הנושאים החמים
הנושאים החמים
מזמן כבר התבלבלו היוצרות בין שירים לספרות.
אז אנצל את הבמה הזו, להעביר ביקורת חריפה על שיר ששמעתי לאחרונה, ונזדעזעתי.
יצאתי לבדוק את המקורות, והזדעזעתי עוד יותר.
אני בא לבקר את יוצר השיר או את שרו. ומסיבה זו איני מזכיר את שמם. ובפרט שלא מצאתי דרך לפנות אליהם אישית.
אך חשוב לי מאוד לשבור את המסר המעוות והכפרני הנושב מתוך השיר.
הנה מילות השיר:
כשם שצריך אדם להאמין
להאמין בהשם,
כך צריך אדם להאמין
להאמין בעצמו.
תאמין בהשם תאמין בעצמך,
כי בצלם אלוקים ברא אותך.
בחוברת האלבום מובא כי המילים (מלבד הפזמון) הם של רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע.
האמנם?
האם יש לאדם מצוה להאמין בעצמו באותה הרמה כמו האמונה בה'?
האם האיש המאמין בעצמו ואינו מאמין רח"ל בה', שווה לאיש המאמין בה' ואינו מאמין בעצמו?
ומה עושים אם האמונה העצמית סותרת חלילה את האמונה בה', אם צו מצפוני האישי אומר לי אחרת ממצות ה'? ספק השקול?!
ובכלל, היכן מצאנו מצוה כזאת 'אמונה עצמית'? ומהי בכלל האמונה העצמית?
אולי זה יהיה כבד, אולי זה לא מתאים לכל אחד. אבל אביא כאן את לשונו הטהור של רבי צדוק, וננסה להבין האם זהו אכן כוונת דבריו.
מפורש בדברי רבי צדוק זי"ע, שכל המושג להאמין בעצמו הוא רק לאחר שהוא מאמין בה', וזהו כדי שידע שריבונו של עולם מתענג ומשתעשע בכל מצווה שהוא עושה.
אין כאן שום מסר של אמונה בעצמית באדם, באשר הוא אדם, 'כי בצלם אלוקים' וכו', אלא אך ורק ערך וגדולה בכל מצווה שאנו עושים! וזו המצווה היחידה שיש לאדם להאמין בעצמו.
האם השומע את השיר מקבל את המסר הזה?
האם השיר כפי שהוא מושר אינו כפירה מוחלטת?
אז אנצל את הבמה הזו, להעביר ביקורת חריפה על שיר ששמעתי לאחרונה, ונזדעזעתי.
יצאתי לבדוק את המקורות, והזדעזעתי עוד יותר.
אני בא לבקר את יוצר השיר או את שרו. ומסיבה זו איני מזכיר את שמם. ובפרט שלא מצאתי דרך לפנות אליהם אישית.
אך חשוב לי מאוד לשבור את המסר המעוות והכפרני הנושב מתוך השיר.
הנה מילות השיר:
כשם שצריך אדם להאמין
להאמין בהשם,
כך צריך אדם להאמין
להאמין בעצמו.
תאמין בהשם תאמין בעצמך,
כי בצלם אלוקים ברא אותך.
בחוברת האלבום מובא כי המילים (מלבד הפזמון) הם של רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע.
האמנם?
האם יש לאדם מצוה להאמין בעצמו באותה הרמה כמו האמונה בה'?
האם האיש המאמין בעצמו ואינו מאמין רח"ל בה', שווה לאיש המאמין בה' ואינו מאמין בעצמו?
ומה עושים אם האמונה העצמית סותרת חלילה את האמונה בה', אם צו מצפוני האישי אומר לי אחרת ממצות ה'? ספק השקול?!
ובכלל, היכן מצאנו מצוה כזאת 'אמונה עצמית'? ומהי בכלל האמונה העצמית?
אולי זה יהיה כבד, אולי זה לא מתאים לכל אחד. אבל אביא כאן את לשונו הטהור של רבי צדוק, וננסה להבין האם זהו אכן כוונת דבריו.
מפורש בדברי רבי צדוק זי"ע, שכל המושג להאמין בעצמו הוא רק לאחר שהוא מאמין בה', וזהו כדי שידע שריבונו של עולם מתענג ומשתעשע בכל מצווה שהוא עושה.
אין כאן שום מסר של אמונה בעצמית באדם, באשר הוא אדם, 'כי בצלם אלוקים' וכו', אלא אך ורק ערך וגדולה בכל מצווה שאנו עושים! וזו המצווה היחידה שיש לאדם להאמין בעצמו.
האם השומע את השיר מקבל את המסר הזה?
האם השיר כפי שהוא מושר אינו כפירה מוחלטת?
