שורות יומן

[כפריה]

אני באמצע לכתוב ספר מתח , על תרחיש אימים במדינת ישראל היקרה,
בתרחיש מגיפה בסגנון מיושן מתחוללת ברחובות הארץ המודרנית, והמדינה מוטלת בהסגר חירום עד לבלימת המגיפה,
ההסגר הוא גם בין אדם למשפחתו ולעבודתו.
אנשים לא יודעים מה ילד יום ולאיזו מציאות יקומו בעוד שבוע, ולכן מסתערים על הצרכניות ובוזזים מכל הבא ליד.
הבעיה שהגעתי לנקודה מדי הזויה, טיפסתי על עץ גבוה ואין לי רעיון להמשך,

מישהו יכול לעזור?


בקיצור, אתם גם מרגישים הזוי/הזויה/הזויים/הזויות?
אתם גם תוהים מאיפה ולאן נפלתם פתאום?

שתפו אותנו בשורות ספורות מתוך יומנכם שנכתב בימים אלה,
על נקודת המבט וההתסכלות במשקפיים של האזרח הקטן, הבודד ואולי המתבודד
יומן לבן שעתיד להצטהב ולהדיף ניחוח היסטורי כשיעלעל בו נכד סקרן...

 

[@Simcha]

כב אדר, התש"ף, 7 ימים לסגירת בתי הספר.

בית, 8:00
לאחר השכמת בוקר מוקדמת, תפילת שחרית משפחתית, הורים וארבעה ילדים, כל אחד בשפתו ורמתו. מתיישבים אנו לפתוח את היום בלימוד אינטנסיבי למען לא יחלדו המוחות, ולא יתפחלצו ההורים.


כב אדר, התש"ף, 7 ימים ו2:15 שעות לסגירת בתי הספר.

בית, 10:15
בדקות אלו אנו מסיימים את למידת החומרים האחרונים שקיבלנו מהמורה מלכי, מחנכת השנה לכיתות ד לאחר שמוקדם יותר סיימנו את חומרי הלימוד שנשלחו עבור שאר הילדים.

כעת מתחילים להיערך לקראת תנומת צהרים ובידוד במיטות אשר ימשך עד השעה 15:30 ולאחר מכן נאכל ארוחת ערב מזינה, מקלחות וישר למיטות.

הותשתי, נרדמתי.

 

[@Simcha]

כב אדר, התש"ף, 7 ימים ו2:47 שעות לסגירת בתי הספר.

בית, 10:47
התעוררתי שטוף זיעה, צעקות ילדים מן הסלון, נחרד אני אל ליבי למשמע הפרת הבידוד הבוטה וחוסר החינוך הנלווה.

שיחת יעוץ חירום עם המורה מלכי לא מניבה תוצאות, לא מעוררת תקוות, מותירה אותנו אובדי עצות.

 

[פירי]

כ"ב אדר
התעוררתי מאוחר היום, שלא כרגיל.
התעלמתי מכאב בטן עמום כלשהו, נטלתי ידיים ויצאתי מהמיטה.
לאחר צעדים ספורים חשכו עיני, ובצעדים גדולים וחפוזים מאד חזרתי למיטה ונשכבתי בבת אחת.
מיד עברה בי מחשבה נחרדת שמה נדבקתי.
אבל מה הקשר? כאבי בטן וסחרחורות הן לא בתסמינים.
גם אם זה כן קורונה אין לי איך לדעת כי מד"א בוודאי לא יוכלו לעזור, הם עסוקים במקרים מאיימים יותר.
טוב, טמנתי ראש עמוק יותר בכרית. אפשר להירגע, זה לא נראה זה.

למה במילון עדיין לא מעודכן המילה קורונה? מוזר!

 

[@Simcha]

כב אדר, התש"ף, 7 ימים ו4:26 שעות לסגירת בתי הספר.

בית, 12:26
כוס קפה, נשימה ארוכה, הפוגה נפשית ועלעול קצר בפרוג הובילו אותי לחשיבה מחודשת והסתכלות מעודנת.
הילדים בחופש שלא באשמתם, ההורים כלואים שלא ברצונם. מצב נפיץ ומסוכן, אך הכל תלוי בגישה אותה אנו, כהורים, משדרים.
במקום להתייחס לזה כאל עונש מייסר ולמצוא פתרונות כיצד להשתיק את הצאן, ניקח זאת כהזדמנות להיכרות מעמיקה עם ילדינו, הסתכלות מישירה אל תוך נפשנו. נפתח שיח בשלל נושאים, נתפעל אתגרים ושעשועונים. נשוחח בועידה עם כל הבני דודים. נצחק, נשחק ונעשה כיף חיים!

קורונה, קורונה, כמה סבלנו עד שבאת.
קורונה, קורונה, כמה הוארנו משבאת.

 

[@Simcha]

כב אדר, התש"ף, 7 ימים ו6:40 שעות לסגירת בתי הספר.

בית, 14:40
זכינו להכיר את ילדינו לעומק, ילדים מתוקים מאוד. חביבים לגמרי. חכמים מן הממוצע עם גנטיקה מנצחת.
זכינו להסתכל עמוק אל תוך נפשנו, מביך, הסתכסכנו עמה שוב ושוב והסקנו כי לא נועדנו זה לזו או לכל הפחות מומלץ נשמור על מרחק.

לאחר היכרותנו המעמיקה עם ילדי החמד נותר רק לתהות כיצד נכון לתמחר אותם מעכשיו ועד יעבור זעם. מכרז פתוח? מה יהיה מחיר המינימום? האם יש החזרות? אולי נסכים להחלפה?

קורונה, קורונה, כמה פשוט היה עד שבאת
קורונה, קורונה, כמה תוהו ובוהו הפצת

 

[@Simcha]

אדר התש"ף

בית, 17:00
ילדים אהובים ומתוקים שלי, נפש הומיה ובוכיה אשר שוכנת בקרבי, אבקש את סליחתכם על הנימה בה נכתב הפרק הקודם בה הצטיירתם כביכול למעמסה ולמשא.
הדברים נכתבו בלהט הרוח, וביגון המצור הכפוי. יקרים אתם לי, מכל. בלעדיכם איני יכול.

הישארו לצידי בתקופה מייגעת זו ויחד נצלח אותה בבריאות, בשמחה, במהירות וכמשפחה!

קורונה, קורונה, הסתדרנו בלעדייך בטוב ובנעימים
קורונה, קורונה, מיצינו אותך לעולמים