שיתוף - לביקורת שיחה חשובה

[שולמית רוז]

ימי החורף הגיעו. קר וגשום בחוץ, משפחה מתכרבלת במטבח עם צלחות מרק מהביל. ילדים קטנים ממלאים את הבית בחום.
אבל בשעות אחר הצהריים זוכה אימם, לביקורו של דכדוך חורפי אפרפר.
חורף. אין לאן לצאת, והבית חנוק. הילדים דורשים ומתלוננים ומשועממים ומבלגנים את הבית עד חורבן. בין השאר, היא מגלה לפתע לורד ארטליין שחור מונף ביד שמנמנה של זאטוט, וקירות ורהיטים בהירים מעוטרים בקשקושים אומנותיים ואימתניים.
עוד פתרון גאוני של הקטנים לתעסוקה הוא לריב. לצעוק, להרביץ מכות, להחזיר, לבכות.
היא מרגישה שכלים כוחותיה. חולשה עוצמתית ממלאה אותה ומשתלטת, כמעט מפילה. רגע לפני, היא מצליחה לתפוס שבריר של רצון, ולבחור.
לבחור לשלוט על המצב במקום שהוא ישלוט עליה.
לבחור שיהיה לה טוב.
לבחור שלמשפחתה יהיה טוב.
לבחור לבחור.
היא נכנסת לחדר עם הפלאפון ביד, אומרת לילדים שיש לה שיחה חשובה. נועלת.
משתיקה את הפלאפון, מעיפה אותו ממנה.
יש לה שיחה חשובה. שיחת ועידה. עם עצמה, ועם אבא שלה.

שלום,
המצב קשה לי, וכבד נורא. גדול עלי.
אבא, תשמע את הבכי, שליד הילדים חייב להיחנק.
תשמע רגשות אשמה.
תשמע אמא שצריכה לתת, ומרגישה ריקה.
שומעים אותי?
המשא טיפונת קל יותר עכשיו.
להתראות בינתיים,
אמא שבוחרת.

 

[שולמית רוז]

הערות והארות יתקבלו בתודה