מידע שימושי שירים, קטעים וסיפורים שנכתבו בסערת הרגשות לאחר האסון

161

משתמש צעיר
com.whatsapp_Screenshot_2021.05.10_17.02.33.png
 

רוחי פרידמן

משתמש מקצוען
ואני אומרת
להמשיך הלאה זה לא אומר ששכחתי , זה לא אומר שנטשתי
להמשיך הלאה זה אומר שלקחתי איתי את הכאב וניתבתי אותו למקום נכון בלב
זה אומר שאני כבר בנאדם אחר - מאושר בוחר
זה אומר שבלב שלי חזק - אני לא שוכח לרגע אחד את הפצועים
הלב שלי מאוחד עם כלל ישראל ועם כל המשפחות והכאב שלהם - הוא כאבי הפרטי ממש !
זה אומר שגם אם אני ממשיך לחייך בחוץ - זה לא אומר שהלב שלי לא נשרף מבפנים
זה אומר שגם אם אני הולך לעבודה כי החיים ממשיכים
אני לא אותו בנאדם כמו שהיה עד לפני שבוע ימים
זה אומר שזכרם נצור לי בלב , זה אומר שאני זוכר
זה אומר שאני שומע , שמיעת הלב
שכואב לי כשלהם כואב
מקדיש את המעשים שלי - לעילוי נשמתם
וגם את האושר והכח להמשיך קדימה , כי אנחנו יהודים - כי זה מה שה' רוצה ממנו עכשיו
גם את זה אני מקדיש לעילוי נשמתם
אסור לנו לשכוח , את הרגש אסור לנו להקהות
עלינו לטרוח , לחפש - על מה עשה לנו ה' כזאת
ולואי ונזכה להרגיש את אור האמונה - למצא
את מה ה' שואל מעמך
וללכת יד ביד שלוב זרוע עם הכאב
למנף אותו לעשיה של צמיחה
לכון מחדש ויותר גבוה את הלב !!!!!
ולואי ונזכה !!!
 

צלופחד

משתמש פעיל
בס"ד

אחרי האסון במירון - דרך התמודדות

רבים שואלים את עצמם או אחרים, יועצים, אנשי מקצוע, אנשי חינוך וכל מי שרק יכול לתת תשובות, לספק כח ואנרגי'ה, מה צריך לומר לילדים, לתלמידים, לאבלים, לאלו שראו, לקרובי המשפחה.

תמיהות רבות, וסימני שאלה מתעופפים במסר השמימי שנפל עלינו באחת, ללא הכנה, אחרי שנה של מסרים שמימיים, של התנהלות ברורה שאומרת לנו משהו, ואנחנו לא יודעים מה.

יש תשובה, רבים כבר אמרו את התשובה הזו, ואני רוצה לנסות להסביר אותה בדרך שלי.

התשובה היא ש'לב יודע מרת נפשו',

איך זה קשור למסר שצריך לעבור לילדים ולתלמידים, איך זה קשור לתשובות כלפי שמיא, אנסה בעז"ה לבאר,

ידועים דברי הגמ' ששאלו על מה אבדה הארץ, ושאלו לחכמים ולנביאים ולא ידעו לענות, והרב שך שאל אם הם לא ידעו לענות אז מה רוצים מהאנשים, וענה שרואים מכאן שזה שהנביאים והחכמים לא יודעים זה לא אומר שהאנשים לא יודעים, ו'לב יודע מרת נפשו' יותר מכל אחד אחר.

עומד ראש ישיבה בפני בחורים שחלילה איבדו את אחד החברים שלהם, סליחה שאני מתבטא כמו בהמה ממש, אבל מי אמר שלכל הבחורים אכפת שמישהו נפטר, אולי זה משהו שהם לא כ"כ רגילים אליו, אבל אל דאגה הם יתרגלו...

יתכן שחלילה, כמובן על דרך משל בלבד, ובוודאי שאין ביננו כאלו חסרי לב, אבל יתכן שיש בחורים שדווקא נח להם עם הענין... הם יוכלו 'לרשת' את החברותא של הנפטר... משהו שהם חלמו עליו כבר זמן רב.. אולי אפילו נהנים שנהיה קצת מרווח בפנימי'ה או בחדר אוכל...

וגם אם המחשבות האלו לא מגיעות חלילה מיד אחר הפטירה או שבוע מאורח יותר, אלא באות אחרי חודש כשכבר נשכח הצער וההלם..

יתכן שאף אחד לא חושב ככה.. אבל ד' יראה ללבב ולא יתכן לדעת איך באמת כל בחור מסתכל על הפטירה המזעזעת ועל הטרגד'יה..

גם להיפך כמו שכתבה אמא אחת בשם בנה בן החמש שאמר למחרת האסון "אמא כנראה כל היהודים מתו במירון, נס שד' השאיר אותנו".. ופחות מוקצן אצל בחור שהיה חבר חדר של אחד הנפטרים, שאמר לי ביום ראשון אחר האסון שכל השבת היה אצלו 'שבת שבתון' כמו יום כיפור, לא אכל ולא שתה כלום, וגם שמר על 'תענית דיבור' מוחלט.. וביום ראשון החליט על דעת עצמו שהוא 'לא יהיה הנפטר ה46' ולכן הלך לאכול כמו שצריך, התקלח, וניסה לשכוח מכל המתים הבלאגן..

ובחור אחר צעיר דווקא שראה את פינוי הגופות, שאמר ברגע של גילוי לב [מזעזע לשמוע] שזה כ"כ לא היה מפחיד שאם היה יכול להגיע לכזה מצב שוב ולהתארגן מראש בכדי שיוכל להתבונן היטיב לא מן הנמנע שהיה מזמן ומארגן לעצמו משהו כזה... [כמעט נשמע שרק היה חסר לו שם פופקורן..]הוא גילה ענין רב בלעבוד ב'זק"א' או לפחות ארגון הצלה כשלהוא... וגם אם הוא אמר את זה בשביל 'צומי' הרבה מסרים עוברים מילדים ובעיקר מתבגרים דרך שפת ה'צומי'...

אז אצל אנשים מבוגרים ונשואים לרוב לא יתכן קוטביות גדולה שכזו, אבל אם נתבונן מתחת למעטה והשיריון שאנו נושאים על אישיותינו, ישנה קוטביות נסתרת, לא משמעות חיצונית, אבל יש בלבול..

כולם שייכים לאירוע, כולם מרגישים שהמסר כאן הוא ציבורי, לכולם ברור שאנחנו כולנו 'חלק מהענין', אבל לא ברור מה... איזה בחור צעיר אמר בלא משים.. 'עד היום היה מלאך ששמר על כל יהודי, ורק אצל הגויים היו אסונות של הרבה אנשים, ממירון זה נגמר'.

כמובן חלילה וחס, ויש השגחה פרטית, אבל אם אצל בחורים זה בא לידי ביטוי באלימות מילולית, יתכן שהם בסך הכל משקפים את המבט של המוצנע של המבוגרים, את המחשבות הנסרתות שרובנו יודעים שאסור לעלות על דל שפתינו.. גם לא בצחוק..

אז בשביל לענות להם צריך לענות קודם כל לעצמינו, ויש תשובות ברורות, בס"ד.

האיש החכם, ישב במקום שקט שליבו מסוגל להפתח, וגם שבוע וחצי אחרי האירוע זה לא מאוחר, ואפילו יותר טוב, וינסה להסיט את כל המחשבות האחרות שמעסיקות אותו מכל עניני החיים, וינסה 'להרגיש',

להרגיש אין הכוונה, לחשוב במה צריך להתחזק, וגם לא 'למה זה קרה' או חלילה מחשבת כפירה כמו אילו.. וכו' זה לא היה קורה...

להרגיש הכוונה לדמיין את צער האנשים שהיו קשורים במישרין או בעקיפין לכל האירוע המחריד הזה, לא לחשוב על אופן המיתה שהם עברו, וגם לא על הדאגה שלהם או של בני משפחותיהם וכו.

אלא להכנס בנחת לתוך עצמך, וזה לא קל אבל גם לא קשה, ולנסות 'לזהות' מה עובר עלי בהקשר של האירוע הזה.

לשחזר מהרגע שבו שמעת על מה שקרה ועד שהתבהרה התמונה השלמה, מה היתה התחושה הראשונה, מה היתה המסקנה שבאה בעקובתי'ה, לשחזר את ההלם, את הרצון לבכות, את החיבורים שלך, אם יש מישהו מהעיר שלך, מה אתה מרגיש בעקבות כך, מה התחושה הראשונה שפרצה בך שבה אתה צריך להתחזק.

לראשוניות את עוצמה אדירה, יש בה כנות, יש בה חוויה מעצימה ומטלטת, יש בה משהו ילדותי אבל מחובר לפנימיות.

תנסה לזהות האם ניסית בתוכך, להתכחש למה שקרה, האם ניסית לאסוף יותר פרטים בשביל להרגיש בטוח ע"י שתקבל תמונה מלאה, האם רצת לספרי מוסר שיסבירו לך 'מה צריך לעשות', או שחווית את צערם של הסובבים לנפטרים, האם התענינת אולי במה המשטרה עשתה לפני ואחרי, או שמא מה עבר על המשפחות בשישי שבת הללו.

ולמה זה חשוב, כי כשתלמד מה ענין אותך, תלמד את עצמך, וכשתלמד את עצמך, תדע איך להגיע לשאלות שלך, ובסוף בעז"ה תצליח להגיע גם לתשובות, כי ד' לא עושה דברים בלי שיש להם הסבר,, ולרוב ההסבר נמצא אצל כל אחד ואחד, ורק צריך את הכלים איך להגיע לפנימיות הזו שלנו.

לאחר המיפוי הראשוני, חפש לך מקום רגוע, עם ישוב הדעת אמיתי, ותנסה לעשות סדר, אם היית צריך להתחזק עכשיו, באיזה דברים אתה מרגיש שזה הכי קריטי, במה פחות ובמה יותר פחות.

קח 3 מדרגות של 'חיזוק' נסה להתנתק מכל השיחות ששמעת, מכל המושכלות שקראת, והתרכז רק ברצון ד' האמיתי, ממש כמאמר הכתוב 'לב יודע מרת נפשו', תאמין בעצמך שאתה מסוגל להגיע לתוצאות, ושהם יהיו רק שלך, לא תספר עליהם לאף אחד, אלא בינך לבין קונך.

זה אמור לקחת לפחות 10 דקות ויותר, אם זה לקח לך פחות, תדע שלא היית מרוכז או שלא חדרת לנקודה האמיתית.

אחרי 'נקודות החיזוק', תנסה לחוות את התחושות כלפי האירוע, מה אתה מרגיש כלפי המתים, אכפתיות, רחמים, אדישות, כעס חלילה, מה אתה מרגיש כלפי המשפחות שלהם, בלי לרדת למישהו פרטי אלא תחושה כללית, האם אתה מצליח לחוש אהבה, חמלה, אולי שנאה חלילה כפיהם, אל תפחד מלשנוא, אולי באמת יש משהו שמכעיס אותך, לא חייבים לפתוח את זה ולהתקשקש בזה, אבל אם זה קיים צריך להכיר בזה.

רב האנשים ירגישו שזה מטופש עד רשעות וכפירה לחוש כביכול כעס או פחד כלפי שמיא, כמובן לא הכוונה ל'יראת שמים' בריאה אלא לפחד וחרדה, לחוסר בטחון ובלבול, אבל אם זה קיים אי אפשר להתעלם מזה, לא שייך לומר 'לא קיים' על מה שכן קיים.

תנסה לאהוב את ד' דווקא בגלל ומתוך האירוע הזה, זה קשה עד בלתי אפשרי, אבל בעבודה נכונה זה קיים, כי הרי מדוע אנחנו אוהבים דברים מסוימים, אוכל, משפחה, את הבית שלנו, את הסדר יום או הריגושים השונים, כי האהבה באה על ידי חיבור, ע"י ידיעה שנעשה לי טוב בחברת הדבר או האיש, וגם כלפי שמיא אפשר לשכפל את התחושה הזו, לחוש אהבה מחמת שאנחנו 'מקבלים', מחמת שאנחנו רגילים לדבר, מחמת שזה מרגש אותנו.

רגשות כלפי שמיא, הן חיובים והן חלילה שלילים, זהו דבר שאפשר וצריך ליצור, יש אנשים שלא חושבים על זה, לא מרגישים כלום, אדישים בתחושות כלפי הבורא כלפי הנהגתו, כלפי רצונותיו, זה לא מלחיץ אותם ולא מצער אותם, עושים ביובש ולא מפתחים חיבור.

זה לא נכון, וזה כן אפשרי, ליצור חיבור פנימי, וגם אם זה יתחיל חלילה על דרך השלילה, זה גם נקרא חיבור, אם בן אדם מודע שקשה לו להתפלל, והוא מחדד לעצמו את הנקודות שכביכול 'מעצבנות' אותו בתפילה, הוא יחפש אח"כ איך לפתור את זה, אבל אם הוא לא יהיה מודע ויתעלם ו'יזרום' הוא לא יתקדם בתפילה לעולם, ולא יבוא לשום חיבור, כנ"ל בתורה ובעבודת המידות.

ונשנחזור לאירוע המחריד ולמסר השמימי, הרי שזו הזדמנות שיש בה רגשות סוערים, יש מצב מטלטל, יש מסר מאוד ברור שמדבר אלינו ואיתנו, הוא לא נגדינו ולא חלילה לרעתינו, אלא בא מאהבה, אבל בשביל לחוש אהבה צריך לשחרר, צריך לתת חזרה את הלב, להבין מה קורה לי ולא זה לא מציף אותי, הרי זה חיבוק אלוקי עוצמתי.

זה הזמן לפתוח את ה'פצעים' כביכול כלפי שמיא, לבדוק למה אנחנו לא כנים ומשוחררים מולו ית', ד' הוא לא חלילה 'חבר' שלנו, ואין סוף לגלדלותו אבל הוא כן רוצה שנהיה 'ישירים' פתוחים ומשוחררים מולו, חז"ל אמרו לנו לדבר איתו 'נוכח' 'ברוך אתה', ולמה, כי הוא חפץ בנוכחות הזו, לא בקטנות ולא בחולשה, אלא בפשטות ובפתיחות.

תהיה גבר תפנה אליו ותשאל 'אבא, למה זה קרה, הרי מצד אחד.. לא נח לי עם זה וזה כואב לי, ומצד שני דווקא זה נחמד שיש קצת עקשן.. אבל אבא היקר למה אני כזה קטן שאני מסוגל לחשוב בכזה מצב על ה''עקשן', ותכלס', אני במישור הכי אישי מעדיף שכזה דבר בכלל לא יקרה, אבל אבא.. בטוח שאם זה קרה צריך לשמוח עם זה כי זה הרצון שלך והוא יתקיים, אבל אני לא מבין איך זה הרצון שלך, מה אתה רוצה שיהי'ה רע חלילה, אבל מצד שני אני נזכר ברמב"ן בסוף פרשת בא שהכל מתוכנן מלמעה, וברמב"ם שמי שמתעלם מצרה הוא אכזרי, אבל אני לא אכזרי, אני איש טוב, שמשתדל לעשות הכל כמו שצריך חוץ ממה שלא.. בעצם אני כבר יודע מה לא..'

השיחה הזו היא לא הדרך שלך, אלא שלי, זה פרומיל ממה שעלה לי, ואתה תעשה את זה כפי שאתה מרגיש, עם המחשבות שעולות לך ורק לך, עם התחושות והפחדים, השאלות והתשובות, תתבונן ותסתכל, כי ד' עשה משהו בשביל שתסתכל, וכל עוד שלא הגעת לתשובות תדע שלא עשית את מה שנדרש מיהודי בעת הזו לעשות.

כשיהיה לך ברור, פשוט, ונהיר, אז גם אם ישארו שאלות או רגשות מסומים הם יהיו מוגדרים, וזו תהיה התשובה לכל אלו שסביבך, בין אם אתה ראש ישיבה שחלילה נפטר בו בחור, ובין אם אתה לילדיך, בין אם אתה קשור למשפחה או כל קשר שהוא לאחד מכל ניזוקי האסון הנורא.

כי אף אחד לא רוצה באמת תשובות, הם רק רוצים את התחושות שלך, הם מצפים ממך, להרגשות חדות, לבהירות, ולצעירי הצאן ולאבלים, לא אכפת שיהיו שאלות ללא תשובות אבל שיהיה בהירות, ולא בלבול, כי אין בלבול כלפי שמיא, וכשם שאין בלבול כלפי שמיא אין בלבול כלפי תחושות האדם, כי מי שמקריב ומקרב את תחושותיו לעצמו, לבורא, ולרצונו, חד לו מול עצמו מה הוא מרגיש, מה הכאיב לו, ומה עלול להכאיב לו, ממה הוא מפחד, וממה כבר לא מפחד, הוא לא מבולבל.

השטן רוצה בלבול, היצר הרע דוחף ל'בלאגן', הוא אוכל את זה לארוחת בוקר, ולא נספק לו את זה, כי ד' רוצה מאיתנו עבודה של מתינות, יישוב הדעת והתבוננות, ואת זה צריך לעשות ברוגע ובחדירה פנימה, לרגשות, ולמסרים שמגיעים ממנו ית'.

כשלך כאבא, כרב, כשכן, כמנחם, יהי'ה ברור ל'מה' מצטערים, אתה תוכל לספק תשובות ל'מה קורה כאן', לא צריך תשובות ל'למה' אבל כן צריך תשובות מה אני מרגיש בעקבות מה שקרה, חייבים תשובות חדות ראשית ל'מה ד' בוודאי לא אמר כאן, לא רוצה כאן', להתחיל לעשו תסדר, לסלק את הרגשות והמחשבות המיותרות בענין, ואלו שמציקים לשים בצד 'לטיפול המשך', ולהתמקד ב'מה כן'.

אם ראש ישיבה מסוגל להציף בקרבו את כל התחושות הטובות והלא טובות שעולות לו, אם רב שכונה שבא לנחם יודע לבטא לעצמו!! מה הוא מרגיש בעקבות האסון, ולעשות סדר עם עצמו מה חשוב ומה לא, מה מציק ומה לא , הוא יכול לענות לאחרים, יכול להבין אותם, להתרגש איתם, ובאמת לנחם, להרגיע ולסדר את הראש והרגשות והמסרים.

כנ"ל אבא לילדים שמסוגל ברוגע לדבר איתם ולאסוף מהם את המידע שכבר יש להם על האירוע, להשלים להם פרטים, כמובן לא מפחידים, אלא מרגיעים בכדי לקבל ראשית את התמונה ה'טכנית' למה שקרה, ואח"כ את התמונה הריגשית, ולבסוף את המסרים שבאים מהקב"ה בעקבות מה שקרה, הוא לא רק נותן להם מתנה לאירוע הזה, אלא 'מפנק' אותם במתנת חיים הכרחית להתמודד נכון וכרצון הבורא, בכל פעם שיבוא השטן וינסה ליצור בלבול ופאניקה..
 

סערצע

משתמש מקצוען
'מותר' להעלות כאן קטעים בסגנון לירי, שנכתבו גם בהשראת האסון?
לבי מהסס בקרבי אם לפרסם או לא, ונמלכתי שבאם כן - הרי, לכאורה, באשכול זה הוא המקום המתאים ביותר.
 

רוחי פרידמן

משתמש מקצוען
היו שאמרו אלו התשתיות

היו גם זעקו על טריבונות

אמרו שבכלל לא קבלו אישורים ........

ואנו יודעים ש:

הם כ"כ נזהרים

ועם כל הקורונות

שמירה על שמירה נשמרים

הם בנו במחשבה - כדי שיהיה ברוח

לקחו את הכל בחשבון

הם כ"כ השקיעו טורח על טורח

ןאז בא והכה בהם האסון



הם עמדו שם חדורים באמונתם

ובאהבה למלך קל חי

נשאו עינם למרום

ובדומית קבלת הדין

ליוו את חברם שנית אחרי מירון



הם עדיין עומדים את הראש מרכינים

שם בין ניתוחים לתפילות לפצועים

כל כולם אמונה מקרינים

הם אות ומופת וסמל לכולנו

הם חלק ממנו - אשרינו !!!!!!!!!!!!



הם מהלך של ניסים רצוף וגדול

הם קהילה ואחדות מגובשת

הם מראים לנו שכל אחד יכול

פנימה אל הקודש לגשת ...



הם חלק ממנו - אחים בנשמה

שושלת מפוארת

גם בדור תהפוכות

הם תקוה ועוצמה

מטענים של כוחות

חלק מהם רוצה להיות

ולואי ואזכה ...



שיהיו הדברים לרפואתם השלימה

ולעילוי נשמות ....

-
-
 

סערצע

משתמש מקצוען
בתקוה שאכן תצא תועלת מכ"ז...

// שׁוֹמר(וֹת) הַחוֹמוֹת //

פרולוג
בְּמַדְרֵגוֹת דְּחוּקוֹת
צְפוּפוֹת וַחֲנוּקוֹת
עוֹלוֹת דְּבוּקוֹת
נְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת
זַכּוֹת וּבָרוֹת
מְלִיצוֹת וּמְכַפְּרוֹת

צְדָקוֹת וּתְפִלּוֹת
זְכוּיוֹת בְּקַבָּלוֹת
הַנְּשָׁמוֹת לְהַעֲלוֹת
וְהַיְּשׁוּעוֹת לְגַלּוֹת

אָכֵן,
קוֹדְמוֹת הָרְפוּאוֹת
מִמְּצוּקוֹת מוֹצִיאוֹת
מֵאֲסוֹנוֹת מוֹשִׁיעוֹת
וּמוֹנְעוֹת פְּגִיעוֹת



מְבֻצָּרוֹת הַחוֹמוֹת
שׁוֹתְקוֹת וְנֶאֱלָמוֹת
פְּצוּעוֹת וּמְדַמְּמוֹת
לִפְרָעוֹת וּמְהוּמוֹת
מֵחֶלְאוֹת הָאֻמּוֹת
הַמַּכּוֹת בְּקַרְדֻּמּוֹת


שְׁרִיקוֹת וּזְעָקוֹת
בֶּהָלוֹת וּמוּעָקוֹת
רִיצוֹת וּנְפִילוֹת
תְּחִנּוֹת וּתְפִלּוֹת

רָקֶטוֹת דּוֹהֲרוֹת
שָׂדוֹת בּוֹעֲרוֹת
הֲרִיסוֹת וּדְקִירוֹת
מְפַטְרְלוֹת מִשְׁמָרוֹת
וִירִיּוֹת בִּצְרוֹרוֹת
תִּקְווֹת מְפֵרוֹת


אפילוג
בְּכָל דּוֹר וְדוֹרוֹת
עָלֵינוּ הָאֻמּוֹת עוֹמְדוֹת
אוֹתָנוּ, חָלִילָה, לְכַלּוֹת
אַךְ שׁוֹכֵן עֲרָבוֹת
יִמְנַע וְיַשְׁבִּית מְזִמּוֹת

יַתִּיר מוֹטוֹת וּמוֹסֵרוֹת
עַמֵּנוּ יְמַהֵר לִפְדּוֹת
יַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת
אָז נָבִיא נְדָבוֹת
כְּשֶׁיּוֹשִׁיב הֶעָרִים הַנְּשַׁמּוֹת

כִּי־לוֹ תְּהִלּוֹת שְׁמוּרוֹת
בְּמִקְדָּשֵׁנוּ נַקְרִיב תּוֹדוֹת
עִם נְדָרִים וְעוֹלוֹת
לְהוֹדוֹת עַל הַטּוֹבוֹת
בְּשִׁירִים וּבִנְעִימוֹת

נִשָּׂא רִנָּה וּתְפִלָּה
לְקָדוֹשׁ וְנוֹרָא תְהִלָּה
שֶׁיָּחִישׁ לָנוּ הַגְּאֻלָּה
לְהַרְאוֹתֵנוּ יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה
לוֹ אָז נְשׁוֹרֵר בְּגִילָה
 

ר.ב.ב.ש

משתמש סופר מקצוען
עריכה תורנית
עוד שלושה ימים השלושים,
הכאב עדין צרוב בנשמה, מנסים להתעלות מעל לכל הרגשה,
המילים נשפכות כמו הדמעות, ואיך אפשר להרגיע הרגשות.

תָּמִיד הִקְשַׁבְתָּ
שָׁמַעְתָּ
בִּדְמָמָה הֶעְנַקְתָּ

אוֹזֵן קַשֶּׁבֶת הָיִיתָ
בְּלִי לוֹמַר מִילָה
כּוֹחוֹת הַעֲבַרְתָּ

לְכָל שִׂיחָה עָנִיתָ
לְכָל מֵיְיל הֵגַבְתָּ
וּבְכָל קֹשִׁי פִּתְרוֹן מָצָאת

וְהַיּוֹם בִּדְמָמָה
שֶׁל כְּאֵב
שֶׁל עַצְבוּת
שֶׁל דִּמְעָה הַיּוֹרֶדֶת לְלֹא הֲפוּגָה

לְמֵיְיל אֵין מַעֲנֶה
בְּהַהֲנִגָּאוּט תְּגוּבָה
ואֵין בַּטֵּלֵפוֹן שִׂיחָה

לֹא אֲסַפֵּר תְּחוּשׁוֹת וּרְגָשׁוֹת
לֹא אוֹמַר מִילָה עַל הַנְּפָשׁוֹת,
אֵשֵׁב בִּדְמָמָה
אוֹתָהּ דְּמָמָה שֶׁלְּךָ הַמַּרְגִּיעָה וְהַשְׁלָמָה

נוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבְךָ.
 

אין עוד מלבדו!

משתמש מקצוען
אדם יקר ביקש שאפרסם את השיר שכתב


ל"ג בעומר

מדורות חנק​

על הר מירון יורד ליל אביב

והכוכבים נדלקים ומאירים בעלטה מסביב

כבר שנה חלפה ולא חגגנו הילולא

איך עברו הזמנים ואנו כבולים בלי הילה



בל"ג בעומר עם ישראל בהמוניו

בה להתפלל ולבקש בקשותיו

כל אחד מעומק ליבו ורצונותיו

מבקש מהא-ל בשעות רצון

מרפא ועזרה לקרוביו



זוכרים? שנה הסתגרנו בבתים

ורבים כבר אינם ביננו...נפטרים.

עוד 45 נשמות טהורות נוספו אליהם

אנו לא נשכח את פניהם עם תפילותיהם.



צעקותיהם א.ב.ב.א א.מ.מ.א במחנק

במילותיהם האחרונות

נרמסים גלים גלים ואילו להנצל

מנסים פעמים רבות

מגבעות עפות באויר- ספר תהילים

ותפילה לארץ נשמטים

דחוק ונפילות ודמם מותז

במעבר הצר נמלטים-



אין לאן להמלט- חסימות

חומת אדם

עד לגויה האחרונה שלא קמה

מהמון העם

שפתינו צמודות בתפילה ובצעקה קורעת לב

כי כל העם אוהב אתכם



מעשיו לא נדע ומחשבותיו

לא מחשבותינו.

כל המדינה ועולם יחד קיבלו

את הבשורה המרה של כאבינו

ולא נקלוט גודל האסון של המשפחות

את יקירהם בכל פינה בכל צלצול

האם יחזרו הביתה

הן מחפשות.
 

צצצ

משתמש מקצוען
זה בעקבות איש זק"א שסיפר על הבחורים שכיסה ולידם הפלאפונים עם אמא על הצג צלצלו:

היא לא ידעה

רק הוא ראה

כיסה הבחור ונשנק

לידו הפלאפון צלצל וניתק

חשב על מחר

איך תתוודע על בנה הנבחר



והיא לא ידעה

יושבת בבית מחכה מצפה

שיענה בן

יירגע ליבה המתאבן

עוד מנסה

ליבה ניבא לא ניבא....
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  3  פעמים

לוח מודעות

למעלה