הוריו של התינוק שמטלטל את עם ישראל מתחננים: "תתפללו על חיים מרדכי"
במשך החודש האחרון הגיע השם ''חיים מרדכי בן גיטל'' לכל רחבי העולם היהודי וזעזע מיליוני לבבות. הרופאים לא האמינו שישרוד, ואחר כך היו בטוחים שהוא יאבד את הידיים ואת הרגליים, אבל כוח הרצון המדהים של התינוק הפצפון וכוח האמונה של הוריו ממשיכים להפתיע את כולם. ראיון ייחודי
בית חולים הוא לא מקום מתאים לילדים, כך אומר השיר המפורסם, וזו אכן המחשבה הראשונה שחולפת כאשר רואים את חיים מרדכי הקטן, שמזה חמישה שבועות מאושפז בחדר פרטי במרכז טיפול נמרץ לב בתל השומר, כשהוא מונשם ומורדם.
פני מלאך לו לתינוק, ושני הוריו ניצבים לצדו ולא עוזבים את מיטתו אף לרגע. בשיחה מיוחדת שהעניקו ל'משפחה' ממיטת חוליו של בנם, הם מספרים על המסע שעבר חיים מרדכי הקטן מאז שנולד – בד' תשרי תשע"ז.
"אנו צריכים את עם ישראל וזקוקים גם לעזרה הטכנית שלו וגם לתפילות", אומר האב. "גם הפרסום הזה כל כך שונה מטבענו, אבל ברור לנו שזה באמת מה שחיים מרדכי שלנו צריך עכשיו - תפילות, ורק תפילות".
חיים מרדכי זקוק לתפילות של כלל ישראל, ודומה כי בשבועות האחרונים אין מישהו ברחבי העולם היהודי שלא שמע את השם 'חיים מרדכי בן גיטל', לרפואה שלמה.
"מספר חודשים לפני הלידה כבר הכינו אותנו לכך שלבן שלנו יש מום לב מאוד נדיר, משהו שבכל שנה נולדים אתו רק חמישה תינוקות ברחבי העולם. אמרו לנו שזהו מום מבני בלב שיצריך ניתוח אחרי הלידה, אבל אחרי הניתוח הכל אמור להסתדר, וזה לא אמור להשפיע כלל על המשך החיים".
ארבעת החודשים הראשונים לחייו של חיים מרדכי היו באמת נפלאים, בחיק המשפחה, יחד עם שני אחיו הגדולים שקיבלו אותו באהבה אין קץ. "חיים מרדכי היה תינוק מיוחד מאוד כבר מהרגע שהוא נולד", מספרת גיטי,
אבל בגיל ארבעה חודשים ויומיים זה קרה. ההורים הגיעו עם חיים מרדכי לביקורת שהייתה אמורה להיות האחרונה בסדרה. "הלבשנו אותו יפה", מספרת גיטי, "וגם הכנו לצוות מכתב תודה, מתנות ותמונה גדולה של חיים מרדכי, שתהיה להם למזכרת. לא יכולנו לדמיין שהעולם שלנו עומד להתהפך. אבל אז, אחרי הבדיקה, קראו לנו הרופאים בדחיפות והודיעו שהילד שלנו חולה מאוד וצריך לעבור צנתור בהקדם. הם גם הסבירו שייתכן שהצנתור הזה יהפוך תוך כדי ביצועו לניתוח וקבעו תור לעוד מספר ימים".
שעתיים לאחר שהחל הצנתור הודיעו הרופאים להוריו שלבו של חיים מרדכי הפסיק לפעום. נדרשו שעתיים של החייאה כדי להשיבו לחיים, ובסיומן התברר שהלב הקטון חדל מלפעום ועל כן הוא חובר למכונת אקמו. מכונת האקמו הייתה אמורה בתחילה להחליף רק את פעילות הלב, אלא שמהר מאוד היא חוברה גם לכליות ולריאות, מאחר שגם המערכות האלו לא תפקדו.
האב מבקש לחדד את גודל הפלאות שבגוף האדם. "מדהים אותי לראות איך טובי הרופאים, באמצעות המכשור המתקדם ביותר בעולם, לא מצליחים להחליף כלי דם באורך בקוטר של מילימטר וחצי", הוא אומר. "זה ממחיש לנו את הפלא הגדול בלב האלוקי שהקב"ה ברא לנו. זו גם הסיבה שאנו פונים ומבקשים את הרפואה רק מהקב"ה, כי ברור לנו שהכל נתון בידיו".
בכ"א באדר הבלתי ייאמן קרה - חיים מרדכי נותק סוף-סוף ממכשיר ההנשמה והחל לנשום בכוחות עצמו, בעזרת סיוע קל. "זו הייתה שמחה עצומה", מציינת גיטי, "אבל באותו שלב לא היה ברור כלל שהוא באמת יצליח לשרוד ככה ולהמשיך לנשום. בערב שבת למשל כבר הכינו אותנו לכך שיצטרכו לעשות לו חור בגרון וליצור הנשמה קבועה דרך הגרון. היו גם כמה פעמים שהוא בכה כל כך עד שכמעט נחנק והיה צורך להביא עגלת החייאה לחדר".
אבל ברוך השם, ככל שחולפים הימים, כך ניתן לראות שחיים מרדכי כבר נושם הרבה יותר טוב וגם יש תקווה גדולה לגבי מצבו הלבבי. רגע מרגש נוסף היה כאשר הוסרה גם ההרדמה. "פתאום הפעלנו מוזיקה בחדר והוא פתח עיניים, הבנו שהוא מתעורר, שהוא מגיב לנו", מתרגשת גיטי. "ברור שזה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר, אבל מנגד, קצת קשה להגדיר את התחושות שלנו, כי קשה לנו לקשר בין הילד שהיה לנו לבין מי ששוכב במיטה. עד לפני כמה שבועות היה לנו תינוק בידיים שאוכל ויונק, רגיל לחלוטין שרוחצים אותו ועושים לו אמבטיה ומלבישים אותו והוא צוחק. עכשיו זה פתאום גוף אחר, כל כך שונה, הוא חבוש בארבעת גפיו, עם תפרים בצוואר מהאקמו ובחזה מהניתוח, לא מתקשר כמו פעם ואין לו קול. זה לא הילד שהכרנו".
ומה נותן לכם כוח בתוך המצב הזה?
"אני בכל פעם מסתכלת על תמונות של חיים מרדכי מחודשי החיים הראשונים שלו, אני רואה אותו מחייך, צוחק ומפטפט ופשוט מזכירה לעצמי שהכל בעזרת השם עוד יחזור. כי מי שנתן לו את כל הבריאות והחינניות בעבר, הוא זה שיכול להמשיך לתת לו את אותן מתנות גם הלאה, בעתיד. אומנם לפעמים דווקא המחשבה על כך היא זו שמפילה אותי. כי למשל, בפעם הראשונה שנכנסתי לביתנו לאחר הקריסה, פרצתי בבכי מטורף עד שחשבתי שאתעלף למראה הסלקל, העריסה והמיטה שלו, וכל החפצים בבית ששייכים לו. אבל אני מזכירה לעצמי שזה זמני. שהכל בעזרת השם עוד יחזור להיות כמו שהיה פעם. זה מה שנותן לי כוח".
והאב מוסיף: "אנחנו מקבלים בלי סוף מיילים ודיווחים מכל העולם על תפילות בכל מקום אפשרי, על הפרשות חלה ועל קבלות טובות שאנשים קיבלו למענו. זהו ילד של תפילות, ילד של כל עם ישראל. יש לנו גם את הברכה שקיבלנו מכ"ק האדמו"ר מנדבורנא שלאורו אנחנו הולכים, שהוא הרבה שלנו. אנו רואים שקרו ניסים גדולים ומאמינים שיקרו הלאה ניסים גלויים. באחד הימים ששוחחנו עם האדמו"ר הוא גם ברך אותנו בזו הלשון: 'מי שעשה ניסים לאבותינו הוא יעשה לנו ניסים'". ואנו באמת ובתמים מאמינים שיקרה נס גדול".
ובינתיים, עוד לפני שהנס הגדול מתרחש, הם רואים הרבה ניסים קטנים בדרך: "בתחילה אמרו לנו הרופאים שלא ייתכן שתינוק שעבר שעתיים של החייאה יצא ללא פגיעה מוחית", מספרת גיטי, "והם גם טענו שרואים ב-CT שיש לו אוטם נרחב בצד הימני של המוח, מה שאומר שהחלק השמאלי של הגוף לא מתפקד, אבל כאשר העירו אותו התברר שהוא מזיז היטב את שני חלקי הגוף. אמנם קשה להבין מה באמת עובר עליו כעת כי הוא כל הזמן תחת תרופות, אבל ברגעים שהוא כן מצליח להיות אתנו, אנחנו רואים שיש לו מבט מקסים וממוקד".
"הרופאים אומרים לנו כל הזמן שייתכן שייאלצו לקטוע את היד", אומרת גיטי בקול שבור, "אבל אני לא מוכנה להשלים עם הקביעה הזו, ומאמינה באמונה שלמה שכמו ששמים זרע רקוב באדמה, והוא גדל והופך לעץ, אז ככה גם היד של חיים מרדכי תבריא ותחלים".
כדי להיטיב את סיכויי ההחלמה ביקשו בני הזוג להביא מטפל מומחה מחוץ לבית החולים, כדי שיטפל בו באופן אלטרנטיבי. "מאז שהוא החל לטפל יש ברוך השם שיפור קטן והיד מראה מעט סימני חיות שלא היו בה קודם. המטפל בפירוש אומר לנו שהוא מאמין שיש סיכוי להצליח לטפל בכך. הלוואי שיצליח להציל את היד", היא אומרת ודמעות זולגות מעיניה. "התחושה שלי היא שכמו שכל הדברים הלא הגיוניים קרו, כך הכל יכול להשתפר ולהיות טוב יותר. הקב"ה לא צריך משחה כזו או אחרת, אלא רק צריך שלברכה יהיה על מה לחול. שהנס 'יתלבש' בדרך הטבע. מה שהוא באמת אלא הוא רוצה זה את התפילות שלנו, ואם רק נאמין בו אז זה יקרה".
גיטי מסיימת את הראיון באמונה גדולה, ובתפילה לעם ישראל שלא ירפו מהתפילות: "בעבר הייתי שומעת על אנשים שנמצאים במצב קשה וזקוקים לתפילות ובאמת הייתי מתפללת למענם, אבל הרגשתי תמיד שאין הרבה סיכויים שמישהו יצא ממצבים קשים באמת", היא אומרת בכנות. "כאן אני פשוט רואה בחוש איך שהתפילות פועלות - היו לנו דברים שלגמרי בניגוד לדרך הטבע שהשתנו. אף אחד כאן במחלקה לא מאמין שהילד הזה חי בכלל. ההרגשה שלי היא שכמו שהיה אצל הילדים של משפחת גרוס שפשוט חזרו לחיים בזכות התפילות, כך גם יכול להיות אצל הבן שלנו. כי התפילות הן אלו שעוזרות ולא המכשור הרפואי. ברור לי שאם רק נמשיך להתפלל ולא נפסיק, הילד הזה יכול לשוב להיות בדיוק כפי שהוא היה פעם. אנו זקוקים כל כך לתפילות של עם ישראל".
אנא המשיכו להתפלל עבור חיים מרדכי בן גיטל לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל
http://tehilimyahad.com/mr.jsp?r=MVUoYOinr0