הנושאים החמים
הנושאים החמים
הנה פרק נוסף,
פרק 25
בבית מורה כיתתם של פיטר והנריק, סרג'י מולס, שררה דממה, מולס ישב על הכיסא בחדר העבודה, רכון על השולחן. הוא עבר כעת על חומר הלימודים אותו הוא ילמד מחר, ביד אחת החזיק ספר לימודים עב כרס, ובידו השנייה אחז סרג'י מקטרת ממנה שאף לעיתים קרובות שאיפה ארוכה.
דפיקה קלה נשמעה בדלת הכניסה לבית, הדפיקות נהיו חזקות יותר ויותר, עד שצלצול רם קרע את מולס מעבודתו, הוא קם באנחה וניגש לדלת, "מי שם?" הוא קרא.
"ידיד של אביך" הייתה התשובה.
סרג'י תמה, בסקרנות שאל:
"מותר לי לדעת מה שמך?!"...
"פתח לי את הדלת, אתה מיד תזהה אותי" הגיעה התשובה.
סרג'י היה מאוד סקרן לראות מי בפתח, לולא זה, היה סב על עקבותיו וחוזר לחדר העבודה שלו, הוא סובב את המפתח ופתח את הדלת.
"אה!, פישטו קלרפילר!!, איזו הפתעה, לשכן כה טוב של אבי לא פיללתי, אני מוכרח להתנצל, יתכן והקשת מספר פעמים על הדלת ואני לא עניתי, הייתי מאוד עסוק בעבודתי, אני מורה בבית ספר והכנתי את חומר הלימודים למחר".
"זה בסדר, סרג'יק" כינה אותו פישטו בכינוי החיבה משנות הילדות, "אין צורך להתנצל, אני כה שמח לראות שטוב לך כאן בבודפסט, יש לך דירה יפה ורחבה, גדלת והתבגרת, ואפילו נהיית מורה?!, כל הכבוד, אביך יוז'י בודאי רווה ממך נחת" קרא פישטו.
"אני בטוח שהדבר שבפיך מאוד חשוב, אחרת לא היית מטריח את עצמך לנסוע ממישקולץ הנה" חייך סרג'י כאשר ישבו השניים לשולחן מלא מכל טוב, סרג'י הרווק המבוגר למד להכין מאכלים משובחים בעצמו, "אם יש משהו שאוכל לעזור לך, אשמח לעשות זאת".
"צדקת סרג'י" נאנח פישטו, "יש לי לדבר איתך על דבר מסוים ואולי תוכל אפילו לעזור לי".
"בסדר, הבה ואשמע במה מדובר, רגע, המתן ואמזוג לך כוס קפה משובח".
"תודה, זה באמת יהיה נהדר בשבילי, במיוחד שרק אתמול הגעתי ממישקולץ ואני עדיין מותש מהדרך".
פישטו לגם לאט מן הקפה, וסרג'י שאל אותו בעניין:
"מה קורה בעיר שלנו, מאז שקיבלתי את המשרה כאן בבודפסט, עוד לא יצא לי לבקר במישקולץ"...
פישטו לגם לגימה ארוכה ואמר, "אין שום חדש, הכול כרגיל".
"טוב, אז מה בפיך?".
"טוב" התמתח פישטו בכורסא, "הבה נדבר ברורות!, מילה אחת מהשיחה בינינו לא יוצאת מכותלי הבית הזה, אפשר לסמוך עליך, כן?".
"כמובן".
פישטו נראה מרוצה, הוא גחן אל סרג'י ושאל אותו:
"אתה אולי זוכר שכן שלנו, יהודי בשם בערל וינברגר?"...
"בערל וינברגר?! השם שלו מחזיר אותי לתקופה אותה הייתי מאוד רוצה לשכוח ולמצב בו הייתי בצרה איומה, רק בערל ואשתו עזרו לי".
"מה היה המעשה? ספר לי!" קרא פישטו במתח...
"לפני עשר שנים, הייתי אז נער כבן שתים עשרה, אבי ואני לא חיינו מעולם בשלום. להיפך, אבי היה מתרגז עלי לעיתים קרובות על זוטות. יום אחד מעונן וגשום אבי תפס אותי וזרק אותי לרחוב, עמדתי ליד ביתי, ולמרות שהייתי נער פרצתי בבכי נסער. עשרות אנשים חלפו לידי, הבחינו בבכיי ומיהרו לדרכם. הרגשתי אבוד, גמור".
"לאחר שחיכיתי שם כמה שעות, עברו לידי בערל ואשתו, מיד כאשר ראה אותי בערל, הוא מיהר אלי ושאל בחום למה אני עומד ברחוב הרטוב ובוכה?, לא יכולתי לענות, ובערל נטל את ידי הקפואה ולקח אותי לביתו, לאחר שנרגעתי וסיפרתי לו את הסיפור, הוא נטל אותי וביחד הלכנו לביתו של אבי, בדרכי נועם בערל הצליח לשכנע את אבי שיסכים להחזירני הביתה. מאז, השתנה יחסו של אבי אלי מן הקצה אל הקצה, הוא חדל להציק לי ולכעוס עלי. עד היום אני מרגיש הכרת הטוב עצומה לזוג וינברגר שעמדו לצידי בשעת צרה, ולעולם לא אשכח להם את המעשה הזה" סיים סרג'י את הסיפור המרטיט...
פישטו שמע את הסיפור בעניין גובר, הוא שמח לשמוע שגם סרג'י מולס מעוניין להחזיר טובה לבערל. הוא לגם לגימה מן הקפה, קינח את שפמו וקרא:
"כשהגעתי אליך לבקש ממך עזרה, לא ידעתי שהינך אסיר תודה למר וינברגר, חשבתי שאני אנסה לדבר איתך מעט על העניין, כעת, אחרי שסיפרת לי על הטובה העצומה שבערל וינברגר עשה לך, יש לך כעת הזדמנות להחזיר לו בעד זה טובה, שמע משהו, הטובה שאתה תעשה לבערל, תהייה כמעט כמו הטובה שהוא עשה לך"...
סרג'י היה מאוד מסוקרן לשמוע מה הוא יכול להחזיר לבערל, בעניין רב הסכית סרג'י לדבריו של פישטו:
"לפני תחילת המלחמה, פנו אלי הזוג וינברגר, בבקשה שאחביא את הילד היחיד שלהם, פנחס'ל, בביתי, עד סיום המלחמה, ואז הוא יחזור לקחתו".
"בגלל סיבות שונות לא יכולתי להשאירו אצלי, באישון לילה העברתי אותו לבית אביך, שם הוא שהה כמה ימים עד שהצלחתי למצוא לו זוג הורים מאמצים. הם גרים כאן בבודפסט וקוראים להם מרק וקלרה קסטלר, לילד קוראים פיטר".
סרג'י הרגיש שעוד מעט ונשמתו תפרח ממנו, הוא הרים את קולו ואמר בהתרגשות:
"פיטר קסטלר הוא תלמיד שלי!! הוא אחד התלמידים הטובים ביותר, הוא בכלל ילד של בערל וינברגר, איזה צירוף מקרים מעניין!!"....
"מה?!" נדהם פישטו וכמעט נחנק מפשטידת הגבינה, הוא השתעל. "אתה המורה שלו?!, הוי ק-לי שבשמיים, מעכשיו כל התוכנית תהייה משחק ילדים!! אני רואה שאלוקי היהודים עוזר גם לנו".
סרג'י לא יכול היה יותר לעמוד במתח, "ספר לי כבר מה התוכנית שלך, מה אני יכול לעזור?".
"בערל וינברגר שרד את השואה, הוא גר בירושלים, בישראל, הוא ביקש ממני שאספר לו היכן נמצא בנו, אבל מרק קסטלר לעולם לא יסכים שהילד יחזור לאביו, לכן, אני רוצה לנסות תוכנית, שפיטר כן יוכל לבקר את הוריו ויישאר אצלם, זה ממש כמו מה שהוא עשה לך, לא כן? כעת אנצל את היותך המורה שלהם, ספר לי במה הם טובים?".
סרג'י הביט בפישטו כלא מבין.
"מה אתה בוהה בי?" סנט פישטו בחביבות "ספר לי במה פיטר והנריק טובים?".
"פיטר משחק נפלא שחמט, הוא נציג בית הספר בתחרויות השחמט בבתי הספר בבודפשט, הנריק לא טוב כמו אחיו, במה הנריק טוב?" חכך המורה, אך לפישטו זה הספיק, "ייתכן שעובדת היותו של פיטר נציג בית הספר בבודפשט לתחרויות שחמט תעזור לנו דיה, הנריק כבר יסתדר בכוחות עצמו, תן לי לחשוב על משהו ואני כבר אצור אתך קשר, היה נעים סרג'יק"
"מה שאתה רוצה לעשות" סיכם סרג'י בעודו מלווה את פישטו אל הדלת "הוא למצוא רעיון מבריק להוציא את הילד מהונגריה ברשותו של האבא, כך יוכלו להבריח אותו לישראל".
פישטו הביט בחיבה במורה, "מעולם לא היית טיפש מולס הצעיר" סרג'י קרץ בעינו כתגובה.
השניים נפרדו בלבביות תוך הבטחה לשמור על קשר רציף, עד שהפתרון יימצא...
סרג'י נכנס לכיתה, הוא פשט את הז'קט הקליל שלבש ויישר את עניבתו, הוא הביט בפני תלמידיו, נתן מבט בוחן בפיטר קסטלר והתחיל בלימודים.
פיטר חש במבטים של המורה ותהה לעצמו מה קרה, הוא היה אחד מטובי התלמידים ולמרות היותו אלוף השחמט ולדעת המנהל עליו להשקיע זמן גם בלימודים הרגילים, עדיין לא הבין מהם המבטים הללו.
בהפסקה קרא לו המורה.
"פיטר, היום בצהריים אני מעוניין שתלווה אותי לביתי, טוב?".
פיטר הנהן ותמיהתו גברה.
כל אותו יום הרגיש פיטר שהמורה מביט עליו שוב ושוב.
בצהריים אמר פיטר להנריק שעליו ללכת לבדו כי המורה מעוניין לשוחח איתו.
המורה הדף ברגלו איצטרובל שכוח ואמר לפיטר:
"אתה יודע פיטר, הרהרתי רבות בהיותך אלוף בית הספר לשחמט".
ליבו של פיטר החסיר פעימה.
"נו" הוא פלט באדישות מדומה.
"אל תצטנע" צחק המורה "בית הספר גאה בך, אתה כהיום מועמד להיות אלוף הנוער בבודפשט לשחמט, אתה טוב, ואני חושב למה להסתפק בבודפשט?".
"לא הבנתי" אמר פיטר, "המנהל תמיד כועס שאני משקיע בלימודים פחות משחמט, אז מה אדוני המורה רוצה להגיד לי, להשקיע יותר בשחמט?".
"פיטר" חייך המורה "תן לי להסתדר עם המנהל, אני רוצה להזניק אותך למעלה, אני חושב שבכל העולם צריכים להתגאות בך, הנה, בחודש שעבר ניצח נער בגילך מכפר קטן ברומניה מתחרים כמוהו בלונדון, אתה יודע שהוא קיבל מהמפלגה מלגת לימודים במכללה? אינך רוצה לקבל מילגה? שמע לי פיטר, אתה עדיף פי כמה מאותו נער, למה לך לדחות את ההצלחה?".
"לא יודע" ענה פיטר, "תן לי לחשוב על זה".
"אבל לא הרבה זמן" אמר המורה "כי בחודש הבא יש שוב תחרות שחמט לנוער, הפעם זה בפריז, או צרפת היפה" התפייט המורה "לא היית רוצה לנסוע לשם ולשוב עטור זרי תהילה?".
פיטר התלבט, במוחו פעמו דבריו הקורצים של המורה, אך בליבו השתוללה סערה עזה, הוא הלא זכר את דברי פישטו שעליו לחכות בסבלנות עד לפתרון, איך יקום עכשיו ויעזוב את הונגריה?!, הוא לא ידע מה לעשות.
המורה שהבחין במצוקתו אמר לו "פיטר, אני ממהר לביתי, חשוב על כך, תתייעץ עם הוריך ועם אחיך הנריק וענה לי תשובה עד תחילת שבוע הבא, בסדר?".
"בסדר" ענה פיטר ובלב כבד מיהר אף הוא לביתו.
פרק 25
בבית מורה כיתתם של פיטר והנריק, סרג'י מולס, שררה דממה, מולס ישב על הכיסא בחדר העבודה, רכון על השולחן. הוא עבר כעת על חומר הלימודים אותו הוא ילמד מחר, ביד אחת החזיק ספר לימודים עב כרס, ובידו השנייה אחז סרג'י מקטרת ממנה שאף לעיתים קרובות שאיפה ארוכה.
דפיקה קלה נשמעה בדלת הכניסה לבית, הדפיקות נהיו חזקות יותר ויותר, עד שצלצול רם קרע את מולס מעבודתו, הוא קם באנחה וניגש לדלת, "מי שם?" הוא קרא.
"ידיד של אביך" הייתה התשובה.
סרג'י תמה, בסקרנות שאל:
"מותר לי לדעת מה שמך?!"...
"פתח לי את הדלת, אתה מיד תזהה אותי" הגיעה התשובה.
סרג'י היה מאוד סקרן לראות מי בפתח, לולא זה, היה סב על עקבותיו וחוזר לחדר העבודה שלו, הוא סובב את המפתח ופתח את הדלת.
"אה!, פישטו קלרפילר!!, איזו הפתעה, לשכן כה טוב של אבי לא פיללתי, אני מוכרח להתנצל, יתכן והקשת מספר פעמים על הדלת ואני לא עניתי, הייתי מאוד עסוק בעבודתי, אני מורה בבית ספר והכנתי את חומר הלימודים למחר".
"זה בסדר, סרג'יק" כינה אותו פישטו בכינוי החיבה משנות הילדות, "אין צורך להתנצל, אני כה שמח לראות שטוב לך כאן בבודפסט, יש לך דירה יפה ורחבה, גדלת והתבגרת, ואפילו נהיית מורה?!, כל הכבוד, אביך יוז'י בודאי רווה ממך נחת" קרא פישטו.
"אני בטוח שהדבר שבפיך מאוד חשוב, אחרת לא היית מטריח את עצמך לנסוע ממישקולץ הנה" חייך סרג'י כאשר ישבו השניים לשולחן מלא מכל טוב, סרג'י הרווק המבוגר למד להכין מאכלים משובחים בעצמו, "אם יש משהו שאוכל לעזור לך, אשמח לעשות זאת".
"צדקת סרג'י" נאנח פישטו, "יש לי לדבר איתך על דבר מסוים ואולי תוכל אפילו לעזור לי".
"בסדר, הבה ואשמע במה מדובר, רגע, המתן ואמזוג לך כוס קפה משובח".
"תודה, זה באמת יהיה נהדר בשבילי, במיוחד שרק אתמול הגעתי ממישקולץ ואני עדיין מותש מהדרך".
פישטו לגם לאט מן הקפה, וסרג'י שאל אותו בעניין:
"מה קורה בעיר שלנו, מאז שקיבלתי את המשרה כאן בבודפסט, עוד לא יצא לי לבקר במישקולץ"...
פישטו לגם לגימה ארוכה ואמר, "אין שום חדש, הכול כרגיל".
"טוב, אז מה בפיך?".
"טוב" התמתח פישטו בכורסא, "הבה נדבר ברורות!, מילה אחת מהשיחה בינינו לא יוצאת מכותלי הבית הזה, אפשר לסמוך עליך, כן?".
"כמובן".
פישטו נראה מרוצה, הוא גחן אל סרג'י ושאל אותו:
"אתה אולי זוכר שכן שלנו, יהודי בשם בערל וינברגר?"...
"בערל וינברגר?! השם שלו מחזיר אותי לתקופה אותה הייתי מאוד רוצה לשכוח ולמצב בו הייתי בצרה איומה, רק בערל ואשתו עזרו לי".
"מה היה המעשה? ספר לי!" קרא פישטו במתח...
"לפני עשר שנים, הייתי אז נער כבן שתים עשרה, אבי ואני לא חיינו מעולם בשלום. להיפך, אבי היה מתרגז עלי לעיתים קרובות על זוטות. יום אחד מעונן וגשום אבי תפס אותי וזרק אותי לרחוב, עמדתי ליד ביתי, ולמרות שהייתי נער פרצתי בבכי נסער. עשרות אנשים חלפו לידי, הבחינו בבכיי ומיהרו לדרכם. הרגשתי אבוד, גמור".
"לאחר שחיכיתי שם כמה שעות, עברו לידי בערל ואשתו, מיד כאשר ראה אותי בערל, הוא מיהר אלי ושאל בחום למה אני עומד ברחוב הרטוב ובוכה?, לא יכולתי לענות, ובערל נטל את ידי הקפואה ולקח אותי לביתו, לאחר שנרגעתי וסיפרתי לו את הסיפור, הוא נטל אותי וביחד הלכנו לביתו של אבי, בדרכי נועם בערל הצליח לשכנע את אבי שיסכים להחזירני הביתה. מאז, השתנה יחסו של אבי אלי מן הקצה אל הקצה, הוא חדל להציק לי ולכעוס עלי. עד היום אני מרגיש הכרת הטוב עצומה לזוג וינברגר שעמדו לצידי בשעת צרה, ולעולם לא אשכח להם את המעשה הזה" סיים סרג'י את הסיפור המרטיט...
פישטו שמע את הסיפור בעניין גובר, הוא שמח לשמוע שגם סרג'י מולס מעוניין להחזיר טובה לבערל. הוא לגם לגימה מן הקפה, קינח את שפמו וקרא:
"כשהגעתי אליך לבקש ממך עזרה, לא ידעתי שהינך אסיר תודה למר וינברגר, חשבתי שאני אנסה לדבר איתך מעט על העניין, כעת, אחרי שסיפרת לי על הטובה העצומה שבערל וינברגר עשה לך, יש לך כעת הזדמנות להחזיר לו בעד זה טובה, שמע משהו, הטובה שאתה תעשה לבערל, תהייה כמעט כמו הטובה שהוא עשה לך"...
סרג'י היה מאוד מסוקרן לשמוע מה הוא יכול להחזיר לבערל, בעניין רב הסכית סרג'י לדבריו של פישטו:
"לפני תחילת המלחמה, פנו אלי הזוג וינברגר, בבקשה שאחביא את הילד היחיד שלהם, פנחס'ל, בביתי, עד סיום המלחמה, ואז הוא יחזור לקחתו".
"בגלל סיבות שונות לא יכולתי להשאירו אצלי, באישון לילה העברתי אותו לבית אביך, שם הוא שהה כמה ימים עד שהצלחתי למצוא לו זוג הורים מאמצים. הם גרים כאן בבודפסט וקוראים להם מרק וקלרה קסטלר, לילד קוראים פיטר".
סרג'י הרגיש שעוד מעט ונשמתו תפרח ממנו, הוא הרים את קולו ואמר בהתרגשות:
"פיטר קסטלר הוא תלמיד שלי!! הוא אחד התלמידים הטובים ביותר, הוא בכלל ילד של בערל וינברגר, איזה צירוף מקרים מעניין!!"....
"מה?!" נדהם פישטו וכמעט נחנק מפשטידת הגבינה, הוא השתעל. "אתה המורה שלו?!, הוי ק-לי שבשמיים, מעכשיו כל התוכנית תהייה משחק ילדים!! אני רואה שאלוקי היהודים עוזר גם לנו".
סרג'י לא יכול היה יותר לעמוד במתח, "ספר לי כבר מה התוכנית שלך, מה אני יכול לעזור?".
"בערל וינברגר שרד את השואה, הוא גר בירושלים, בישראל, הוא ביקש ממני שאספר לו היכן נמצא בנו, אבל מרק קסטלר לעולם לא יסכים שהילד יחזור לאביו, לכן, אני רוצה לנסות תוכנית, שפיטר כן יוכל לבקר את הוריו ויישאר אצלם, זה ממש כמו מה שהוא עשה לך, לא כן? כעת אנצל את היותך המורה שלהם, ספר לי במה הם טובים?".
סרג'י הביט בפישטו כלא מבין.
"מה אתה בוהה בי?" סנט פישטו בחביבות "ספר לי במה פיטר והנריק טובים?".
"פיטר משחק נפלא שחמט, הוא נציג בית הספר בתחרויות השחמט בבתי הספר בבודפשט, הנריק לא טוב כמו אחיו, במה הנריק טוב?" חכך המורה, אך לפישטו זה הספיק, "ייתכן שעובדת היותו של פיטר נציג בית הספר בבודפשט לתחרויות שחמט תעזור לנו דיה, הנריק כבר יסתדר בכוחות עצמו, תן לי לחשוב על משהו ואני כבר אצור אתך קשר, היה נעים סרג'יק"
"מה שאתה רוצה לעשות" סיכם סרג'י בעודו מלווה את פישטו אל הדלת "הוא למצוא רעיון מבריק להוציא את הילד מהונגריה ברשותו של האבא, כך יוכלו להבריח אותו לישראל".
פישטו הביט בחיבה במורה, "מעולם לא היית טיפש מולס הצעיר" סרג'י קרץ בעינו כתגובה.
השניים נפרדו בלבביות תוך הבטחה לשמור על קשר רציף, עד שהפתרון יימצא...
* * *
סרג'י נכנס לכיתה, הוא פשט את הז'קט הקליל שלבש ויישר את עניבתו, הוא הביט בפני תלמידיו, נתן מבט בוחן בפיטר קסטלר והתחיל בלימודים.
פיטר חש במבטים של המורה ותהה לעצמו מה קרה, הוא היה אחד מטובי התלמידים ולמרות היותו אלוף השחמט ולדעת המנהל עליו להשקיע זמן גם בלימודים הרגילים, עדיין לא הבין מהם המבטים הללו.
בהפסקה קרא לו המורה.
"פיטר, היום בצהריים אני מעוניין שתלווה אותי לביתי, טוב?".
פיטר הנהן ותמיהתו גברה.
כל אותו יום הרגיש פיטר שהמורה מביט עליו שוב ושוב.
בצהריים אמר פיטר להנריק שעליו ללכת לבדו כי המורה מעוניין לשוחח איתו.
המורה הדף ברגלו איצטרובל שכוח ואמר לפיטר:
"אתה יודע פיטר, הרהרתי רבות בהיותך אלוף בית הספר לשחמט".
ליבו של פיטר החסיר פעימה.
"נו" הוא פלט באדישות מדומה.
"אל תצטנע" צחק המורה "בית הספר גאה בך, אתה כהיום מועמד להיות אלוף הנוער בבודפשט לשחמט, אתה טוב, ואני חושב למה להסתפק בבודפשט?".
"לא הבנתי" אמר פיטר, "המנהל תמיד כועס שאני משקיע בלימודים פחות משחמט, אז מה אדוני המורה רוצה להגיד לי, להשקיע יותר בשחמט?".
"פיטר" חייך המורה "תן לי להסתדר עם המנהל, אני רוצה להזניק אותך למעלה, אני חושב שבכל העולם צריכים להתגאות בך, הנה, בחודש שעבר ניצח נער בגילך מכפר קטן ברומניה מתחרים כמוהו בלונדון, אתה יודע שהוא קיבל מהמפלגה מלגת לימודים במכללה? אינך רוצה לקבל מילגה? שמע לי פיטר, אתה עדיף פי כמה מאותו נער, למה לך לדחות את ההצלחה?".
"לא יודע" ענה פיטר, "תן לי לחשוב על זה".
"אבל לא הרבה זמן" אמר המורה "כי בחודש הבא יש שוב תחרות שחמט לנוער, הפעם זה בפריז, או צרפת היפה" התפייט המורה "לא היית רוצה לנסוע לשם ולשוב עטור זרי תהילה?".
פיטר התלבט, במוחו פעמו דבריו הקורצים של המורה, אך בליבו השתוללה סערה עזה, הוא הלא זכר את דברי פישטו שעליו לחכות בסבלנות עד לפתרון, איך יקום עכשיו ויעזוב את הונגריה?!, הוא לא ידע מה לעשות.
המורה שהבחין במצוקתו אמר לו "פיטר, אני ממהר לביתי, חשוב על כך, תתייעץ עם הוריך ועם אחיך הנריק וענה לי תשובה עד תחילת שבוע הבא, בסדר?".
"בסדר" ענה פיטר ובלב כבד מיהר אף הוא לביתו.
