NO PLACE like home |שיתוף

[רותי12]

וזו הפרשנות שלי:
(בתקווה שתהפוך כבר למציאות עבור כולנו...!!!)
הבית הכי מתוק שהיה לנו אי פעם היה בית המקדש, אך איבדנו אותו...
ומאז שהוא נחרב אנו משתדלים לטפח בתי משכן לה' ולתורתו
אך חשוב לזכור שכל הכלים, האביזרים, והקישוטים היפים,
הם לא העיקר,
המוקד
ארעיים, שבריריים, ובקושי תחליפים
לגעגוע שבנו
יוקד
הם רק מנסים למלא את החלל,
להשקיט את הצמא
הבוער
אך האמת, שהם לא מצליחים בכלל...
כי ליבנו עדיין
עוד ער - - -
ומה הם לעומת השאיפה המרכזית,
שמייחל כל יהודי,
לירושלים
מה הם, אם לא הבל הבלים
משהו צדדי
ושוליים?! ?!
אנא ה', רד אלינו כבר
מתי לביתך אתה שב?
דופקים אנו דלתיך, מצלצלים בכל הכוח
רוצים כל כך משיח. עכשיו.
קולנו שמע
אל תעלם אוזנך
בא אדון, מהרה
אל היכלך
גזור עלינו גאולה
בנה ביתך כבתחילה
כי כלתה נפשנו
אליך - - -
ואף על פי שיתמהמה,
אנחנו יודעים שאתה שומע
ועוד רגע קט
כבר בפתח תופיע
הנה מוכן השטיח,
וכולנו נריע,
ברוך הבא
מלך המשיח!

איזה כשרון !

 

[~רחלי~]

ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם, אומרים שמלאכות הבית של האישה הן כמלאכת הכהן הגדול במקדש.
זה מה עלה לי כשראיתי את האלמנטים במגזרת ואת הרימוז לבית המקדש. אלו פריטים שלא שייכים בהכרח למלאכות הבית אבל האמא כן מנצחת עליהם - מאבקת, מטפחת, דואגת להתפתחות הילים (דרך סיפוק אמצעים למשחק, למשל).
למה נייר? אני מוגיעה את מוחי. אולי כי מחוץ לנצח ולקדושה כל האלמנטים הביתיים שהקדושה אמורה לחול ולשרות עליהם הם ארעיים וברי חלוף.
פעמון - אולי סימבול לפעמון ורימון בבגדי כהן גדול. מהדהד את הקדושה שקשורה למקום.

ואוו תודה! את ממש טובה בזה, מאוד אהבתי את הפרשנות שלך!!

אני מקווה שאני לא חושבת עמוק מידי...
אבל לי זה נראה כמו מצב למחכים למישהו שיגיע הביתה ויראו את הפסיעות שלו על הנייר...
מחכים שיצלצל בפעמון

צודקת. מחכים למישהו, אבל זה רק שטיח ופעמון, אין דלת, יש קיר.
תודה על התגובה!

טוב, עכשיו הבנתי שזה כנראה חופה
זה מישהי שחולמת להקים את ביתה
יש לה חופה ובית כרגע "על הנייר"
והיא רוצה להכנס פנימה אבל עוד לא הגיע הזמן אז אומרים לה רדי מיד!

כל מילה, והצחקת אותי עם ה"רדי מייד!", מרסל דושאן היה אוהב את זה.
(מרסל דושאן, אבי אמנות המושגית והראשון שלקח חפץ "מן המוכן" והחפיץ אותו ליצירת אמנות)
כבר יורדת
תודה על התגובה וההתבננות!

בתפילה שתעשי בקרוב וריאציה שנייה ליצירה זו. ותרצי את אותה המיגזרת מחומר הרבה יותר ייצוק ומוחשי.
בשורות טובות.

אמן, זה בתכנון. שמרתי גם את החלקים שגרעתי, את ה'נגטיב'.

יצירה מקסימה
ניתן לציין צריך לזה סבלנות אדירה למגזרת הזו
אלא אם כן גזרת בשיטה שאני לא מכירה
לא הבנתי את עניין הפעמון והוא נראה לי מידי טכני וקר לעומת סגנון היצירה
לגבי השטיח אני שלא מכירה את היוצרת ומצבה לא ראיתי בזה בית שעוד לא נבנה
כן ראיתי שטיח עדין בית שביר שצריך להזהר לא לדרוך עליו להתנהל בעדינות ( אולי בקשר הזוגי זה כך ) צריך הרבה עדינות וסבלנות כדי לבנות בית איתן שיהיה תמיד שלם ושלו ...
( התפיטתי יותר מידי )

תודה רותי, מקבלת את הביקורת שלך, את לא הראשונה שהפריע לה השבריריות של הנייר עם הגסות של הפעמון.
הטכניקה- סכין יפני הכי פשוטה, לא משהו מיוחד. (פעם ראשונה שאני עושה מגזרת, כך שבאמת אין לי מה לומר על טכניקה), ווגם לא עבדתי על זה מייד הרבה, אז אולי עוד יתנו לי לפתוח סליל של צמר סבוך לפני החתונה כדי לראות אם יש לי סבלנות.
ורעיון יפה מה שהבאת. נושא ליצירה אחרת. (אולי אחרי החתונה :O)

 

[~רחלי~]

וזו הפרשנות שלי:
(בתקווה שתהפוך כבר למציאות עבור כולנו...!!!)
הבית הכי מתוק שהיה לנו אי פעם היה בית המקדש, אך איבדנו אותו...
ומאז שהוא נחרב אנו משתדלים לטפח בתי משכן לה' ולתורתו
אך חשוב לזכור שכל הכלים, האביזרים, והקישוטים היפים,
הם לא העיקר,
המוקד
ארעיים, שבריריים, ובקושי תחליפים
לגעגוע שבנו
יוקד
הם רק מנסים למלא את החלל,
להשקיט את הצמא
הבוער
אך האמת, שהם לא מצליחים בכלל...
כי ליבנו עדיין
עוד ער - - -
ומה הם לעומת השאיפה המרכזית,
שמייחל כל יהודי,
לירושלים
מה הם, אם לא הבל הבלים
משהו צדדי
ושוליים?! ?!
אנא ה', רד אלינו כבר
מתי לביתך אתה שב?
דופקים אנו דלתיך, מצלצלים בכל הכוח
רוצים כל כך משיח. עכשיו.
קולנו שמע
אל תעלם אוזנך
בא אדון, מהרה
אל היכלך
גזור עלינו גאולה
בנה ביתך כבתחילה
כי כלתה נפשנו
אליך - - -
ואף על פי שיתמהמה,
אנחנו יודעים שאתה שומע
ועוד רגע קט
כבר בפתח תופיע
הנה מוכן השטיח,
וכולנו נריע,
ברוך הבא
מלך המשיח!

ואוו, ואווו, ואווו!! איזה כתיבה עוצמתית ונוגעת.
אמן! אמן! אמן!
זה ממש תפילה מה שכתבת פה, ואני בטוחה שהוא שומע.
תודה על השיתוף!

 

[אוראור]

אני נפעמת מהשרשור תגובות הזה, שיח אמנות ולבבות הומים. אח.