הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
פרק שני בעלילות הגבורה של מיודענו, יקיר הציבור, זוכה פרס "אביר השלטון"- יעקב דולר
---
ביום רביעי זה התפוצץ. העובדים הכעוסים הכריזו כי לאור תנאי העסקתם העגומים, יוקר המחיה ומזג האוויר הלוהט- הם יוצאים לשביתה. "שביתה ללא הגבלת זמן!!" לדברי ז'קי, יו"ר העובדים.
המדינה הייתה כמרקחה. איך יתכן שבנק "האוצר האוניברסלי" סוגר את דלתותיו? איך מעיזים העובדים הפשוטים לנעול את שערי הסניפים? ועוד להעיז ולעמוד איתנים בסירובם, גם לאחר פניותיהם האישיות של מנכל"י הבנק - מיטיביהם ומשלמי משכורותיהם? הלם, זעם.
למרות כל מאמציו של יעקב דולר, השביתה נעשתה לעובדה מוגמרת.
יום חמישי, הכותרות הראשיות זעקו: זעם נרחב בכל שדרות הציבור לרגל השבתת פעולתו של בנק "האוצר האוניברסלי"! / תדהמה בקרב אברכי הכולל! העובדים! מצוקה קשה בקרב הגננות! מתארגן וועד הפעולה לפתיחת הסניף הראשי בבני ברק. להצטרפות נא לחייג.... /
ח"כ יעקב דולר בראיון מיוחד לעיתון: "אתנגד בכל כוחי לשביתה המופקרת הזו"- הכתבה המלאה בעמוד 6 / האזרחים מדברים: יהודה אלמליחי משדרות: "אין לי לחם בבית, כבר שבוע שאנחנו נאלצים לחיות על פיצה קפואה ולא טריה מהמקפיא" בצלאל כהן מטבריה: "אין לי שקל בבית והתחלתי לשלם על הכל בדולרים" משה דקל מרמת הגולן: "אני תמיד אמרתי שהבנקים גנבים"- הכתבה המלאה בעמוד 17 / אלו האנשים שחייהם נהרסו בעקבות השביתה- פרויקט מיוחד מרים צוקרמן מירושלים: "הלכתי שעתיים ברגל מהבית עד הבנק כדי לראות מה קורה ואז ראיתי שאין מה לראות".
חיים רבינוביץ- יו"ר שכונת מעיינות השלווה בית שמש: "כתושב בית שמש אני המום מהזלזול של הבנק בלקוחות החרדיים". נחמן צדיק מצפת, חבר המועצה ואחראי תיק התיירות: "אנשים משלמים על לחם עם צ'קים" / ראש הממשלה בתגובה ראשונה: "אנו נעשה הכל כדי לפתור את המשבר. אנו פועלים בצורה מהירה ביותר. אנו מצפים ששיחות השלום עם עובדי הבנק יתחילו בתוך חודש מהיום".
אך לא איש כיעקב דולר יניח למדינה שלימה לסבול בגלל זוטות. לא ולא. יעקב התרוצץ ברכבו המפואר הלוך וחזור בין בית שאן (מגורי יו"ר העובדים) ובית השען (כינוי החיבה לארמונו של מנכ"ל הבנק) וניסה לשכנע את הצדדים לרדת מהעץ עליו הם טיפסו. הוא נעמד ערב ערב ללא לאות ונאם במסיבות עיתונאים, רץ הלוך חזור וניסח טיוטות. הוא היה עסוק מאוד. אפילו לא ישן כמעט כלום. "אולי רק 12 שעות ביום וזהו" כפי שאמר ברצינות תהומית למשה בן נעים- כתב העיתון חדשות עבשות. ואכן- מאמציו המרובים נשאו פרי (בשילוב עם קסמו האישי הטבעי): כעבור ימים ספורים בלבד, ולמרות משבר האמון עמוק - נפגשו יו"ר העובדים המקופחים מר ז'קי ומנכ"ל הבנק למרתון שיחות טעונות של שעות ארוכות. שוב ושוב הוכנסו אל החדר פחיות 'רד בול' ומאפים מלוחים מהקונדיטריה הסמוכה.
בסופו של דבר ז'קי דפק השולחן: "כבר התרענו מזה חודשים ארוכים שאיננו מוכנים עוד לעבוד בתת תנאים שכאלו, אני לא מבין- איפה הייתם עד היום??"
מנכ"ל הבנק: "בוא נפתור את המשבר ברוח טובה. תחזרו כולכם לעבודה ואנחנו אולי לא נפטר את כולכם".
ז'קי (קם בזעם ומפוצץ את הישיבה): "אתם עושים צחוק מאיתנו! אתם לא מחפשים לפתור את המשבר..."
יעקב התערב ברגע המכריע: ז'קי! תתנצל! בואו נהיה רציניים... (הוא דאג קודם לכן שדלת החדר תישאר פתוחה כדי סדק, כך שקולו המהדהד יתגלגל למיקרופונים הדרוכים של העיתונאים המקושרים שהציב שם קודם לכן, כמובן) אני אומר- ירון (הוא הניח יד חברית עבה על כתפו של המנכ"ל) תלך קצת לקראתם. וז'קי (הוא הצביע ביד נחושה ובעיניים מזרות אימים לעבר ז'קי אך עם זאת חייך חיוך גדוש אמפטיה)- תנסה גם אתה לכבד את המעמד...
ז'קי התעלם לחלוטין מיעקב וקם בזעם כדי לצאת לעיתונאים ולהכריז כי לא הושגו כל הבנות.
המנכ"ל גער בזעם, סמוק ומיוזע: "שב, שב, שב בבקשה ז'קי! אנו נשפר את התנאים"!
ז'קי (בשפת גוף מתוחה ותקיפה): "אוקיי. אני מוכן לשמוע."
המנכ"ל: "כל עובד בבנק- החל מהסגנים שלי וכלה במאבטחים- יקבלו העלאה דיפרינציאלית קוגנטיבית נומינלית של 2/4 אחוז כל חודש שלישי בשנה אי זוגית, ובנוסף כל עובד יהיה זכאי לבקבוק קוקה קולה אישי פעם ביום על חשבון הבית. ו.. אתה יודע מה? שיהיה, תקבלו גם חופשה מוזל באיים החציליים בבוספורס."
ז'קי (קצת יותר נינוח): "יפה, התחלה טובה, נראה שאתה רציני אדוני הפעם. הצעה יפה. אבל זה לא מספיק. אנחנו דורשים פיצוי מיוחד על החודשים האחרונים שהיו קשים ביותר לכל העובדים ובמיוחד לעובדים בסניף חירבאת אל בטאט שעבדו שעות נוספות ללא מזגן."
המנכ"ל: "אני מוכן ללכת עוד טיפה, למרות שכבר ממש עברתי את מה שתכננתי מלכתחילה לתת לכם... אני יפצה את כלל העובדים בצורה נדיבה עוד יותר: כל עובד יוכל לקבל יום מחלה נוסף פעם ב 3 שנים ללא אישור רופא."
ז'קי (סוגר את הכפתורים החליפה ונעמד ללחיצת יד): "סגרנו. תודה לך אדוני."
יעקב דולר קפץ ממקומו ואילץ את הניצים לשעבר ללחוץ ידיים אגב חיוכים מוגזמים. הוא קרא בקול לעיתונאים להיכנס לחדר באופן מיידי ולהנציח את המעמד, וכך ווידא כי תמונתו תופיע בכל מהדורות הערב. זחוח ונרגש...
לאחר שכל העיתונאים סיימו את מלאכתם, הדי הפלאשים התפזרו באוויר, המנקים גמרו לנקות את השולחן משאריות הסיגריות וחצאי הבקבוקים הריקים וכל המהומה שככה, סימן יעקב דולר באגביות לז'קי שהוא רוצה להחליף איתו כמה מילים "בארבע עיניים".
ז'קי הנהן לאות הבנה בראשו הרחב, הצביע לעבר חדר הצדדי, וידא שאין אף עיתונאי שנשאר בטעות-ופנה לשיחה פרטית עם יעקב.
קודם כל- אתה מרוצה? הכל בסדר? שאל ז'קי. לגמרי! ענה יעקב, וטפח שוב על שכמו של הז'קי. עכשיו- אנחנו תיקו לגמרי, נכון? שאל ז'קי.
לגמרי, הודה יעקב. אני רוצה לומר לך תודה רבה. תודה רבה לך אדוני שהסכמת לעזור לי ככה ולייצר את המשבר הזה. זה מאוד יועיל לי בוויכוח מול צ'וצ'ו מהמפלגה שלי על תפקיד יו"ר הוועדה לחקר ההיסטוריה של המזרח התיכון...
ז'קי חייך, שילב ידיים והמתין לפרעון החוב. יעקב ידע למה הוא מחכה: הוא הוציא מכיסו חוזה חתום של מכירת "מפעלי ים כנרת- אבץ" ומאושר ע"י כל הגורמים הרלוונטיים ומסר אותו לז'קי.
"שים לב- לא כתוב פה שהמפעל שייך לך, כן? הוא יהיה רשום על שם הבן החורג שלך... ואף מילה לאף אחד, כן? פשוט תגיד שהצעת את ההצעה הכי גבוהה במכרז.."
ז'קי לקח את החוזה, בחן אותו היטב היטב בשבע עיניים (זה לא שהוא לא סומך על יעקב דולר, הוא פשוט לא מאמין לאף מילה שלו), ואישר. הוא קיפל אותו היטב, טמן אותו עמוק בתיק המסמכים, המתין עד שיעקב יצא ויעלם מהאופק- ופנה גם הוא לדרכו.
וככה עוד משבר נפתר.
וכמו שיעקב דולר תמיד אומר: כשיש ידידות אמת ללא אינטרסים- מצליחים לגשר מעל התהומות הכי עמוקים....
---
ביום רביעי זה התפוצץ. העובדים הכעוסים הכריזו כי לאור תנאי העסקתם העגומים, יוקר המחיה ומזג האוויר הלוהט- הם יוצאים לשביתה. "שביתה ללא הגבלת זמן!!" לדברי ז'קי, יו"ר העובדים.
המדינה הייתה כמרקחה. איך יתכן שבנק "האוצר האוניברסלי" סוגר את דלתותיו? איך מעיזים העובדים הפשוטים לנעול את שערי הסניפים? ועוד להעיז ולעמוד איתנים בסירובם, גם לאחר פניותיהם האישיות של מנכל"י הבנק - מיטיביהם ומשלמי משכורותיהם? הלם, זעם.
למרות כל מאמציו של יעקב דולר, השביתה נעשתה לעובדה מוגמרת.
יום חמישי, הכותרות הראשיות זעקו: זעם נרחב בכל שדרות הציבור לרגל השבתת פעולתו של בנק "האוצר האוניברסלי"! / תדהמה בקרב אברכי הכולל! העובדים! מצוקה קשה בקרב הגננות! מתארגן וועד הפעולה לפתיחת הסניף הראשי בבני ברק. להצטרפות נא לחייג.... /
ח"כ יעקב דולר בראיון מיוחד לעיתון: "אתנגד בכל כוחי לשביתה המופקרת הזו"- הכתבה המלאה בעמוד 6 / האזרחים מדברים: יהודה אלמליחי משדרות: "אין לי לחם בבית, כבר שבוע שאנחנו נאלצים לחיות על פיצה קפואה ולא טריה מהמקפיא" בצלאל כהן מטבריה: "אין לי שקל בבית והתחלתי לשלם על הכל בדולרים" משה דקל מרמת הגולן: "אני תמיד אמרתי שהבנקים גנבים"- הכתבה המלאה בעמוד 17 / אלו האנשים שחייהם נהרסו בעקבות השביתה- פרויקט מיוחד מרים צוקרמן מירושלים: "הלכתי שעתיים ברגל מהבית עד הבנק כדי לראות מה קורה ואז ראיתי שאין מה לראות".
חיים רבינוביץ- יו"ר שכונת מעיינות השלווה בית שמש: "כתושב בית שמש אני המום מהזלזול של הבנק בלקוחות החרדיים". נחמן צדיק מצפת, חבר המועצה ואחראי תיק התיירות: "אנשים משלמים על לחם עם צ'קים" / ראש הממשלה בתגובה ראשונה: "אנו נעשה הכל כדי לפתור את המשבר. אנו פועלים בצורה מהירה ביותר. אנו מצפים ששיחות השלום עם עובדי הבנק יתחילו בתוך חודש מהיום".
אך לא איש כיעקב דולר יניח למדינה שלימה לסבול בגלל זוטות. לא ולא. יעקב התרוצץ ברכבו המפואר הלוך וחזור בין בית שאן (מגורי יו"ר העובדים) ובית השען (כינוי החיבה לארמונו של מנכ"ל הבנק) וניסה לשכנע את הצדדים לרדת מהעץ עליו הם טיפסו. הוא נעמד ערב ערב ללא לאות ונאם במסיבות עיתונאים, רץ הלוך חזור וניסח טיוטות. הוא היה עסוק מאוד. אפילו לא ישן כמעט כלום. "אולי רק 12 שעות ביום וזהו" כפי שאמר ברצינות תהומית למשה בן נעים- כתב העיתון חדשות עבשות. ואכן- מאמציו המרובים נשאו פרי (בשילוב עם קסמו האישי הטבעי): כעבור ימים ספורים בלבד, ולמרות משבר האמון עמוק - נפגשו יו"ר העובדים המקופחים מר ז'קי ומנכ"ל הבנק למרתון שיחות טעונות של שעות ארוכות. שוב ושוב הוכנסו אל החדר פחיות 'רד בול' ומאפים מלוחים מהקונדיטריה הסמוכה.
בסופו של דבר ז'קי דפק השולחן: "כבר התרענו מזה חודשים ארוכים שאיננו מוכנים עוד לעבוד בתת תנאים שכאלו, אני לא מבין- איפה הייתם עד היום??"
מנכ"ל הבנק: "בוא נפתור את המשבר ברוח טובה. תחזרו כולכם לעבודה ואנחנו אולי לא נפטר את כולכם".
ז'קי (קם בזעם ומפוצץ את הישיבה): "אתם עושים צחוק מאיתנו! אתם לא מחפשים לפתור את המשבר..."
יעקב התערב ברגע המכריע: ז'קי! תתנצל! בואו נהיה רציניים... (הוא דאג קודם לכן שדלת החדר תישאר פתוחה כדי סדק, כך שקולו המהדהד יתגלגל למיקרופונים הדרוכים של העיתונאים המקושרים שהציב שם קודם לכן, כמובן) אני אומר- ירון (הוא הניח יד חברית עבה על כתפו של המנכ"ל) תלך קצת לקראתם. וז'קי (הוא הצביע ביד נחושה ובעיניים מזרות אימים לעבר ז'קי אך עם זאת חייך חיוך גדוש אמפטיה)- תנסה גם אתה לכבד את המעמד...
ז'קי התעלם לחלוטין מיעקב וקם בזעם כדי לצאת לעיתונאים ולהכריז כי לא הושגו כל הבנות.
המנכ"ל גער בזעם, סמוק ומיוזע: "שב, שב, שב בבקשה ז'קי! אנו נשפר את התנאים"!
ז'קי (בשפת גוף מתוחה ותקיפה): "אוקיי. אני מוכן לשמוע."
המנכ"ל: "כל עובד בבנק- החל מהסגנים שלי וכלה במאבטחים- יקבלו העלאה דיפרינציאלית קוגנטיבית נומינלית של 2/4 אחוז כל חודש שלישי בשנה אי זוגית, ובנוסף כל עובד יהיה זכאי לבקבוק קוקה קולה אישי פעם ביום על חשבון הבית. ו.. אתה יודע מה? שיהיה, תקבלו גם חופשה מוזל באיים החציליים בבוספורס."
ז'קי (קצת יותר נינוח): "יפה, התחלה טובה, נראה שאתה רציני אדוני הפעם. הצעה יפה. אבל זה לא מספיק. אנחנו דורשים פיצוי מיוחד על החודשים האחרונים שהיו קשים ביותר לכל העובדים ובמיוחד לעובדים בסניף חירבאת אל בטאט שעבדו שעות נוספות ללא מזגן."
המנכ"ל: "אני מוכן ללכת עוד טיפה, למרות שכבר ממש עברתי את מה שתכננתי מלכתחילה לתת לכם... אני יפצה את כלל העובדים בצורה נדיבה עוד יותר: כל עובד יוכל לקבל יום מחלה נוסף פעם ב 3 שנים ללא אישור רופא."
ז'קי (סוגר את הכפתורים החליפה ונעמד ללחיצת יד): "סגרנו. תודה לך אדוני."
יעקב דולר קפץ ממקומו ואילץ את הניצים לשעבר ללחוץ ידיים אגב חיוכים מוגזמים. הוא קרא בקול לעיתונאים להיכנס לחדר באופן מיידי ולהנציח את המעמד, וכך ווידא כי תמונתו תופיע בכל מהדורות הערב. זחוח ונרגש...
לאחר שכל העיתונאים סיימו את מלאכתם, הדי הפלאשים התפזרו באוויר, המנקים גמרו לנקות את השולחן משאריות הסיגריות וחצאי הבקבוקים הריקים וכל המהומה שככה, סימן יעקב דולר באגביות לז'קי שהוא רוצה להחליף איתו כמה מילים "בארבע עיניים".
ז'קי הנהן לאות הבנה בראשו הרחב, הצביע לעבר חדר הצדדי, וידא שאין אף עיתונאי שנשאר בטעות-ופנה לשיחה פרטית עם יעקב.
קודם כל- אתה מרוצה? הכל בסדר? שאל ז'קי. לגמרי! ענה יעקב, וטפח שוב על שכמו של הז'קי. עכשיו- אנחנו תיקו לגמרי, נכון? שאל ז'קי.
לגמרי, הודה יעקב. אני רוצה לומר לך תודה רבה. תודה רבה לך אדוני שהסכמת לעזור לי ככה ולייצר את המשבר הזה. זה מאוד יועיל לי בוויכוח מול צ'וצ'ו מהמפלגה שלי על תפקיד יו"ר הוועדה לחקר ההיסטוריה של המזרח התיכון...
ז'קי חייך, שילב ידיים והמתין לפרעון החוב. יעקב ידע למה הוא מחכה: הוא הוציא מכיסו חוזה חתום של מכירת "מפעלי ים כנרת- אבץ" ומאושר ע"י כל הגורמים הרלוונטיים ומסר אותו לז'קי.
"שים לב- לא כתוב פה שהמפעל שייך לך, כן? הוא יהיה רשום על שם הבן החורג שלך... ואף מילה לאף אחד, כן? פשוט תגיד שהצעת את ההצעה הכי גבוהה במכרז.."
ז'קי לקח את החוזה, בחן אותו היטב היטב בשבע עיניים (זה לא שהוא לא סומך על יעקב דולר, הוא פשוט לא מאמין לאף מילה שלו), ואישר. הוא קיפל אותו היטב, טמן אותו עמוק בתיק המסמכים, המתין עד שיעקב יצא ויעלם מהאופק- ופנה גם הוא לדרכו.
וככה עוד משבר נפתר.
וכמו שיעקב דולר תמיד אומר: כשיש ידידות אמת ללא אינטרסים- מצליחים לגשר מעל התהומות הכי עמוקים....
