אנחנו חוזרים לבית. הוא נשאר שם.



image (4).png




הגענו להר הרצל.

שקט. דממה. קברים טריים מולנו, מהיום, מאתמול.

אחד אחרי השני.

שמות.

תמונות.

זרי פרחים.

נחים על רגבי אדמה לחה.



אנחנו מתקדמים הלאה. עדיין בלי קול.

מחפשים בעיניים את מקום ההלוויה. 'שלנו'.

מוצאים בקלות.

אנשים. עומדים בשקט. של כבוד. של טרגדיה.

מול ארון.

ואישה אחת. ושלושה ילדים.

אב. אם. שבעה אחים שנותרו.

דמעות ובכי.



קריאת תהילים.

הארון מוכנס לבור.

דמעות.

אנחנו שומעים את הקדיש מלא הדמעות, החנוק.

את ההספדים המרטיטים.

"הוא הסתער בראש חייליו".

ושוב דמעות.



שלושה קולות ירי נשמעים בבת אחת מתוך לועי הרובים.

"תם הטקס". מכריז לובש מדים.

"אנחנו צריכים להתכונן

להלוויה נוספת".

עוד חייל.

משפחה.

עולם מלא.



אנחנו חוזרים לבית.

הוא נשאר שם. קצין. לצידו חייליו, שנפלו עימו;

על קידוש השם.

גופו, מתחת לאדמה.

רוחו, צמודה לכיסא הכבוד.






שיתופים נוספים בעניין המלחמה:
על המחבר
ל
קצת עלי -
צלמת, סופרת, עורכת ותחקירנית.
עוסקת בכתיבת תוכן וסיפורת.

וכן בעריכת תוכן, עריכת ספרות ותחקיר.






המאמרים שלי < ממש כאן:love:






להשתמע ---

תגובות

דמעות
 
מאיפה המקלדת הזאת?
כל מקש שולח גז. מדמיע.
כל אנטר משלח הלם. מזעזע.

הלב יורד לתהומות שלא ידענו על קיומם.
והמוח?
במקום לעצור ולקחת פיקוד,
הוא לוקח מחשבון ומכפיל באלף שלש מאות ותשעים.
והכל מתמוטט.
כאילו שיש עוד לאן לרדת.

ומעמק הבכא נשמעת זעקה,
ממצולות היגון נשלחת נאקה:
משיח עכשיו!
 
אסור לשכוח
שכל הגדולה שלו זה שהוא יהודי ונהרג על קידוש השם
הגדולה זה לא שהוא היה קצין
לא צריכים להיות נטורי קרתא כדי לכתוב השורות האלו
ערכתי,
ובכל מקרה מיד לאחר האזכור של הקצין, באה השורה הזאת:

רוחו, צמודה לכיסא הכבוד.

לי היה ברור, שנשמה שצמודה לכיסא הכבוד אלו הנשמות של אלו שנרצחו על קידוש ה'.
 
אסור לשכוח
שכל הגדולה שלו זה שהוא יהודי ונהרג על קידוש השם
הגדולה זה לא שהוא היה קצין
לא צריכים להיות נטורי קרתא כדי לכתוב השורות האלו
על אדם שמת תוך כדי בשביל להציל נפשות של יהודים אחרים נאמר שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתו.
וזה כתוב בצורה מפורשת יותר מאשר מי שמת על היותו יהודי
 
לוטם. נגעת לי במקום שלא ידעתי שקיים..
זה שורףףףף את הלב ברובד הכי עמוקקק!
תנוחמו....
 
לפי מה שכתבת שאני נמצאת בחו"ל, אני לא בגאולה. אני בגלות.
למה ד' הוליד אותי פה בגלות? ואני לא זכיתי בגאולה? מתי תהיה לי גאולה? כשאני אבחר לעשות עליה? ניסיתי וזה לא יתאפשר לי. אז עכשיו אני בחרתי לחזור לגלות. (מה לעשות שיותר קל לי להיות מהרבה בחינות בחו"ל. בארץ שנולדתי. חוץ מזה שיש לנו שליחות פה. לקרב יהודים)

ממה שידוע לי כשתבא הגאולה נשמע את השופר ונגיע לארץ על כנפי נשרים, נראה את בית המקדש היורד משמים. לזה אני קוראת גאולה. ולא לנסות לשרוד בארץ, בלי נביאים וכוהנים שאפשר להתיעץ. בלי קורבנות ועם הרבה הרבה הסתר פנים. לא כתוב שאחרי חטא אדם הראשון אור נגנז- איזה אור זה? רק הוא יחזור כשתבא הגאולה. לא יהיה לנו שאלות. ועכשיו העולם מלא בשאלות ובמיוחד מול הארורים.
לא מבקשים יום יום אחרי עלינו נשבח, על כן נקווה לך... ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד! למה צריך כ"כ הרבה הסברה יהודית שד' הוא האלוקים, ואנו העם הנבחר והארץ היא שלנו.
כל השמאלנים בעולם מרחמים על עזה, כי לפי האמונה שלהם. אנחנו כבשנו והם המסכנים. ואנחנו לא מרחמים ורק הורגים, והימנים לא מפסיקם להסביר שאנו נמצאים עוד לפני ויש לנו את התנ"ך תלמדו הסטוריה. והם לא מוכנים לקבל, בזמן המגאולה... לא יהיה בכלל שאלות.
 
וודאי עם הכאב ,צריך לבוא הרהורי תשובה ...בשלי הסער הגדול הזה ועתה ממש אני יכול למנוע נוספים ולא רק להוריד דמעות על העבר..וזה יהיה להם לזכות יהודי צופה אל העתיד
 
אני חושב שהמשפט החזק בשיר זה "הוא נשאר שם." הוא אכן נשאר שם. ואנחנו נשאר היכן שאנחנו, אבל ישלו חלק בעובדה הזאת. והגלל חלקו, הוא נשאר שם. אז רק נשתדל לכבד, ולזכור. את כל אלו שנפלו. מדהים!! כתיבה ממוקדת ועוצמתית.
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קלא

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד יְהוָה לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי:ב אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי:ג יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
נקרא  27  פעמים

אתגר AI

ממה זה עשוי...? • אתגר 16

לוח מודעות

More from לוטם

שתף את המאמר

למעלה