תורה ציוה לנו... תורה תהא ???

[תהילה חזקיאן]

איך אומרים ומי חלוק על כך בנוסחיו:
"תורה תהא אמונתי" מלשון אמונה או
"תורה תהא אומנותי" מלשון אומנות.

ראיתי שני סידורים שונים ואחד כתוב כך ואחד כך.

יודעים?

 

[קראנצול]

אומנותי (כמובן שכותבים אמנותי)
מסידור "עליות אליהו" שהוא סידור שבוקר אלפי פעמים כדי להגיע לנוסח הנכון

 

[יוסניו]

אודה על האמת
מעודי אמרתי אמונתי מלשון אמונה
עד שעשיתי לילד שלי חאלאקא והכנסתי אותו לחדר כנהוג
והמלמד אמר עם הילד הפסוקים שנהוג
ואצלו שמעתי אומונתי מלשון אומנות
שאלתי את המלמד למה הוא אומר ככה
ענה לי שכך צריך להגיד באמת
אמרתי לו בצחוק שבאתי באמת שילמד עם הילד שלי
ובסוף הוא לימד אותי

 

[ע.מ.]

בסידור ודאי כתוב אמונתי-מלשון אמונה

 

[למען דעת]

עד שחוקרים על הנוסח - מה המקור?

 

[קראנצול]

מה המקור למה?

 

[רבקה1234]

המקור בספר הרוקח, ושם כתוב בכתי במלא: אומנותי.

 

[תהילה חזקיאן]

תודה לכולם - לא קבלתי תשובה ברורה.
באילו מגזרים/ציבורים נאמר בנוסח זה או השני?
באילו סידורים?
מה המקור של "תורה ציוה לנו... קהלת יעקב"?

יישר כח!

 

[יוסניו]

לשון תפילה

עד כה עסקנו בביאור המושג התלמודי "תורתו אומנותו" המופיע בסוגיית דחיית תפילה מפני לימוד תורה. לשון זו מופיעה עוד פעם אחת בתלמוד: בנוסח תפלה אישי[44] שנאמר לאחר תפלת העמידה (ברכות טז, ב): "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא תורתך אומנותנו ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו". גם כיום מתפללים אנו במטבע לשון זה בסיום לימוד מסכת ("יהי רצון מלפניך ה' או"א שתהא תורתך אומנותנו בעולם הזה ותהא עמנו לעולם הבא"[45]), וכך מתפללים תשב"ר בשחרית: "תּוֹרָה תְּהֵא אֻמָּנוּתִי, וְאֵל שַׁדַּי בְּעֶזְרָתִי"[46]. נראה כי תפלות אלו ניתן לפרשן ע"פ שלוש הדרכים הנ"ל:

יתכן לפרש כדרך ג (כמסקנת ערוה"ש), שאנו מתפללים שהעיסוק העיקרי שלנו לא יהיה אלא לימוד התורה, ודומה לכך תפלת רבי אלעזר המובאת בירושלמי (ברכות פ"ד ה"ב): "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי... ותהא תורתך מלאכתינו כל ימי חיינו"[47].

יתכן לפרש כדרך ב (כגרש"ז בעל התניא), שאנו מתפללים שנלמד תורה בקביעות ובהתמדה, ודומה לכך תפלתנו בסוף ברכות השחר (וכמובא בברכות ס, ב): "ויהי רצון מלפניך ה' אלהי שתרגילני בתורתך"[48].

ויתכן לפרש כדרך א (כראי"ה קוק), שאנו מתפללים שנצטיין ונתמחה בלימוד התורה.

[46] מקור תפלה זו בספר הרקח סימן רצו, ושם נדפס בכתיב מלא: "אומנותי". בחלק מן הסידורים מודפס "תורה תהא אֱמוּנָתִי". יתכן ששינוי זה נוצר על מנת שיתאים גם לבָנות (ר' ישכר תמר, עלי תמר, מסכת סוכות עמ' קכו, מספר שבאירופה לפני השואה היה נהוג לומר פסוקים אלו גם עם הקטנות, ובנוסח "תורה תהא באמונתי"), ויתכן שנוצר בטעות (אולי הקש מ"רבה אֱמוּנָתך" הקודם לו). ראה: קצירת האומ"ר לר"ד יצחקי בספר לוח ארשׁ, תשס"א, עמ' תנה.


מקור
http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=462
בקשתי אישור מנתיב ופתחו לי האתר