הנושאים החמים
הנושאים החמים
עשר תבניות ביצים
שמונה חבילות קוטג'
שבע קילו מצות
וכיריים חשמליים
להמשיך? זה בינתיים מה שהלך החג הזה, אבל לא על זה רציתי לספר לכם
גם לא על האורחים שהיו כאן כל צהריים וסיימנו יחד שלושים וחמש קילו תפוח אדמה עשרים עופות ושש חתיכות בשר. הם בטח לא יעניינו אתכם
כמויות האשפה שיצאו מהבית מעניינות אתכם? אין ספור שקיות 75 על 90 שרק אבא יכול להעלות לפח, מה שנקרא: אבא, זבל.
אז מה? לספר על ליל הסדר, על שיתוף הפעולה של הילדים, על כמות הכוסות שבני השלוש שתו בלי הרף, כנגד אלפי גאולות שעתידים ישראל.
לא נעים לי לספר על כישורי המשא ומתן שלי באפיקומן. ובטח לא להוציא לכם את העיניים מתי גמרנו את הסדר.
יש רגע שלנו, הילדים לא מוותרים עליו, אחרי הסדר. אחרי חד גדיא, כן רגע אחרי ששרים שוב פעם בהתלהבות חסל סדר פסח ולשנה הבאה בירושלים. במקום לעלות למיטה החמה. או לשורר את שירו של המלך שלמה. לעלות אל הרחוב השקט. אבא עם קיטל מתנפנף שתיים בלילה שקט.
זו"צ מתגנב בחשכה מבית הוריו. כמו החתולים שהתעוררו מאחורי הפח הירוק. והשירה בוקעת מחלונות הבתים ששרדו הם אוחזים בהלל והם שרים כי לו נאה ורק לא יאה, אנחנו כבר יודעים מי אוחז איפה בדרך כלל בשעה הזו. ואצל מי כבר פרשו לשנת לילה.
אולי אספר על המומולדת של התאומים שרק לפני שלוש שנים פרצו לחיינו. כך פתאום. מוקדם מהצפוי. אפילו שאין לנו בכלל תאומים במשפחה המורחבת.
היינו בכותל בחולו של מועד, הלוך בקו 333 של אגד מתחנת האבן בשמואל הנביא. דו מפרקי עמוס להתפקע, אב ובתו אם ואם אמה, ילד ואיש שיבה. בחור שמפנה מקום לגברת, אבל היא לא רוצה לשבת קדימה. שבו שבו היא מסמנת עם היד. ומצטודדת לפאתי האוטובוס.
סבאל'ה ממלמל תהילים, אברך שעוד לא סיים מוסף, והשלישי בכלל משלים פסוקי דזמרה. יש מי שמסביר לסקרן שלו על החומות, ועל המעבר בין הישן לחדש כאן היה מעבר מנדלבאום הוא מסביר כאילו היה אז חייל, עוד לא נולד אבל מעביר את מה ששמע.
למה יש כאן שוטרים, שואל הילד, זה מסוכן? אממ לא, עונה האבא שעיניו מתרוצצות מחפש מי שישיב במקומו, איך מסבירים על ערבים ומסוכן, ובעצם לא כל כך מסוכן ולמה אבא לוקח אותי לשם.
אתה רואה הוא אומר, אתה רואה למטה את השער? זה שער שכם. אתה יודע למה קוראים לו כך? כי מהעיר העתיקה היו הולכים לכל מיני ערים וזו הייתה הדרך לשכם. ושכם זה גם של ערבים נכון, אבא? כן. הוא עונה. אז זה מסוכן? הוא לא מוותר. ה' שומר עלינו, אנחנו עולים אליו לרגל שלוש פעמים בשנה, אה יודע שבזמן שבית המקדש היה קיים היו מלאכים שומרים על הבתים של מי שעלה לרגל, כן הרבי סיפר לנו שמתי שהגויים רצו לגנוב הם חשבו שיש שם אנשים. הם ראו את המלאכים וחשבו שהשכנים שלהם בסוף לא הלכו.
יאא ציפי, הוא צועק פתאום, הסקרן, תראי האוטובוס עוקף את כל הפקק, ואת כל הערבוצ'ים. ויורד ישר ללמטה.
זה שער האריות אומר לו אבא והנה אנחנו פונים שמאלה ומגיעים לכותל. ומה זה כל השיירה הירוקה הזו של האוטובוסים, ולמה הם מורידים אותנו כל כך רחוק מהשער הזה, איך אמרת שקוראים לו? האשפות. כן האשפות.
בוא נחכה על האוטובוס שיתקרב.
אדוני, צועק הנהג, כולם יורדים וגם אתה, חג, חג שמח.
הכותל מלא, והסקרן לא סיים לשאול מסתבר, ואנחנו קבענו עוד עשרים דקות ליד השירותים.
מה אתם אומרים, דרך השוק? החברמהני'ם אומרים בטח, המתבגרת שכנראה קופץ לה משהו בלב שואלת למה, בואו נלך דרך הרובע.
התחלנו בשוק ועלינו לרובע, וראינו את את מוישי בנדודי מהרובע מוריד לפח שקי אשפה של 75 על 90, הוא מחייך. הם כל היום אומרים אבא. אל תשכח. זבל.
תעלו, תשתו משהו? אני מחייך. גם אני מוריד את הזבל, עזוב.
אממ אתה יודע מה. אפשר קפה. אני אוהב אורחים, גם הוא.
שמונה חבילות קוטג'
שבע קילו מצות
וכיריים חשמליים
להמשיך? זה בינתיים מה שהלך החג הזה, אבל לא על זה רציתי לספר לכם
גם לא על האורחים שהיו כאן כל צהריים וסיימנו יחד שלושים וחמש קילו תפוח אדמה עשרים עופות ושש חתיכות בשר. הם בטח לא יעניינו אתכם
כמויות האשפה שיצאו מהבית מעניינות אתכם? אין ספור שקיות 75 על 90 שרק אבא יכול להעלות לפח, מה שנקרא: אבא, זבל.
אז מה? לספר על ליל הסדר, על שיתוף הפעולה של הילדים, על כמות הכוסות שבני השלוש שתו בלי הרף, כנגד אלפי גאולות שעתידים ישראל.
לא נעים לי לספר על כישורי המשא ומתן שלי באפיקומן. ובטח לא להוציא לכם את העיניים מתי גמרנו את הסדר.
יש רגע שלנו, הילדים לא מוותרים עליו, אחרי הסדר. אחרי חד גדיא, כן רגע אחרי ששרים שוב פעם בהתלהבות חסל סדר פסח ולשנה הבאה בירושלים. במקום לעלות למיטה החמה. או לשורר את שירו של המלך שלמה. לעלות אל הרחוב השקט. אבא עם קיטל מתנפנף שתיים בלילה שקט.
זו"צ מתגנב בחשכה מבית הוריו. כמו החתולים שהתעוררו מאחורי הפח הירוק. והשירה בוקעת מחלונות הבתים ששרדו הם אוחזים בהלל והם שרים כי לו נאה ורק לא יאה, אנחנו כבר יודעים מי אוחז איפה בדרך כלל בשעה הזו. ואצל מי כבר פרשו לשנת לילה.
אולי אספר על המומולדת של התאומים שרק לפני שלוש שנים פרצו לחיינו. כך פתאום. מוקדם מהצפוי. אפילו שאין לנו בכלל תאומים במשפחה המורחבת.
היינו בכותל בחולו של מועד, הלוך בקו 333 של אגד מתחנת האבן בשמואל הנביא. דו מפרקי עמוס להתפקע, אב ובתו אם ואם אמה, ילד ואיש שיבה. בחור שמפנה מקום לגברת, אבל היא לא רוצה לשבת קדימה. שבו שבו היא מסמנת עם היד. ומצטודדת לפאתי האוטובוס.
סבאל'ה ממלמל תהילים, אברך שעוד לא סיים מוסף, והשלישי בכלל משלים פסוקי דזמרה. יש מי שמסביר לסקרן שלו על החומות, ועל המעבר בין הישן לחדש כאן היה מעבר מנדלבאום הוא מסביר כאילו היה אז חייל, עוד לא נולד אבל מעביר את מה ששמע.
למה יש כאן שוטרים, שואל הילד, זה מסוכן? אממ לא, עונה האבא שעיניו מתרוצצות מחפש מי שישיב במקומו, איך מסבירים על ערבים ומסוכן, ובעצם לא כל כך מסוכן ולמה אבא לוקח אותי לשם.
אתה רואה הוא אומר, אתה רואה למטה את השער? זה שער שכם. אתה יודע למה קוראים לו כך? כי מהעיר העתיקה היו הולכים לכל מיני ערים וזו הייתה הדרך לשכם. ושכם זה גם של ערבים נכון, אבא? כן. הוא עונה. אז זה מסוכן? הוא לא מוותר. ה' שומר עלינו, אנחנו עולים אליו לרגל שלוש פעמים בשנה, אה יודע שבזמן שבית המקדש היה קיים היו מלאכים שומרים על הבתים של מי שעלה לרגל, כן הרבי סיפר לנו שמתי שהגויים רצו לגנוב הם חשבו שיש שם אנשים. הם ראו את המלאכים וחשבו שהשכנים שלהם בסוף לא הלכו.
יאא ציפי, הוא צועק פתאום, הסקרן, תראי האוטובוס עוקף את כל הפקק, ואת כל הערבוצ'ים. ויורד ישר ללמטה.
זה שער האריות אומר לו אבא והנה אנחנו פונים שמאלה ומגיעים לכותל. ומה זה כל השיירה הירוקה הזו של האוטובוסים, ולמה הם מורידים אותנו כל כך רחוק מהשער הזה, איך אמרת שקוראים לו? האשפות. כן האשפות.
בוא נחכה על האוטובוס שיתקרב.
אדוני, צועק הנהג, כולם יורדים וגם אתה, חג, חג שמח.
הכותל מלא, והסקרן לא סיים לשאול מסתבר, ואנחנו קבענו עוד עשרים דקות ליד השירותים.
מה אתם אומרים, דרך השוק? החברמהני'ם אומרים בטח, המתבגרת שכנראה קופץ לה משהו בלב שואלת למה, בואו נלך דרך הרובע.
התחלנו בשוק ועלינו לרובע, וראינו את את מוישי בנדודי מהרובע מוריד לפח שקי אשפה של 75 על 90, הוא מחייך. הם כל היום אומרים אבא. אל תשכח. זבל.
תעלו, תשתו משהו? אני מחייך. גם אני מוריד את הזבל, עזוב.
אממ אתה יודע מה. אפשר קפה. אני אוהב אורחים, גם הוא.
