הנושאים החמים
הנושאים החמים
נעמי העבירה את כרטיס היציאה, היא מעדיפה שהגבלות ההפסקה לא ינשפו בעורפי ארוחת הבוקר הביתית שלה, שתי פרוסות אחידות החובקות חביתה מקושקשת ומאודות בניילון נצמד.
היא נכנסה לאתר 'מצלמות הכולל' החדש, הקישה בהתרגשות ע-ט-ר-ת ש-מ-ו-א-ל.
בדף המצלמות גללה אל חלונית 'בית המדרש', היא זוכרת ששלוימי אמר לה שהוא יושב לפני הבימה, היא תזהה אותו מיד.
זום אין.
הוא נראה עייף, מי יודע מה עשו לו הילדים בבוקר, הוא אכל? אולי הוא לא אכל, היא רוצה להתקשר אליו, אבל נזכרת שהפלאפון שלו בחליפה, ואיפה החברותא שלו?
"זה בעלך?" שאלה צפריר המתכנתת, "איך את מזהה אותו? כולם כאן אותו דבר".
"עין של אישה", צחקקה נעמי, "הוא לא היה מזהה את עצמו".
הוא נעמד, מבדר מעט בזקנו ומתיישב, עוצם את עיניו כלפי מעלה, ושוב נעמד, מביט לכיוון כותל המזרח, שם יושב ראש הכולל מעיין בספר גדול עם אותיות קטנות.
"יש לו קושיא", אמרה נעמי לחברות הצוות שהתיישבו סביבה, "הוא רוצה לשאול את ראש הכולל, אבל משהו עוצר אותו, אולי הוא מתבייש".
הוא עיין שוב בספר שלפניו, מרוכז, ובהחלטיות החל צועד בינות לספסלים.
"הנה זה מתחיל", תפסה נעמי יד מזדמנת, "בהצלחה שלוימי".
הוא נעצר שני ספסלים מהמזרח, מסתודד עם עבדקן אפרפר שמדבר עם הידיים, הם מסיימים לדבר, ושלוימי נגש אל ראש הכולל.
היא לוחשת פרק תהילים קצר, מחייכת יחד עם ראש הכולל ומסמיקה מנחת יחד עם האוזניים של שלוימי, "כל הכבוד, צדיק שלי" היא רצתה לצעוק, אבל הבוסית שנכנסה פזרה את כולן לעמדותיהן.
היא נשארה עוד רגע קטן כדי לראות אותו נרגע עם כוס קפה, שולחת לו את כל הסוכר שבעולם, סגרה את האפליקציה וחזרה לשגרת העבודה המשעממת.
*****
"אז איך היה היום בכולל?" שאלה אותו בארוחת הערב.
"ברוך השם רגיל", כך שלוימי תוך מריחת גבינה לבנה, "ואצלך?"
היא נכנסה לאתר 'מצלמות הכולל' החדש, הקישה בהתרגשות ע-ט-ר-ת ש-מ-ו-א-ל.
בדף המצלמות גללה אל חלונית 'בית המדרש', היא זוכרת ששלוימי אמר לה שהוא יושב לפני הבימה, היא תזהה אותו מיד.
זום אין.
הוא נראה עייף, מי יודע מה עשו לו הילדים בבוקר, הוא אכל? אולי הוא לא אכל, היא רוצה להתקשר אליו, אבל נזכרת שהפלאפון שלו בחליפה, ואיפה החברותא שלו?
"זה בעלך?" שאלה צפריר המתכנתת, "איך את מזהה אותו? כולם כאן אותו דבר".
"עין של אישה", צחקקה נעמי, "הוא לא היה מזהה את עצמו".
הוא נעמד, מבדר מעט בזקנו ומתיישב, עוצם את עיניו כלפי מעלה, ושוב נעמד, מביט לכיוון כותל המזרח, שם יושב ראש הכולל מעיין בספר גדול עם אותיות קטנות.
"יש לו קושיא", אמרה נעמי לחברות הצוות שהתיישבו סביבה, "הוא רוצה לשאול את ראש הכולל, אבל משהו עוצר אותו, אולי הוא מתבייש".
הוא עיין שוב בספר שלפניו, מרוכז, ובהחלטיות החל צועד בינות לספסלים.
"הנה זה מתחיל", תפסה נעמי יד מזדמנת, "בהצלחה שלוימי".
הוא נעצר שני ספסלים מהמזרח, מסתודד עם עבדקן אפרפר שמדבר עם הידיים, הם מסיימים לדבר, ושלוימי נגש אל ראש הכולל.
היא לוחשת פרק תהילים קצר, מחייכת יחד עם ראש הכולל ומסמיקה מנחת יחד עם האוזניים של שלוימי, "כל הכבוד, צדיק שלי" היא רצתה לצעוק, אבל הבוסית שנכנסה פזרה את כולן לעמדותיהן.
היא נשארה עוד רגע קטן כדי לראות אותו נרגע עם כוס קפה, שולחת לו את כל הסוכר שבעולם, סגרה את האפליקציה וחזרה לשגרת העבודה המשעממת.
*****
"אז איך היה היום בכולל?" שאלה אותו בארוחת הערב.
"ברוך השם רגיל", כך שלוימי תוך מריחת גבינה לבנה, "ואצלך?"
