seashells-and-starfish-arranged-on-sand-at-beach_23-2147836795.jpg

מה לוחשת הצִדְפָּהּ

חופש זה ים וחולות וצדפים.... והצדפים.... הוי, רק בשבילם היה שווה לדדות על החוף....
נכתב ע"י שרה מגן · ‏8/8/18 ·
  1. שרה מגן
    חופש זה ים וחולות וצדפים.

    חופש זה שחרור גדול וקיטורים מתמשכים על ים של אנשים וגרגירי חול המרקדים בין אצבעות הרגליים מספר ימים.

    חופש זה תרמיל חולי ורטוב על הגב ובו נחבאת שקית הטוסט הריקה מלאה בצדפים.

    עוד שנה ועוד שקית רשרש מלאה בצדפים וחול ומים. והנה מצבור צדפים בידינו.

    צדפים פשוטים, שלא לוחשים לנו את סודות הים כמו הקונכיות הגדולות.

    הצדפים קושטו, ובחלקם הפנימי של הצדפים נלחשו לחישות שונות - ברכות ואיחולים ליקרים.




    IMG_1022_480x640.jpg IMG_1021_480x640.jpg צפה בקובץ המצורף 378217

תגובות

בכדי לרשום תגובה, עליך להרשם לאתר.
  1. !bussines1234
    אהבתי את תמונות הנושא של הכתבה כמו את הכתבה עצמה,,,
    לקחת משהו פשוט שהיינו משחקים כילדים (להצמיד לאוזן ולשמוע ים) ולהפוך את זה לחי, אני אהבתי
      sarabendavid4 ו-שרה מגן אוהבים את זה.
  2. אות לי
    זה לא פותחים...
    לפעמים זה פורץ החוצה - לפעמים לא, אין שליטה :eek:
      א-ירושלמית אוהב/ת את זה.
  3. לבן
    @אות לי מרתק!
    אולי תפתחי טור חוויות לחובבות היסטוריה בשילוב עם אלמנטים יצירתיים?;)
      אות לי אוהב/ת את זה.
  4. שרה מגן
    אייקון מהנהן. (מתי ימציאו אותו:rolleyes:)
      אות לי אוהב/ת את זה.
  5. אות לי
    כמובן שבדקתי קודם ונתקלתי בזה - לא חשוב, לא נעשה מהעיקר טפל...העיקר היצירה והיא מקסימה וזהו.
  6. שרה מגן
    אות לי תודה על הסיפור. מלא אוירה.

    קוֹנְכִיָּה היא קליפת מגן קשיחה, מעין שלד חיצוני המאפיין את מערכת הרכיכות. והיא שם כללי. צידפה היא שם של מחלקה שלמה המאופיינת בקונכייה בעלת שני חלקים. ואכן היא לא לוחשת. (או אולי כשהיא מופיעה בשלמותה - בשני החלקים)

    ואכן, בגלל שהיא לא לוחשת - הכנסנו לה במו מכחולינו לחישות כתובות...
      SV אוהב/ת את זה.
  7. ששונית
    יום כיפור, מובן לפי עיתוי הגיוס
      אות לי אוהב/ת את זה.
  8. בת מלך
    על איזו מלחמה את מספרת?
  9. אות לי
    ברשותך קודם נעשה סדר קטן ואח"כ נספר את הסיפור שלי - ברשותך.
    את היצירה החמודה יצרת אכן מ - צִדְפָּה
    אבל צִדְפָּה לא לוחשת..רק קונכיות לוחשות..
    ובבית של הסבתא שלך היו קונכיות כמו שהיה בכל בית בימים ההם
    כשמצמידים קונכייה לאוזן שומעים את "רחש גלי הים" כמובן שלא על באמת וזה לא המקום להרחיב על התופעה המעניינת של מבנה הקונכיות שגורם לנו לשמוע בכאילו ים.

    הקונכיות שלנו זה סיפור אחר לחלוטין - וזה הסיפור :
    זה היה במלחמה ההיא הנוראה, היינו בבית הכנסת כשפתאום נכנסו בקול רעש גדול חיילים ואספו את כל הגברים הצעירים שהתפללו -
    אבא שלי היה בין האנשים שהם אספו והעלו אותם עם הטלית על הכתפיים והמחזור ביד למשאית הצבאית שחנתה בחוץ.
    אנחנו עשינו את מה שהתבקש מאיתנו באותו הרגע - בכינו.
    אימא לא הייתה באותו זמן בבית הכנסת ואנחנו רצנו הבייתה לספר לה מה קרה.

    עבר יום ועוד יום ועוד יום ולא שומעים מאבא כלום -
    כולם ידעו שיש קרבות קשים בכל החזיתות אבל את החדשות על באמת לא ידעו - אימא מאוד דאגה.
    אבא שלנו היה חייל גיבור - הוא לא היה סתם חייל ,הוא היה חייל לוחם - ולא סתם לוחם אלה לוחם כבר לחם בגבורה במלחמה הקודמת..
    אימא נסעה לדוד שמיל ,הדוד שמיל היה קרש ההצלחה היחיד שלה, למה ?
    כי הדוד שמיל היה איש צבא כל חייו ואימא חשבה שהוא יודע הכל על כולם..

    כשהיא חזרה נבהלנו, היה לה בפנים מבט מבוהל שמעולם לא ראינו "גם הדוד שמיל בחזית ואף אחד לא יודע מה מצבו" כך היא סיפרה.

    כל ערב היינו יושבים ליד מקלט הרדיו ומאזינים לדרישות שלום של חיילים מהחזית הבייתה -
    לצערנו יום אחרי יום את קולו של אבא לא שמענו.

    היום לא זכור לי כמה זמן זה לקח -
    ערב אחד מישהו דפק בדלת ,אימא פתחה ואנחנו שמענו צעקה ענקית - אבא היה בדלת
    לכתף אחת רובה ענק לכתף שנייה תרמיל צבאי גדול -
    הוא נראה מוזר - כחוש, עייף ומבולבל, צרוב שמש ומלוכלך כולו -
    הכי זכור לי זה הריח - זה ריח שאי אפשר להריח באף מקום :
    תערובת של שמן מנועים דלק טנקים וזיעה, ריח של כדורים ופגזים ואלי ריח של דם וחללים.

    לקראת סוף המלחמה כשאבא חזר הוא הביא שלל -
    למרות ששוטרי המשטרה הצבאית עמדו בכניסה חזרה ארצה ופשפשו בתיקי החיילים...
    ולמרות שציוד צבאי וקונכיות נכללו בין הדברים שהיה אסור לקחת -
    השוטרים העלימו עיין מתרמילי פגזים ענקיים ומקונכיות שהחיילים אספו בחופי הים האדום.

    בתקופה ההיא בכל בית שני היה אגרטל ענק שבסיסו תרמיל פגז רוסי
    בכל שולחן הייתה קונכייה ששימשה כמאפרה (כי כולם כולם עישנו אז..)
    ובכל ויטרינה של סלון הציגו את הקונכיות היותר יפות וגדולות.

    זה סיפורה של הקונכייה שלי - ותודה שהיתם איתי עד כאן :)
  10. יעל
    נסדר אותם יפה ונצלם :)
      בית היין אוהב/ת את זה.