מזדהה עם מה שכתבת, גם אני הייתי שם.
נראה לי שכדאי לבחון מה המטרה של הכתיבה, אם זה בשביל המגירה או כדי להגיש לקוראים.
אם זה למגירה (זה מעולה להתחיל בכתיבה אישית למגירה ומשם להגיע לכתיבה לציבור, שזה מאתגר יותר, מטבע הדברים). אפשר לכתוב מה שיוצא... לא חסר מילים וזה גם פיתרון מעולה להתאמן בכתיבה, פשוט לכתוב כתיבה חופשית את הרגשות שעולים. למשל: אני עצובה מתוסכלת עצבנית, לא מוצאת את עצמי, נראה לי שכולם נגדי וכו' לא הכי יצירתי אבל כן עוזר להתעמת מול רגשות ולהכיר את העצמי, ונראה שבני האדם דומים למרות שכל אחד שונה מאוד מרעהו, יש לכולם בסיס של רגשות זהים וכו', כך שככל שאדם מכיר את עצמו ואוהב את עצמו הוא יכול לכתוב מצבים וסיטואציות על גיבורים ולפתח את הסיפורים. וככה למלא מחברות במחשבות וברגשות....
אם רוצים לכתוב ממש משהו יצירתי ולהוציא אותו לאור זה תהליך.
אצלי - את "במה ללא קהל" כתבתי כדי לסייע לעצמי, ובהתחלה בלי מחשבה להוציא אותו לאור. ההתרכזות הזו בעצמי (היה לי גם רצון מטורף לממש את הפוטנציאל שלי, והתפללתי על זה הרבה) סייעה לי להצליח להפיק משהו. היום אני חושבת שהמסע ההזוי שעברתי בכתיבה הוא בעצם מסע של כותבים רבים: מצוקה, יובש, משברים, תיקווה מטורפת ותפילה, נסיונות, חוסר הצלחה, אצלי זה הוביל גם היה לכתיבה על חוסר הצלחה... שזה נושא נהדר שפוגש כל אחד בזווית שלו.
מאחלת לך הרבה הצלחה, ולכתוב תוכן איכותי לקוראים.
אם תרצי טיפים נוספים תכתבי ואנסה לחשוב איפה הכתיבה פוגשת אותי ומאיפה יש רעיונות. למרות שכתיבה זה נושא יצירתי ואינדיבידואלי בטח יש שם איזה מדע כלשהו ששווה להגיע אליו ולנסות לפענח...
אגב, העורך לירון פיין כתב באחד המיילים שלו משהו בסגנון: 'אני משקיע המון שעות במחשבות, ולא מוותר לעצמי עד שאני מוצא רעיונות טובים. וכמה שהרעיונות טובים אני מאמץ את המחשבה כדי להיות יצירתי ולמצוא רעיונות נוספים'.
אולי זה באמת סוג של פתרון, לחשוב ולחפש רעיונות, לתת לדמיון להגיע למקומות לא צפויים שלא חובה לכתוב אותם אלא להשתמש בהם, להפוך אותם להגיוניים, ואפילו לגחך עליהם, להתבייש בהם, ולא להאמין שאני הגיתי אותם...
ועוד טיפ קטן - להשתדל לכתוב כתיבה אותנטית כי זה הכי מספק. כתיבה ממוסדת יש הרבה, אבל כתיבה 'משוגעת', 'שונה' - למרות שהיא יכולה להרתיע - יכולה גם לתת חידוש לקוראים. אני לפעמים כותבת מתוך המקום 'המשוגע' שלי. אין לי מושג מה הקוראים חושבים על הכתיבה הזו - ותכלס זו אומנות, לדעת שאת מגישה את האמירה היחודית שאת, להבין שיש כאלה שיחשבו מה שיחשבו, ולהמשיך ליצור כתיבה שנותנת לעצמך ביטוי יחודי, אם כי יש כאלה שכותבים כתיבה ממוסדת וזה לגמרי בסדר, כי יש מקום לכל סוגי היצירות.
אגב, יש איזה זמר אחד שלא אציין את שמו, שכששמעתי שיר שלו הופתעתי לחלוטין. 'איזה קול אני לא מאמינה שיש לו אומץ לשיר..', חשבתי, וממש נרתעתי לשמוע את הקול ואת הסגנון של שיריו. עד ששמעתי שהוא מגדולי הזמרים והקהל 'משוגע' עליו. הופתעתי ממש. איך אפשר להנות מהמוזיקה הזו? זה לא נעים לאוזן! ואז הקשבתי עוד קצת ועוד קצת, ומצאת כמה שירים שלו שהם 'וואו', והבנתי שדווקא הייחודיות הזו, גורמת לציבור המאזינים להתחבר למוזיקה הזו, ואפילו להפוך אותו לאחד הזמרים האהובים והמושמעים ביותר.
אני מניחה שיש עוד זמר כזה, שיש לו קול יחודי, והוא לא מצליח כל כך, ולא שומעים כמעט את השירים שלו, מה שאומר שלא בכל יחודיות יש פוטנציאל להצלחה, אבל ביצירה לא צריך להתייחס לתוצאה כ"כ אלא צריך להשתדל ולהשקיע, ולעבור מסע ולחפש את האמירה היחודית, והעיקר להתפלל ולא להתייאש.
ותכלס כל אדם נמצא מול עצמו, בשום מקום לא מחכים לנו וליצירות שלנו, אף אחד לא ממתין לקרוא אותנו. כל מה שאדם עושה - לעצמו הוא עושה. וזו חובה שהיא זכות מכל אדם לממש את הכישרונות שלו ולהשתדל להרבות טוב בעולם, ותוך כדי כך לזכור שהוא חסר יכולות כלשהם, ואין לו זכות כלשהי להגיע ליתרון על פני רעהו, כי לכולנו אמורה להיות מטרה שווה והמטרה - היא לא אנחנו!! אין שום יתרון לאף אגו של בני אדם - כל המטרה במימוש עצמי היא להרבות כבוד שמים, וככל שיותר אנשים יוצאים לאור ומפיצים את האור - כך כבוד שמים גדל. ואם זו המטרה אז כל הקשיים הופכים להיות קטנים ונסבלים.
סליחה על האורך, לא חובה לקרוא ולהסכים עם כל התוכן...
זה בסך הכל חומר למחשבה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
