הנושאים החמים
הנושאים החמים
הפגישה התקיימה מתחת לאדמה.
מרתף אפלולי בשכונת פשע תל – אביבית.
שאולי רייטינגר הביט במבט תוהה סביבו.
נרות שעווה עבים הטילו צללים מפותלים על קירות הלבנים.
אנשים רבים לבושים בחליפות מחויטות נסובו סביב שולחן עץ ארוך וכהה, בו היו נעוצות 15 חרבות מסביב לנעל קרוקס. בראש השולחן ישב לוחם הצדק הבין- לאומי, מקס קוגלברג.
"ברוך הבא למשפחה, שאולי לוחם הצדק." לחש מקס בקול מסתורי.
"איזו משפחה?" חכך שאולי את עורפו המעקצץ בתמיהה. "אמרת לי שפה מתקבלים לארגון החופש 'השוברים החופשיים'..."
"אכן כן, שאולי. ברוך הבא למשפחה."
"תגיד לי, אתה רציני? לאיפה הבאת אותי? מה זה החרבות על השולחן, והקרוקס?"
"הקרוקס זה פשלה. פשוט התפוצץ לנו הגלובוס המתנפח במפגש הקודם."
"והחרבות?" מלמל שאולי.
"החרבות זה הסמל שלנו!" השתלהב קוגלברג. "אגודת הזגגים הבינלאומית!"
"למה חמש עשרה?" תהה שאולי בקיפאון.
"היו אמורים להיות 16, פשוט נגמר לנו התקציב. אתה יודע, ברזל אמיתי, וזה. היום קשה למצוא חרבות מברזל אמיתי. הכל פלסטיק."
"אני לא מבין לאיפה נפלתי." אמר שאולי רייטינגר.
"אה, אני אסביר לך." מלמל מקס. הוא הניף את ידו קלות, ומאחורי פסל ברונזה עתיק זינקו זוג זאטוטים זבי חוטם שבידיהם חצוצרות פלסטיק מצועצעות והריעו תרועה קלישאתית רמה.
"בשנת 1959, בסטרטפורד על האייבון שבאנגליה, הוקמה אגודת לוחמי החופש 'השוברים החופשיים'. היא הוקמה כחיקוי דהוי לאגודת 'הבונים החופשיים'. בעוד שאגודת הבונים החופשיים הוקמה על ידי בנאי אבן אנגליים חמורי סבר ועבי בשר, השוברים החופשיים הוקמה על ידי מהגרים סקנדינביים, זגגים קשי יום, חובבי וודקה ודגים מלוחים.
מטרתה של האגודה הייתה לנפץ חלונות בכל רחבי אנגליה, כדי לתת עבודה למהגרים שהתמחו בזגגות. חברים באגודה היו מתרוצצים בעיירות ובערים, קונים כדורים לנערי רחוב שלומפרים, מפרקים צירים בחלונות אקראיים ורוקדים ריקודי שיכורים עליזים בהשלמת המשימה."
"נשמע ארגון כלבבי..." התרשם שאולי ומולל עניבה סחוטה מזיעה, שהונחה איכשהו על מסעד הכיסא הסמוך.
"אכן. כללי הקבלה לארגון האחווה היו קפדניים מאד, ודרשו מסירת נפש על שבירת חלונות. בשנים 1964- 1965 חטפה האגודה מכה אנושה, כשחבר הפרלמנט האנגלי צ'ארלס פריטרפרינט קבע חוק האוסר על פעילותה של האגודה. רבים מחבריה נעצרו באותם שנים, והושלכו אל מרתפים חשוכים וטחובים. ממש כמו זה." אמר מקס ונאנח.
"טוב, תכל'ס. איך אני קשור לזה." שאולי.
"אחח. ידעתי שנגיע לשאלה הזאת. אני רוצה לצרף אותך לארגון. תהיה חבר מן המניין. תשפיע על העולם!"
"בסדר, הבנתי. אמרתם שחוקי הקבלה קפדניים מאוד, אני עומד בהם?" ניסיון התחמקות יפה.
"לא, לא, מר רייטינגר היקר!" אמר קוגלברג במתק שפתיים. "זה היה בשנות האלף, אנחנו כבר בשנות האלפיים! אנחנו לא יכולים להכריח אף אחד למסור את נפשו על ויטראז' צבעוני! ואהההם... תאמין לי שניסינו."
"אז איך אני מתקבל?"
"אה, זה פשוט מאוד. אתה צריך להחזיק את האקדח הזה—" שאולי נרתע. "אוף. אקדח ה פ ל ס ט י ק הזה, ואת הספר הזה-"
"ביוגרפיה של הנרי קיסינג'ר?"
"התנ"ך בבית של אחד החברים, הוא לא הגיע היום. חולה."
"טוב. מה אני עושה עכשיו?"
"נשבע שבועת אמונים. תגיד אחרי---"
"---"
"מה?"
"מסתבר שגם הדף עם הטקסט בבית של אותו חבר. לא נורא. נעשה לך טקס הטבלה זריז." מקס שפך כוס מיץ אפרסק על ראשו של שאולי בקור רוח.
שאולי רייטינגר רעד מזעם ומקור.
מקס קוגלברג חייך בשביעות רצון.
"טוב, אתה חושב שאתה מוכן למשימה הראשונה?"
"פסדר." מלמל חלושות.
"יופי. קח ת'כדור הזה, תבעט בחלון של השכנים."
מרתף אפלולי בשכונת פשע תל – אביבית.
שאולי רייטינגר הביט במבט תוהה סביבו.
נרות שעווה עבים הטילו צללים מפותלים על קירות הלבנים.
אנשים רבים לבושים בחליפות מחויטות נסובו סביב שולחן עץ ארוך וכהה, בו היו נעוצות 15 חרבות מסביב לנעל קרוקס. בראש השולחן ישב לוחם הצדק הבין- לאומי, מקס קוגלברג.
"ברוך הבא למשפחה, שאולי לוחם הצדק." לחש מקס בקול מסתורי.
"איזו משפחה?" חכך שאולי את עורפו המעקצץ בתמיהה. "אמרת לי שפה מתקבלים לארגון החופש 'השוברים החופשיים'..."
"אכן כן, שאולי. ברוך הבא למשפחה."
"תגיד לי, אתה רציני? לאיפה הבאת אותי? מה זה החרבות על השולחן, והקרוקס?"
"הקרוקס זה פשלה. פשוט התפוצץ לנו הגלובוס המתנפח במפגש הקודם."
"והחרבות?" מלמל שאולי.
"החרבות זה הסמל שלנו!" השתלהב קוגלברג. "אגודת הזגגים הבינלאומית!"
"למה חמש עשרה?" תהה שאולי בקיפאון.
"היו אמורים להיות 16, פשוט נגמר לנו התקציב. אתה יודע, ברזל אמיתי, וזה. היום קשה למצוא חרבות מברזל אמיתי. הכל פלסטיק."
"אני לא מבין לאיפה נפלתי." אמר שאולי רייטינגר.
"אה, אני אסביר לך." מלמל מקס. הוא הניף את ידו קלות, ומאחורי פסל ברונזה עתיק זינקו זוג זאטוטים זבי חוטם שבידיהם חצוצרות פלסטיק מצועצעות והריעו תרועה קלישאתית רמה.
"בשנת 1959, בסטרטפורד על האייבון שבאנגליה, הוקמה אגודת לוחמי החופש 'השוברים החופשיים'. היא הוקמה כחיקוי דהוי לאגודת 'הבונים החופשיים'. בעוד שאגודת הבונים החופשיים הוקמה על ידי בנאי אבן אנגליים חמורי סבר ועבי בשר, השוברים החופשיים הוקמה על ידי מהגרים סקנדינביים, זגגים קשי יום, חובבי וודקה ודגים מלוחים.
מטרתה של האגודה הייתה לנפץ חלונות בכל רחבי אנגליה, כדי לתת עבודה למהגרים שהתמחו בזגגות. חברים באגודה היו מתרוצצים בעיירות ובערים, קונים כדורים לנערי רחוב שלומפרים, מפרקים צירים בחלונות אקראיים ורוקדים ריקודי שיכורים עליזים בהשלמת המשימה."
"נשמע ארגון כלבבי..." התרשם שאולי ומולל עניבה סחוטה מזיעה, שהונחה איכשהו על מסעד הכיסא הסמוך.
"אכן. כללי הקבלה לארגון האחווה היו קפדניים מאד, ודרשו מסירת נפש על שבירת חלונות. בשנים 1964- 1965 חטפה האגודה מכה אנושה, כשחבר הפרלמנט האנגלי צ'ארלס פריטרפרינט קבע חוק האוסר על פעילותה של האגודה. רבים מחבריה נעצרו באותם שנים, והושלכו אל מרתפים חשוכים וטחובים. ממש כמו זה." אמר מקס ונאנח.
"טוב, תכל'ס. איך אני קשור לזה." שאולי.
"אחח. ידעתי שנגיע לשאלה הזאת. אני רוצה לצרף אותך לארגון. תהיה חבר מן המניין. תשפיע על העולם!"
"בסדר, הבנתי. אמרתם שחוקי הקבלה קפדניים מאוד, אני עומד בהם?" ניסיון התחמקות יפה.
"לא, לא, מר רייטינגר היקר!" אמר קוגלברג במתק שפתיים. "זה היה בשנות האלף, אנחנו כבר בשנות האלפיים! אנחנו לא יכולים להכריח אף אחד למסור את נפשו על ויטראז' צבעוני! ואהההם... תאמין לי שניסינו."
"אז איך אני מתקבל?"
"אה, זה פשוט מאוד. אתה צריך להחזיק את האקדח הזה—" שאולי נרתע. "אוף. אקדח ה פ ל ס ט י ק הזה, ואת הספר הזה-"
"ביוגרפיה של הנרי קיסינג'ר?"
"התנ"ך בבית של אחד החברים, הוא לא הגיע היום. חולה."
"טוב. מה אני עושה עכשיו?"
"נשבע שבועת אמונים. תגיד אחרי---"
"---"
"מה?"
"מסתבר שגם הדף עם הטקסט בבית של אותו חבר. לא נורא. נעשה לך טקס הטבלה זריז." מקס שפך כוס מיץ אפרסק על ראשו של שאולי בקור רוח.
שאולי רייטינגר רעד מזעם ומקור.
מקס קוגלברג חייך בשביעות רצון.
"טוב, אתה חושב שאתה מוכן למשימה הראשונה?"
"פסדר." מלמל חלושות.
"יופי. קח ת'כדור הזה, תבעט בחלון של השכנים."
