הנושאים החמים
הנושאים החמים
הגעתי הביתה אחרי יום עבודה מפרך, וראיתי אותו, אני מבטיח לכם שראיתי אותו, את בוריס הקזחי.
ראיתי אותו יושב אצלי בחדר, אין לי מושג איך הוא נכנס אלי הביתה, אבל האמת שאחרי מה שעבר עלי היום אני די מפקפק בזיכרון הקצר שלי, ואולי בכלל אני הזמנתי אותו, אני פשוט לא זוכר... הוא ישב שם בחברת 3 חבריו ללימודים לשעבר, אחד אפילו סיים לבנות את טיל השיראג' X.
הוא ישב במרכז וסיפר להם בחיוך מרושע, שהוא משהו מיוחד, לא כמוהם, אמנם אמא שלו יהודייה וזה נורא שבר אותו אבל הוא החליט לעלות לישראל ולעשות מיזה כסף.
אחרי תקופת צינון, סיפר הקזחי, בה למד טיפול רגשי, הוא התחיל לפרסם ואף אחד לא התקשר, אה, בעצם אחד כן התקשר, הוא חיפש מנקה, ובוריס נורא נפגע.. אז הוא התחיל לפרסם אצלנו, כאן בבני ברק.
האמת שראיתי את המודעות שלו בכניסה לשטיבל, אבל בהתחלה לא קישרתי את זה אליו, כי הוא הסווה את זה עם אנגלית קזחית כבדה וזה היה נראה יותר כמו פרסום על מוסך מקומי.
הוא אמר שהגיעו אליו 3 מטופלים, אבל הוא סיפר רק על אחד שסוגר בכפייתיות את הדלת, היה לי מוזר כי הוא אמר שהגיעו שלשה.
בלעתי את הרוק, נגבתי את הזעה, שילבתי ידיים וחישקתי רגליים, למרות העייפות הכבדה שנפלה עלי, והמתנתי בקוצר רוח ובעבודת מידות קשה ל2 הסיפורים הנותרים שבוריס הבטיח, בכל זאת, שקרן הוא לא היה.
ואז הם הגיעו בבום, ממש כמו הטיל חיג'אד B או משהו כזה, שסרגיי ייצר, היו בעל ואשה שרבו מאוד ובוריס ניסה לעשות שלום בית ביניהם.
הסיפור השלישי היה בכלל על זוג מוזר שכל הזמן רק מחמיאים לשני, אוחח, הישראלים האלו שכחו מה זה להיות גברים..
הלכתי לי לנוח, שמח וטוב לב, מאושר ושבע רצון, וכבר טוויתי בחלומי את הפגישה שלי עם בוריס, איך אני טורק את הדלת בכעס ומסביר לו שאני לא פרייאר, ושפה לא קזחסטן, מה אני יגיד לכם, תמיד אמרו לי שאני חייב טיפול..
כשקמתי, בוריס הקזחי כבר לא היה שם, חיפשתי אותו, היו לי מלא שאלות לשאול אותו אבל הוא פשוט התאדה.
אמא שלי אומרת שאף אחד לא היה פה ושאני סתם מדומיין, אם היא צודקת זה די מלחיץ אותי כי יש כמה דברים שאני חייב לזכור למחר, ואם לא העירייה נורא תכעס..
פליזזזזזזז תעזרו לי...
שלכם
מייקי.
ראיתי אותו יושב אצלי בחדר, אין לי מושג איך הוא נכנס אלי הביתה, אבל האמת שאחרי מה שעבר עלי היום אני די מפקפק בזיכרון הקצר שלי, ואולי בכלל אני הזמנתי אותו, אני פשוט לא זוכר... הוא ישב שם בחברת 3 חבריו ללימודים לשעבר, אחד אפילו סיים לבנות את טיל השיראג' X.
הוא ישב במרכז וסיפר להם בחיוך מרושע, שהוא משהו מיוחד, לא כמוהם, אמנם אמא שלו יהודייה וזה נורא שבר אותו אבל הוא החליט לעלות לישראל ולעשות מיזה כסף.
אחרי תקופת צינון, סיפר הקזחי, בה למד טיפול רגשי, הוא התחיל לפרסם ואף אחד לא התקשר, אה, בעצם אחד כן התקשר, הוא חיפש מנקה, ובוריס נורא נפגע.. אז הוא התחיל לפרסם אצלנו, כאן בבני ברק.
האמת שראיתי את המודעות שלו בכניסה לשטיבל, אבל בהתחלה לא קישרתי את זה אליו, כי הוא הסווה את זה עם אנגלית קזחית כבדה וזה היה נראה יותר כמו פרסום על מוסך מקומי.
הוא אמר שהגיעו אליו 3 מטופלים, אבל הוא סיפר רק על אחד שסוגר בכפייתיות את הדלת, היה לי מוזר כי הוא אמר שהגיעו שלשה.
בלעתי את הרוק, נגבתי את הזעה, שילבתי ידיים וחישקתי רגליים, למרות העייפות הכבדה שנפלה עלי, והמתנתי בקוצר רוח ובעבודת מידות קשה ל2 הסיפורים הנותרים שבוריס הבטיח, בכל זאת, שקרן הוא לא היה.
ואז הם הגיעו בבום, ממש כמו הטיל חיג'אד B או משהו כזה, שסרגיי ייצר, היו בעל ואשה שרבו מאוד ובוריס ניסה לעשות שלום בית ביניהם.
הסיפור השלישי היה בכלל על זוג מוזר שכל הזמן רק מחמיאים לשני, אוחח, הישראלים האלו שכחו מה זה להיות גברים..
הלכתי לי לנוח, שמח וטוב לב, מאושר ושבע רצון, וכבר טוויתי בחלומי את הפגישה שלי עם בוריס, איך אני טורק את הדלת בכעס ומסביר לו שאני לא פרייאר, ושפה לא קזחסטן, מה אני יגיד לכם, תמיד אמרו לי שאני חייב טיפול..
כשקמתי, בוריס הקזחי כבר לא היה שם, חיפשתי אותו, היו לי מלא שאלות לשאול אותו אבל הוא פשוט התאדה.
אמא שלי אומרת שאף אחד לא היה פה ושאני סתם מדומיין, אם היא צודקת זה די מלחיץ אותי כי יש כמה דברים שאני חייב לזכור למחר, ואם לא העירייה נורא תכעס..
פליזזזזזזז תעזרו לי...
שלכם
מייקי.
