונעים

 

[כתב עט]

זה די קשה כי זה אומר שהכל נופל עליך, לא?
אני לא יכולה להשתלט על הכל לבד אז מן הסתם זה נופל גם על אחרים במשפחה.

בדיוק.
בדרך כלל אם אני לא מארגנת מיד בצאת השבת, זה לא קורה....
ולכן אני צריכה "להאציל סמכויות" על בני הבית (בעלי... )
ברור לי שצריך להרים פמוטים ולהחזיר את הכריות עליהם ישנו האורחים מיד במוצ"ש,
אבל לו זה לא ברור, ולא תמיד אני מספיקה להגיע להההכללל במוצ"ש. אני חייבת עזרה שלו.
אני חושבת שכשיש ילדים גדולים בבית זה יותר קל. מרגילים אותם.

לדעתי ההרגל הזה מגיע מהבית בו גדלנו.

 

[אברך צעיר (?)]

השאלה אם זה מפריע לחוויה שלי או של הסביבה
אם בא על חשבון שלווה ושמחה או לא.
זה המדד.

רגשות הם דבר חמקמק ומתעתע
הרבה אנשים חושבים שהם מרגישים אהבה/שמחה/רוגע אבל הם אפילו לא בכיוון...

יש ואדם אומר לעצמו "אני שמח ורגוע" "בבית שלי חיים בכיף" "אני אדם אהוב ונעים" "אני אוהב את ה' " "אני שמח בסוכות" "אני אוהב להתפלל וללמוד" "אני אוהב/ת את אשתי/בעלי"
אבל הוא ממש ממש ממש לא שם