פחד משיחות טלפון...

[:):):)]

כל דבר שתעשי בעצם עדיין הפחד ישאר (גם אם תכתבי, תחשבי....) צריך להוריד את הפחד עד הסוף.
יש לך משהו שאת עלולה להפסיד אם לא יהיה לך את הפחד הזה?
יש משהו טוב בפחד הזה שיש לך (אולי אפילו בתחומים אחרים)?

 

[פלמינגו 67]

או שפשוט תעצמי עיניים ותחייגי ואז אחרי 2 צילצולים תנתקי וכשיחזרו אליך לא תהה לך ברירה... נשמע מטופש? לפעמים זה האופציה היחידה

ממש לא מטופש.
זה מה שאני עושה באמת כשנגמרו כל הברירות...

 

[פלמינגו 67]

כל דבר שתעשי בעצם עדיין הפחד ישאר (גם אם תכתבי, תחשבי....) צריך להוריד את הפחד עד הסוף.
יש לך משהו שאת עלולה להפסיד אם לא יהיה לך את הפחד הזה?
יש משהו טוב בפחד הזה שיש לך (אולי אפילו בתחומים אחרים)?

אולי זהירות?
אבל לא נראה לי שיוצא ממנו משהו טוב.
אני ממש רוצה להעיף אותו ממני.
להיות יותר זורמת בקטע הזה,
כאילו, מה באמת יכול להיות?!

חוץ מזה שיגידו לך "לא"?!

 

[בן־ציון]

בלת"ק, להתקשר ברגעים של מצב רוח טוב, פשוט ללחוץ על "התקשר". גם אני כזה.

 

[:):):)]

אולי זהירות?
אבל לא נראה לי שיוצא ממנו משהו טוב.
אני ממש רוצה להעיף אותו ממני.
להיות יותר זורמת בקטע הזה,
כאילו, מה באמת יכול להיות?!

חוץ מזה שיגידו לך "לא"?!

ומפחדת שיגידו לך לא?

 

[תפוח זהב]

בלת"ק
זה אופייני לאנשים חזותיים
שחווים את העולם חזותית
מתחברים לאחרים רק כשרואים אותם וחווים אותם
מתקשרים וחווים את השני דרך הבעות פנים ושפת גוף
היות ובשיחה טלפונית
אי אפשר לראות את בן השיח
החוויה תהיה של חוסר אונים
כי קשה מאוד להתחבר לבן השיח
לקלוט אותו, את הסאב טקסט שלו
זה ממש חוויה של חוסר אונים

מה עושים?
מודעים לזה
ומוכנים לחוות חוסר אונים

 

[בן־ציון]

זה ממש חוויה של חוסר אונים

נכון ממש

 

[פלמינגו 67]

ומפחדת שיגידו לך לא?

אני לא רוצה שיגידו לי לא...
אבל זה שאני לא מתקשרת לא באמת פותר את הבעיה, כי אני כן צריכה לשמוע את התשובה וכו'...

 

[פלמינגו 67]

בלת"ק
זה אופייני לאנשים חזותיים
שחווים את העולם חזותית
מתחברים לאחרים רק כשרואים אותם וחווים אותם
מתקשרים וחווים את השני דרך הבעות פנים ושפת גוף
היות ובשיחה טלפונית
אי אפשר לראות את בן השיח
החוויה תהיה של חוסר אונים
כי קשה מאוד להתחבר לבן השיח
לקלוט אותו, את הסאב טקסט שלו
זה ממש חוויה של חוסר אונים

אני בדיוק בן אדם כזה...

מה עושים?
מודעים לזה
ומוכנים לחוות חוסר אונים

אין לזה איזה משהו שיוכל להקל?
משהו שיכול לעזור?

 

[רבקהנ]

בלת"ק
זה אופייני לאנשים חזותיים
שחווים את העולם חזותית
מתחברים לאחרים רק כשרואים אותם וחווים אותם
מתקשרים וחווים את השני דרך הבעות פנים ושפת גוף
היות ובשיחה טלפונית
אי אפשר לראות את בן השיח
החוויה תהיה של חוסר אונים
כי קשה מאוד להתחבר לבן השיח
לקלוט אותו, את הסאב טקסט שלו
זה ממש חוויה של חוסר אונים

מה עושים?
מודעים לזה
ומוכנים לחוות חוסר אונים

וואו זה ממש נכון.
כי בראיונות ובפגישות אני בסדר גמור, לא נלחצת בכלל

 

[מרחבית]

1. גם אם מכינים מראש מה לומר, אין שליטה על התגובות של השני. לכן כדאי לזכור בכל מקרה את האופציה של: 'אני אחשוב ואחזור אלייך בהמשך'. יש משהו מרגיע כשלא חייבים לענות במקום.

2. אפשר להתחיל עם דברים קצרים ושאלות שדורשות מהשני תשובות. אפילו כמו - נוח לך עכשיו לדבר? מעניין אותך לשמוע הצעה שחשבתי עליה? וגם בהמשך לנסות לשאול.
בצורה כזו אין צורך לנאום על ההתחלה נאום ארוך... יש כאלה שהקטע הזה הוא המלחיץ אותם.

3. להאזין לקול של השני ולצורת הדיבור ולנסות לקלוט דרכו את האדם, כדי שתהיה פחות תחושה של זרות ואיזושהי ודאות.

הרבה הצלחה!

 

[סטודיו אקזוטיק]

לרשום את עיקרי השיחה בדף מסודר. לשים מולך, ואפילו להקריא משם.
לחשוב על שאלות אופציונליות שישאלו, לכתוב להם תשובות.
ובעיקר לתפוס אומץ מתוכך, ולעשות.
מפעם לפעם זה נהיה קל יותר.

דבר נוסף וחשוב.
לפעמים הפחד מהשיחה, נובע מהפחד לא להיות מושלם, לצאת טיפשי, מגומגם, לא מקצועי. שיחשבו עלינו איזה לא בוגרת היא, לא מקצועית, לא רהוטה. וכו.
דבר ראשון להבין את עצמינו.
אנחנו בני באדם, זה טבעי, זה קורה לכולנו פה או שם. אנחנו עומדים מול אדם שהוא בדיוק כמונו. ויכול להיות שהצד השני בשיחה, מפחד בדיוק כמונו..
כשניתן לעצמינו להרגיש את התחושות האלו, ניתן לזה לגיטימציה, ונפסיק לבזבז אנרגיה על ההסתרה של זה, יהיה לנו יותר כוח להתמודד מול הפחד הגולמי נטו.

בהצלחה רבה!

 

[ניק 4339]

בלת"ק
זה אופייני לאנשים חזותיים
שחווים את העולם חזותית
מתחברים לאחרים רק כשרואים אותם וחווים אותם
מתקשרים וחווים את השני דרך הבעות פנים ושפת גוף
היות ובשיחה טלפונית
אי אפשר לראות את בן השיח
החוויה תהיה של חוסר אונים
כי קשה מאוד להתחבר לבן השיח
לקלוט אותו, את הסאב טקסט שלו
זה ממש חוויה של חוסר אונים

מה עושים?
מודעים לזה
ומוכנים לחוות חוסר אונים

וואו,אני בדיוק כזאת.
אני רואה שעוד כמה כאלה הגיבו ככה.
מעניין לדעת מה המקור של זה.

 

[לארג']

פשוט מנסה להשתחרר מזה מהר,הרי בסוף אתה תתקשר..אז חבל על הלחץ ,מעדיף לסיים עם זה

 

[איש אחד הלך]

גם תוך כדי השיחה - בהתחלה, אני קצת חוששת, אבל אחר כך הכל זורם...

אני רוצה משהו שיגרום לי להתקשר ולבצע את השיחה...
בינתיים זה לא קורה.


לא עוזר לי...

תכתבי פה בפרוג כשהתקשרת, זה יחייב אותך לעשות את זה

דווקא במייל לא אכפת לי גם להתכתב עם נשיא ארה"ב או ראש הממשלה או מי שזה לא יהיה
אצלי הבעיה בטלפן.
עצה לאחרים. קחו את הטלפן ותתקשרו בלי לחשוב יותר מידי.
הבעיה שעליי זה לא פועל...

אני חושב שמה שכדאי לך לעשות זה לתרגל את זה הרבה.
ואז תתרגלי לזה וזה פחות יפחיד אותך

 

[חסדי]

אני חושב עצה לדמיין שמי שעומד בצד שני הוא מסכן או במצב שלא נעים לו להיראות לאנשים
בלשון המעטה למשל כשנפל עם צלחת טחינה וצלחת קטשופ ונמרח כל הבגדים עם טחינה והפרצוף עם קטשופ
או שיצא בטעות עם פיג'אמות לרחוב
אז יתבטל הפחד

 

[סטיל יאנג]

צריכה עצות...

יש לי כמו מניעה כזו להתקשר לאנשים לא מוכרים, (שאני מתקשרת)
הבעיה היא בעיקר בשיחות טלפון,
כי אם האדם עומד מולי, אני רואה אותו ואת ההבעות שלו, מבינה את הסאב-טקסט
אבל בטלפן - אי אפשר לראות את הבן אדם
וזה מונע ממני לבצע שיחות טלפון או לדחות אותן...
אפילו בשבועות שלמים!!
אפילו שיחות דחופות...
מה אני עושה??

ראיתי את ההזדהות הרבה-
ואני סופר סופר מזדהה!!!!!!!!!! (לייק על כל תיאור הבעיה שלך)
האמת שאני יודעת להסביר לעצמי מאיפה אצלי זה נובע- אולי גם את תזדהי.
אני באמת טיפוס 'אובר מרצה' שפוחדת מדחייה ומהימאסות על אנשים.
(אולי אני מטרידה, אולי זה לא לעניין, בטוח אין להם כוח לשמוע אותי.)
בעיקר ובפרט בשיחות טלפון שלדעתי הטלפון נתפס בעיני כשיחה "עיוורת"....
אני לא יודעת אם הבן אדם יכול, אם הוא באמת רוצה. כן. אני יודעת שזה נשמע מוגזם. אבל זו הבעיה אצלי בכל אופן...
ומה אני עושה?
אני לא מדברת הרבה בטלפון. פוחדת להתקשר. דוחה.
אבל אז, ברגע של אומץ אני מתקשרת בדפיקות לב ואומרת לעצמי: "הוא לא יכול- הוא לא יענה" "השיחה היא לא דוגמא" לפעמים עוזר- לפעמים לא.

 

[שושש]

מניסיון להרחיק את השפופרת מהאוזן בצליל חיוג ולהצמיד רק עם המענה הצליל הזה מלחיץ משהו במוח

 

[תהילתית]

בלת"ק חלקי
לתת למישהו קרוב אליך מאוד כמו בעל, חברה טובה,שכנה קרובה,בת משפחה וכו' שאת מוכנה לשתף, לעמוד לידך ולהקשיב לאיך ומה שאת מדברת.לי אישית יש בטחון הרבה הרבה יותר כשמישהו כזה עומד לידי.נוסף על כך את יכולה גם לבקש ממנו/ה לחייג לך וברגע שעונים שיתן לך את הטלפון. ככה אין ברירה ולא את שולטת בחיוג.
לי יש גם בעיה דומה אבל דווקא פנים מול פנים,קשה לי להתערב בשיחות קבוצתיות אלא רק באישי עם מי שאני מכירה אישית לבד ולא בקבוצה אפילו מהמשפחה גיסות וכו'.
בכתב הרבה הרבה יותר קל לי!! וגם בטלפון קל.
אבל בשיחת טלפון יש לי בעיה לפי נושא ותוכן השיחה הצפוי.אם זה משהו שאני מפחדת מתגובת השומע ויודעת מראש שיש סיכוי סביר שיכעס או לא יסכים איתי או יחשוב עלי רע אז אכן יש לי את הבעיה הזו.

אגב, מה עשית אם התקשרו לברר על חברה טובה או פחות טובה בשידוכים? התחמקות מלענות משמעותה לא כ"כ נעימה...
גם לפעמים יש שאלות מתקילות.

 

[פ.נ]

לי הבעייה הפוכה אני מביעה את המילים בשיחה בטלפון או בכתב באנשים פנים מול פנים אין לי את האומץ(כמובן רק באנשים מסוימים לא כל האנשים)??