הנושאים החמים
הנושאים החמים
שמש בהירה זרחה במערב כאשר שמו הפועלים את תומכת העץ הראשונה. מלפנים ומאחור הם עבדו יחד, אנשים מוכי מלחמה.
בין מסגרות העצים נשפכו דליי בטון, ובין אותם אנשים שהאימה, הצער והשכול נחרטו על פניהם קמה ועמדה חומה.
הייתי מאלה שעסקו בבניה בצד המזרחי. אחי הגדול עמד על הסולם ועלי היה להגיש לו את דלי הבטון הכבד. הוא יצק את הבטון פנימה, והושיט אלי את הדלי הריק.
כך עבדנו במהירות ובשקט, שנינו.
מאז ומתמיד היינו שנינו.
בבית הקטן בגיטו, במערה הקפואה ביער, ברכבת הדחוסה בדרך אל המחנות. היינו אני והוא. הוא ואני.
הוא דאג לי למחבוא באקציה, ואני אספתי שלג מן החלון ברכבת. הוא נלחם עבורי עם הפרטיזנים ביער, ואני אספתי תחמושת מן הגרמנים. הוא שיקר את גילי בסלקציה ואני האכלתי אותו בפרוסת הלחם בסוף יום עבודה מפרך.
שרדנו יחד, ומאז התגלגלנו ברחבי אירופה העשנה, מנסים להתאושש.
כשהקימו את החומה חיפשו פועלים בתשלום. הצטרפנו שנינו אל טור הגברים שעמד לפני האחראי, מקווים כי יבחר בנו למרות שהיינו רזים וחלשים.
התקבלנו.
עבדנו יום, יומיים. העבודה התקדמה לאיטה והשמש קפחה על ראשינו, אבל העיקר היה ששוב לא היינו רעבים.
ביום בו הנחנו את תומכת העץ האחרונה והתכוננו למלאה בבטון, שלח אותי אחי לשאול את האחראי שעמד במרחק כמה דקות ריצה מאיתנו שאלה. רצתי במהירות. שמחתי שיש בי יכולת לעזור לאחי הגדול.
כשחזרתי, אחי לא היה על הסולם.
חשבתי שאולי הוא הלך ותיכף ישוב, אבל כשהשמש שקעה הבנתי שהוא עבר לצד שבו זורחת השמש, משאיר אותי בצד השוקע.
לאור קרניים אדומות של סוף שקיעה הרמתי מקל קטן מהאדמה, עליתי על הסולם הרעוע וחרטתי בבטון הלח:
פה נטמן אחי.
#חומת_ברלין
בין מסגרות העצים נשפכו דליי בטון, ובין אותם אנשים שהאימה, הצער והשכול נחרטו על פניהם קמה ועמדה חומה.
הייתי מאלה שעסקו בבניה בצד המזרחי. אחי הגדול עמד על הסולם ועלי היה להגיש לו את דלי הבטון הכבד. הוא יצק את הבטון פנימה, והושיט אלי את הדלי הריק.
כך עבדנו במהירות ובשקט, שנינו.
מאז ומתמיד היינו שנינו.
בבית הקטן בגיטו, במערה הקפואה ביער, ברכבת הדחוסה בדרך אל המחנות. היינו אני והוא. הוא ואני.
הוא דאג לי למחבוא באקציה, ואני אספתי שלג מן החלון ברכבת. הוא נלחם עבורי עם הפרטיזנים ביער, ואני אספתי תחמושת מן הגרמנים. הוא שיקר את גילי בסלקציה ואני האכלתי אותו בפרוסת הלחם בסוף יום עבודה מפרך.
שרדנו יחד, ומאז התגלגלנו ברחבי אירופה העשנה, מנסים להתאושש.
כשהקימו את החומה חיפשו פועלים בתשלום. הצטרפנו שנינו אל טור הגברים שעמד לפני האחראי, מקווים כי יבחר בנו למרות שהיינו רזים וחלשים.
התקבלנו.
עבדנו יום, יומיים. העבודה התקדמה לאיטה והשמש קפחה על ראשינו, אבל העיקר היה ששוב לא היינו רעבים.
ביום בו הנחנו את תומכת העץ האחרונה והתכוננו למלאה בבטון, שלח אותי אחי לשאול את האחראי שעמד במרחק כמה דקות ריצה מאיתנו שאלה. רצתי במהירות. שמחתי שיש בי יכולת לעזור לאחי הגדול.
כשחזרתי, אחי לא היה על הסולם.
חשבתי שאולי הוא הלך ותיכף ישוב, אבל כשהשמש שקעה הבנתי שהוא עבר לצד שבו זורחת השמש, משאיר אותי בצד השוקע.
לאור קרניים אדומות של סוף שקיעה הרמתי מקל קטן מהאדמה, עליתי על הסולם הרעוע וחרטתי בבטון הלח:
פה נטמן אחי.
#חומת_ברלין
