הנושאים החמים
הנושאים החמים
מ. י. פרצמן
סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
לאחרונה יצא לי להתעסק הרבה עם תסריטים.
מלבד ההעשרה המקצועית עם הז'אנר הספציפי הזה, הסקתי כמה מסקנות שהשפיעו עלי בתור סופרת ועורכת גם עם ז'אנרים נוספים.
מה שגרם לי להבין, שהתעסקות בז'אנר ספציפי אינה בהכרח מגבילה את ההעשרה לתחום זה בלבד. ניתן לשייך שיטות עבודה גם בין התחומים השונים, למרות שונותם הבסיסית.
סופרת ילדים, לדוגמה, הגם שהיא מתעסקת ספציפית בז'אנר המסוים שלה, יכולה לפתח שיטות עבודה שיועילו לאחרים שעוסקים עם ז'אנר המתח, למשל. ועורך מאמרים אקדמיים יכול לשתף אותנו במסקנה מדעית שעשויה להשפיע עלינו בכתיבת פרוזה.
א. תנו לגיבור לדבר, יש לו פה // הקבלה מכתיבת תסריט לכתיבת סיפור
בתסריט (כמו גם בקומיקס), מומלץ להימנע ככל האפשר משימוש בקריינות. לא זה המקום והזמן להרחיב בנושא (דובר על כך כאן בפורום בהרחבה), אבל הדרישה הזאת גרמה לי לנסות ולאלתר במקוריות עשרות דרכים לדילוג על מהמורת ה"תיאור עובדות".
במקום-
קריין:
פניו של משה החוירו וגוון שפתיו נעשה כחלחל,
אכתוב-
משה:
אני חושב שאני לא מרגיש טוב,
אליהו:
אתה חיוור! הצילו! משה, מה קרה לך?!
ההתעסקות המסיבית סביב הדרישה הזאת גרמה לי להסיק ש -
בעצם, למה רק בתסריט? מה רע בעופר, הגיבור שלי ממותחן מקביל? למה הוא לא יכול לספר לקוראים על עצמו?
דיבור בגוף ראשון, לעומת שלישי, יוצר אצל הקוראים רגשות אהדה כלפי הגיבור. כשגיבור מספר לנו על עצמו, הקורא שומע אותו, ולא את הקריין, מה שיוצר אהדה. וכשהגיבור פורט על רגשותיו, נוצרת כימיה בינו לבין הקורא באופן אפקטיבי הרבה יותר מהתערבות בוטה של קריין.
אם כך, לא רק בכתיבת תסריט אני מתבקשת ליצור את הכימיה הזו. גם בטקסט סיפורי יש לי את האפשרות, וממילא גם את החובה, במקרים בהם היא רצויה ואפשרית.
מלבד ההעשרה המקצועית עם הז'אנר הספציפי הזה, הסקתי כמה מסקנות שהשפיעו עלי בתור סופרת ועורכת גם עם ז'אנרים נוספים.
מה שגרם לי להבין, שהתעסקות בז'אנר ספציפי אינה בהכרח מגבילה את ההעשרה לתחום זה בלבד. ניתן לשייך שיטות עבודה גם בין התחומים השונים, למרות שונותם הבסיסית.
סופרת ילדים, לדוגמה, הגם שהיא מתעסקת ספציפית בז'אנר המסוים שלה, יכולה לפתח שיטות עבודה שיועילו לאחרים שעוסקים עם ז'אנר המתח, למשל. ועורך מאמרים אקדמיים יכול לשתף אותנו במסקנה מדעית שעשויה להשפיע עלינו בכתיבת פרוזה.
א. תנו לגיבור לדבר, יש לו פה // הקבלה מכתיבת תסריט לכתיבת סיפור
בתסריט (כמו גם בקומיקס), מומלץ להימנע ככל האפשר משימוש בקריינות. לא זה המקום והזמן להרחיב בנושא (דובר על כך כאן בפורום בהרחבה), אבל הדרישה הזאת גרמה לי לנסות ולאלתר במקוריות עשרות דרכים לדילוג על מהמורת ה"תיאור עובדות".
במקום-
קריין:
פניו של משה החוירו וגוון שפתיו נעשה כחלחל,
אכתוב-
משה:
אני חושב שאני לא מרגיש טוב,
אליהו:
אתה חיוור! הצילו! משה, מה קרה לך?!
ההתעסקות המסיבית סביב הדרישה הזאת גרמה לי להסיק ש -
בעצם, למה רק בתסריט? מה רע בעופר, הגיבור שלי ממותחן מקביל? למה הוא לא יכול לספר לקוראים על עצמו?
דיבור בגוף ראשון, לעומת שלישי, יוצר אצל הקוראים רגשות אהדה כלפי הגיבור. כשגיבור מספר לנו על עצמו, הקורא שומע אותו, ולא את הקריין, מה שיוצר אהדה. וכשהגיבור פורט על רגשותיו, נוצרת כימיה בינו לבין הקורא באופן אפקטיבי הרבה יותר מהתערבות בוטה של קריין.
אם כך, לא רק בכתיבת תסריט אני מתבקשת ליצור את הכימיה הזו. גם בטקסט סיפורי יש לי את האפשרות, וממילא גם את החובה, במקרים בהם היא רצויה ואפשרית.
