הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס''ד
לא שיתפתי כאן עדין סיפורים... אשמח מאוד לשמוע ביקורות ותגובות מכל סוג! קריאה מהנה!
יש לו 6 שעות שינה , הוא מתכון לנצל אותן היטב.
טל התהפך לצד השני מרים את השמיכה הצבאית עד מעל האוזניים. חושך מוחלט
זה מה שהוא אוהב.
במיטה לידו מישהו קם, מזיז בדרכו את הכסא גורם לקול חריקה באוהל הקטן.
טל מסיט את השמיכה מהאוזנים, מציץ בחצי עין, מנסה להתרגל לחושך.
"מאיר?" אפשר לשמוע את הפליאה בקול שלו, בתוך החושך הוא מזהה את מאיר מכניס רגל לתוך הנעל הצבאית הכבדה מגפון הם קוראים לה.
מאיר מזנק בבהלה, "מי זה?!" הוא נרגע כשרואה את טל מתישב על המיטה
"הערתי אותך?" המבט שלו עדין מבועת קצת, טל מעיף את השמיכה וזו נופלת חרישית על אדמת האוהל.
"לא הערת אותי, היתי חצי ישן, מה, לאן אתה קם עכשיו אחי ?" טל מתפלא באמת, השעה שתים עשרה בלילה. בחמש בדיוק הם קמים למסדר, יום ארוך של אימונים. המפקד חנן אותם בשש שעות שנה.. מתנה נדירה בחטיבה.
מאיר נאנח. שונא לדבר. שונא להשתפך. וגם, מה בסך הכל רצה, לצאת לסיגריה אחת, בכל מקרה הוא לא נרדם. לפחות יעשה משהו מועיל.
"אני יוצא לסיגריה, לא תכונתי להעיר אותך ס'חה אחי" ביד ימין הוא מחפש את המצית יד שמאל שלו על הלב, מתנצל.
טל חושב לקבל את ההתנצלות ולחזור לישון, שניה לפני שהוא מחזיר את השמיכה עד מעל לאוזנים הוא מסתובב למאיר, על פניו של הבחור הדוס מהחטיבה, בין העיניים עם הפיגמנט התכלת המושלם מבצבץ ניצוץ חשוד.
לא אחד כטל יחזור לישון.
"בכית אחי?" הוא שואל. 'עם הדוגריות שלך' אמרו לו החברים ביחידה 'עוד תהרוג יום אחד.'
מאיר משפיל מבט, שונא את הרגע. "כן בכיתי, ואז?" בקול שלו משתרבבת נימה מתריסה. גם את זה הוא ש ו נ א.
"ואז כלום" טל מעיף את השמיכה, "בוא אני אצא איתך לנשום אויר" הוא נעמד
"כאילו שאפשר לנשום משהו לידי, כשאני מעשן" מאיר מגחך. "נו באמת טל, רצית לישון, אני לא מתכון להפריע" הוא מצדיע בטריטריאליות ויוצא.
בחוץ, מצית מאיר את הסיגריה מסוג ג'וואל כמו שהוא אוהב. מתמכר למוזיקת הלילה. המדברית. צרצרים, נהמות תן רחוק, ושקט.
לא שיתפתי כאן עדין סיפורים... אשמח מאוד לשמוע ביקורות ותגובות מכל סוג! קריאה מהנה!
יש לו 6 שעות שינה , הוא מתכון לנצל אותן היטב.
טל התהפך לצד השני מרים את השמיכה הצבאית עד מעל האוזניים. חושך מוחלט
זה מה שהוא אוהב.
במיטה לידו מישהו קם, מזיז בדרכו את הכסא גורם לקול חריקה באוהל הקטן.
טל מסיט את השמיכה מהאוזנים, מציץ בחצי עין, מנסה להתרגל לחושך.
"מאיר?" אפשר לשמוע את הפליאה בקול שלו, בתוך החושך הוא מזהה את מאיר מכניס רגל לתוך הנעל הצבאית הכבדה מגפון הם קוראים לה.
מאיר מזנק בבהלה, "מי זה?!" הוא נרגע כשרואה את טל מתישב על המיטה
"הערתי אותך?" המבט שלו עדין מבועת קצת, טל מעיף את השמיכה וזו נופלת חרישית על אדמת האוהל.
"לא הערת אותי, היתי חצי ישן, מה, לאן אתה קם עכשיו אחי ?" טל מתפלא באמת, השעה שתים עשרה בלילה. בחמש בדיוק הם קמים למסדר, יום ארוך של אימונים. המפקד חנן אותם בשש שעות שנה.. מתנה נדירה בחטיבה.
מאיר נאנח. שונא לדבר. שונא להשתפך. וגם, מה בסך הכל רצה, לצאת לסיגריה אחת, בכל מקרה הוא לא נרדם. לפחות יעשה משהו מועיל.
"אני יוצא לסיגריה, לא תכונתי להעיר אותך ס'חה אחי" ביד ימין הוא מחפש את המצית יד שמאל שלו על הלב, מתנצל.
טל חושב לקבל את ההתנצלות ולחזור לישון, שניה לפני שהוא מחזיר את השמיכה עד מעל לאוזנים הוא מסתובב למאיר, על פניו של הבחור הדוס מהחטיבה, בין העיניים עם הפיגמנט התכלת המושלם מבצבץ ניצוץ חשוד.
לא אחד כטל יחזור לישון.
"בכית אחי?" הוא שואל. 'עם הדוגריות שלך' אמרו לו החברים ביחידה 'עוד תהרוג יום אחד.'
מאיר משפיל מבט, שונא את הרגע. "כן בכיתי, ואז?" בקול שלו משתרבבת נימה מתריסה. גם את זה הוא ש ו נ א.
"ואז כלום" טל מעיף את השמיכה, "בוא אני אצא איתך לנשום אויר" הוא נעמד
"כאילו שאפשר לנשום משהו לידי, כשאני מעשן" מאיר מגחך. "נו באמת טל, רצית לישון, אני לא מתכון להפריע" הוא מצדיע בטריטריאליות ויוצא.
בחוץ, מצית מאיר את הסיגריה מסוג ג'וואל כמו שהוא אוהב. מתמכר למוזיקת הלילה. המדברית. צרצרים, נהמות תן רחוק, ושקט.
