2 שאלות לתותחי הדקדוק

[אברהם]

תהילים ה, ה: לא יְגֻרְךָ רע - הרי"ש בשוא נע למרות שהיא אחרי תנועה קטנה (קובוץ)
תהלים צא, יב: על כפיים יִשָּׂאוּנְךָ - הנו"ן בשוא נח, למרות שהיא אחרי תנועה גדולה (שורוק)

מי יודע מדוע ולמה???

 

[feel-הרמוני]

לגבי ישאונך - שווא נע בא אחרי תנועה גדולה בלתי מוטעמת.
אחרי תנועה גדולה מוטעמת יכול לבוא שווא נח, כמו: תספֵּרְנה.
ודרך אגב, בדיוק בימים אלה נתקלתי בעוד כמה חריגים תוך כדי עימוד סידור, ולא הבנתי את פשרם. רק לאחר ששאלת נזכרתי בכלל הזה.

 

[קול-התור]

נכון. גם טעמי המקרא משתתפים במשחק: סוף פסוק או אתנחתא גורמים לעיתים לשינוי מקום הטעם וממילא להגדרת ההברה.

 

[מאיר14]

לגבי התיבה "יגרך", יש מתג (געי&#1488 אחר הגימ"ל, ולכן השוא נע.
ולענין התיבה "ישאונך", מי אמר לך שהשוא נח?

 

[אברהם]

לגבי התיבה "יגרך", יש מתג (געיא) אחר הגימ"ל, ולכן השוא נע.
ולענין התיבה "ישאונך", מי אמר לך שהשוא נח?

אליהו פריד אמר לי, וכך מופיע בתנ"ך סימנים.
אבל תודה רבה על התשובה לגבי יגֻרך - באמת לא שמתי לב שיש שם מתג...
מעוף - גם אני שכחתי את הכלל הזה... תודה!

 

[געוואלדיג]

"יגרך", עיין במנחת שי שהוא חסר, ואם כן אין הקובוץ תנועה קטנה. וזה ידוע ומפורסם שהקובוץ הוא לאו דוקא תנועה קטנה, וכגון הללוהו במינים "ועגב" שאין הג' דגש על אף שבא אחרי קובוץ, ועוד.
"ישאונך", הנה הנו"ן הוא מאותיות האמנתיו הנוספות, וללא הנו"ן יש לומר ישאוך, ואין כאן מקום לחצי תנועה (שוא נ&#1506.
כלל אומַר, לפעמים יש להסתכל על לב הדברים ולא רק על הכללים היבשים, כמו מתג או ת"ג או טעם. כי כל אלה אינם כי אם 'מפרשים' אבל לא טעמים בפני עצמם.

 

[חיטובים]

'ישאונך' היא מילה מלעילית אמיתית (להבדיל מנסוג אחו&#1512, ולאחר ההטעמה אין מקום לשוא נע.

 

[אפכא מסתברא]

תוספת לדברי טעם שנאמרו בעניין "יגרך" - השרש הוא גור והכתיב כאן חסר וי"ו.