הנושאים החמים
במהלך החודש יחולקו תעודות מחצית ברוב בתי הספר ותלמודי התורה, דבר שמעורר גם לתלמידים וגם להורים התרגשות מצד אחד וחשש ופחד בגלל חוסר הוודאות מצד שני, ולא נדבר על הצוות החינוכי שמתלבט ועובד קשות לקראת יום זה. השאלות שעולות הם מה יהיה כתוב או מה נכתוב בתעודה? לטוב ולמוטב! האם ציון "נמוך" יכול לגרום חלילה למשבר לילד או צמיחה? האם בגלל זה לשנות את הציון ולעגל אותו כלפי מעלה כדי לא לשבור את הילד? או שאמורים לתת ציון בהתאם לנתונים? והציון הוא מילולי או מספרי?
לפני שנדבר על מה לכתוב נשאל שאלה אחרת, לפי מה נותנים ציון? מהו הכלי למדידה והערכה אתו אנו משתמשים, האם על פי הכפית האחרונה או על פי נתונים? מבחן בכתב או בע"פ, הערכה חילופית, עבודות ומטלות, האם ציון כולל רק ידע או גם דברים נוספים, התנהגות בשיעורים ונוכחות? תלמיד שהחסיר חלק מהזמן, נעדר משיעורים, מאחר, מפריע יכול לקבל ציון 100% או לא?
באקדמיה ובחלק מהתיכונים מקובל לתת ציון משוקלל על מבחן או מטלה סופית, נוכחות והשתתפות בשיעורים וביצוע מטלות, איך נאמר שילד מצטיין בתפילה כאשר הוא מאחר או מחסיר בחלק גדול מזמני התפילה, יכול להיות שהוא מתפלל יפה, בקול ומתוך סידור אבל חלק גדול הוא לא מתפלל. (בדומה לרב שהפריץ חייב אותו להספיד יפה את היהודי המקורב שלו והרב אמר שמעולם הוא לא דיבר בשעת התפילה ובבית הכנסת [כי מעולם לא נכנס ולא הגיע לבית הכנסת] וכך הלאה). ילד שמשתתף בשיעור, עושה שיעורי בית ומבצע מטלות ועבודות, חוזר על החומר ומוציא ציון נמוך במבחן, מה הציון שניתן לו? מצד שני ילד שהחסיר והפריע בשיעורים, זלזל במטלות אבל יודע 100% את החומר האם נוכל לתת לו 100 בתעודה?
ובעקבות זה נמשיך לשאלה הבאה מה מטרתה של התעודה? המילה תעודה מלשון תיעוד, יש תעודות הוקרה "וזאת לתעודה" בהם אנו כותבים תודה וברכה על מעשה מסוים שעשה פלוני כדי להוקיר ולרומם אותו ולעומת זאת תעודה שמקבלים בבית הספר מיועדת לתעד ולשקף את הציונים של התלמיד/ה במהלך השנה או המחצית, הכוללת התנהגות, ידע, ועוד.
כשלומדים לקראת תעודת הוראה, מקצוע, תואר או כל לימודי תעודה אחרים מקבלים תעודה יפה אותה אנחנו יכולים לתלות עם מסגרת יפה בסלון או במשרד ובשורה קטנה מופיע למטה בכוכבית (ולפעמים גם בלי השורה הזאת) לתעודה זו מצורף גיליון ציונים, ויחד עם התעודה מגיע גיליון ציונים בו כתובים הציונים, אבל גם אם קיבלנו ציון עובר נקבל את התעודה, השוני יהיה אולי עם יהיה כתוב בהצטיינות או לא על התעודה הראשית. דבר נוסף שמשמעותי לנו בגיליון הציונים הוא יכולת הקבלה ללימודי המשך או לימודים אחרים שתנאי הסף שלהם הם לדוגמא ממוצע של 85% ומעלה.
אבל במעבר מכיתה ד' לה' אין משמעות לציון וגם אם תלמיד יקבל ציון בלתי מספיק הוא יעלה כי כך הסדר של בית הספר ואם אין משהו חריג במיוחד שמצריך מעבר למוסד אחר לא באמת משנה הציון, מה כן? אם לא נעבוד בצורה מערכתית ונקבע כללים אחידים לכלל הכיתות על פיהם ניתן ונשקף את הציונים, יהיו שאלות איך הוא קיבל ציון כזה שבשנה שעברה הוא היה מצוין? או במקביל נזמן הורים אודות הקשיים של התלמיד בלימוד מקצוע מסוים והם ישאלו הרי הוא הצטיין בו כל השנים או כל הזמן הוא קיבל בתעודה טוב מאוד ומה קרה כעת? ולא יהיה לנו מענה לומר שהתעודה היא לא אמתית כי לא רצינו לפגוע בילד כי עכשיו אנו עושים בדיוק הפוך.
אז מה כן? התעודה צריכה לשקף את הנתונים כפי שהם במדויק, ציון משקלל את כל התקופה, שילוב של נוכחות והתנהגות וביצוע מטלות, אפשרות למתן הערכה חלופית לתלמידים מסוימים, כי יכול להיות שהם יודעים את החומר הנלמד 100% אבל יש להם בעיה בהבעה בכתב, ואז בהבעה בכתב יהיה להם ציון נמוך אבל בידע יהיה ציון מצוין. ומטרת התעודה היא לספק תמונת מצב עדכנית על מה שעברנו עד עכשיו ולתכנן את המשך הדרך.
בנוסף למרות שכל תעודה היא אישית עדיין זה אירוע חברתי בו כולם מקבלים תעודות ויש תלמידים שמביעים רגשות בצורה שונה, יהיו שיתלהבו בקול ויהיו שיבכו בקול, יהיו כאלו שיראו לכולם את התעודה ויהיו כאלו שיצניעו אותה ולא ירצו להראות אותה לאף אחד. ולכן כדאי להיות רגישים לזמן החלוקה ולתגובת התלמידים. אבל תעודה היא חלק אחד מתוך מהלך שנת הלימודים וחיי בית הספר, ישנם מבחנים, אירועים שונים ואחרים בהם גם מתבטאות תופעות אלו ולכן חשוב לנהל דיאלוג עם התלמיד אודות התעודות (ובכלל) על המורה להסביר לתלמידים מה הולך להיות בתעודה וכיצד זה נכתב, ישנם מוסדות שנותנים לתלמיד תעודה עם אותו עיצוב בדיוק שיבצעו הערכה עצמית לעצמם ואז להשוות האם ישנם פערים בין הנתונים ואיך שהמורה רואה את התלמיד לבין איך שהתלמיד רואה את עצמו. תזכרו לתת שיקוף של ציונים כנתונים ולא לערב בהם רגשות אבל תמיד אפשר להוסיף בסוף התעודה משהו קטן ואישי מכל הלב אל התלמיד, על ההשקעה וההשתדלות על מאור הפנים או כל דבר אחר שאתם והוא יודעים את זה, משהו שאולי קטן לאחרים אבל גדול והרבה בשבילו.
על ההורים לתת הערכה כנה ואמתית ושיח מיטבי לא רק בזמן קבלת התעודה אלא באופן תמידי, גם אם החלטתם לתת לילדכם פרס על תעודה, רצוי שזה יהיה משהו סמלי על עצם אהבתכם אליו ועל השקעתו והשתדלותו בלימודים והנחת שאתם רווים ממנו ולא כפיצוי על חוסר מסוים או כתנאי על התקדמות מסוימת, אבל עצם התעודה זה אמור להיות הפרס ולא צריך משהו נוסף, אני מכיר הורים שמכינים תעודה (בכתב יד ולא חייב מודפס) לילדיהם ומביאים לו בזמן קבלת התעודות וכותבים שם את הדברים הטובים שהם רואים, עזרה בבית, יחס לאחים, התנהגות ולימוד בשבת קודש ועוד.
יותר חשובה תשומת הלב והיחס לשבת יחד ולעבור על התעודה, גם אם הילד מגיע באמצע שאתם מבשלים מרק או שוטפים כלים, תגיבו בקצרה משפט אחד או שניים ותוסיפו כעת אנו עסוקים ואנו רוצים לראות את זה בידיים נקיות וראש פנוי, תפנו זמן איכות, שבו יחד ללא מפריעים נוספים ותשוחחו על התקופה, על האקלים בבית הספר, על מה הוא אוהב יותר ומה פחות וכן הלאה, וכך תעברו על התעודה, ולזכור לקבל את הילד ולהחמיא לו על ההישגים ולא לקבל הצלחה והישגים כדבר מובן מאליו, בנוסף אם יש התקדמות מתעודה קודמת גם אם לא הגענו למצוינות צריך להתייחס לכך, תתייחסו לתלמיד עצמו ולציון שלו ולא לערוך השוואות לאחים או חברים, דעו להגיב נכון ולא לזלזל חלילה בצוות או במורה כי זה יכול להרוס חינוך שלם במילה אחת, ואחרי זה לחשוב על העתיד, לא תמיד צריך לדבר על שיפורים מייד אפשר לדבר בהמשך אחרי יום או יומיים ויחד עם הילד לדון כיצד להשתפר ולהתקדם (ואולי לעשות בשלבים כעת נתמקד במשהו אחד ובהמשך נבחר דבר נוסף), ולהיות בקשר עם הצוות החינוכי לגבי תכנית לשיפור הישגים.
בנוסף לדעת לקחת הכול בפרופורציות ולא להיכנס להיסטריה כאשר ילד לא קיבל ציון גבוה במקצוע מסויים, זה שילד לא יודע אסטרונומיה זה לא אומר שהוא לא טוב ואפילו מצוין בדברים אחרים כמו לימודי קודש ומקצועות הליבה כמו מתמטיקה (שיכולה לעזור להבין סוגיות מסוימות בגמרא), או שפה אולי הוא לא יתקבל לעבוד בנאס"א אבל יוכל בהחלט להקים בית נאמן בישראל ולשבת על התורה ועל העבודה, כן להתייחס ברצינות יתר לנושא תפילה התנהגות ומידות או איחורים וחיסורים, כתב וכתיב, ולדעת לא לזלזל אבל ישנו סולם עדיפויות וערכים.
והכי חשוב לעודד ולתמוך ולא חלילה לגרום לנפילה כמו יש לך פוטנציאל חבל שאתה לא משקיע יותר! לא לתת פרס או עונש על התעודה וכמו שאמרנו קודם להסתכל על התהליך וההשתדלות ולא רק על התוצאה למרות שזה כיף לראות את הציון הגבוה. תחמיאו מחמאות כנות ותחפשו את הטוב וכמובן לאהוב את הילד ללא תנאים ולא משנה מה יהיה כי הוא הילד שלי.
בברכה לרוב נחת יהודי!
לפני שנדבר על מה לכתוב נשאל שאלה אחרת, לפי מה נותנים ציון? מהו הכלי למדידה והערכה אתו אנו משתמשים, האם על פי הכפית האחרונה או על פי נתונים? מבחן בכתב או בע"פ, הערכה חילופית, עבודות ומטלות, האם ציון כולל רק ידע או גם דברים נוספים, התנהגות בשיעורים ונוכחות? תלמיד שהחסיר חלק מהזמן, נעדר משיעורים, מאחר, מפריע יכול לקבל ציון 100% או לא?
באקדמיה ובחלק מהתיכונים מקובל לתת ציון משוקלל על מבחן או מטלה סופית, נוכחות והשתתפות בשיעורים וביצוע מטלות, איך נאמר שילד מצטיין בתפילה כאשר הוא מאחר או מחסיר בחלק גדול מזמני התפילה, יכול להיות שהוא מתפלל יפה, בקול ומתוך סידור אבל חלק גדול הוא לא מתפלל. (בדומה לרב שהפריץ חייב אותו להספיד יפה את היהודי המקורב שלו והרב אמר שמעולם הוא לא דיבר בשעת התפילה ובבית הכנסת [כי מעולם לא נכנס ולא הגיע לבית הכנסת] וכך הלאה). ילד שמשתתף בשיעור, עושה שיעורי בית ומבצע מטלות ועבודות, חוזר על החומר ומוציא ציון נמוך במבחן, מה הציון שניתן לו? מצד שני ילד שהחסיר והפריע בשיעורים, זלזל במטלות אבל יודע 100% את החומר האם נוכל לתת לו 100 בתעודה?
ובעקבות זה נמשיך לשאלה הבאה מה מטרתה של התעודה? המילה תעודה מלשון תיעוד, יש תעודות הוקרה "וזאת לתעודה" בהם אנו כותבים תודה וברכה על מעשה מסוים שעשה פלוני כדי להוקיר ולרומם אותו ולעומת זאת תעודה שמקבלים בבית הספר מיועדת לתעד ולשקף את הציונים של התלמיד/ה במהלך השנה או המחצית, הכוללת התנהגות, ידע, ועוד.
כשלומדים לקראת תעודת הוראה, מקצוע, תואר או כל לימודי תעודה אחרים מקבלים תעודה יפה אותה אנחנו יכולים לתלות עם מסגרת יפה בסלון או במשרד ובשורה קטנה מופיע למטה בכוכבית (ולפעמים גם בלי השורה הזאת) לתעודה זו מצורף גיליון ציונים, ויחד עם התעודה מגיע גיליון ציונים בו כתובים הציונים, אבל גם אם קיבלנו ציון עובר נקבל את התעודה, השוני יהיה אולי עם יהיה כתוב בהצטיינות או לא על התעודה הראשית. דבר נוסף שמשמעותי לנו בגיליון הציונים הוא יכולת הקבלה ללימודי המשך או לימודים אחרים שתנאי הסף שלהם הם לדוגמא ממוצע של 85% ומעלה.
אבל במעבר מכיתה ד' לה' אין משמעות לציון וגם אם תלמיד יקבל ציון בלתי מספיק הוא יעלה כי כך הסדר של בית הספר ואם אין משהו חריג במיוחד שמצריך מעבר למוסד אחר לא באמת משנה הציון, מה כן? אם לא נעבוד בצורה מערכתית ונקבע כללים אחידים לכלל הכיתות על פיהם ניתן ונשקף את הציונים, יהיו שאלות איך הוא קיבל ציון כזה שבשנה שעברה הוא היה מצוין? או במקביל נזמן הורים אודות הקשיים של התלמיד בלימוד מקצוע מסוים והם ישאלו הרי הוא הצטיין בו כל השנים או כל הזמן הוא קיבל בתעודה טוב מאוד ומה קרה כעת? ולא יהיה לנו מענה לומר שהתעודה היא לא אמתית כי לא רצינו לפגוע בילד כי עכשיו אנו עושים בדיוק הפוך.
אז מה כן? התעודה צריכה לשקף את הנתונים כפי שהם במדויק, ציון משקלל את כל התקופה, שילוב של נוכחות והתנהגות וביצוע מטלות, אפשרות למתן הערכה חלופית לתלמידים מסוימים, כי יכול להיות שהם יודעים את החומר הנלמד 100% אבל יש להם בעיה בהבעה בכתב, ואז בהבעה בכתב יהיה להם ציון נמוך אבל בידע יהיה ציון מצוין. ומטרת התעודה היא לספק תמונת מצב עדכנית על מה שעברנו עד עכשיו ולתכנן את המשך הדרך.
בנוסף למרות שכל תעודה היא אישית עדיין זה אירוע חברתי בו כולם מקבלים תעודות ויש תלמידים שמביעים רגשות בצורה שונה, יהיו שיתלהבו בקול ויהיו שיבכו בקול, יהיו כאלו שיראו לכולם את התעודה ויהיו כאלו שיצניעו אותה ולא ירצו להראות אותה לאף אחד. ולכן כדאי להיות רגישים לזמן החלוקה ולתגובת התלמידים. אבל תעודה היא חלק אחד מתוך מהלך שנת הלימודים וחיי בית הספר, ישנם מבחנים, אירועים שונים ואחרים בהם גם מתבטאות תופעות אלו ולכן חשוב לנהל דיאלוג עם התלמיד אודות התעודות (ובכלל) על המורה להסביר לתלמידים מה הולך להיות בתעודה וכיצד זה נכתב, ישנם מוסדות שנותנים לתלמיד תעודה עם אותו עיצוב בדיוק שיבצעו הערכה עצמית לעצמם ואז להשוות האם ישנם פערים בין הנתונים ואיך שהמורה רואה את התלמיד לבין איך שהתלמיד רואה את עצמו. תזכרו לתת שיקוף של ציונים כנתונים ולא לערב בהם רגשות אבל תמיד אפשר להוסיף בסוף התעודה משהו קטן ואישי מכל הלב אל התלמיד, על ההשקעה וההשתדלות על מאור הפנים או כל דבר אחר שאתם והוא יודעים את זה, משהו שאולי קטן לאחרים אבל גדול והרבה בשבילו.
על ההורים לתת הערכה כנה ואמתית ושיח מיטבי לא רק בזמן קבלת התעודה אלא באופן תמידי, גם אם החלטתם לתת לילדכם פרס על תעודה, רצוי שזה יהיה משהו סמלי על עצם אהבתכם אליו ועל השקעתו והשתדלותו בלימודים והנחת שאתם רווים ממנו ולא כפיצוי על חוסר מסוים או כתנאי על התקדמות מסוימת, אבל עצם התעודה זה אמור להיות הפרס ולא צריך משהו נוסף, אני מכיר הורים שמכינים תעודה (בכתב יד ולא חייב מודפס) לילדיהם ומביאים לו בזמן קבלת התעודות וכותבים שם את הדברים הטובים שהם רואים, עזרה בבית, יחס לאחים, התנהגות ולימוד בשבת קודש ועוד.
יותר חשובה תשומת הלב והיחס לשבת יחד ולעבור על התעודה, גם אם הילד מגיע באמצע שאתם מבשלים מרק או שוטפים כלים, תגיבו בקצרה משפט אחד או שניים ותוסיפו כעת אנו עסוקים ואנו רוצים לראות את זה בידיים נקיות וראש פנוי, תפנו זמן איכות, שבו יחד ללא מפריעים נוספים ותשוחחו על התקופה, על האקלים בבית הספר, על מה הוא אוהב יותר ומה פחות וכן הלאה, וכך תעברו על התעודה, ולזכור לקבל את הילד ולהחמיא לו על ההישגים ולא לקבל הצלחה והישגים כדבר מובן מאליו, בנוסף אם יש התקדמות מתעודה קודמת גם אם לא הגענו למצוינות צריך להתייחס לכך, תתייחסו לתלמיד עצמו ולציון שלו ולא לערוך השוואות לאחים או חברים, דעו להגיב נכון ולא לזלזל חלילה בצוות או במורה כי זה יכול להרוס חינוך שלם במילה אחת, ואחרי זה לחשוב על העתיד, לא תמיד צריך לדבר על שיפורים מייד אפשר לדבר בהמשך אחרי יום או יומיים ויחד עם הילד לדון כיצד להשתפר ולהתקדם (ואולי לעשות בשלבים כעת נתמקד במשהו אחד ובהמשך נבחר דבר נוסף), ולהיות בקשר עם הצוות החינוכי לגבי תכנית לשיפור הישגים.
בנוסף לדעת לקחת הכול בפרופורציות ולא להיכנס להיסטריה כאשר ילד לא קיבל ציון גבוה במקצוע מסויים, זה שילד לא יודע אסטרונומיה זה לא אומר שהוא לא טוב ואפילו מצוין בדברים אחרים כמו לימודי קודש ומקצועות הליבה כמו מתמטיקה (שיכולה לעזור להבין סוגיות מסוימות בגמרא), או שפה אולי הוא לא יתקבל לעבוד בנאס"א אבל יוכל בהחלט להקים בית נאמן בישראל ולשבת על התורה ועל העבודה, כן להתייחס ברצינות יתר לנושא תפילה התנהגות ומידות או איחורים וחיסורים, כתב וכתיב, ולדעת לא לזלזל אבל ישנו סולם עדיפויות וערכים.
והכי חשוב לעודד ולתמוך ולא חלילה לגרום לנפילה כמו יש לך פוטנציאל חבל שאתה לא משקיע יותר! לא לתת פרס או עונש על התעודה וכמו שאמרנו קודם להסתכל על התהליך וההשתדלות ולא רק על התוצאה למרות שזה כיף לראות את הציון הגבוה. תחמיאו מחמאות כנות ותחפשו את הטוב וכמובן לאהוב את הילד ללא תנאים ולא משנה מה יהיה כי הוא הילד שלי.
בברכה לרוב נחת יהודי!
