נכתב ע"י אודיטוריום;2417477:
לאיציק לא היה אספרגר, רחוק מזה. לא היה לו כמעט אף תסמין של אספרגר.
הוא תקשר היטב כשרצה, השיח שלו היה זורם ונורמלי והוא הבין היטב לרגשות השני, וגם היה בעל חוש הומור, שזו תכונה שלא מאפיינת בדרך כלל אנשים על הרצף.
אז הוא היה ציניקן ולא הבין מה הטעם להיות נחמד? זאת הגדרה אחרת לחלוטין.
היו לו כמה וכמה תסמינים.
והוא ממש לא תקשר היטב כשרצה, הוא היה חסר אונים בשיחות בין-אישיות, וזה נכתב בצורה די ברורה.
אלא אם הקוראים פירשו כהומור את קריאות העזרה שלו ('מה אנשים נורמליים אמורים לענות עכשיו?' 'מה אנשים נורמליים אמורים להגיב עכשיו?')
אז לא, זה לא היה הומור, אלא נסיון להיאבק בחור השחור הזה של אי הידיעה.
הוא 'הבין' רגשות של אחרים אחרי שהסבירו לו, או אחרי שלמד להכיר אותם מפעמים קודמות - אבל לא 'קלט' אותם מעצמו. זה ההבדל הגדול.
הוא למד שיש טון מסויים, שאם אנשים מדברים בו, זה אומר שהם נעלבו.
הוא למד שאם אנשים משתפים אותו במשהו עצוב, הוא אמור לשקף להם בחזרה/להגיד להם כמה זה עצוב/להביע השתתפות.
לאורך כל הספר הוא בתהליך הלמידה הזה. ואם אנשים חושבים שהוא 'סתם ציניקן', אולי משו שם לא היה כתוב מספיק טוב