חברי הקהילה היקרים!
אולי חלקכם חושבים לעצמכם: מה עושה כאן סופרת שכתבה ארבעה ספרים?
האם לא הגיע הזמן שתתקדם לדרכה, תכתוב בבמות רגילות? הרי זו הדרך!
ומלבד העיתונות הכתובה יש גם במות דיגיטליות!
אז אספר לכם שאני שולחת רבים מהחומרים שלי לעיתונות או לבמות דיגיטליות, והם לא מתקבלים לשם.
כמובן שאינני מתייאשת כי כשיש לך פוסט או מאמר - הוא רוצה לצעוד הלאה, בלי קשר לתחושות ייאוש של הכותב.
אני מבינה שהבמה הזו, של פרוג, היא נהדרת אך כדאי להגיע לקהלים נוספים, אם אתם מכירים במה נוספת/כתובת מייל של במות נוספות,
אנא כתבו לי. תודה.
כמה מילים על בינה מלאכותית:
העולם מתפתח עם חוקיות משלו, אנחנו כבר לא מתפעלים מהעובדה שניתן לשוחח בטלפון או אפילו בוידיאו עם אנשים במרחק עצום, בקצה הגלובוס, זה נראה לנו טבעי ולא פלאי.
אבל כשבינה מלאכותית, שזה סך הכל רובוט משוכלל, מצליחה לחבר סיפורים, לקבל אפיונים, ליצור, וכולם טוענים שזו רק ההתחלה – תערובת רגשות לא מוגדרת עולה בי.
התנגדות עזה!
בתור אחת שקשה לה להכיל התפתחות טכנולוגית, אני לא מאמינה שיש כזה דבר, זה לא הגיוני.
טוענים שבשנים הקרובות זה יהיה משמעותי יותר.
ואני מנסה להבין מה זה אומר לי:
כיום, אני קוראת (כנראה) פעמים רבות תכנים שכתב רובוט, אבל אם יציעו לי לקרוא ספר שלם שכתבה בינה/ רובוט, אני לא בטוחה שארצה לקרוא הרבה ספרים כאלה (האמת שבכלל לא... אבל מי יודע?)
כי למרות שהספר שנכתב בידי הבינה יוכל לעורר בקורא קשת של רגשות, והוא יכול להיות נהדר ומורכב וספרותי ביותר, אני חושבת שיש בזה משהו לא נכון עבורי, כרגע.
כי כשאנו קוראים ספרים, אנחנו מתחברים לחשיבה של הכותבים, שהם אנשים כמונו, (והם לא מושלמים).
רובוט כותב בלי תחושה אנושית. הוא לא כותב, אלא מחבר מילים אפשריות לטקסטים מעולים, אבל...
......
אוף, אולי בעצם כן עדיף שרובוטים יתקשרו איתנו בהכל?
...
הם בלי ציניות, בלי תחכום, בלי אינטרסים, בלי לשפוט אותך, אי אפשר להעליב אותם...
*
וכאן באמת עולה לי השאלה:
למה אנחנו, בעצם, כותבים? למה אנחנו, בעצם, קוראים?
למה אנחנו עובדים?
מי נמצאים במרכז: הכותבים או הקוראים?
מי חשובים יותר?
ועבור מי או מה אנחנו עובדים?
*
התפתחות הטכנולוגיה המואצת ללא ספק מעמידה אותנו מול בירור ממעמיק, ועוד תעמיד אותנו בהמשך מול מצבים של רצון להבין את המטרות שלנו, מתוך הבנה שכדאי לדייק את עצמנו יותר גם כחברה וגם כאנשים פרטיים.
בינתיים שמעתי אפשרות מעניינת כל כך: בהמשך, ככל שהבינה המלאכותית תתקדם, כולנו נקבל קצבה בסיסית ונפסיק לעבוד.
וזה שוב מוביל אותנו לשאלה: האומנם? האם לא נאמר: "אדם לעמל יולד"? אילו פנים יהיו לחברה בלי מימוש עצמי? בלי הגשמה עצמית?
או שמא נפסיק לעבוד ונתחיל להגשים את עצמנו?
מה זו הגשמה עצמית, בעצם, כשסביבנו יש רובוטים חכמים מאתנו פי מיליון?
האם הגשמה עצמית זה להגשים את הכישרונות שלך?
*
האמת שאני רואה את התפתחות הטכנולוגיה בתור הזדמנות לחזק את החברה ואת יחסי החברה:
ככל שהתחום של רובוטים חכמים יתקדם, כך האנשים יזהו את הצורך החברתי ויפעלו לחזק אותו ולהעצים אותו, במקביל להעצמה אישית, וכך אנשים ילמדו לתקשר יותר ביניהם, כי הצורך החברתי אינו בר חלוף.
ושימוש ברובוטים יתכן ויתן לו מקום של כבוד!
*
התפתחות הטכנולוגיה המהירה היא, ללא ספק, חלק מתהליך של גאולה.
אבל צריך לנשום עמוק, לנסות קודם כל להבין מי אנחנו, מה המטרות שלנו, ולהאמין בה' שהוא מוביל את העולם למקום טוב ובטוח. מרחב של גאולה.
המציאות נעשתה מקבילה למדע בדיוני, פה ושם אני עוקבת אחרי חדשות טכנולוגיות, אך כעת זה מפסיק לעניין אותי כל כך, לפעמים אני אפילו די מבועתת ממה שמתחולל כאן מול עיני, במיוחד כי הדמיון שלי לוקח אותי למקומות בדיוניים מאוד.
אבל האמת, שכשם שהתרגלנו למכונת הכביסה, למחשבים ולקידמה העתיקה
, אולי צריך אט אט להפנים ולקבל יפה גם החידושים האחרונים.
זה תהליך, ואולי ככה הרגישו העגלונים כשהמכונית הראשונה עלתה על הכביש.
לפעמים אני רוצה להניף לעולם תמרור "עצור"! ולומר לו: תפסיק להתפתח, להקדם, תן לנשום שניה, אנחנו לא עומדים בקצב.
אבל זה העולם.
ויש אנשים שחיים מחוץ לכל זה, מחוץ לכל הטכנולוגיה, נאמנים לאורח החיים הקודם וממשיכים לחיות טוב בלי בלבולי מוח, אשריהם.
כי לכל דבר יש מחיר, עלינו לבחון אם המחיר שווה?
אני לא בטוחה שהוא שווה.
מצד שני, אולי בהמשך נראה שזה מאוד מאוד שווה!
לסיכום: אני באופן אישי, לא רוצה להשתמש כל כך בבינה מלאכותית, אלא רק במקרים שצריך והיא יכולה ממש לתרום לי,
כי נראה שאין מנוס, זה כאן. רק צריך לבחון את המטרות שלנו, להבין שיש בבינה תועלת לפעמים, ולזכור להישאר נאמנים למטרה שלנו: להגיע ליציבות ולמרחב רגוע, תוך כדי הכרה בערך שלנו, ערך שהוא אמנם לא מושלם, אך זה כל היופי שיש בנו, שאנו לא מושלמים, ולהגיע להגשמה עצמית ולזכות לחיים יציבים וטובים.
כך שאם יש משהו בעולם סביב שפחות מתאים לנו, וגורם לנו לחוסר הסכמה, צריך להבין שיש שם משהו לא מדויק כרגע.
ולחפש את האמירה אישית שלנו - מול העולם.
והחיפוש הזה בעיני זה הדבר הכי מקדם והכי מתגמל בעולם.
כי תמיד לימדו אותנו שאדם צריך להיות עניו, ולא להוכיח את עצמו יותר מידי, אבל אני חושבת שיש מקום לחשוב על העולם כמו מגרש משחקים ענק, בו יש לכל אחד הרבה הזדמנויות, צריך לחשוב בגדול על העולם כזקוק לנו ולכישורים שלנו ולתרומה שלנו, ולפעול מתוך המקום הזה, מתוך רצון להגיע לעולם טוב יותר ובלי רצון לקבל טובה אישית מכך.
ואולי זה היתרון של האדם מול הבינה המלאכותית:
הרצון להתקדם ולהוכיח לעצמו ולעולם כולו שהוא יכול לשנות את העולם לטובה!
הנושאים החמים
Reactions: כותב בקצב, יוסף יצחק פ., דניאל סנדלר ועוד 11 משתמשים14 //