פה זה לא צ'יינג...

[| פנס בערפל |]

הסבר קצרצר:
עבדתי בעבר במוקד צדקה של קופה ידועה ומוכרת, מטבע הדברים היו שאלות רבות החוזרות על עצמן שוב ושוב.
יום אחד, נמאס לי, והכנתי רשימת תשובות שעונה על הכל, פחות או יותר...
חבר שקרא במקרה את הרשימה, טוען שהיא 'טור' לכל דבר.
שיהיה.
-----------

פה זה לא צ'יינג.
כאן זה קופת החסד ושם זה הצ'יינג - אנחנו לא קשורים.
אנחנו לא פורטים צ'קים.
אנחנו לא קונים דולרים.
אנחנו לא מוכרים דולרים.
אני לא יודע מתי הוא יחזור.
אני לא יודע לאן הוא הלך.
אנחנו לא עובדים ביחד.
אני לא יודע כמה הדולר.
אני לא יודע כמה יורו.
אני לא יודע אם הדולר עלה.
אני לא יודע אם הדולר ירד.
הבחור בצ'יינג יחזור עוד כמה דקות.
הבחור בצ'יינג היה מקודם.
אני לא יכול לתת לך את הטלפון שלו.
אני לא יודע כמה הפאונד.
אני לא יודע כמה השטרלינג.
הוא הלך לשירותים ולא יודע לכמה זמן.
אין כאן מתקן מים.
אין כאן שירותים.
אין כאן פקס.
בבקשה אל תעשן כאן.


יש כספומט ברחוב ליד.
המכשיר בחוץ הוא לא כספומט.
המכשיר בחוץ לא עובד- אתה יכול לתת לי כאן כרטיס אשראי.
אני לא יודע מתי יתקנו אותו.
אני יודע שחסר שם גלגל.


אתה יכול להשאיר כאן את המזוודה שלך, אבל תשאיר מקום לאנשים לעבור.


אני לא רוצה לקנות ממך חגורה.
וגם לא צעצועים ב10 שקל.
וגם לא פנס.
לא רוצה לקנות כלום, הבנת?


לבריאות! אתה צריך טישו?
אין לי טישו.
אני לא יודע אם הם פורטים צ'יקים.
אני לא יודע אם אחוז או אחוז וחצי.
הוא אמר שהוא כבר חוזר.


אין רב קו כרגע.
לא קשור אלינו הרב קו.
לא יודע מתי יהיה רב קו.


עוד לא הגיעו תלושים לפרסטר.
כבר נגמרו התלושים לפרסטר.
כתוב על התלוש כמה ההנחות על כל כובע, תהפוך אותו ותקרא.


פה זה לא החנות של הפלאפונים.
אני לא יודע איפוא המוכר של הפלאפונים.
אני לא יודע מתי הוא פותח
אני לא מתי הוא סוגר
אני לא יודע אם הוא סוכן של אורנג'.
אני לא יודע כמה עולה פלאפון.
אני לא יודע אם הוא עושה תיקונים לפלאפונים.
אין לי את המספר פלאפון שלו.
לא יודע אם הוא פורץ מכשירים כשרים.
לא יודע כמה עולה טונר.
לא יודע איפה יש חנות פלאפונים אחרת.


פה זה קופת החסד, לא קופת העיר.
אין לי את הטלפון של קופת העיר.

פה זה לא צ'יינג....

 

[ידידיה חבר]

אני לא יודע, אין לי, אין כאן, אני לא יודע, אין לי, אין כאן, אני לא יודע, אז מה כן יש לך כאן ואתה יודע???

אירעה לי לאחרונה אנקדוטה מעניינת בהקשר זה:
הייתי בחנות כלשהי באחד ממרכזי הקניות כאן בעיר ה..., כשנכנסה אשה ושאלה את המוכרת 'אפשר לשאול שאלה בבקשה'?
המוכרת שכנראה קראה פעם איזה פשקוויל על שיווק וייצוג, אמרה בפאתוס נעים במיוחד 'ודאי, בשביל זה הרי אני כאן'.
אחרי מענה כה סימפטי ותשובה נפלאה שכזו, הנמיכה האשה מעט את קולה, ושאלה 'יש לכם כאן נוחיות?'.
ואז קרה משהו מדהים: כל הנעימות והייצוגיות סרו כהרף עין מפניה של המוכרת, והיא השיבה בקשיחות עניינית 'יש כאן למעלה בתחנת דלק, פה זה חנות'.
בשלב זה הגיע תורי, נחלצתי לעזרת הנבוכה, והפטרתי לעבר המוכרת 'אה, אז לא בשביל זה את כאן...'
התשובה האגבית גרמה לנבוכה לפרוק את כל מבוכתה לאשד אדיר של צחוק, שהתגלגל כנחל צפית ביום אביבי, תוך שהוא סוחף בשטפונו את כל הפמליה המכובדת שנלוותה עמה.
מקוה שהמאורע שהפך את המביכה לנבוכה בבחינת 'משפיל גאים ומגביה שפלים', גרם ללמד את הנכסית משהו על נחמדות אמיתית, לא רק דרך החור של השקל...

 

[Natan Galant]

אני לא יודע, אין לי, אין כאן, אני לא יודע, אין לי, אין כאן, אני לא יודע, אז מה כן יש לך כאן ואתה יודע???

אירעה לי לאחרונה אנקדוטה מעניינת בהקשר זה:
הייתי בחנות כלשהי באחד ממרכזי הקניות כאן בעיר ה..., כשנכנסה אשה ושאלה את המוכרת 'אפשר לשאול שאלה בבקשה'?
המוכרת שכנראה קראה פעם איזה פשקוויל על שיווק וייצוג, אמרה בפאתוס נעים במיוחד 'ודאי, בשביל זה הרי אני כאן'.
אחרי מענה כה סימפטי תשובה כה נפלאה שכזו, הנמיכה האשה מעט את קולה, ושאלה 'יש לכם כאן נוחיות?'.
ואז קרה משהו מדהים: כל הנעימות והייצוגיות סרו כהרף עין מפניה של המוכרת, והיא השיבה בקשיחות עניינית 'יש כאן למעלה בתחנת דלק, פה זה חנות'.
בשלב זה הגיע תורי, נחלצתי לעזרת הנבוכה, והפטרתי לעבר המוכרת 'אה, אז לא בשביל זה את כאן...'
התשובה האגבית גרמה לנבוכה לפרוק את כל מבוכתה לאשד אדיר של צחוק, שהתגלגל כנחל צפית ביום אביבי, תוך שהוא סוחף בשטפונו את כל הפמליה המכובדת שנלוותה עמה.
מקוה שהמאורע שהפך את המביכה לנבוכה בבחינת 'משפיל גאים ומגביה שפלים', גרם ללמד את הנכסית משהו על נחמדות אמיתית, לא רק דרך החור של השקל...

נחמדות מזוייפת היא הכי גרועה, כי מאחוריה כלום.

 

[אבימי]

זה טור,וזה לא פחות מגאוני.

 

[ידידיה חבר]

נחמדות מזוייפת היא הכי גרועה, כי מאחוריה כלום.

זה בדיוק מה שאני מקוה שהגברת תקלוט (למרות שזה לא יקרה, כי הנעכסים הם כאלו נעכסים שהם לא מוכנים לעולם לא להיות נעכסים).

 

[אשר שרבר]

בשלב זה הגיע תורי, נחלצתי לעזרת הנבוכה, והפטרתי לעבר המוכרת 'אה, אז לא בשביל זה את כאן...'
התשובה האגבית גרמה לנבוכה לפרוק את כל מבוכתה לאשד אדיר של צחוק, שהתגלגל כנחל צפית ביום אביבי, תוך שהוא סוחף בשטפונו את כל הפמליה המכובדת שנלוותה עמה.
מקוה שהמאורע שהפך את המביכה לנבוכה בבחינת 'משפיל גאים ומגביה שפלים', גרם ללמד את הנכסית משהו על נחמדות אמיתית, לא רק דרך החור של השקל...

שכוייח (בשבילה כמובן...)

 

[אפשוטער איד]

זה בדיוק מה שאני מקוה שהגברת תקלוט (למרות שזה לא יקרה, כי הנעכסים הם כאלו נעכסים שהם לא מוכנים לעולם לא להיות נעכסים

וכמו אותו ירושליימער שפגש אותי עייף ומסמורטט לאחר צעידה של כחצי שעה ברחובות ירושלים, לאחר שנהג האוטובוס בו נסעתי התעקש שהפקח אמר לו שכתבו בוואצאפ של הפקחים שבאיזה וואצאפון של קבוצה ירושלמית חשבו או דיברו או יזמו לעשות הפגנה ולכן הוא לא נכנס לכיכר השבת למרות כל תחנוני והבטחותינו שאם והיה ויהיה הפגנה אנו במו ידינו נסלקם ונשלחם לארבעה קצוות הכיכר.
וכך כשאני מזיע דביק ועצבני הוא פוגש אותי ושואל אותי אתה יודע אולי למה אין אוטובוסים לכויתל?
"יש הפגנות" אמרתי לו - והמשכתי ללכת.
אך הוא רודף אחרי "איפה ההפגונה?"
"לא יודע" השיבותי לו
ואיפה יש כן אוטובסים לכויתל? ומתי יגמר ההפגונה? וכמה עולה טקסי? ואולי אתה רוצה להצטרף איתי? ומה המספר של מוניות גאולה? ובכלל מי אמר שיש מוניות?
בקיצער לא אלאה אתכם אבל כך אני מוצא את עצמי הולך כברת דרך כשעל ראשי ניתכות שאלות למכביר כביכול הייתי דובר המשטרה הכבאות ויו"ר ועד העובדים של נהגי האטובוסים והמוניות וההפגנות בישראל!
עד שזה נגמר,,,
פשוט דחפתי לו את הטור של @נתן גלנט
ואמרתי לו פה יש תשובות לכל השאלות שלך!

 

[כתב ומכתב]

חבר שקרא במקרה את הרשימה, טוען שהיא 'טור' לכל דבר.

לא רק שזה 'טור', זה גם מוביל ב'טוּרים' גבוהים במיוחד.

כתיבה אינטליגנטית, שמגרה היטב את אונות הקורא, שהרי חצי מה'דו'-שיח נותר לדמיון.

הקילוח הזורם של המענים היבשים מותיר מרחב חשיבה הולך ומתרחב. משאלה לשאלה אני מדמיין את האנשים הנעמדים לפני חלון הזכוכית וממטירים חקירותיהם, איך הם נראים, מה הם לובשים, למה הם בדיוק עברו כאן.

בקטע השני אני מופתע לגלות דמות חדשה, ועוד לפני הקטע השלישי אני מתחיל לדמיין מה עושה נציג הקופה בינתיים, האם הוא שומע באזניות, לומד משניות, מעלעל בעלונים, קורא עיתונים?

בתוך שתי דקות אני כבר מכיר חצי מהאנשים בגאולה, את כל אלו שיצאו מהצ'יינג' (לא, לא צ'יינג'!), מה הם עושים עכשיו, לאן הם הולכים, האם נפתרה בעייתם?

והגרנד-פינאלה סוגרת במהודק את כל הדמיון המתרחב בחזרה אל הכוך המצ'וקמק של קופת החסד. לא של הצ'יינג'.

תענוג לקרוא סיפור שכזה, סיפור שאת רובו אני "כותב" תוך כדי קריאה, ולכן קריאתו נעימה עד מאד.

 

[| פנס בערפל |]

לא רק שזה 'טור', זה גם מוביל ב'טוּרים' גבוהים במיוחד.

כתיבה אינטליגנטית, שמגרה היטב את אונות הקורא, שהרי חצי מה'דו'-שיח נותר לדמיון.

הקילוח הזורם של המענים היבשים מותיר מרחב חשיבה הולך ומתרחב. משאלה לשאלה אני מדמיין את האנשים הנעמדים לפני חלון הזכוכית וממטירים חקירותיהם, איך הם נראים, מה הם לובשים, למה הם בדיוק עברו כאן.

בקטע השני אני מופתע לגלות דמות חדשה, ועוד לפני הקטע השלישי אני מתחיל לדמיין מה עושה נציג הקופה בינתיים, האם הוא שומע באזניות, לומד משניות, מעלעל בעלונים, קורא עיתונים?

בתוך שתי דקות אני כבר מכיר חצי מהאנשים בגאולה, את כל אלו שיצאו מהצ'יינג' (לא, לא צ'יינג'!), מה הם עושים עכשיו, לאן הם הולכים, האם נפתרה בעייתם?

והגרנד-פינאלה סוגרת במהודק את כל הדמיון המתרחב בחזרה אל הכוך המצ'וקמק של קופת החסד. לא של הצ'יינג'.

תענוג לקרוא סיפור שכזה, סיפור שאת רובו אני "כותב" תוך כדי קריאה, ולכן קריאתו נעימה עד מאד.

מאז אותם ימים רחוקים, הלקח נשאר.
היום, כאשר אני שואל שאלה כלשהי נהג/ פקיד ונענה בתשובה זועפות לא קשורה לכולם, אני פשוט מבין שאני האדם המאה ששואל אותו היום קלוץ קאשע, זה הכל.

 

[נריה מגן]

מצטער, אני לא התחברתי לטור.
מותר לי, לא?

 

[Natan Galant]

מצטער, אני לא התחברתי לטור.
מותר לי, לא?

בוודאי, נריה. בוודאי שמותר, הכל בסדר. אף אחד לא באמת ינסה לפגוע בך בגלל הבעת דעה לא פופלרית.

@גדי ישראלי נשלח את בוקי מז'ורי אל ביתו של נריה שלנו למשימה לילית, אה?..

 

[גדי ישראלי]

מצטער, אני לא התחברתי לטור.
מותר לי, לא?

הסבר. פרט. נמק.

 

[נריה מגן]

הסבר. פרט. נמק.

ראשית כל, 'לא התחברתי' אינו כולל הסבר, פירוט או נימוק.
אבל אם נרד לשורשי העניין, יש כאן שורת משפטים שאין קשר אמיתי ביניהם. הרעיון מעניין, ואם אני הייתי נתן הייתי מכין את הרשימה, ומתאר איך נכנסים אנשים בזה אחר זה ובתוך כך משלב את כל המשפטים הנזכרים. כרגע בעיני זה סוג של רשימת מכולת, אם תבינו למה אני מתכוון.

 

[כתב ומכתב]

הייתי מכין את הרשימה, ומתאר איך נכנסים אנשים בזה אחר זה ובתוך כך משלב את כל המשפטים הנזכרים

בדיוק לכך התכוונתי בדבריי לעיל.

אילו כדבריך, משול הדבר להקשבה משעממת לשיחת רעים על דא והא.
עכשיו, משנתעלמה מחצית השיחה, למה הדבר דומה? - לעונג הצרוף של נסיעה באוטובוס תוך ניסיון להסכית לספסל שמלפניך, במטרה לנחש את נושאי השיחה ולשבור את שיא גינס לזיהוי המשוחחים בתוך 4:37 דקות.

 

[עדיאל]

ראשית כל, 'לא התחברתי' אינו כולל הסבר, פירוט או נימוק.
אבל אם נרד לשורשי העניין, יש כאן שורת משפטים שאין קשר אמיתי ביניהם. הרעיון מעניין, ואם אני הייתי נתן הייתי מכין את הרשימה, ומתאר איך נכנסים אנשים בזה אחר זה ובתוך כך משלב את כל המשפטים הנזכרים. כרגע בעיני זה סוג של רשימת מכולת, אם תבינו למה אני מתכוון.

את הכל אתה צריך, עם כפית לתוך הפה, אולי גם נעשה לך מטוס?
@נריה מגן
מה עם לתת לדמיון קצת לעבוד, לגרות את הנקודה ההיא, נו, שכחתי איך קוראים לה. זו שאחראית על הגירוי המוחי.

ברור שזה טור, וזה מסעיר, ואחד הטובים שיש, וזה חדש ומרענן במחוזותינו, שזה הכי חשוב.

 

[נריה מגן]

מה עם לתת לדמיון קצת לעבוד, לגרות את הנקודה ההיא, נו, שכחתי איך קוראים לה. זו שאחראית על הגירוי המוחי.

מכולת.
אקדח.
אליהו.
נמר.
ספה.
מקטרת.
שב"כ.
זק"א.
געציל.



זו הנקודה ששכחת איך קוראים לה, שאחראית על הגירוי וכו'...
כמו שרשימת המושגים הנ"ל איננה טור למרות שבגירוי משמעותי תוכל להעלות גירה ספרותית רחבה. הרי ש... אההמממ.
וברצינות, כמו שכתבתי, המשפטים עצמם מצויינים, אבל לעניות דעתי הקשר ביניהם אינו קיים. גם גירוי מחשבתי צריך נקודת פתיחה רחבה יותר, שוב -לטעמי.

 

[יואב ברק]

חבר שקרא במקרה את הרשימה, טוען שהיא 'טור' לכל דבר.

למעשה כל האופציות האפשריות נרשמו בטור הזה!

 

[כתב ומכתב]

מכולת.
אקדח.
אליהו.
נמר.
ספה.
מקטרת.
שב"כ.
זק"א.
געציל.

סיפור לחג שבועות​

חתולי הרחוב מצמצו חצי עין עצלה, מפהקים את זיפיהם מול השמש הטורדנית. העוברים ושבים קישתו את דרכם על המדרכה, נזהרים לא להפוך את הלֶבֶּנִים הערוכים ומוכנים ללקלוקי המוצי והפוצי של כל השכונה.

בחלוף הזמן התרגלו כולם לשגעונותיו של אליהו הקבצן, מגן החתולים המקומי. גם בעל המכולת שממול פרס את חסותו על פרויקט מאכלי החלב, ודאג לאספקה שוטפת של לֶבֶּנִים פגי־תוקף אל הרחבה המשתרעת בחצר.

גם אותו הצהריים התנהל כקודמיו, בעצלתיים, בפיהוקי חתולים, ובאליהו הקבצן השרוע ברביצה אינסופית בים הקרטונים. אך ברגע אחד השתנה הכל...

"את כל הכסף תביא. מיד", אליהו פקח חצי עין עצלה והיטה את ראשו לעבר מקור הקול. אין ספק, זה מתוך המכולת של מושיק. בחצי העין השניה הבחין אליהו באקדח מכוון לראשו של מושיק. פרחח צעיר נופף בו ברישול, ומושיק החוויר והחוויר.

אליהו התגנב בצעדים חתוליים מתוך הר הקרטון, ובאינסטינקט של נמר זינק על הפושטַק הקטן.

בום. טראח. אאוץ'. קרחחחח... בום. זבנג. גלאנץ'.

- - -

אליהו מישש את ראשו, מנסה להיזכר מה מי ולמה. עיניו מצמצו באפלולית, וידיו מיששו את הספה עליה שכב.

"בוקר טוב" הרעים הקול מולו. צעיר מקריח ישב שם על הכורסה, נעליו מבריקות בחושך הסמיך, מכנסיו מגוהצות למשעי, חולצתו מוקפדת, בפיו מתפמפמת מקטרת, וקסקט משובץ סוגר על ראשו.

- "מה אני עושה כאן?" התפלא אליהו.

- "חה חה חה. אתה בדרך לחקירת השב"כ" ענה האיש.

- "אני? למה? ורגע, לא הייתי במכולת של מושיק? מה שלומו? ומה קרה לגנב? אני לא זוכר כלום".

- "השותף שלך נכשל במזימה. זק"א אספו אותו אחרי שירית בו".

- "אני?! אני בכלל לא יודע להחזיק אקדח".

- "את זה תספר לחבריך לכלא בעשרים השנים הקרובות".

- - -

אליהו ישב כהלום רעם, מנסה לעכל את שטף המידע, תוהה מאין יבוא עזרו.

לפתע נשמע מהחצר קול צהלת סוסים מתערבב בפיזום שקט של ניגון הנפש. הדלת נפתחה, וקרן אור חדרה פנימה כמו פנס בערפל. צל דמות אלמונית הופיע בפתח.

"געציל?! מה אתה עושה כאן? איך יצאת מהפורום? אתה כבר לא עובד בצ'יינג' שמה?"

- - - - - - - - - - -

מוקדש לידידנו @נריה מגן ולשלושת הסוסים המופלאים.

 

[אפשוטער איד]

מכולת.
אקדח.
אליהו.
נמר.
ספה.
מקטרת.
שב"כ.
זק"א.
געציל.

סיפור לחג השבועות 2

תושבי השכונה כולם מכירים את האיש בעל המקטרת,
הולך הוא ברחובות זכרון משה עם המקטרת הנצחית שלו שזקני זכרון משה מעידים כי כבר בזמנם הסתובב אותו יהודי עם המקטרת הזו..
איש אינו יודע מהיכן הוא בא, היכן הוא מתגורר, ומה מעשיו, האיש בעל המקטרת כך קוראים לו כולם.
מבטו קפוא, שום מלחמה ואזעקה, פיגועים ודקירות, לא הצליחו להניב ממנו תגובה ולו הבעת פנים שונה מהקיפאון התמידי, ואם הנכם חושבים שפשוט לא ניסו, אות הוא וסימן כי אינכם מכירים את שוכני זכרון משה אשר אינם מניחים חי צומח ודומם שאינם מכירים אותו לפני ולפנים. אך כאן נחלו כישלון מהדהד.
מקום מושבו בספה הקבועה בפינת הרחוב שם גם נם את שנתו,
מעשיות ילדים והשערות פרועות נכרכו בו ובשמו, געציל הגבאי טען שנים שהוא מרגל רוסי ואילו חצקל הקנאי נואם בכל עת מצוא שבעל המקטרת אינו אחר מסוכן שב"כ מסתורי הבא לחסל את כיסי ההתנגדות לציונות בשכונות זכמ"ש וגלילותיה, סימוכין לדבריו מנופף הוא תדיר בהוכחה המוחצת כי פעם ראה אותו מסתובב אצל "יוחי" בעל הפונדק מול השטיבלאך כשבידו מתנוצץ אקדח (בטוח, בטוח אני ראיתי, כן. מסוג ברטה. לא משנה איזה סוג, אבל בטח אקדח.)
פעם אחת בשנה יוצא האיש מגדרו, בליל שבועות. או אז הוא נראה מסתובב כנמר בכלוב, אינו מוצא מנוח לעצמו, רץ ממקום למקום עינו עצומות, ופיו ממלמל שברי משפטים.
גם סוד זה לא היה ידוע על מה, ומדוע יראה כך בליל שבועות
עד לאותה שנה בו הוא פתח את פיו בחצות ליל שבועות וסיפר על המחנות על הזוועות על הרציחות והתעללויות, ועל רציחת משפחתו בידי הנאצים בליל שבועות שנת תש"ג.
וכך כשכל תושבי זכרון משה אינם מעכלים את המשפטים הנאמרים מפיו של בעל המקטרת הרים הוא את ידיו למעלה ואמר:
"רבש"ע יש דין במציאה שלא יודעים מי בעליה אמרת אתה רבונו של עולם יהא מונח עד שיבוא אליהו, ואני שואל רבש"ע עד מתי, עד מתי נחכה לאבידה שלנו...נראה לך שיש לנו כח עד שיבוא אליהו?
בקושי סיים את דבריו, וצנח על הרצפה,
למתנדבי זק"א לא נותר הרבה מה לעשות...

---------------------------------------------------------------------------------------------
הסיפור כולו כמובן פרי הדמיון (אבל מקווה שהמסר הובן) ואין קשר בין הדמויות בסיפור לדמויות האמיתיות המסתובבות בזכרון משה עליהם ראוי טור נפרד ו...אמיתי.



​