איך חולצו החטופים

ברית · 13/2/24

מדהים!!!

ראובן 10 · 14/2/24

הבנה עילאית מצויינת! כתיבה וחרוזים.. לעילא ולעילא!!

כל שם שתרצה · 14/2/24

מיוחד ביותר!!
התוכן העשיר. הדימוי הנהדר. הכתיבה הקולחת והקצובה!
תודה רבה!

שכפץ מכף רגל ועד ראש עט
הסתבכתי עם המילה האחרונה.
'עט' בצורה הזאת הוא מלשון 'ויעט' כלומר התנפל, ולא מלשון 'עטה' במובן של לבש או 'נלבש'.
אולי היה עדיף חרוז שבסופו 'מיגון מוחלט'

שוברים מעגל ראשון מחסום שני
פורצים לתוך בניין במעמקי השבי
קצת הפריע שאין חרוז.
הראשון היה יכול להיות משהו עם 'נאיבי' או 'אסרטיבי'.

הרוגים ופצועים בכל פינה
נכנסים היישר לעומק התמונה
עדיף: לעומק השכונה

בחילוץ מטריף תחת אש להבה
עדיף: בחילוץ נועז

בניסי שמיים הצליחו לשרוד
עדיף: בניסי ניסים. או: בחסדי שמים

הן עוד נשמות רבות ממתינים לנו
נשמות רבות 'ממתינות'

בא נעשה את חלקנו
עדיף: הבה נעשה

הצילו משחת חייהו,
'חייהו' שבמקרא הוא ציווי: החייה אותו. כאן הוא מופיע בצורה שונה: חייו.

נעמה - · 14/2/24

נכתב ע"י ראובן 10:
הבנה עילאית

בתקווה שלא מידי עילאית, דחפתי קצת מושגים לא ידועים, שאין לי הבנה בהם רק נעזרתי באחרים.
@כל שם שתרצה, תודה על המחמאות והתגובה, שינתי חלק מהדברים, לא תמיד הכל כתוב נכון ככה זה שירים......... בכל אופן אשמח מאוד על כל הערה
וכמובן שמי יודע חשבונות שמים, ומה גרם לְמה ואיך. רק שלהתחזק תמיד חשוב, והלוואי ונזכה לעשות קצת טוב.

רננה. · 19/2/24

ישר כוח

לגשמים בעיתם · 19/2/24

יפייפה

תאורת חרום · 20/2/24

נכתב ע"י כל שם שתרצה:
הרוגים ופצועים בכל פינה
נכנסים היישר לעומק התמונה
עדיף: לעומק השכונה

אני חשבתי שאחרי שכבר נכנסו לבניין, אי אפשר לכתוב שנכנסו לשכונה.
קודם נכנסים לעיר, לשכונה, לרחוב, לבניין ולדירה. ולא הפוך?

תאורת חרום · 20/2/24

140 לוחמי קומנדו זוחלים בלאט
אני לא חושב שהם זחלו.

בקושי את שמם ומצבם זוכרים,

אני חושב שהם אחזו טוב מאוד את שמם ואת מצבם. ואפילו את ימי ההולדת של הנכדים הילדים והחתנים זכרו. ואף לומר תודה לחיילים.

אבל זה מאוד יפה, וכמובן ההקבלה למעשים טובים בשובבים -שלכל חיזוק יש בוודאי השפעה. וכן ההקבלה של חטוים לחטופים ברשת היצר.

כל שם שתרצה · 20/2/24

נכתב ע"י תאורת חרום:
אני חשבתי שאחרי שכבר נכנסו לבניין, אי אפשר לכתוב שנכנסו לשכונה.
קודם נכנסים לעיר, לשכונה, לרחוב, לבניין ולדירה. ולא הפוך?

צודק בהחלט!
לא שמתי לב שאנחנו כבר בתוך הבניין..
רק המילים 'עומק התמונה' קצת לא התחברו לי לקונספט הזה.
אולי היה מתאים 'מלונה', שזה התיאור המתאים יותר למאורתם של עזי הנפש הללו..

נעמה - · 20/2/24

נכתב ע"י תאורת חרום:
אני לא חושב שהם זחלו.

הפרטים המדוייקים של המבצע כמובן טושטשו

נכתב ע"י תאורת חרום:
אני חושב שהם אחזו טוב מאוד את שמם ואת מצבם.

שוב בלי להיכנס לדקדוקים..... אבל מסתבר שכשהיו לבד הם פחות זכרו, ובין רגע השתנה מצבם בחסדי ה'
אמנם נוסף קצת דמיון, אך העיקר הוא הרעיון, לדעת את גודל מעשינו, וממילא מחויבותנו, ומשמים יהיו בעזרנו

נעמה - · 24/2/24

נכתב ע"י תאורת חרום:
וכן ההקבלה של חטופים, לחטופים ברשת היצר.

שלחו לי ציטוט מהרד"ל, פרק י אות נח על הפסוק כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס -מושבות חמאס, 'עי' זהר בא [לד: לה.] ואמר נאות חמס שהוא החומס לתוכו ניצוצי קדושה שהיא הטיקלא דעשיק נשמתין, וזה שכתוב שם אל תתן לחית נפש תוריך.'
מחיפוש מהיר מה זה המושג הזה, זה התוצאה מספר חמדת ימים, 'בסוד הטיקלא דעשיקת נשמתין והוא שורש להמן שרצה לחטוף נפשות של ישראל'

אלו ביננו שמבינים בארמית או בקבלה אולי יוכלו להסביר יותר,
רק רואים בזה את הַהַקְבַּלה הברורה ביניהם, בין אותם אומללים במנהרות חמאס, לנשמות קדושות אצל השטן.
וה' יושיענו במהרה, במחיית זרע עמלק, והצלת נשמות ישראל, אמן

אביגדור חיים · 27/2/24

וואוו וואוו פשוט מחזק !!!!
אליפות !!!

נעמה - · ביום ראשון בשעה 01:33

תוספת למאמר בעקבות שחרור ארבעת החטופים בשבת שעברה, בתקווה לעוד המון תוספות כאלו
זמן חרותנו הנה זה בא
בו יצאנו ממצרים באהבה
יום ועוד יום חולף ובא
אנו סופרים ומתכוננים בחיבה
ליום מתן תורה -החג הבא
ספירה של התעוררות ותשובה
ממ"ט שערי טומאה להשיבה
כל יום שער אחד -בסידור מובא
הספירה, אותה היום נשיבה
מיום ליום להיטיבה
עד נצח שבמלכות, -הנצח במיטבה
שב"ק, אשר עַם הנצח זוכה בה
לעוד ניצוח על הרוצחים לתאבה,
להשיב חלקי האומה משיממון וחורבה
נשמות חבולות מעונות, בתהום רבה
עלו מהגלות, בחזרה לארץ האהובה
במסירות נפש וגבורה מרובה
במלחמה עיקשת וגם כאובה,

חסדי ה' נספרה נדובבה,
בתפילה להמשך הניסים, וגאולה קרובה,
להצלחה במלחמה כה חשובה,
ולתקן לבבנו לשוב בתשובה.

כל שם שתרצה · ביום שני בשעה 23:55

נכתב ע"י נעמה -:
זמן חרותנו הנה זה בא

יפה מאוד!!

נכתב ע"י נעמה -:
אשמח מאוד על כל הערה

המשפט הזה שייך גם לכאן?

נעמה - · ביום שלישי בשעה 00:01

נכתב ע"י כל שם שתרצה:
המשפט הזה שייך גם לכאן?

וודאי ששייך, רק הבעיה שבתגובות כבר א"א לערוך, וזה לא כמו מאמר..... [גם ההשקעה לא הייתה כ"כ הרבה כמו מאמר]

אגב אצרף כבר עוד משהו. בהדגשה שאיננו יודעים חשבונות שמיים, אבל סיפור מרגש על שמירת שבת זה וודאי

שבת בחוקותי, זו שהיתה לפני שבועיים. אנחנו נוסעים לירושלים עם בנות ארגון "נפש יהודי".

המון המון סטודנטיות מלאות התעניינות, מבקשות לדעת עוד ועוד על מה זה אומר להיות יהודייה בדור הזה.

הילדים צוחקים עלי בדרך, "אמא, את מרגישה טוב?".

"כן", אני עונה להם.

לקח לי דקה להבין שכולם צוחקים עלי, כולל בעלי. "אמא, את לא שמה לב שתמיד כשאנחנו נוסעים לשבתות האלה את לא מרגישה טוב? את צריכה אקמול?".

הם צדקו.

בשבת דומה, לפני כמה שבועות, היתה לי שפעת, וגם בזו שלפניה.

אני מסרבת להסכים איתם שיש קשר בין המקרים. אני כן אומרת להם, "מה אתם חושבים, שזה קל לדבר בלי מיקרופון לכזו כמות גדולה של בנות, ועוד כל כך הרבה הרצאות בשבת אחת?".

אנחנו תמיד רוצות לדעת שכולם יודעים כמה אנחנו מתאמצות.

"אני מרגישה מצוין דווקא", ואנחנו מגיעים לחניה של המלון.

פתע טלפון. אני עונה. "מה קורה, ורד יקרה אחת?", אני שואלת.

ורד, פסיכולוגית רפואית שפגשתי במסגרת עבודתי מיד אחרי השבעה באוקטובר. ורד משולם עצמון.

ורד פגשה ב"בסיס שורה", בשעות הקשות ביותר, את משפחות הנרצחים, את אנשי זק"א. כשאני ראיינתי אותה היה בה משהו אחר. היתה בה נשמה יהודית.

לפני האינטנסיביות של המלחמה, ורד התמחתה בלווי תהליכי פרידה מחולים סופניים. היא מלווה משפחות ברגעים קשים.

מאז השבת ההיא, בין יתר עיסוקיה, היא צמודה באהבה גדולה לליאורה ארגמני, אמא של נועה ארגמני, שנחטפה באותה השבת. אמא ליאורה, גיורת, גדלה בסין, נמצאת בימים אלה במצב קשה בריאותית. המחלה הארורה.

ורד גייסה את כל התמיכה הרגשית והכספית, הגיעה לקודקודים הכי גבוהים, ועזרה לקיים פגישה מרגשת עם בני משפחתה של ליאורה מסין.

מאז פגישתנו הראשונה, ורד ואני, מדי פעם משוחחות.

ערב שבת בחוקותי, דקה לפני שאנחנו מגיעים למלון, היא מתקשרת אלי ואומרת שהיא רוצה לבוא גם כן לשבת "נפש יהודי", יחד עם בתה הקטנה.

"אני חושבת שכבר אין מקום במלון, נמצא לנו הזדמנות אחרת", אני אומרת, אבל ורד לא מוותרת. היא מתקשרת בעצמה לקבלה של המלון, ומזמינה חדר.

"אני הולכת להדליק נרות", אני אומרת לה, וסוגרת את מכשיר הטלפון שלי.

ורד מגיעה, ואיתה גם בתה המתוקה.

השבת מתקדמת. ורד יושבת יחד עם בנות "נפש", בהרצאות. אני מדברת. מדי פעם, ורד מצטרפת.

בסעודה שלישית, בזמן שהילדים שלי מתענגים על הכבד של משפחת קראוט – חיים ורבקה, יודעים לשדרג שבתות. ביס מהקיגל של חיים, ועוד אחד מסלט הפסטו של רבקה, כזה שהם מביאים מהבית, למרות שפע האוכל שבמלון, והחייך נמס –

סעודה שלישית, אני מחליטה שאני אומרת לוורד את מה שלא העזתי להגיד אף פעם בכזו נחרצות לאיש. "אם לא מורידים, ורד, את הכוונות הטובות שלנו ברוחניות גבוהה ובשליחות אוהבת למען העם, אם לא מורידים את כל המילים היפות האלה לתוך קיום תורה ומצוות, זה לא שווה".

הייתי בהלם מעצמי. זה לא מתאים לי ככה. אני עדינה, אני רכה, אני לא 'בום טראח מצוות'. אני אוהבת לתת לאחר להבין לבד את המסקנות.

אבל זה מה שיצא לי. ככה.

"ורד? לא תוכלי להתחמק משבת. השבת היא מקור הברכה. צריך לשמור אותה. נקודה".

ורד התכווצה. אני יודעת. זה היה קצת חזיתי מדי.

ורד בלעה רוק. אני התכווצתי בחזרה. זה לא מתאים לי.

שבוע עובר.

ורד מתקשרת. ערב פרשת במדבר.

"אפרתי, את דיברת אלי בשבת שהיינו עם הסטודנטיות, קצת חד משמעית".

"נכון".

"בכל אופן, החלטתי שבשבת הקרובה אני אשמור שבת. היית נחרצת מאוד וברורה מאוד".

התרגשתי.

ורד שמרה. קנתה אוכל. חלק בישלה. אפילו היתה בבית הכנסת של נאות אפקה ליד ביתה.

עוד בשישי הקודם היא ביקרה באיכילוב את אמא של נועה ארגמני. איש לא ידע מה מתרחש ברגעים האלה בעזה עם בתה.

בשבת האחרונה, בבוקר, כששחררו את ארבעת החטופים, בתוכם נועה – ורד, המלווה את המשפחה, היתה בלתי מושגת.

שבת.

היא לא ידעה על השחרור, מפני שלא הייתה מחוברת לתקשורת. אי אפשר היה להשיג אותה בטלפון.

שבת.

היא חיכתה לרגע הזה חודשים. אבל שבת.

ב-11 וחצי בבוקר, חברה מהשכונה שידעה שוורד ב"שבת ראשונה", צעקה לה מלמטה מהחלון של הסלון את הבשורה. "ורד, ורד, שחררו את נועה ארגמני מהשבי, יש אישור של דובר צה"ל".

ורד הציצה מהחלון בתדהמה.

"אפרתי, אין לי ספק שהשבת הראשונה שלי בחיים, השיבה את שלה".

"תצעקי את זה לעולם", אמרתי לה. "זכות לשמור שבת, זכות לזכות בה אחרים. נועה ארגמני, ברוך פודה שבויים".

השבת מביאה גאולה לעולם, ואלמלי שמרו ישראל....מייד נגאלין,

כל שם שתרצה · ביום שלישי בשעה 00:05

נכתב ע"י נעמה -:
וודאי ששייך

טוב, לא דוקא בשביל לערוך, יותר בשביל להגיד מה הציק לי בעין.. בכל אופן, מסתבר שרוב ההערות תהיינה סובייקטיביות, אז להתייחס אליהן בהתאם. ועדיין נראה שיש בהן תועלת.

נכתב ע"י נעמה -:
נכתב ע"י נעמה -:

זמן חרותנו הנה זה בא
בו יצאנו ממצרים באהבה

לחצ/י כדי להרחיב...

יש כאן וגם בהמשך חרוזים של בי"ת דגושה עם רפויה. שזה בסדר, אבל יותר מהודר להשוות את השמיעה לגמרי, בחרוזי 'יש אם למקרא' מאשר 'יש אם למסורת'. לטעמי מוטב אפילו לחרוז שלווה וטובה מאשר בא עם אהבה.

נכתב ע"י נעמה -:

יום ועוד יום חולף ובא

לחצ/י כדי להרחיב...

לא ברור לי הצימוד של 'חולף ובא'. חולף משמעו נגוז ונעלם, 'ובא' הוא שמגיע יום חדש. ובכן אם מדובר על אותו היום עצמו ש'חולף ובא', כמשמעות הלשון, הרי זה לא מדוייק, כי היום בא ורק אחר כך חולף, והיה לנו להפוך הסדר, כמו 'בא והולך'.

נכתב ע"י נעמה -:

אנו סופרים ומתכוננים בחיבה

לחצ/י כדי להרחיב...

חסרה לי כאן ו' החיבור: ואנו סופרים וכו'.

נכתב ע"י נעמה -:

ליום מתן תורה -החג הבא

לחצ/י כדי להרחיב...

דרוש רווח אחרי המקף. וכן בהמשך.

נכתב ע"י נעמה -:

ספירה של התעוררות ותשובה
ממ"ט שערי טומאה להשיבה

לחצ/י כדי להרחיב...

המילה 'להשיבה' לא ברורה דיה, אם הכוונה להשיב אותה, אז את מי? ואם הכוונה 'להשיבה' ה"א יתירה ועניינה 'להשיב', זה לא כל כך תואם את המשלב הלשוני הכללי. מלבד זאת זו אותה משמעות של 'תשובה' ויש כאן קצת כפל.

נכתב ע"י נעמה -:

כל יום שער אחד -בסידור מובא
הספירה, אותה היום נשיבה

לחצ/י כדי להרחיב...

מה הכוונה 'להשיב את הספירה'?

נכתב ע"י נעמה -:

מיום ליום להיטיבה
עד נצח שבמלכות, -הנצח במיטבה

לחצ/י כדי להרחיב...

או פסיק או מקף. אין צורך בשניהם. 'נצח' הוא לשון זכר, וכנראה הכוונה ל'ספירה' או ל'מלכות'. אבל זה עדיין קצת צורם. 'במיטבה' הוא ממש כפל משמעות של 'להיטיבה'. ושוב: כל ענין של 'הטבת' הספירות כמו 'השבתן' הוא למעלה מהשגתי, ולכן הביטוי קצת צורם אף שאפשר שהוא נכון.

נכתב ע"י נעמה -:

שב"ק, אשר עַם הנצח זוכה בה

לחצ/י כדי להרחיב...

לא מומלץ בכלל לכתוב ראשי-תיבות בתוך שיר, שאינן נאמרות אלא בצורה 'פתוחה'. ואם המשקל מצריך לקצר את המשפט, מספיק לכתוב 'שבת' והכל יודעים שהיא קדושה ומקודשת..

נכתב ע"י נעמה -:

לעוד ניצוח על הרוצחים לתאבה,

לחצ/י כדי להרחיב...

כאן, וגם בהמשך, הפסיק מיותר בסוף שורה. רק באמצע שורה יש בו צורך.

נכתב ע"י נעמה -:

להשיב חלקי האומה משיממון וחורבה
נשמות חבולות מעונות, בתהום רבה

לחצ/י כדי להרחיב...

נראה לי יותר מתאים להזיז את הפסיק כך: נשמות חבולות, מעונות בתהום רבה

נכתב ע"י נעמה -:

עלו מהגלות, בחזרה לארץ האהובה

לחצ/י כדי להרחיב...

עדיף 'אהובה'. והאמת שהם לא 'עלו מהגלות בחזרה לארץ', כי גם חבל הארץ ההוא שייך לנו..

נכתב ע"י נעמה -:

במסירות נפש וגבורה מרובה

לחצ/י כדי להרחיב...

יש כאן מעבר לא ברור, כי כאן כבר מדובר על המחלצים שחירפו נפשם.

נכתב ע"י נעמה -:

במלחמה עיקשת וגם כאובה,

לחצ/י כדי להרחיב...

המילה 'וגם' מפריעה קצת, משום מה. היה מוטב: במלחמה עיקשת, מדממת וכאובה

נכתב ע"י נעמה -:

חסדי ה' נספרה נדובבה,

לחצ/י כדי להרחיב...

'נדובבה' נראה קצת לא שייך, מדובבים בדרך כלל מתפרש כפועל יוצא, לדברר 'מישהו אחר', ולא את עצמנו.
אולי מוטב: חסדי ה' נספרה על כל הטובה

נכתב ע"י נעמה -:

בתפילה להמשך הניסים, וגאולה קרובה,
להצלחה במלחמה כה חשובה,

לחצ/י כדי להרחיב...

התואר 'חשובה' על מלחמה הוא ממש אילוץ של החרוז.. אולי מוטב: במלחמה שאותנו לפתע שאבה, או: שאותנו סבבה.

נכתב ע"י נעמה -:

ולתקן לבבנו לשוב בתשובה.

לחצ/י כדי להרחיב...

כיון שהשורה הקודמת היא 'להצלחה' ולא 'להצליח', גם בהמשך היה מתאים 'ולתיקון לבבנו'. ולחילופין לשנות למעלה: 'להצליח'.

נעמה - · ביום שלישי בשעה 00:53

יש"כ על הערות בתקווה שעכשיו מותר ר"ת
הערות לא טרחניות, אך בהחלט מצריכות ריכוז להתמודד איתם, מה שאין לי עכשיו......
אם כי כיוון שהרעיון הוא, ההקבלה בין מעשינו ופעולותינו לבין הנעשה בעולם, יוצא שהמעבר מאחד לאחד נעשה בחדות יתר, אם במאמר המקורי זה מחולק יותר, פה עקב הקיצור זה מעורבב למדי,
לכן גם הספירות משמשות לעצם קדושתם, וגם לפעולתנו לתקנם כמובן אין לי מושג מה ואיך, רק הרעיון...כשהמודל המרכזי הוא ההשבה, ממ"ט שערי טומאה למ"ט ספירות קדושות, שזה סוג של שיבה,
והנה ציטוט שקיבלתי:
ספר סדר היום כוונת תפלת מיושב
הנצח, מוליך לימין משה זרוע תפארתו והוא הרועה הנאמן אשר על ידה נצמחה ישועתנו מכור הברזל ממצרים. וממנה ועל ידה תגלה ישועתנו לנצח כל הקמים עלינו ולהשיב גמולם בראשם כי נעימות בימינך נצח.

יותר מהודר להשוות את השמיעה לגמרי, בחרוזי 'יש אם למקרא' מאשר 'יש אם למסורת'.

נכתב ע"י נעמה -:
יותר מהודר להשוות את השמיעה לגמרי, בחרוזי 'יש אם למקרא' מאשר 'יש אם למסורת'.

לָכֵן לֹא מְנַקְדִים....

נכתב ע"י נעמה -:
יום ועוד יום חולף ובא
לא ברור לי הצימוד של 'חולף ובא'.

נובע משיבוש הביטוי יום חולף ויום בא,.

נכתב ע"י נעמה -:
אנו סופרים ומתכוננים בחיבה

חסרה לי כאן ו' החיבור: ואנו סופרים וכו'.
למה בוער ו'?

נכתב ע"י נעמה -:
מיום ליום להיטיבה
עד נצח שבמלכות, -הנצח במיטבה

או פסיק או מקף. אין צורך בשניהם. 'נצח' הוא לשון זכר, וכנראה הכוונה ל'ספירה' או ל'מלכות'. אבל זה עדיין קצת צורם. 'במיטבה' הוא ממש כפל משמעות של 'להיטיבה'. ושוב: כל ענין של 'הטבת' הספירות כמו 'השבתן' הוא למעלה מהשגתי, ולכן הביטוי קצת צורם אף שאפשר שהוא נכון.
שוב הספירות גם למעלה מהשגתי, והם הושאלו להסבר על עבודת הימים,

נכתב ע"י נעמה -:
לעוד ניצוח על הרוצחים לתאבה,

כאן, וגם בהמשך, הפסיק מיותר בסוף שורה. רק באמצע שורה יש בו צורך.
הוא בא במענה לשאלה הבאה..

נכתב ע"י נעמה -:
במסירות נפש וגבורה מרובה

יש כאן מעבר לא ברור, כי כאן כבר מדובר על המחלצים שחירפו נפשם.

נכתב ע"י נעמה -:
במלחמה עיקשת וגם כאובה,

המילה 'וגם' מפריעה קצת, משום מה. היה מוטב: במלחמה עיקשת, מדממת וכאובה
בניסיון להפריד בין מעשה לתוצאה,

נכתב ע"י נעמה -:
חסדי ה' נספרה נדובבה,

'נדובבה' נראה קצת לא שייך, מדובבים בדרך כלל מתפרש כפועל יוצא,
לאו דווקא

נכתב ע"י נעמה -:
בתפילה להמשך הניסים, וגאולה קרובה,
להצלחה במלחמה כה חשובה,

התואר 'חשובה' על מלחמה הוא ממש אילוץ של החרוז.. אולי מוטב: במלחמה שאותנו לפתע שאבה, או: שאותנו סבבה.
זה לא הגדרה כוללת של המלחמה, רק מודגש חשובה, בגלל ההישג הגדול של פדיון שבויים,

נכתב ע"י נעמה -:
ולתקן לבבנו לשוב בתשובה.

כיון שהשורה הקודמת היא 'להצלחה' ולא 'להצליח', גם בהמשך היה מתאים 'ולתיקון לבבנו'. ולחילופין לשנות למעלה: 'להצליח'.
קורה בעקבות המעבר כל הזמן מדימוי לאמת, עד לתפילה ולחיזוק,

כל שם שתרצה · ביום שלישי בשעה 01:35

נכתב ע"י נעמה -:
יש"כ על ההערות בתקווה שעכשיו מותר ר"ת

עכשיו יש היתר מיוחד ולא גורף, וצריך לזכור שכל מקרה לגופו ואין להקיש מהוראה להוראה חלילה...

נכתב ע"י נעמה -:
נכתב ע"י נעמה -:

לכן גם הספירות משמשות לעצם קדושתם, וגם לפעולתנו לתקנם כמובן אין לי מושג מה ואיך, רק הרעיון..

לחצ/י כדי להרחיב...

האמת שבאופן כללי, דווקא בגלל שאין מושג, מאוד מפריע לי שמשתמשים במושג - הבלתי מושג - הקדוש הזה. אבל זה ענין של גישה. (לטעמי האישי זה קצת חילול הקודש, אבל אלו דברים שלא ניתן כ"כ להתווכח עליהם, בפרט לא בפלטפורמה הזאת).

נכתב ע"י נעמה -:

חסרה לי כאן ו' החיבור: ואנו סופרים וכו'.
למה בוער ו'?

לחצ/י כדי להרחיב...

נראה לי פשוט. כי הוזכרו קודם הימים שחולפים, ומה ש'אנו סופרים' מתייחס לזמן ההוא של הימים, אז הכוונה 'ובהם' אנו סופרים. בלי ו' נראה לי חסר ותלוש. אבל זה ענין שצריך לשאול בקהילת כתיבה המקצועית..

נכתב ע"י נעמה -:

'נדובבה' נראה קצת לא שייך, מדובבים בדרך כלל מתפרש כפועל יוצא,
לאו דווקא

לחצ/י כדי להרחיב...

למה לאו דווקא? הפירוש הידוע לי של 'לדובב' הוא לגרום 'לאחר' לדבר, לא לעצמי. אשמח לשמוע על פירוש נוסף. אולי בלשון חז"ל 'שפתותיו דובבות' הכוונה לפועל עומד, אבל שם הכוונה שהשפתיים 'נעות', והפועל 'דבב' מתייחס לשפתיים בלבד, ולא לאדם. וכאן שכתוב 'חסדי ה' נספר נדובבה' זה היה מתאים רק אם היו מוזכרות השפתיים: 'ובשפתינו נדובבה'.
חשבתי שוב, שבמקרה שלנו בדוחק אפשר להעמיד פועל יוצא, כי אולי בדרך השאלה ניתן לחלק את האישיות לשנים והאדם מתייחס ל'עצמו' כאחר, ואז זה מתאים. או - יותר פשוט - שהכוונה שאת החסדים 'נספר' בעצמנו וגם 'נעודד אחרים' לדבר עליהם.
סליחה, פתאום ראיתי שזה שוב יצא ארוך..

תאורת חרום · ביום שלישי בשעה 10:27

נכתב ע"י כל שם שתרצה:
עכשיו יש היתר מיוחד ולא גורף, וצריך לזכור שכל מקרה לגופו ואין להקיש מהוראה להוראה חלילה...

א. אני מאוד נהנה לקרוא את מה שאתה כותב, וביותר את ההערות שניתנות בחן ובכבוד.
ב. גם את העזרה שאתה נותן בשירים וחרוזים ככל הניתן.

לעצם העניין, אני בוודאי לא מבין בזה... אבל

לגבי לדובבה, היה פשוט לי אכן שלדובב את כל הסובב.
לשאול כל אחד שמעת מה היה? והוא בעצמו יגיד "כן, איזה חסד ה'"

לגבי מלחמה חשובה - אני חושב שעדיין זאת מלחמה חשובה (בתנאי שילחמו ברצינות ובלי קונספציות) כי החמאס הוא מטרד של לפחות 17 שנה ויותר. וגם ככה צריל להילחם בו. הסיבה שעד עכשיו לא עשו זאת, כי פיחדו, או שיקולים אחרים.
אז נכון, היא נכפתה עלינו אבל היא מאוד חשובה.

כל שם שתרצה · ביום שלישי בשעה 13:42

נכתב ע"י תאורת חרום:
א. אני מאוד נהנה לקרוא את מה שאתה כותב, וביותר את ההערות שניתנות בחן ובכבוד.
ב. גם את העזרה שאתה נותן בשירים וחרוזים ככל הניתן.

תודה רבה על המשוב.
באמת לא מובן מאליו.
לגבי לדובבה, הבאתי את זה כפירוש אחרון, אחרי שהבנתי שלא זו כוונת המשוררת.. והצדק איתך שזו אכן ראויה להיות כוונתה למפרע..
לגבי מלחמה חשובה, קיבלתי את הדברים (אלא שלצערי התנאי שכתבת נדמה שאינו קיים במערכת השלטון רוויית הדעות הקדומות והאינטרסים הסותרים ומלחמות הראווה. מאות חיילים יכולים למות רק בשביל דמיונות ואשליות של שקט תעשייתי בן מספר חודשים, ובעוד חמש שנים יכול כל הענין לחזור על עצמו ביתר שאת ויתר עז ח"ו, ואין בעולם מי שיכול להתחייב לנו על רגיעה מוחלטת, ביידן וטראמפ לא יושיעונו, על כטב"מ לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשי ידינו, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים). יש"כ (השתמשתי שוב בהיתר של הר"ת הנ"ל..).

תאורת חרום · אתמול ב- 12:05

נכתב ע"י כל שם שתרצה:
תודה רבה על המשוב.
באמת לא מובן מאליו.
לגבי לדובבה, הבאתי את זה כפירוש אחרון, אחרי שהבנתי שלא זו כוונת המשוררת.. והצדק איתך שזו אכן ראויה להיות כוונתה למפרע..
לגבי מלחמה חשובה, קיבלתי את הדברים (אלא שלצערי התנאי שכתבת נדמה שאינו קיים במערכת השלטון רוויית הדעות הקדומות והאינטרסים הסותרים ומלחמות הראווה. מאות חיילים יכולים למות רק בשביל דמיונות ואשליות של שקט תעשייתי בן מספר חודשים, ובעוד חמש שנים יכול כל הענין לחזור על עצמו ביתר שאת ויתר עז ח"ו, ואין בעולם מי שיכול להתחייב לנו על רגיעה מוחלטת, ביידן וטראמפ לא יושיעונו, על כטב"מ לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשי ידינו, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים). יש"כ (השתמשתי שוב בהיתר של הר"ת הנ"ל..).

תודה רבה.
ונזכרתי במאמר שאפשר להסביר לפי איך שהבנת בהתחלה .

"כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה - שפתיו דובבות בקבר"

אז מה הכוונה דובבות? ממלמלות, מדברות בעצמם.

כל שם שתרצה · אתמול ב- 13:49

נכתב ע"י תאורת חרום:
"כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה - שפתיו דובבות בקבר"
אז מה הכוונה דובבות? ממלמלות, מדברות בעצמם.

יפה מאוד.

האמת שהזכרתי את זה למעלה (בתוך הספוילר שנכתב למי שיש כח..) בלשון הזאת (למה אי אפשר לצטט מספוילר?..):
למה לאו דווקא? הפירוש הידוע לי של 'לדובב' הוא לגרום 'לאחר' לדבר, לא לעצמי. אשמח לשמוע על פירוש נוסף. אולי בלשון חז"ל 'שפתותיו דובבות' הכוונה לפועל עומד, אבל שם הכוונה שהשפתיים 'נעות', והפועל 'דבב' מתייחס לשפתיים בלבד, ולא לאדם. וכאן שכתוב 'חסדי ה' נספר נדובבה' זה היה מתאים רק אם היו מוזכרות השפתיים: 'ובשפתינו נדובבה'.
עד כאן מה שכתבתי.
והמקור של שפתותיו דובבות בגמרא (יבמות צז, א. סנהדרין צ, ב. בכורות לא, ב) ויש שם דימוי לכלי ששמים בו ענבים (=כומר): מה כומר של ענבים - כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב. וגם שם הכוונה דובב = נע ויוצא.
אז לומר שאנחנו 'נדובב' את החסדים [בלי להזכיר שפתיים] זה קצת קשה..
ועדיין לא ננעלו שערי פירושים, ואפשר לעשות השלמה 'חסידית' משהו ל'תנועת החסדים' מצידנו, והכוונה של המשפט תהיה שאנחנו מעוררים את החסדים לפעול עוד, כי ע"י הסיפור וההודאה עליהם מתעוררת הנהגת החסד עלינו עוד ועוד.
והנה הרווחנו לנו פירוש נוסף לדברים העמוקים של המשוררת.

נעמה - · היום ב- 00:05

נכתב ע"י כל שם שתרצה:
האמת שבאופן כללי, דווקא בגלל שאין מושג, מאוד מפריע לי שמשתמשים במושג - הבלתי מושג - הקדוש הזה. אבל זה ענין של גישה

באמת זה טיפה תעוזה, אבל בשביל זה הבאתי את הציטוט הנ"ל מ'סדר היום',

נכתב ע"י כל שם שתרצה:
לגבי לדובבה, הבאתי את זה כפירוש אחרון, אחרי שהבנתי שלא זו כוונת המשוררת

הכוונה העמוקה והמסתורית כי היה נדמה לי ששורש דיבוב קשור לדיבור, בהתנצלות אם טעיתי, אשמח שתדובבו אותי
דיון על מהות המלחמה, לא תכננתי לפתוח, רק לציין את השפעתנו עליה בעקיפין, בשורות טובות,

כל שם שתרצה · היום ב- 00:26

נכתב ע"י נעמה -:
דמה לי ששורש דיבוב קשור לדיבור, בהתנצלות אם טעיתי

עכשיו הסתכלתי ונראה שיש מפרשים כן.

רד"ק בשרשים (שרש דבב) מחבר את 'דובב שפתי ישנים' עם 'דבה', וכותב על הכל 'לשון דיבור'. וכן ראב"ע בשיר השירים (ז, י) כותב: "דובב - כענין דבור, ואולי כמוהו דבה". וגם רש"י בשיר השירים שם כתב: "דובב - מרחיש, פרומ"יר בלעז, ויסודו לשון דיבור".
אז זה לא כמו שכתבתי (מרש"י בתלמוד) שהוא לשון תנועה בלבד, אלא גם לשון דיבור כמו שחשבת.
אבל לגבי אם הוא פועל עומד או יוצא, עדיין נראה לי שהוא פועל יוצא, כמו שהוא בפסוק בשיר השירים שם (יש רק דובב אחד במקרא, והוא פועל יוצא), ורק 'דיבה' יכול להיות עומד.

בשורות טובות לכל עם ישראל.

איך חולצו החטופים

תגובות

זמן מסע • אתגר 47

שתף את המאמר

תגיות נפוצות