הנושאים החמים
הנושאים החמים
קראתי כאן הרבה על צרכנות נבונה על אנטי צרכנות ואפי' טיפים לחסכון יש הרבה..
תודה לכולם..
רוצה לשתף בתהיה שעלתה בי במהלך הקריאה, וגם במהלך החיים היום יומיים אל מול חשבונות, חשבוניות ופירוטי אשראי..
לא פעם נעמוד בחנות ונוותר על המגנום המיותר [נראה לי מוסכם..] אבל בקניה הבאה ליד הבית הפער שנשלם על המוצרי יסוד ששכחנו לקנות בסופר הגדול, או שקונים כי פתאום באים אורחים, יעבור את המחיר של המגנום בכפל כפליים ולא קרה כלום.. זה גם יכול להיות כשנהיה באיזה נסיעה ורק נעצור בתחנת דלק קרובה, ונפנק את עצמינו בשתיה קרה, או אפילו כשלא נרוץ למכירת הבשר השכונתית לקנות את הבשר במחיר המוזל ביותר שנמצא, והפער בהתאם...
ויותר מזה כשתהיה לנו הצדקה להוצאה כמו פירמה יותר טובה, או ערב חג כשאין זמן להזמין או לחפש בזול, או כל מיני הצדקות אחרות המאזן משתנה בקלות, ואת התוצאה נפגוש רק בסוף החודש...
יש כאילו שקל להם יותר באמת לחסוך וכך להרויח מכל הכיוונים, אבל זה קצת יותר קשה... כי זה אומר להכיר את כל רשתות המזון על תכולתם ומחיריהם..
לרוץ ממכירה למכירה, [ואפשר גם מחלוקה לחלוקה] להתעדכן במחירי המבצעים בכל מקום בעיתו ובזמנו.. לקנות את הנצרך בדיוק וכו'
ולקוות שהזמן, הנסיעות, הטרחה שעשינו שווים פחות מתוספת המחיר שהיינו מוסיפים לו היינו מרכזים את הקניה במקום אחד על מעלותיה וחסרונותיה.
יש כנראה עוד שיטות שאני לא מכיר.
אז מהי באמת צריכה נבונה?
האם זו חסכנות?
אולי לצאת עם מינימום הוצאות?
לא לקנות פינוקים?
ברור שהבסיס הוא לא להוציא יותר ממה שיש,
אבל איך נתייחס לזה שאוטוטו חגים, וצריך לחתן את הילדים, ומי יודע אם מכונת הכביסה לא תבחר לצאת לשביתה בעוד יומיים..
אז בקצרה..
כולנו מבינים שסגפנות או עודף חסכנות אינם ההגדרה המדוייקת לצריכה נבונה, ויותר מזה ברור שפזרנות אינה הדרך הנכונה והנבונה
אז מה כן הגבול?
האם נכון תמיד לעמוד על המינימום? ופינוק יתר וודאי גם מוגזם.
איך נדע שאנחנו לא חוסכים בכסף קטן ומבזבזים בו זמנית סכומים גדולים?
ואיך נחיה בנחת בתחושת רוגע ובלי לחוש חנוקים או לחילופין מבזבזים או במקרי קיצון שניהם במקביל?
אשמח לתובנות
תודה לכולם..
רוצה לשתף בתהיה שעלתה בי במהלך הקריאה, וגם במהלך החיים היום יומיים אל מול חשבונות, חשבוניות ופירוטי אשראי..
לא פעם נעמוד בחנות ונוותר על המגנום המיותר [נראה לי מוסכם..] אבל בקניה הבאה ליד הבית הפער שנשלם על המוצרי יסוד ששכחנו לקנות בסופר הגדול, או שקונים כי פתאום באים אורחים, יעבור את המחיר של המגנום בכפל כפליים ולא קרה כלום.. זה גם יכול להיות כשנהיה באיזה נסיעה ורק נעצור בתחנת דלק קרובה, ונפנק את עצמינו בשתיה קרה, או אפילו כשלא נרוץ למכירת הבשר השכונתית לקנות את הבשר במחיר המוזל ביותר שנמצא, והפער בהתאם...
ויותר מזה כשתהיה לנו הצדקה להוצאה כמו פירמה יותר טובה, או ערב חג כשאין זמן להזמין או לחפש בזול, או כל מיני הצדקות אחרות המאזן משתנה בקלות, ואת התוצאה נפגוש רק בסוף החודש...
יש כאילו שקל להם יותר באמת לחסוך וכך להרויח מכל הכיוונים, אבל זה קצת יותר קשה... כי זה אומר להכיר את כל רשתות המזון על תכולתם ומחיריהם..
לרוץ ממכירה למכירה, [ואפשר גם מחלוקה לחלוקה] להתעדכן במחירי המבצעים בכל מקום בעיתו ובזמנו.. לקנות את הנצרך בדיוק וכו'
ולקוות שהזמן, הנסיעות, הטרחה שעשינו שווים פחות מתוספת המחיר שהיינו מוסיפים לו היינו מרכזים את הקניה במקום אחד על מעלותיה וחסרונותיה.
יש כנראה עוד שיטות שאני לא מכיר.
אז מהי באמת צריכה נבונה?
האם זו חסכנות?
אולי לצאת עם מינימום הוצאות?
לא לקנות פינוקים?
ברור שהבסיס הוא לא להוציא יותר ממה שיש,
אבל איך נתייחס לזה שאוטוטו חגים, וצריך לחתן את הילדים, ומי יודע אם מכונת הכביסה לא תבחר לצאת לשביתה בעוד יומיים..
אז בקצרה..
כולנו מבינים שסגפנות או עודף חסכנות אינם ההגדרה המדוייקת לצריכה נבונה, ויותר מזה ברור שפזרנות אינה הדרך הנכונה והנבונה
אז מה כן הגבול?
האם נכון תמיד לעמוד על המינימום? ופינוק יתר וודאי גם מוגזם.
איך נדע שאנחנו לא חוסכים בכסף קטן ומבזבזים בו זמנית סכומים גדולים?
ואיך נחיה בנחת בתחושת רוגע ובלי לחוש חנוקים או לחילופין מבזבזים או במקרי קיצון שניהם במקביל?
אשמח לתובנות
