הנושאים החמים
הנושאים החמים
הכי קל בכלוב,במיוחד שאני אלופה בזה.להכנס.להסתגר.
תמיד ידעתי,גם בכיתה ג' כשהמנהלת קראה לי וכעסה על שעורי בית שלא הכנתי.
אז כמו עכשיו נכנסתי פנימה.ציפור בלי כנפיים.מורידה ראש נכנעת,השתדלתי לצבוע את המסכנות בצבעים עזים.
היא וויתרה.פחדה ממני.מהכלוב,זה נראה מלחיץ מידי,בשביל שתעיז לגעת בו.או בי
בלילה מאוחר כשהתקשרה המנהלת ודיברה עם אבא שוב פעם נעלתי את עצמי.שם.
שמעתי אותו נאנח ומבטיח "לכבוד המנהלת שזה לא יחזור,"
עצמתי את העניים חזקק.
ולא לא שמעתי אותו נאנח.ולא שמעתי אותו נחתך.אני בכלל ישנתי.
נראה לי שמאז הבנתי ממה הגדולים הכי פוחדים...
השתמשתי בזה.אולי קוראים לזה הישרדות.
למדתי את הכללים היטב.והשתמשתי בזה כל פעם שמשהו הסתבך.וכמו שגדלתי אני,גדל איתי הכלוב.למדתי להכנס בתוך שניות.
כמו עכשיו...
"אז בעצם,זה לא מוצא חן בענייך"
כך מירה ישירה כמו תמיד.היא לא מפחדת מכלובים היא לא יודעת מה זה מסגרת בכלל.
"אז מה את רוצה?את סבתא אלישבע לא בא לך.צריך לראות מה להגיד לה.היא תעלב שאפילו דוד אברם לא יצליח להרגיע אותה.
את דודה חוה לא.ואני ממש לא מבינה למה.
אותי עם אליעזר גם לא.
דודה רבקה לא מתאים.כי יוסף עם כיסא גלגלגים...."
פתאום שומעת את רבקה מכחכחת בגרונה.
מתי היא נכנסה לפה בכלל?
"המממ...אולי יש לך רעיון?
משהו שנראה לך מתאים בכל זאת חתונה שלך"
לא שמעתי אותה.זאת אומרת המילים עברו לידי.אבל אני הייתי מנותקת בפנים כמו שידעתי בימים הכי קשים.
"טוב" שוב פעם מירה,
עד מחר שתיהיה לך תשובה.סיכמנו?
"סיכמתם" עניתי לה בלב.
נשארתי בפנים.לא רוצה לחשוב.
לא רוצה לדעת.
מי ילווה אותי לחופה שלי.
לא רוצה את סבתא אלישבע!
לא רוצה את אחותי!
גם לא את דודה חוה!
ולא אכפת לי משום דבר...
תמיד ידעתי,גם בכיתה ג' כשהמנהלת קראה לי וכעסה על שעורי בית שלא הכנתי.
אז כמו עכשיו נכנסתי פנימה.ציפור בלי כנפיים.מורידה ראש נכנעת,השתדלתי לצבוע את המסכנות בצבעים עזים.
היא וויתרה.פחדה ממני.מהכלוב,זה נראה מלחיץ מידי,בשביל שתעיז לגעת בו.או בי
בלילה מאוחר כשהתקשרה המנהלת ודיברה עם אבא שוב פעם נעלתי את עצמי.שם.
שמעתי אותו נאנח ומבטיח "לכבוד המנהלת שזה לא יחזור,"
עצמתי את העניים חזקק.
ולא לא שמעתי אותו נאנח.ולא שמעתי אותו נחתך.אני בכלל ישנתי.
נראה לי שמאז הבנתי ממה הגדולים הכי פוחדים...
השתמשתי בזה.אולי קוראים לזה הישרדות.
למדתי את הכללים היטב.והשתמשתי בזה כל פעם שמשהו הסתבך.וכמו שגדלתי אני,גדל איתי הכלוב.למדתי להכנס בתוך שניות.
כמו עכשיו...
"אז בעצם,זה לא מוצא חן בענייך"
כך מירה ישירה כמו תמיד.היא לא מפחדת מכלובים היא לא יודעת מה זה מסגרת בכלל.
"אז מה את רוצה?את סבתא אלישבע לא בא לך.צריך לראות מה להגיד לה.היא תעלב שאפילו דוד אברם לא יצליח להרגיע אותה.
את דודה חוה לא.ואני ממש לא מבינה למה.
אותי עם אליעזר גם לא.
דודה רבקה לא מתאים.כי יוסף עם כיסא גלגלגים...."
פתאום שומעת את רבקה מכחכחת בגרונה.
מתי היא נכנסה לפה בכלל?
"המממ...אולי יש לך רעיון?
משהו שנראה לך מתאים בכל זאת חתונה שלך"
לא שמעתי אותה.זאת אומרת המילים עברו לידי.אבל אני הייתי מנותקת בפנים כמו שידעתי בימים הכי קשים.
"טוב" שוב פעם מירה,
עד מחר שתיהיה לך תשובה.סיכמנו?
"סיכמתם" עניתי לה בלב.
נשארתי בפנים.לא רוצה לחשוב.
לא רוצה לדעת.
מי ילווה אותי לחופה שלי.
לא רוצה את סבתא אלישבע!
לא רוצה את אחותי!
גם לא את דודה חוה!
ולא אכפת לי משום דבר...
