הנושאים החמים
הנושאים החמים
מי שהצטרף לפרוג בשנים האחרונות, נולד לתוך מציאות של מערכת שליחת תודות אימתנית וחובקת כל: היא מצלצלת לך באדום בקצה המסך, מסכמת את השווי של ההודעה תחתיה, ואף סופרת לך את כל הלייקים יחד כדי להגדיר כמה אתה עצמך שווה.
הקשישים יותר (ואני בתוכם בגלגולי הקודם בקהילת המאיירים), זוכרים שלא תמיד זה היה כך. לפני עדכון המערכת הגדול והנורא היו הודעות, היו תגובות, היו ניקים ששווים יותר וששווים עוד יותר - אבל בלי התודות בלחיצת כפתור. תמיד היה ניתן לשלוח הודעה של תודה והערכה, ואז גם לא היו צריכים לדון בפרשנות שלה.
לפי עניות דעתי המערכת הזו של התודות לא טובה לעידוד כתיבה איכותית בפורום מקצועי כזה, ואפרט כמה סיבות. אשמח לשמוע את דעתכם המנומקת לחלוק עליי.
א. חתירה למכנה משותף ממוצע
כותב שמעלה קטע, סיפור שיר או במודע או בתת מודע מעוניין לקבל תודות רבות, שיאשרו את איכות וחשיבות הקטע. זו הרי המעלה הגדולה שאין במקומות אחרים כולל בפרסום בעיתונים הנקראים ביותר בציבור החרדי - הפידבק המיידי.
משכך, מוצא הכותב את עצמו מנסה לקלוע לטעמם של רבים ככל האפשר (כאמור, במודע או בתת מודע), מרדד ומשטח את טעמו הייחודי, מחקה סגנונות אחרים שהוכיחו את עצמם אהובים על הנוכחים, והנוכחים כוללים גם את אלו שהם מחוץ לפורום הכתיבה אבל כוחם יפה בשליחת לייק.
וכשאין תודות? אין דרך אבסולוטית לדרג מה טוב ממה, שווי הקטע נמדד באיכות ולא בכמות. שלושה אנשים שנהנים מאוד מסגנון מסוים דווקא - שווים בדיוק כמו חמישה-עשר שנהנים מהסגנון האחר.
ב. דילול תגובות איכותיות
דבר פשוט וברור שנציין בכל זאת: מי ששלח תודה לקטע ביום עצל, יסתפק בכך ולא יוסיף תגובה.
תאמרו: מה רע? נחסוך תגובות סרק.
אז זה אולי נכון בקהילת השרברבים. ואילו הכותבים, אם היו צריכים לכתוב תגובה כדי לציין את תודתם, כבר היו משקיעים בה, מנסחים אותה היטב, מבדלים אותה מתגובות אחרות שכבר עלו... ואת כל הטוב הזה הפסדנו, רבותיי.
מעבר לכך, אדם שהשקיע וכתב תגובה לקטע - הוא כבר מחובר אליו. הוא ימשיך לזרום עם הדיון, אם וכאשר יתפתח. לא כך בתודות.
ג. דירוג משתמשים
יש כאן באתר כמה וכמה סולמות לדירוג משתמשים: מספר הודעות, מספר תודות, מספר נקודות, עבודות בתיקיות עבודה ועוד.
מספר הנקודות עוד איכשהו מקובל, לפי שנקבע על ידי פרמטרים קבועים מראש ועל ידי המערכת. אבל מספר תודות? לעודד אנשים לכתוב כל מה שיכול לצבור תודות ובכך לחזק את מעמדם?
שוב, זה יכול להתאים ליצירות גרפיות או לתמונות, אבל לא לקטעים כתובים.
"קבל את האמת ממי שאמרה", נאמר. לא ממי שקיבל הכי הרבה לייקים עד כה.
אין ספק שרוב המשתמשים מסוגלים להבדיל בין התוכן לכותב. אבל מה לגבי אלו שלא? לא חבל?
יש לציין שאפילו ברשתות חברתיות כפייסבוק, שם הלייקים הם-הם המטבע העובר לסוחר - עדיין לא מופיע בעמוד של כל משתמש כמה לייקים הוא צבר. ובטח שלא לצד שמו בכל הודעה שכתב. זו הקצנה מסוכנת.
בנוסף, בתוך דיון עצמו הלייקים משמשים כביכול כלי להכרעה מי צודק בוויכוח ולנמיכות רוח למי שלא קיבל מספיק למרות שהשקיע (מכל סיבה שתהיה), וכן הלאה כמו שכולכם מכירים. למה זה טוב למה.
ד. התמכרות
הסיבה הזו לא קשורה דווקא לכתיבה, אך מתעצמת בה. סוד ידוע לכולם ומגובה במחקרים הוא שכל תודה מהבהבת שמקבלים גורמת לשחרור של אנדורפינים, המעוררים רגש של סיפוק, ובתגובת שרשרת מעוררת צורך לקבל את התודה הבאה, במנגנון התמכרות זהה לאלכוהול וחומרים מסוכנים אחרים.
היום כבר מוצע תוסף מיוחד לרשת החברתית שנועד לסייע בהתמודדות עם ההתמכרות, והוא כותב תחת כל פוסט "לפוסט זה התקבלו לייקים", בלי לציין כמה (במקום "לפוסט זה התקבלו 1234 לייקים"), היות והמספר, הצבירה והתחרות הם גורם חזק מאוד בהתמכרות זו.
ובעולמנו: כותב שפרסם קטע ספרותי באתר ללא לייקים, יכול להיכנס אחרי כמה שעות ולקרוא את כל התגובות בצורה מסודרת ולהגיב להן. אבל כשכל כמה דקות מהבהב לו לייק אדום בפינה השמאלית של המסך, והוא מגלה עוד חבר מוערך שאהב את הדברים או הגיב להם, לא פלא שהוא מרגיש צורך להיכנס כל שעה, כל חצי שעה, כל חמש דקות או כל דקה. ובמקביל, להמשיך לחדש לחדד לבדר ולשדר בכל עת להעצמת התחושה.
האם ראוי לעודד דבר כזה בקהילת קודש כזו?
לסיכום, אם מנהלי האתר הנכבדים או ועדת הרבנים הנעלית של האתר היו מתייעצים איתי - הייתי ממליץ להסיר את כל מערכת שליחת התודות הזו לחלוטין.
אבל הם לא, וזה המזל שלנו.
הקשישים יותר (ואני בתוכם בגלגולי הקודם בקהילת המאיירים), זוכרים שלא תמיד זה היה כך. לפני עדכון המערכת הגדול והנורא היו הודעות, היו תגובות, היו ניקים ששווים יותר וששווים עוד יותר - אבל בלי התודות בלחיצת כפתור. תמיד היה ניתן לשלוח הודעה של תודה והערכה, ואז גם לא היו צריכים לדון בפרשנות שלה.
לפי עניות דעתי המערכת הזו של התודות לא טובה לעידוד כתיבה איכותית בפורום מקצועי כזה, ואפרט כמה סיבות. אשמח לשמוע את דעתכם המנומקת לחלוק עליי.
א. חתירה למכנה משותף ממוצע
כותב שמעלה קטע, סיפור שיר או במודע או בתת מודע מעוניין לקבל תודות רבות, שיאשרו את איכות וחשיבות הקטע. זו הרי המעלה הגדולה שאין במקומות אחרים כולל בפרסום בעיתונים הנקראים ביותר בציבור החרדי - הפידבק המיידי.
משכך, מוצא הכותב את עצמו מנסה לקלוע לטעמם של רבים ככל האפשר (כאמור, במודע או בתת מודע), מרדד ומשטח את טעמו הייחודי, מחקה סגנונות אחרים שהוכיחו את עצמם אהובים על הנוכחים, והנוכחים כוללים גם את אלו שהם מחוץ לפורום הכתיבה אבל כוחם יפה בשליחת לייק.
וכשאין תודות? אין דרך אבסולוטית לדרג מה טוב ממה, שווי הקטע נמדד באיכות ולא בכמות. שלושה אנשים שנהנים מאוד מסגנון מסוים דווקא - שווים בדיוק כמו חמישה-עשר שנהנים מהסגנון האחר.
ב. דילול תגובות איכותיות
דבר פשוט וברור שנציין בכל זאת: מי ששלח תודה לקטע ביום עצל, יסתפק בכך ולא יוסיף תגובה.
תאמרו: מה רע? נחסוך תגובות סרק.
אז זה אולי נכון בקהילת השרברבים. ואילו הכותבים, אם היו צריכים לכתוב תגובה כדי לציין את תודתם, כבר היו משקיעים בה, מנסחים אותה היטב, מבדלים אותה מתגובות אחרות שכבר עלו... ואת כל הטוב הזה הפסדנו, רבותיי.
מעבר לכך, אדם שהשקיע וכתב תגובה לקטע - הוא כבר מחובר אליו. הוא ימשיך לזרום עם הדיון, אם וכאשר יתפתח. לא כך בתודות.
ג. דירוג משתמשים
יש כאן באתר כמה וכמה סולמות לדירוג משתמשים: מספר הודעות, מספר תודות, מספר נקודות, עבודות בתיקיות עבודה ועוד.
מספר הנקודות עוד איכשהו מקובל, לפי שנקבע על ידי פרמטרים קבועים מראש ועל ידי המערכת. אבל מספר תודות? לעודד אנשים לכתוב כל מה שיכול לצבור תודות ובכך לחזק את מעמדם?
שוב, זה יכול להתאים ליצירות גרפיות או לתמונות, אבל לא לקטעים כתובים.
"קבל את האמת ממי שאמרה", נאמר. לא ממי שקיבל הכי הרבה לייקים עד כה.
אין ספק שרוב המשתמשים מסוגלים להבדיל בין התוכן לכותב. אבל מה לגבי אלו שלא? לא חבל?
יש לציין שאפילו ברשתות חברתיות כפייסבוק, שם הלייקים הם-הם המטבע העובר לסוחר - עדיין לא מופיע בעמוד של כל משתמש כמה לייקים הוא צבר. ובטח שלא לצד שמו בכל הודעה שכתב. זו הקצנה מסוכנת.
בנוסף, בתוך דיון עצמו הלייקים משמשים כביכול כלי להכרעה מי צודק בוויכוח ולנמיכות רוח למי שלא קיבל מספיק למרות שהשקיע (מכל סיבה שתהיה), וכן הלאה כמו שכולכם מכירים. למה זה טוב למה.
ד. התמכרות
הסיבה הזו לא קשורה דווקא לכתיבה, אך מתעצמת בה. סוד ידוע לכולם ומגובה במחקרים הוא שכל תודה מהבהבת שמקבלים גורמת לשחרור של אנדורפינים, המעוררים רגש של סיפוק, ובתגובת שרשרת מעוררת צורך לקבל את התודה הבאה, במנגנון התמכרות זהה לאלכוהול וחומרים מסוכנים אחרים.
היום כבר מוצע תוסף מיוחד לרשת החברתית שנועד לסייע בהתמודדות עם ההתמכרות, והוא כותב תחת כל פוסט "לפוסט זה התקבלו לייקים", בלי לציין כמה (במקום "לפוסט זה התקבלו 1234 לייקים"), היות והמספר, הצבירה והתחרות הם גורם חזק מאוד בהתמכרות זו.
ובעולמנו: כותב שפרסם קטע ספרותי באתר ללא לייקים, יכול להיכנס אחרי כמה שעות ולקרוא את כל התגובות בצורה מסודרת ולהגיב להן. אבל כשכל כמה דקות מהבהב לו לייק אדום בפינה השמאלית של המסך, והוא מגלה עוד חבר מוערך שאהב את הדברים או הגיב להם, לא פלא שהוא מרגיש צורך להיכנס כל שעה, כל חצי שעה, כל חמש דקות או כל דקה. ובמקביל, להמשיך לחדש לחדד לבדר ולשדר בכל עת להעצמת התחושה.
האם ראוי לעודד דבר כזה בקהילת קודש כזו?
לסיכום, אם מנהלי האתר הנכבדים או ועדת הרבנים הנעלית של האתר היו מתייעצים איתי - הייתי ממליץ להסיר את כל מערכת שליחת התודות הזו לחלוטין.
אבל הם לא, וזה המזל שלנו.
